יום ראשון, 1 באפריל 2018

חול המועד כבר פה

הגענו לחול המועד עם הלשון בחוץ, מותשים ותשושים, אבל גאים בעצמנו שבכל זאת עשינו זאת והגענו. שבוע לפני הסדר עבדנו קשה והתרוצצנו המון. אני בהכנות לסדר שנאלצתי להפיק וג'ינג'י בשיפוץ הדירה של עוגי שדי נחרבה אחרי שהוא גר שם שנה עם הכלבה שלו.
למזלי הוא גייס את העובדת הזרה של חמותי שממש טובה בניקיון ויחד הם קרצפו את הרצפות המוכתמות והקירות המטונפים וזו הייתה רק ההתחלה. היה צורך לתקן חורים בקירות, לצבוע אותם ואחר כך להחליף רשתות קרועות, לסדר את הכיור הדולף ולתקן בעיות חשמל קלות, ועוד לא פתרנו את בעיית דלת הכלבים שהתפרקה. עוגי מחה שחלק מהבעיות היו שם קודם ולא הכל בגללו אבל ג'ינג'י לא יודע לעשות חצי עבודה, אם הוא מסדר משהו זה עד הסוף ומגיע לבעלת הבית המסכנה של עוגי שחטפה זעזוע רציני כשהיא נכנסה לדירה שלו בפעם הראשונה אחרי שעזב קצת הקלות והנחות.
ואיפה עוגי היה כל הזמן הזה? מאושפז בבית חולים. שוב בעיות עם מה שבמחלקת פה ולסת מכנים - רצפת הפה. דלקת כאבים נפיחות קושי לדבר. הוא מחובר לאינפוזיה וסובל ואנחנו עסוקים ועצבניים מידי עליו מכדי לבקר אותו.
את הסדר חגגנו אצלנו בבית ואת חמותי שמתקשה ללכת הבאנו על כפיים לשבת אתנו. כמה ימים קודם עשיתי לראשונה בחיי מרק עוף, מזל שאימא שלי הדריכה אותי, ועשיתי גם קניידלך וצלי בשר ועוף בתנור ודג סלמון אפוי והוספתי תפוחי אדמה ואורז עם שקדים. אף אחד לא יצא רעב, קראנו בהגדה בקיצור ורק עד האוכל, הכל כמו שמקובל בעדות אשכנז. לשמחתי גיסי עם הבנות שלו לא התלוננו כמעט וכולם מצאו משהו לאכול ואולי לא ממש נהנו אבל לא סבלו יותר מידי. המטפלת של חמותי לא ממש רצתה לבוא אבל בסוף התרצתה, לבשה את הבגדים החדשים שקנתה לה במימון של ג'ינג'י שסבל בגבורה שעה שלמה בשעה שהיא מדדה פחות או יותר את כל החנות עד שהחליטה מה לקנות. זה היה התשלום על העבודה הקשה שעשתה בדירה של עוגי ומאחר שהיא קנתה את הבגדים ב"תמנון" חנות זולה מאוד עשינו לדעתי עסק טוב.
גם ביתי היקרה לילי הייתה. היא לומדת עכשיו במין מכללה דתית חילונית (עין פרת) ומגלה שבעצם די נעים ללמוד ואולי אחרי הקורס הזה שאמור לארוך חצי שנה היא גם תלך ללמוד משהו מעשי יותר? אנחנו מחזיקים אצבעות.
צץרץ לא היה, הוא עבד אבל לא נורא, נשאר הרבה אוכל והוא אכל מהכל אחר כך.
נכון לעכשיו עוגי עדיין מאושפז ואפילו קפצתי לבקר אותו ולהביא לו בגדים נקיים וכסף. לא הבאתי אוכל מחשש שהשומר יבדוק אותי ויעשה לי בעיות אבל השומר לא טרח לבדוק והביט בי בפליאה כששאלתי אם הוא לא חושש שאני מבריחה חמץ.
לעוגי אין בין כה וכה תיאבון, הוא רק משתוקק לצאת כבר מבית החולים וכל כמה שעות מאיים לברוח, אני משכנעת אותו להתאפק עוד קצת והוא נכנע בסוף, בעיקר כי הוא מחובר לאינפוזיה וקשה לצאת ככה מבית החולים. לוסי הכלבה שלו אצלנו, קשורה בפטיו כדי שלא תברח ולא תעשה בעיות. אנחנו מפנקים אותה ולוקחים אותה לטיולים ארוכים ורוקי משחק איתה ומשעשע אותה אבל נדמה לי שבכל זאת היא עדיין מעדיפה לחזור הביתה לעוגי.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה