יום שבת, 19 במאי 2018

רוצה הביתה

חמותי גרה אצלנו כבר מעל שנה. העברנו אותה עם כל חפציה במבצע קשה ומסובך ועבדנו כמו חמורים לסדר לה את הדירה שיש לנו מתחת לבית.
הרעיון לעבור היה שלה כי היא נעשתה חולה וחלשה מכדי להסתדר לבד. הייתה לה אמנם מטפלת שגרה אצלה אבל מאחר והיא גרה בשכונה מרוחקת של נהריה המטפלת הייתה צריכה מישהו שייקח אותה לעשות קניות וסידורים ונוצר מצב שג'ינג'י פחות או יותר שהה בנהריה חצי שבוע וזה היה קשה ומעיק מאוד. אחרי שנים של התעקשות להמשיך לגור בבית שבנתה עם חמי ז"ל היא הבינה שאין ברירה והיא חייבת לעבור לגור אתנו. מזל שבזמנו בנינו מתחת לבית דירה קטנה ונחמדה שעד אז השכרנו.
המטפלת הקודמת לא אהבה את הרעיון של מגורים בקריה הקטנה שלנו ואחרי המון קשיים ובעיות מצאנו מטפלת חדשה והכל היה טוב עד שלפני שבוע בערך חמותי התחילה לדרוש שניקח אותה הביתה ולהתלונן שמחזיקים אותה פה בכוח ולמה לא נותנים לה לחזור הביתה.
כל ההסברים ההגיוניים שלנו לא עוזרים. היא לא זוכרת שהבית בנהריה מושכר שהיא כבר לא יכולה לגור רחוק מאתנו ואתמול התברר שהיא אפילו שכחה שהיא אלמנה. אני צריכה לחזור לאבא היא אמרה לבעלי הוא לא יסתדר לבד בבית.
היא גם כל הזמן כועסת ונרגנת ומתלוננת ומנסה לקום וללכת בלי תמיכה מה שבמצבה מאוד מסוכן כי היא ממש לא יציבה על הרגליים ועם מצב העצמות שלה היא עלולה ליפול ולשבור משהו. היא כאילו חזרה עשרים שנה אחורה וכל השנים האחרונות נמחקו מזיכרונה. היא לא זוכרת שיש לה דלקת פרקים ועוד כל מיני בעיות רפואיות שצריכות טיפול והשגחה, היא פשוט רוצה לחזור הביתה.

יום חמישי, 17 במאי 2018

עוף גוזל

צץרץ כבר כמעט בן 26 ועדיין גר בבית, אבל לפני כמה ימים פרצה מריבה עזה ומטופשת להפליא בינו לבין ג'ינג'י. היום הם כבר לא זוכרים על מה רבו ורק מציינים בזעם שהאחד התחצף והשני הגיב בצורה מוגזמת מאוד ושניהם משוכנעים שכל אחד מהם צודק והשני טועה.
צץרץ נעלב מאוד והסתלק מהבית לחברים באשקלון וכשחזר אחרי יום הודיע שמצא דירה והוא עוזב. מצד אחד הצטערתי קצת, היה נעים שיש עוד מישהו חוץ משנינו בבית, מצד שני הילד כבר גדול ובאמת הגיע הזמן. בעוד חודש הוא מסיים את המכינה ומתחיל ללמוד וקצת נמאס לי לטפל בו ולנקות ולסדר אחריו ולספוג את התלונות שלו על איכות הבישול שלי.
הלכתי איתו לראות את הדירה המיועדת ואפילו נידבתי את הצ'קים שלי להמחאות ביטחון ועברתי על החוזה שנראה הוגן למדי. הוא שיכנע את בעל הבית לחתום רק לחצי שנה ושהוא ישלם מזומן כל תחילת חודש ומיד אחר כך נכנס לאטרף של ניקיונות וקניות.
הוא נסע לאיקאה וקנה שם מזנון ושולחן כתיבה, נתן לי כסף וביקש שארכוש בשבילו חפצים לבית - דלי, מגב, מטאטא ומברשת לאסלה שהוא קרא לה סטיק קקי. הברקה מצחיקה מאוד לדעתי.
האמת שהוא ניסה להפיל עלי גם את הניקיונות של הדירה שלו שלדעתי הייתה די נקייה אבל לא מספיק נקייה לדעתו.
רצה הגורל ויום אחרי שהחוזה נחתם חטפתי עקיצת דבורה גועלית באצבע המורה של יד ימין והיד התנפחה בצורה מזעזעת. היא עדיין נפוחה וכואבת אבל קצת פחות, אחרת לא הייתי יכולה להקליד.
צץרץ לא נואש, אסף חומרי ניקוי וסולם וגילה את חדוות הניקיון.
חבל שבבית הוא לא היה כל כך מסודר ויעיל.
הוא עובד ולומד ואת שאר הזמן מקדיש לטיפוח הקן החדש שלו ועד סוף השבוע יעבור לשם סופית.
קצת עצוב אבל גם שמח והכי חשוב, הוא יהיה בבית כל יומיים שלושה עם הכביסה כי אין לו מכונת כביסה.

יום שלישי, 10 באפריל 2018

שלישייה לא מאושרת

אתמול לקחנו את חמותי למרפאה גריאטרית בחיפה, ברחוב אבן סיני. כל יציאה שלנו מהבית איתה היא סיפור סבוך. צריך לחנות קרוב מספיק, להביא כיסא גלגלים, להושיב אותה ולהסיע אותה, חייבים מעלית כמובן, וכל מדרגה ואפילו מדרגונת זו בעיה.
בפעם הקודמת שהייתי איתה שם, לפני שנה וחצי, היא עוד הלכה ותפקדה לא רע, הייתי לבד כי ג'ינג'י נסע ליוון במסגרת לימודי הארכאולוגיה והייתי לחוצה מאוד כי אני לא רגילה לנהוג בעיר.
בסוף הכל הסתדר ומצאתי חנייה והלכנו כמה מטרים עד למרפאה, כיום זה בלתי אפשרי כמובן. חמותי בקושי מסוגלת להגיע מהרכב לכיסא שלה. למרבה המזל הפעם לא הייתי לבד והכל הסתדר יפה. הגענו והיא נבדקה וראו שבאמת יש לה ירידה קוגניטיבית כמו שטענו ואז פתאום הפנו אותנו לעובדת סוציאלית שרצתה לדבר דווקא איתנו, לא עם המטופלת הראשית, חמותי.
השארנו אותה יושבת על הכיסא שלה בלובי של המרפאה ואנחנו ישבנו עם העובדת הסוציאלית. יכולתי להגיד שהכל בסדר, אין בעיות והחיים שלנו דבש ותותים אבל אני שקרנית די גרועה, בעיקר פנים אל פנים, ושמרתי דברים בבטן יותר מידי זמן. אולי זו הייתה טעות אבל פתחתי את הפה ואת הלב ואמרתי שקשה לי, קשה לטפל גם בילדים וגם בחמותי ואני מרגישה שאנחנו לחוצים בין הדור הזקן לצעיר ומה איתנו? מתי גם אנחנו נתחיל לחיות?
ומילא זה, ככה יצא ואין ברירה, אבל מפריע לי מאוד מה שקורה בין בעלי למטפלת של חמותי שמצד אחד מאוד מקלה עלינו את החיים, אבל מצד שני אנחנו כל הזמן מטפלים גם בה. ומילא זה, הרי גם היא בן אדם וצריכה שיעזרו לה, אבל אני מרגישה שזה מוגזם. איכשהו נוצר מצב שבעלי היקר נעשה נהג פרטי שלה, בטענה שהיא לא יודעת ולא דוברת את השפה היא לא זזה מהבית בלעדיו. הוא לוקח אותה לכל מקום, אם צריך או לא צריך. לטיפול שיניים, לתיקון משקפיים, לביקור אצל חברה בקריות, ושיא השיאים למיסה של חצות לכבוד הפסחא. הבן אדם חזר בשלוש לפנות בוקר, הרוס מעייפות כמובן, ולמחרת הסיע את הוד מעלתה לארוחת פסחא חגיגית אצל חברה ומשם נסע לפגוש מישהו בענייני עבודה, חזר כל עוד רוחו בו לאסוף אותה ומשם ישר למושב סגולה שליד באר שבע להביא ללקוח נחילים.
מזל שהתעקשתי לבוא איתו כדי לשמור שיישאר עירני ולהשגיח על הוויז כדי שנגיע בלי להתברבר. חזרנו אחרי חצות, גמורים מעייפות, ואם לא היה לחמותי תור לרופאה גריאטרית הוא עוד היה לוקח למחרת את המטפלת לטיול בירושלים כי היא מתלוננת שעוד לא ראתה שום דבר מארץ הקודש.
אני מניחה שהטיול ידחה לשבוע הבא אבל בסוף יתקיים. אני מנסה לא להיות קנאית ולא צרת עין ובאמת שאני מפרגנת גם לה וגם לבעלי ליהנות קצת מהחיים, אז מה אם הוא יורד לדירה שלהן בכל הזדמנות, אוכל ושותה שם ולא מגיע לארוחת ערב בבית, או קופץ להגיד לילה טוב לאימא ונשאר לראות טלוויזיה עם המטפלת וחוזר בחצות, לא נורא, אני לא אעשה מזה עניין גדול, אבל למה המטפלת מתנהגת כלפי בעוינות כזו ומתנגדת לכל דבר שאני שותפה לו? הצעתי שאני אסיע אותה לחברה שלה בקריות כדי להקל על בעלי העמוס עבודה, והיא סירבה בתוקף.
נסענו בחול המועד עם חמותי לתערוכת פסלי זכוכית בקרית ביאליק והיא שמחה על הנסיעה עד שהתברר שגם אני באה, מיד היא התהפכה והחליטה שהיא לא נוסעת כי בעצם יש לה המון בישולים בבית. אם אנחנו עושים קניות ומביאים גם לה פירות וירקות וכיוצא בזה אסור שאני אביא כי אז היא מיד מתלוננת שהכל לא יפה ולא טוב ולא מוצלח, רק אם בעלי מביא היא מרוצה. ובכלל היא מרבה להתלונן, בעיקר עלי, ומרוצה רק אם היא מטיילת לה ברחבי הארץ עם בעלי ומשאירה אותי תקועה בבית עם חמותי, עושה את העבודה שלה. ככה בכל אופן אני מרגישה, ולדעתי זכותי לבטא את מה שמעיק עלי גם אם זה מרגיז את בעלי.
ג'ינג'י נעלב מאוד ממה שסיפרתי לעובדת הסוציאלית, טען שזה בכלל לא ככה ואני סתם קנאית ומדמיינת, והתעלם מהבעת התדהמה על פניה של הסוציאלית ששאלה למה העובדת שלנו לא יכולה לנסוע כמו כולם באוטובוס או במונית? שאלה שגם אני שואלת ועד היום לא קיבלתי עליה תשובה.
אחר כך נסענו לאכול ביגור, יש שם מסעדה שג'ינג'י מחבב, ובדרך צילמתי את החתול הנחמד הזה שישן לו בנחת, מניח את ראשו על אבן.


יום ראשון, 1 באפריל 2018

חול המועד כבר פה

הגענו לחול המועד עם הלשון בחוץ, מותשים ותשושים, אבל גאים בעצמנו שבכל זאת עשינו זאת והגענו. שבוע לפני הסדר עבדנו קשה והתרוצצנו המון. אני בהכנות לסדר שנאלצתי להפיק וג'ינג'י בשיפוץ הדירה של עוגי שדי נחרבה אחרי שהוא גר שם שנה עם הכלבה שלו.
למזלי הוא גייס את העובדת הזרה של חמותי שממש טובה בניקיון ויחד הם קרצפו את הרצפות המוכתמות והקירות המטונפים וזו הייתה רק ההתחלה. היה צורך לתקן חורים בקירות, לצבוע אותם ואחר כך להחליף רשתות קרועות, לסדר את הכיור הדולף ולתקן בעיות חשמל קלות, ועוד לא פתרנו את בעיית דלת הכלבים שהתפרקה. עוגי מחה שחלק מהבעיות היו שם קודם ולא הכל בגללו אבל ג'ינג'י לא יודע לעשות חצי עבודה, אם הוא מסדר משהו זה עד הסוף ומגיע לבעלת הבית המסכנה של עוגי שחטפה זעזוע רציני כשהיא נכנסה לדירה שלו בפעם הראשונה אחרי שעזב קצת הקלות והנחות.
ואיפה עוגי היה כל הזמן הזה? מאושפז בבית חולים. שוב בעיות עם מה שבמחלקת פה ולסת מכנים - רצפת הפה. דלקת כאבים נפיחות קושי לדבר. הוא מחובר לאינפוזיה וסובל ואנחנו עסוקים ועצבניים מידי עליו מכדי לבקר אותו.
את הסדר חגגנו אצלנו בבית ואת חמותי שמתקשה ללכת הבאנו על כפיים לשבת אתנו. כמה ימים קודם עשיתי לראשונה בחיי מרק עוף, מזל שאימא שלי הדריכה אותי, ועשיתי גם קניידלך וצלי בשר ועוף בתנור ודג סלמון אפוי והוספתי תפוחי אדמה ואורז עם שקדים. אף אחד לא יצא רעב, קראנו בהגדה בקיצור ורק עד האוכל, הכל כמו שמקובל בעדות אשכנז. לשמחתי גיסי עם הבנות שלו לא התלוננו כמעט וכולם מצאו משהו לאכול ואולי לא ממש נהנו אבל לא סבלו יותר מידי. המטפלת של חמותי לא ממש רצתה לבוא אבל בסוף התרצתה, לבשה את הבגדים החדשים שקנתה לה במימון של ג'ינג'י שסבל בגבורה שעה שלמה בשעה שהיא מדדה פחות או יותר את כל החנות עד שהחליטה מה לקנות. זה היה התשלום על העבודה הקשה שעשתה בדירה של עוגי ומאחר שהיא קנתה את הבגדים ב"תמנון" חנות זולה מאוד עשינו לדעתי עסק טוב.
גם ביתי היקרה לילי הייתה. היא לומדת עכשיו במין מכללה דתית חילונית (עין פרת) ומגלה שבעצם די נעים ללמוד ואולי אחרי הקורס הזה שאמור לארוך חצי שנה היא גם תלך ללמוד משהו מעשי יותר? אנחנו מחזיקים אצבעות.
צץרץ לא היה, הוא עבד אבל לא נורא, נשאר הרבה אוכל והוא אכל מהכל אחר כך.
נכון לעכשיו עוגי עדיין מאושפז ואפילו קפצתי לבקר אותו ולהביא לו בגדים נקיים וכסף. לא הבאתי אוכל מחשש שהשומר יבדוק אותי ויעשה לי בעיות אבל השומר לא טרח לבדוק והביט בי בפליאה כששאלתי אם הוא לא חושש שאני מבריחה חמץ.
לעוגי אין בין כה וכה תיאבון, הוא רק משתוקק לצאת כבר מבית החולים וכל כמה שעות מאיים לברוח, אני משכנעת אותו להתאפק עוד קצת והוא נכנע בסוף, בעיקר כי הוא מחובר לאינפוזיה וקשה לצאת ככה מבית החולים. לוסי הכלבה שלו אצלנו, קשורה בפטיו כדי שלא תברח ולא תעשה בעיות. אנחנו מפנקים אותה ולוקחים אותה לטיולים ארוכים ורוקי משחק איתה ומשעשע אותה אבל נדמה לי שבכל זאת היא עדיין מעדיפה לחזור הביתה לעוגי.

יום ראשון, 18 במרץ 2018

על כלבים ודירות

החודש מסתיים חוזה השכירות של עוגי. הוא החליט בתבונה רבה לעבור לדירה במקום פחות מבודד כדי שלא אצטרך להסיע אותו כל פעם. הבוקר לקחתי אותו לרמת ישי והתכנית הייתה לבדוק דירה אחת שנראתה לו מתאימה ואחר כך ללכת לרופא השיניים. למרבה הצער הדירה שראינו לא הייתה מתאימה. לא היה שום ריהוט וגם החצר הייתה קטנה מידי, הדירה נפסלה על ידי שנינו.
נסענו למרפאת השיניים ובדרך קיבלנו טלפון בהול מהחבר שאצלו השאיר עוגי את לוסי.
לוסי היא כלבת רוטווילר יפה וגדולה וחזקה בצורה מפחידה. לפני כמה ימים היא רבה עם טופי שלנו שמשום מה לא אוהב אותה וצץרץ שניסה להפריד חטף כמה נשיכות לא נעימות.
מאז אנחנו מקפידים להפריד בין השניים מה שמסבך מאוד את החיים כשעוגי בא לבקר עם לוסי.
עוגי ישן אצלנו עם לוסי ועם רוקי שמעריץ אותה ואוהב לשחק אתה, ובבוקר שמנו אותה אצל החבר. קשרנו אותה אצלו בפטיו ונסענו לרמת ישי. גם החבר לא היה בבית, הלך לעבודה. שכנה שלו התקשרה וסיפרה שלוסי קרעה את השרשרת וברחה. הכלבה רשומה על שמי והרעיון שהיא משוטטת חופשיה ברחובות הלחיץ את שנינו. מצד שני יש תור לרופא שיניים ואם נוותר עליו וניסע לחפש אותה מי יודע מתי שוב יהיה לעוגי תור?
החלטתי לקחת סיכון כי לוסי למרות החזות המאיימת שלה היא כלבה נעימה וטובת מזג ובטח ברחה רק כדי לחפש את עוגי שהיא קשורה אליו מאוד.
עוגי נטרף לגמרי מרוב דאגה וחרדה אבל אילצתי אותו להישאר ולהמתין לתורו והתקשרתי לג'ינג'י. הוא הבטיח לנסוע לחפש את לוסי ועוגי נכנס לרופא. אחרי הטיפול הייתי צריכה להתעכב אצל הפקידה לשלם ולקבוע עוד תור ובינתיים שוחחנו על לוסי ומה הסיכויים שהיא הסתבכה בצרות. הפקידה שמעה והתערבה בשיחה, עוגי הראה לה תמונה של לוסי והיא התפעלה מיופיה, הסידורים הטכניים נמשכו עוד ועוד ועוגי איבד את סבלנותו ופשוט ברח החוצה. אני נשארתי עד שכל הסידורים והתשלומים הסתיימו וכשיצאתי טלפן ג'ינג'י לספר שהוא מצא את הכלבה, מותשת וצמאה יושבת לצד נערה צעירה שליטפה אותה וניסתה להרגיע אותה.
מצאתי את עוגי יושב לחוץ בתחנת האוטובוס ואחרי שבישרתי לו את הבשורה הטובה נסענו הביתה. בדרך עוגי איתר ביד2עוד דירה, הפעם בטבעון והתקשר. הצעיר שענה לו אמר שאפשר להגיע מיד ואין בעיה עם כלבים. נסענו לשם והתלהבנו. המחיר היה סביר, הדירה נחמדה, יש מיטה וארון ומטבח מסודר וחצר מגודרת. הבעיה הייתה שבעלת הדירה לא הייתה שם, מי שפתח לנו היה הנכד שמשום מה גר עם סבא וסבתא.
הנכד סיפר לנו שסבתא נמצאת במועדון לקשישים שממש במקרה סמוך מאוד לבית שלנו. דיברתי איתה וקבעתי שעוד מעט אני אצלה. גיליתי גברת לא צעירה אבל נחמדה וצלולה לגמרי, מיד הסתדרתי איתה ולראשונה בחיי שכרתי לבד, בלי להתייעץ עם ג'ינג'י, דירה. הורדתי חוזה מהאינטרנט רצתי חזרה למועדון מרחק של מאתיים מטר מהבית שלנו, החתמתי את הגברת, נתתי לה צ'קים ונסעתי מהר להחזיר את חמותי ממרכז היום.
לעוגי אין צ'קים וגם לא כרטיס אשראי ככה שאני מנהלת את הכספים שלו והוא סידר שהמשכורת שלו נכנסת לי לחשבון. לי זה תמיד עולה יותר אבל לפחות אני יכולה לפקח עליו כמו שצריך.
עוגי ממש גרוע בניהול כספים או עניינים בכלל. הוא תמיד מאבד הכל, שוכח דברים, מאחר לכל מקום ותמיד רב ומסתבך עם הלוואות וחובות. אני תמיד מקווה שהוא יתבגר סוף סוף ויתחיל לנהל את עצמו לבד כמו אחיו הצעיר אבל נכון לעכשיו זה עוד לא קרה. אולי בעתיד, כי אני די מותשת מכל הריצות האלה.


יום שני, 26 בפברואר 2018

הוא חזר

המון זמן לא כתבתי, הייתי עסוקה נורא ומאז שפרשתי מישרבלוג יש לי פחות כוח וחשק לכתוב.
היום בכל זאת מצאתי כמה דקות והחלטתי שאולי בכל זאת...
אז קודם כל מי שחזר זה ג'ינג'י שנסע לסיציליה לטיול של שבוע, סליחה, לא טיול אלא סיור לימודי.
הוא נהנה מאוד והתרוצץ מבוקר עד ערב ובלילה יצא עם שאר חבריו לסעודה דשנה וחזר עגלגל עוד יותר מתמיד. בזמן שהוא נעדר החיים אצלנו המשיכו כרגיל כמובן. לא היה קל אבל צלחנו את כל הבעיות בלי יותר מידי בעיות. בסוף השבוע פתחתי בסוף לבד כי היה גשום מאוד ולא היה טעם להביא גם את לילי שבאה כמובטח לביקור. למרות הגשם היה לא רע בכלל ובאו אנשים, אנשים שלא סתם הסתובבו ונכנסו כדי לבלבל את המוח אלא אנשים שבאו לקנות דבש ואכן קנו.
יומיים אחר כך באה אלינו מדריכת טיולים עם אוטובוס גדוש בקשישים שדיברו בעיקר רוסית וקנו המון דבש. מזל שצץרץ בא איתי ועזר לי אחרת לא הייתי עומדת בהתנפלות.
רוקי החמוד שלנו עבר כמו גדול את הסירוס וכמובן שנפטר אחרי יומיים מהצווארון המעיק - פשוט קרע אותו מעליו - והיה מספיק חכם לא לקרוע את התפרים ולא לקבל בצקת כפי שחששה הוטרינרית. בגללו אני חייבת לטייל עם הכלבים שלוש פעמים ביום ולדאוג להעסיק אותו כל הזמן כי הוא נמרץ וסקרן כמו ילד היפראקטיבי.
לצערי לאחרונה אני לא מצליחה להתרכז בקריאה כמו תמיד. את הזמן הפנוי אני מבלה מול נטפליקס וחורשת על בנות גילמור. פחות מתפעלת ומתלהבת כמו בצפייה הראשונה לפני שנים אבל עדיין, זו סדרה מצחיקה ומרתקת למרות שיש פה ושם חורים לא הגיוניים בעלילה.
גם החדשות על חקירות נתניהו ושות' מרתקות אותי מאוד, כל פעם קורה משהו חדש, למי יש זמן וכוח לשקוע בעלילות דמיוניות כשיש כאלה דרמות והפתעות?
ג'ינג'י באי מוטייה עם פסלו של ג'וזף ויטקאר - מייסד המוזאון 

יום שישי, 9 בפברואר 2018

הכל בבת אחת

לא יודעת למה הכל אצלנו תמיד קורה בבת אחת, כל הבעיות הצרות והבלגנים נופלים על אותם ימים.
קודם צץרץ שתמיד סובל מאלרגיה קלה באביב התחיל פתאום לסבול נורא, נזלת ועיטושים ושיעולים וקוצר נשימה וגירודים. הכל בבת אחת והכדור נגד אלרגיה שהוא לוקח כלל לא הואיל. לפני יומיים הוא היה כל כך אומלל וסבל כל כך עד ששלחנו אותו לישון אצל הורי בתקווה ששם הוא יסבול פחות ואכן לפחות בלילה ההוא הוא ישן כהלכה. ברור שיש משהו בבית או בסביבה שגורם לו להתקף אלרגיה חמור במיוחד אבל מה?
יכול להיות שזה רוקי החמוד שלנו או אולי לוסי, הכלבה של עוגי שאירחנו ליום שלם כי עוגי נסע לבקר מישהי ולא רצה שלוסי תישאר לבד כל כך הרבה שעות.
לוסי ורוקי נהנו מאוד לבלות יחד, צץרץ שאוהב מאוד את שניהם ממש סבל.

למחרת, דבר ראשון קבעתי לו תור לרופא אף אוזן גרון, ואחר כך ניקיתי היטב את הבית מכל שערות הכלבים והבוץ שהם השאירו. הרופא שלח אותו למרפאת אלרגיה, וגם לצילום של מחיצות האף והוסיף ספרי מיוחד לאף כדי שיוכל לנשום יותר טוב.
למחרת לקחנו את רוקי השמח שלא חשד בכלום לווטרינרית המסורה שלנו לעבור סירוס. צץרץ ועוגי לא אהבו את הרעיון אבל כל המומחים טוענים שכלב מסורס חי יותר שנים וחייו קלים ונוחים יותר, גם הרישיון לכלב מסורס זול הרבה יותר מאשר לזה שלא מסורס. כל פעם שעושים לכלב חיסון נגד כלבת צריך לשלם רישיון, כלב מסורס זה 50 ש"ח, לא מסורס 350 ש"ח. הרעיון היה לעודד סירוס ועיקור של כלבים אבל במקום זה נוצר מצב שאנשים פשוט לא חיסנו את הכלבים שלהם כדי לחסוך כסף. טיפשות וחוסר אחריות אם תשאלו אותי.
רוקי עבר את הסירוס בלי בעיות מיוחדות אבל עכשיו הוא מסתובב עם צווארון ענקי ומרגיז כדי שלא יוכל ללקק את הניתוח וצריך לטייל איתו עם רצועה כדי שלא ירוץ יותר מידי מה שעלול להזיק לו. בגלל הצווארון הזה הוא חסר מנוחה ומסתובב בלי הרף, מתנגש איתו בקירות ומרעיש מאוד ומתקשה להירגע. הלוואי והייתי יכולה להסביר לו שזה עניין זמני בלבד.

בשבוע הבא ג'ינג'י טס לאיטליה, יש לו סמינר של האוניברסיטה על סיציליה הקלאסית. כמו תמיד את העבודה על סיציליה אני הכנתי כי הוא ממש גרוע בניסוח בעברית ובהדפסה, היה מעניין מאוד דווקא והפעם המרצה שלו קיבל את העבודה ששלחנו בלי אף תיקון. אני ממש גאה בעצמי.
גם צץרץ מרוצה מאוד כי הוא קיבל 96 באלגברה.
קבעתי עם לילי שהיא תגיע הביתה בסוף השבוע הבא כדי להיות איתי במרכז המבקרים ואני רק מתפללת שחמותי לא תחלה פתאום חלילה ושהכל יעבור בשלום.

יום שני, 5 בפברואר 2018

שכרי יצא בהפסדי

שני דברים מדכדכים קרו בשבוע שעבר, רוקי אכל קצת את השלט של סלקום טי. וי. שהיה בסלון ואיכשהו איבדנו את השלט מפתח של המכונית.
איפה לא חיפשנו אותו, וכמה כעסתי ורגזתי על ג'ינג'י שהיה האחרון שנסע במכונית. שום דבר לא עזר, לא מצאנו את השלט שהוא גם המפתח, ואם לא די בכך גם חיברתי אליו את המפתחות של הבית. מזל שהיה לנו מפתח רזרבי.
היום בבוקר היה לנו זמן והחלטנו לנסוע להחליף את השלט של הטלוויזיה. אמנם אנחנו כמעט לא משתמשים בטלוויזיה ההיא, אבל אם לילי תגיע, כמו שהבטיחה, לביקור היא תתאכזב מאוד אם לא תוכל לרבוץ על הספה חצי לילה ולראות טלוויזיה כמו שהיא עושה תמיד.
נסענו לחוצות המפרץ שם נמצא המשרד של סלקום ורגע לפני שנכנסנו פשפשתי קצת בתיק שלי, ובדקתי בתא עם הריצ'רץ' ולתדהמתי גיליתי שם את השלט האבוד!
איך הוא הגיע לשם ולמה לא גיליתי אותו עד עכשיו זו תעלומה, אבל העיקר שהאבדה נמצאה. בסלקום היו יחסית מעט אנשים וסיימנו מהר ומאחר והיה לנו עוד די זמן הצעתי שנקפוץ למתחם תל חנן לראות טלוויזיות גדולות יותר מזו שיש לנו בחדר השינה. הטלוויזיה הקיימת היא בסדר גמור, אבל לאחרונה גיליתי שאני מתקשה לקרוא את הכתוביות ומתברר ש 32 אינץ' זה כבר לא מספיק. נכנסנו לביג בוקס ונדלקנו על טלוויזיה אחת חכמה וגדולה (49 אינץ') ולא יקרה. הסכימו לפרוש לנו להמון תשלומים והצבעים היו כל כך חדים ויפים... קנינו.
אחר כך לקח לג'ינג'י ולצץ רץ כמעט שעתיים לתלות את הטלוויזיה החדשה ובאמצע התבשר צץרץ שסוף סוף הגיעו הציונים של המבחן בגאומטריה. הוא קצת התרגש וקצת פחד אבל אזר אומץ ובדק ושמח לגלות שלא נכשל אלא קיבל שבעים פלוס, גם במבחן הנוראי באנגלית הוא קיבל שמונים וגם בעברית הצליח לא רע. לא צריך לעשות מועד ב' ואם הוא יצליח גם באלגברה (והוא בטח יצליח כי זה המקצוע שהוא הכי מצליח בו) הוא עובר בלי בעיות לחצי השני של השנה.
אנחנו כל כך מופתעים ושמחים מההצלחה שלו, הוא היה כזה תלמיד גרוע בתיכון ופתאום הוא נעשה חרוץ ורציני ומשקיע, פשוט נהדר!
הטלוויזיה הגדולה והיפה שלנו תלויה עכשיו לבטח ומאחר וצץרץ עשה לעצמו מנוי לנטפליקס גם אני יכולה לראות עכשיו סדרות וסרטים לרוב, ומה שהכי נחמד - מתברר שהיא כל כך חכמה עד שאין יותר צורך בממיר של סלקום ואפשר לסלק אותו הצידה יחד עם כל החוטיאדה שנלווית אליו ועם השלט של סלקום.  מתברר שסתם נסענו להחליף אותו אבל אם לא היינו נוסעים לא הייתי קונה טלוויזיה חכמה ככה שאפשר להגיד ששכרי יצא בהפסדי, או ההפך, לא חשוב, מה שחשוב זה שמצאתי לשמחתי הרבה את כל הפרקים של בנות גילמור בנטפליקס ואני עומדת לצפות שוב מחדש בסדרה המלבבת הזו וליהנות מכל רגע.

יום חמישי, 25 בינואר 2018

רוקי

החלטנו לקרוא לכלב החדש רוקי וככה רשמנו אותו אצל הוטרינר אבל בינינו אנחנו קוראים לו קטנצ'יק או פוצקי ושאר כינויים מטופשים.
הוא חמוד מאוד, חכם מאוד ושובב רציני.
מהר מאוד גילינו שחייבים להעסיק אותו כל הזמן אחרת הוא מעסיק את עצמו וזה עלול להיות מסוכן. הוא כבר הספיק לאכול את השלט של הטלוויזיה, למד לפתוח מגירות בחדר הארונות ולגנוב משם גרביים וכל הזמן גונב לי את הנעליים למרות שסיפקתי לו זוג נעליים ישנות שיכרסם ויינשך.
היום תפסתי אותו על חם מוריד מגש עם עוגה מהשיש וזולל אותה בלי בושה.
מדובר בעוגה שאפיתי במו ידי, עוגת בריאות עם קמח שיפון מלא וקישואים. לפחות יש לו טעם טוב.
פתאום צריך להיזהר ולא להשאיר אוכל על השיש ולדאוג לספק לקטנצ'יק עצמות וצעצועים לכירסום ויותר אי אפשר לחפף בטיולים מטעמי גשם וקור. הוא גם הצליח לסחוף אחריו את הכלבים הבוגרים יותר וטופי שוכח במחיצתו שהוא מבוגר יותר ושמן יותר ומתרוצץ פתאום כמו גור.
בהתחלה הם נהמו עליו וגילו עוינות וחוסר סבלנות אבל תוך פחות משבוע הוא הצליח לגרום להם לחבב אותו ולקבל אותו כאחד מהם ועכשיו הוא גם מדיח אותם להתנהגות פרחחית. אנחנו עובדים על שיפור ההתנהגות שלו (הוא לומד מהר) ועם זאת מפנקים אותו ומתעסקים איתו כמו עם ילד וסך הכל מאוד נהנים ממנו.
 רגע נדיר של שקט



משך את המגש מהשיש וזולל את העוגה

רוב התמונות שלו מעט מטושטשות כי הוא זז כל הזמן. אני מקווה שעם הזמן הוא יירגע מעט.

יום רביעי, 17 בינואר 2018

הוא הגיע!

אתמול בערב נסע צץרץ ישר מהלימודים ולקח את הכלב החדש מהבית של עוגי שם הוא חיכה לנו והביא אותו הביתה.
הוא חמוד וביישן וקצת מפוחד והכלבים שלנו עוד לא לגמרי קיבלו אותו לחבורה אבל אני בטוחה שעם הזמן זה יסתדר.
בלילה הוא ישן ליד צץרץ וכשקמנו בבוקר גילינו שהוא עשה את צרכיו בחדר הסמוך, נקווה שזו רק תקלה שקרתה לו בגלל הלחץ של המעבר. הוא בן חצי שנה, מחוסן ויש לו שבב אבל הוא עוד לא מסורס.
בבוקר גילינו שיש לו גם פרעושים ומיד שמנו לו אמפולה. כולם הזהירו אותי שמדובר בכלב מאוד אנרגטי אבל רוקי החמוד שלנו (ככה החליט צץרץ לקרוא לו) עושה רושם של כלב מאוד רגוע ושקול.
נראה איך הוא יתנהג בעתיד, בינתיים הוא ביישן ומסוגר אבל נעתר ברצון לליטופים ואוכל בתיאבון מה שנותנים לו.

נח לו בשקט על רצפת המטבח

מתיידד עם לוסי, הכלבה של עוגי

יום שלישי, 16 בינואר 2018

שנה חדשה, צרות ישנות

מזמן לא כתבתי. לא שלא קרו דברים אבל רובם מציקים ומעייפים וגם נוגעים לאנשים אחרים (נו, טוב, עוגי) ואני לא רוצה לספר במקום פומבי על העניינים שלו.
הבעיה שהוא דורש שלא אספר גם לג'ינג'י וזה כבר מעיק ומציק ומטריד את מנוחתי.
אולי אספר על זה בעתיד כשהמצב ישתפר.

חוץ מזה הכל רגיל למדי. צץרץ לומד בחריצות ומדהים אותי בנחישות ובהתמדה שלו והיחסים בינו ובין ג'ינג'י השתפרו מאוד מאז שהם פותרים יחד תרגילים במת' ובאלגברה.
לילי המסכנה שלי עדיין חיה בת"א ועדיין מחפשת עבודה, הולכת מראיון לריאיון ובינתיים אין עוד הצלחה.
הורי בריאים תודה לאל ושרק ימשיכו ככה, חמותי למרבה הצער שוב חולה. הייתה לה דווקא תקופה טובה מאוד והיא הצליחה ללכת קצת ולהיפטר מכיסא הגלגלים מה שהקל מאוד עליה ועלינו אבל לפני כיומיים היא התקררה והתחילה לסבול משיעול והרופאה החליטה שמדובר בדלקת סמפונות ונתנה לה אנטיביוטיקה. היינו צריכים לקחת אותה לקופת חולים עם הכיסא גלגלים וזה היה מעיק ומסובך והיה עצוב לראות אותה יושבת שמוטה וחסרת כוחות בכיסא הזה אחרי שרק לפני כמה ימים היא הלכה עם ההליכון והייתה עירנית ונמרצת. ברגע שהיא מרגישה רע היא נעשית מבולבלת, לא זוכרת שום דבר ובקושי מדברת אתנו. עצוב.

יש מצב שנקבל השבוע גור חדש והפעם בורדר קולי כמו שתמיד רציתי. אני לא ארחיב כי זה עוד לא קרה. אם יקרה אספר. כשהייתי צעירה יותר היה לדודה שלי כלב בורדר קולי חכם ומקסים בשם פיקי שכולנו אהבנו מאוד. תמיד רציתי שיהיה לי כלב מהזן הזה ואולי הפעם בעזרת איזה מכר של עוגי זה יתממש. נחיה ונראה.

אני ופיקי בשנות השבעים, נדמה לי