ממש לא. אחרי שהצלחתי להתאושש מהטיול שעייף אותי מאוד עוגי חזר לחופשת סוף שבוע. הוא חזר עם ערמת תרופות ורשימת בעיות ודרישות. הטלפון שלו שבור וצריך מטען חדש ונעליים עם שרוכים, כי בבית החולים הולכים בלי שרוכים, ובגדים, וכמובן כסף, והכי חשוב - אוכל!
בגדים ונעליים יש ובשפע, כיבסתי את כל הבגדים שהוא השאיר בדירה השכורה שלו וגיליתי שיש לו המון. חידשתי את השרוכים בנעליי הנייק שהוא השאיר בדירה השכורה כי לו לא הייתה סבלנות להתעסק עם זה. גם כסף לא הייתה בעיה, שמרתי את הקצבה שלו ונתתי לו.
הבעיה המוזרה ביותר הייתה עניין האוכל. עוגי בחור גבוה, מטר תשעים בערך, ולפני האשפוז הוא אכל בקושי ארוחה ביום ורזה מאוד. כנראה שבגלל התרופות הוא קיבל תאבון נוראי ופשוט לא הפסיק לאכול. בשבת אחרי שנגמר פסח נסעתי בבוקר למאפייה בכפר הערבי וקניתי המון לחמניות ופיתות. השארתי אותן בבית ונסעתי עם ג'ינג'י למרכז המבקרים. חזרנו בצהריים וגילינו שחוץ מכמה פיתות הכל נאכל וזו הייתה רק ההתחלה. הוא אכל המון פסטה עם רוטב בשר וקופסה שלמה של גלידה וקינח בחבילות שלמות של וופלים כשרים לפסח. אחרי האוכל הוא ישן ואחר כך קם שוב רעב. חוץ מזה הוא התנהג קצת כמו סהרורי, דיבר בצורה לא ברורה, הלך לא יציב וכמובן עישן כל הזמן. מזל שקניתי לו סיגריות בדיוטי פרי.
בלילה הוא הלך לישון בדירה למטה אצל אחיו וקם עם שלשול, לא הספיק להגיע בזמן לשירותים ומבוהל התקשר לצץרץ שהיה במשמרת לילה. צץרץ התקשר אלי באחת בבוקר והסביר את הבעיה וביקש שלא אכעס ואפתור את הבלגן, מה שעשיתי כמובן, זה היה מביך קצת אבל לא נורא, ובסוף פשוט זרקנו לפח את התחתונים והמכנסיים שלו והוא חזר לישון.
ביום ראשון החזרנו אותו לבית החולים וכנראה שהוא יחזור שוב בסוף השבוע הבא ובדיוק אז גם אחי והבן שלו באים לבקר מארצות הברית.
בזמנו הצעתי להם לישון אצלי כי יש לנו שפע מקום וכמובן שלא ידעתי שעוגי יחזור הביתה. יש מצב שגם לילי תרצה לבוא לפגוש את אחי, מקום יש, לא חסרים לנו חדרים ומיטות וספות וכלי מיטה, אבל מה עושים עם עוגי שמתנהג בצורה משונה כזו? אין לי מושג. החלטתי לשכן אותו בחדר הישן של צץרץ שנמצא בקומה העליונה (המשוגע בעליית הגג?) עם שירותים צמודים ולקוות לטוב.
העובדת הסוציאלית שלחה טפסים ובקרוב כולנו מקווים שימצא לו מעין הוסטל או קהילה תומכת או איך שלא קוראים לזה שבו הוא ישהה ויקבל עזרה ותמיכה ומצבו יתייצב. אני מקווה.
בגדים ונעליים יש ובשפע, כיבסתי את כל הבגדים שהוא השאיר בדירה השכורה שלו וגיליתי שיש לו המון. חידשתי את השרוכים בנעליי הנייק שהוא השאיר בדירה השכורה כי לו לא הייתה סבלנות להתעסק עם זה. גם כסף לא הייתה בעיה, שמרתי את הקצבה שלו ונתתי לו.
הבעיה המוזרה ביותר הייתה עניין האוכל. עוגי בחור גבוה, מטר תשעים בערך, ולפני האשפוז הוא אכל בקושי ארוחה ביום ורזה מאוד. כנראה שבגלל התרופות הוא קיבל תאבון נוראי ופשוט לא הפסיק לאכול. בשבת אחרי שנגמר פסח נסעתי בבוקר למאפייה בכפר הערבי וקניתי המון לחמניות ופיתות. השארתי אותן בבית ונסעתי עם ג'ינג'י למרכז המבקרים. חזרנו בצהריים וגילינו שחוץ מכמה פיתות הכל נאכל וזו הייתה רק ההתחלה. הוא אכל המון פסטה עם רוטב בשר וקופסה שלמה של גלידה וקינח בחבילות שלמות של וופלים כשרים לפסח. אחרי האוכל הוא ישן ואחר כך קם שוב רעב. חוץ מזה הוא התנהג קצת כמו סהרורי, דיבר בצורה לא ברורה, הלך לא יציב וכמובן עישן כל הזמן. מזל שקניתי לו סיגריות בדיוטי פרי.
בלילה הוא הלך לישון בדירה למטה אצל אחיו וקם עם שלשול, לא הספיק להגיע בזמן לשירותים ומבוהל התקשר לצץרץ שהיה במשמרת לילה. צץרץ התקשר אלי באחת בבוקר והסביר את הבעיה וביקש שלא אכעס ואפתור את הבלגן, מה שעשיתי כמובן, זה היה מביך קצת אבל לא נורא, ובסוף פשוט זרקנו לפח את התחתונים והמכנסיים שלו והוא חזר לישון.
ביום ראשון החזרנו אותו לבית החולים וכנראה שהוא יחזור שוב בסוף השבוע הבא ובדיוק אז גם אחי והבן שלו באים לבקר מארצות הברית.
בזמנו הצעתי להם לישון אצלי כי יש לנו שפע מקום וכמובן שלא ידעתי שעוגי יחזור הביתה. יש מצב שגם לילי תרצה לבוא לפגוש את אחי, מקום יש, לא חסרים לנו חדרים ומיטות וספות וכלי מיטה, אבל מה עושים עם עוגי שמתנהג בצורה משונה כזו? אין לי מושג. החלטתי לשכן אותו בחדר הישן של צץרץ שנמצא בקומה העליונה (המשוגע בעליית הגג?) עם שירותים צמודים ולקוות לטוב.
העובדת הסוציאלית שלחה טפסים ובקרוב כולנו מקווים שימצא לו מעין הוסטל או קהילה תומכת או איך שלא קוראים לזה שבו הוא ישהה ויקבל עזרה ותמיכה ומצבו יתייצב. אני מקווה.
אני וחבר במוזיאון הלאומי של בוקרשט
אדם וחווה שלושים שנה אחרי הגירוש מגן עדן
