יום רביעי, 23 בדצמבר 2020

גשם של צרות

לפני כמה ימים כאבה לעוגי השן והסעתי אותו לרופא שיניים שנתן לו אנטיביוטיקה, נתתי לו גם כדורים נגד כאבים, אבל לא השגחתי שיאכל קודם משהו והוא לקח אוגמנטין על קיבה ריקה ואחר כך התחיל להרגיש רע, הקיא ושלשל וטען שהכדורים עשו לו חור בבטן. אחרי יומיים כאלה שבהם גם עלה לו החום המצב נרגע קצת אבל כאבי הבטן לא חלפו.

התחלתי לדאוג שאולי יש לו אפנדיציט, ידוע שזה מסוכן וחייבים לנתח מיד. היה לנו כבר סיפור כזה עם צץרץ כשהיה בן 16. החלטנו שצריך בדיקה דחופה במיון ואחרי שהוא היה בקופת חולים וקיבל הפנייה למיון הוא נסע לשם אתמול עם חבר שהסיע אותו ובמיון כמו במיון הכל לוקח זמן. עוגי שיש לו הפרעת קשב וסבלנות קצרה מאוד השתגע שם. הוא התקשר אלי כל הזמן להתלונן שלא בודקים אותו ולא שמים לב אליו ושהוא רוצה לחזור הביתה מיד. הוא פשוט התחרפן שם מרוב עצבים, ופרק כרגיל הכל עלי.

חיכו לתוצאות בדיקות הדם שלו והוא לא היה מוכן לקבל שדבר כזה לוקח זמן. אחרי חמש שעות בערך ואחרי שהוא צעק וצרח וכמעט ברח החוצה ועשה מהומה שלמה ולא הפסיק לשגע אותנו בטלפון סוף סוף הוא קיבל מכתב שחרור ואיזה חבר שהיה בחיפה הקפיץ אותו הביתה. לפי תוצאות הבדיקה אין לו דלקת והמליצו לו לנוח בבית.

וכמובן שאי אפשר שתהיה רק צרה אחת, חייבות להיות כמה בבת אחת, פתאום התחיל לגרד לי בעין שמאל, וכאב והתנפח ויש לי נפיחות נוראית מתחת לעין אחת, נראה זוועה וגם מרגיש לא נעים בכלל. קמתי בבוקר ונראיתי כמו מפלצת, עשיתי לי קומפרס מתה קמומיל ואחר כך הלכתי לקופת חולים. האחות בקופ"ח הפנתה אותי מיד לרופא שלי שגם היה חולה ולכן הלכתי לרופא אחר. הוא בדק אותי בתשומת לב והחליט שזו שעורה בעין ונתן לי משחה. אחר כך נזכרתי שתלשתי כמה שתילים של כתלית יהודה. אני אלרגית לאבקנים של הפרח הזה וחשבתי שבגלל שהוא עוד לא פרח הוא עדיין לא מסוכן לי ולכן לא השתמשתי בכפפות וכנראה שגם שפשפתי את העין. אולי בגלל זה היא התנפחה ככה? לא יודעת.

וכמובן שצרות באות בשלשות ופתאום הטלוויזיה שלנו השתגעה והמסך שלה נעשה נורא חשוך. זה כבר קרה בעבר אבל אחרי כמה דקות המסך התבהר, עכשיו הוא נותר חשוך כל הזמן ועוגי החליט שזה בגלל שיש תקלה בטלוויזיה. לא מצאתי את האחריות אבל הייתי בטוחה שהיא כבר פגה כי קנינו אותה לפני כשנתיים. השגתי את הספק שלה ודיברתי שם עם בחורה נחמדה שגילתה לי איך יודעים מאיזה דגם הטלוויזיה. צריך ללחוץ ארבע פעמים על כפתור ההשתק ומספר הדגם והסדרה מופיע על המסך, בעודי מבצעת את התעלול הנחמד הזה נמלכה פתאום הטלוויזיה שלנו והתבהרה כמו שצריך. בינתיים הבחורה במוקד השירות גילתה לי שיש לנו אחריות לשלוש שנים ושלחה לי מסרון עם הוראות איך לצלם מסך של תמונת ביקורת ומספר ווטסאפ שאפשר לשלוח אליו את התמונה כשהתקלה תשוב.

אני מלאת התפעלות מהשכלולים הדיגיטליים הללו שמאפשרים לנו לקבל שירות בקלות כזו ובלי לצאת מהבית. נקווה שהכל יסתדר בסופו של דבר ויהיה בסדר, אולי.

יום שלישי, 15 בדצמבר 2020

יום משוגע

היה לי אתמול יום כזה משוגע, קודם כל הבוילר של יחידת הדיור של צץרץ התחיל לנזול, טיפול בדברים כאלה זו משימה לגברים אבל לצערי ג'ינג'י היה חייב לנסוע למושב מנות שבצפון כי הוא עוזר שם לנגה ראובני שנשרף לה מכון הדונג והדבש והוא כבר הבטיח לה שיגיע, לכן, במקום שהוא יעלה לגג ויראה מה הבעיה עלה לגג צץרץ.

אחרי שהחלטנו שהוא לא מבין מספיק קראנו לטכנאי דודים שישר אמר שצריך להחליף את כל הדוד כי הוא כבר ישן (בן עשר זה עתיק ממש) והיה מוכן מיד להביא לי דוד חדש. התקשרתי לג'ינג'י שדבר ראשון התנגד וסירב ואמר שהוא רוצה שאזמין את הטכנאי דודים הקבוע שלנו שצריך לחפש את המספר שלו כי אין לו אותו בנייד, כי החלפתי לו, למורת רוחו, את הנייד המקרטע שלו למשהו חדש שהוא מתקשה להסתדר איתו.

רבנו קצת בטלפון אבל הוא התעקש ובסוף נאלצתי לבקש מהבחור שהגיע (והיה מאוד סימפטי בעיני) ללכת לדרכו, אחרי ששילמתי לו כמובן על הביקור. מרוב כעס על ההתנגדות הלא מוצדקת שלו להחלטה שלי וחוסר האמון שלו בבחירה שעשיתי (הוא פחות או יותר אמר שבטח עובדים עלי ושלא אעשה כלום לבד) צעקתי על ג'ינג'י שאני לא מטפלת יותר בעניין, שיעשה הכל לבד אם הוא לא סומך על שיקול הדעת שלי. הוא התרגז ואמר שאם ככה אז שאעשה מה שאני רוצה ושלא אציק לו יותר.

קל להגיד נמאס לי ותטפל בזה לבד, אבל זה אומר שצץרץ והחברה שלו יצטרכו לבוא אלינו להתקלח כי אין להם מים חמים. בסוף נרגעתי ואחרי שג'ינג'י נזכר בשם של הטכנאי מצאתי אותו באינטרנט והתקשרתי, ובאמת הגיעו מהחברה שלו והתקינו את הדוד, ובסוף הכל עלה אותו דבר כי גם הוא וגם הטכנאי הראשון הם סוכנים של כרומגן. ג'ינג'י גם התעקש שישאירו אצלנו את הדוד הישן כדי שהוא יבדוק אם אפשר לתקן אותו. כמובן שאי אפשר, אחרי עשר שנים על הגג הוא חלוד ודפוק. עכשיו צריך למצוא מישהו שיעזור לסלק אותו ומדובר בדוד כבד של 150 ליטר.

באמצע כל הבלגן עם הטכנאים שבאו לחליף את הדוד פתאום ג'ינג'י שוב מתקשר ומספר שנתקע עם האוטו באדמה חולית, וגררו אותו עם טרקטור ועכשיו האוטו לא מניע ושאני אבדוק בפוליסה איזה חברת גרר יש לנו ואתקשר לתאם איתם, ואחרי שהם יגררו את הרכב למוסך צריך לנסוע למנות להביא אותו הביתה. וכל זה בזמן שהטכנאים נאבקים להעלות את הדוד לגג, והכלבים עומדים ונובחים עליהם ומפחידים אותם.

אני שומרת את הפוליסות שלנו בארכיון של ג'ימייל ומעשה שטן דווקא ברגע שרציתי להיכנס למייל ולבדוק עם איזה גרר אנחנו עובדים נתקע הג'ימייל והודיעו שיש לו תקלה. הרגשתי שאני מתחילה להזיע בשיניים מרוב עצבים. התקשרתי לסוכנות הביטוח שאנחנו מבטחים דרכה, ביררתי את שם חברת הגרר, התקשרתי אליהם והזמנתי גרר למושב מנות וסוף סוף הצלחתי לנשום כמו שצריך.

הטכנאים התקינו את הדוד, ועמדו להסתלק, מרוצים מהטיפ שנתתי להם - צנצנות דבש לכל אחד מהם. הייתי נותנת מזומן אבל כל המזומן שלי הלך לטכנאי הקודם ושוב טלפון מג'ינג'י. האוטו בסוף שוב מניע, תבטלי את הגרר. ביטלתי את הגרר והלכתי לטייל עם הכלבים. טופי המסכן צלע וגם אני הייתי מותשת, רק רוקי היה עליז ומלא מרץ למרות שהתחיל גשם.

חזרתי וגם עוגי חזר מהעבודה, צולע קשות. מישהו פתח מגירה ונתן לו מכה בברך. הוא המשיך לעבוד כרגיל, אבל עכשיו הברך נפוחה והוא מתקשה לדרוך. שלחתי אותו לנוח, ולבקשתו כתבתי ווטסאפ לבוס שלו שאולי הוא לא יוכל לעבוד מחר. עוגי תמיד מבקש שאכתוב לו את ההודעות כי הוא כותב בשגיאות כתיב ומתפדח מזה. הבוס ענה שיעבוד רק כמה שעות בבוקר ואחר כך ילך הביתה. עוגי ביקש צלחת פסטה עם רוטב עגבניות, נשכב במיטה עם הפסטה ונרדם לפני שסיים לאכול.

סוף סוף ג'ינג'י חזר מותש מכל היום הזה, וסיפר שנתקע בפקקים בשפרעם והאוטו נדפק וצריך לנסוע מחר למוסך ורק אלוהים יודע כמה זה יעלה, ואולי בכלל נצטרך להשבית את הויטו. היום נסענו למוסך להשאיר שם את הויטו האומלל וידוע הסבל שלנו, המוסכניק שלנו הבטיח לבדוק אותו ולהודיע לנו מה גזר דינו, נקווה לטוב.



יום שבת, 5 בדצמבר 2020

שבת מתישה ומעצבנת במיוחד

אני מרגישה שזו קצת כפיות תודה להתלונן. כי מה? עדיף שלא יבואו אנשים לקנות דבש? וודאי שעדיף שיבואו, זו הפרנסה שלנו, אבל למה כל הנודניקים המעצבנים נופלים דווקא עלינו?

מאז שהתחיל החורף יש אצלנו התעוררות מבורכת במרכז המבקרים. אנשים באים, קונים, יש פרנסה וזה נהדר. הגענו גם להסכם עם המושב שעשה לנו הנחה ענקית בשכר הדירה' וגם זה מעולה. בכל זאת אני מסיימת כל שבת גמורה מעייפות. השבת הזו הייתה מתישה במיוחד. היה רצף של נשים שקנו מעט והציקו המון. מורגש שמשעמם להן והן מחפשות מישהו לנדנד לו ולהציף אותו בשאלות (טיפשיות ודביליות בדרך כלל) וככה להעביר את הזמן.

ג'ינג'י היה סבלני להפליא וענה באדיבות לכל השאלות למרות שהן עיכבו אותו ומנעו ממנו לאכול צהריים. רק הלכה קרצייה אחת ובאה אחרת, כולן שואלות אותן שאלות ומדברות המון. כמה שהן מדברות יותר ככה הן קונות פחות. היינו לחוצים בזמן כי הייתה אמורה להגיע קבוצה של מטיילים. מזל שהם אחרו כי אחרת הוא היה נשאר רעב. הקבוצה הייתה קטנה והאנשים קנו מעט מאוד כי הם ביקרו קודם בחוות התבלינים ובזבזו שם את כל הכסף. אחרי שכולם חזרו לאוטובוס נשארו רק המדריכה ומרכזת הקבוצה שפשוט הטריפה אותנו. היא רצתה לקנות, אבל לא ידעה מה, רצתה משהו מיוחד שעוד אין לה וכל דבר שהצענו לה היא דחתה, ובכל זאת המשיכה להתעקש שהיא רוצה משהו. בסוף ג'ינג'י פשוט איבד את הסבלנות והעיף אותה החוצה, למרבה המבוכה של המדריכה שמכירה אותנו כבר שנים. אחר כך הוא קלט שאולי היא פשוט רצתה שניתן לה מתנה ולא רצתה להוציא כסף.

השעה הייתה רק שלוש אחרי הצהריים, אבל שנינו היינו פשוט שפוכים מעייפות. הלכנו הביתה והתמוטטנו במיטה. מזל שהחברה החמודה של צץרץ התנדבה לטייל עם הכלבים והורידה ממני את המשימה הזו.


ובלי שום קשר לשבתות המתישות שלנו, ראיתי תכנית על ארון הברית. מעניין מאוד. בתכנית הסבירו את המצב של ההתיישבות בארץ ישראל בתקופת הברזל בערך 800 שנה לפני הספירה וציינו שההתיישבות היהודית בארץ כללה שתי מדינות - ישראל ויהודה. ישראל הייתה מירושלים צפונה ויהודה מירושלים דרומה. ישראל הייתה עשירה ומצליחה, יהודה ענייה ודלה. 

אני לא אתפלא אם בסופו של דבר זה מה שיקרה אצלנו. כל הדתיים והביביסטים יהיו במדינת יהודה, וכל מי שיש לו השכלה ומפעיל את המוח בלי דף הוראות מאיזה רב או פוליטיקאי יחיה במדינת יהודה, ויניח לישראל לנהל את חייה כמו מדינה מודרנית, בלי דתיים שיחנקו אותה, או פוליטיקאים נוכלים שינצלו אותה.