יום שני, 16 במאי 2022

הצרה השלישית


 יכול להיות שזו סתם אגדה או אמונה טפלה אבל מניסיוני בחיים יש משהו באמרה שצרות באות בשלשות. קודם רוקי המסכן שלנו נדרס, אחר כך אימא חלתה ונפטרה (להבדיל אלף אלפי הבדלות כמובן אבל בכל זאת...) ואז הגיעה הצרה השלישית, עוגי נעצר בנתב"ג מנסה להבריח מזוודה מלאת סמים.

לנו הוא סיפר שהוא נוסע לטיול בדרום. לא היה לנו מושג לאן הוא נסע ומה הוא עומד לעולל. פתאום אנחנו נחקרים במשטרה, עושים לנו חיפוש בבית וכמובן שוב אנחנו צריכים להתמודד עם בעל בית שהשכיר לו דירה. לרוע המזל הדירה שהוא שכר נמצאת בקומה רביעית בלי מעלית. היינו צריכים לפנות אותה ולסחוב הכל למטה וכשהגענו הביתה מותשים ותשושים חיכו לנו חוקרים שהפכו את כל המזוודות והתיקים בחיפוש אחרי אלוהים יודע מה.

עוגי נמצא עכשיו בבית חולים פסיכיאטרי להסתכלות. מחר יהיה עוד דיון בעניינו. מישהו מיסתורי שכר לו עורך דין שמתעסק בענייניו. עוגי בטוח שיוציאו אותו מהסיפור בגלל העבר הנפשי שלו. אני לא בטוחה בזה. נחיה ונראה מה יהיה.

יום שבת, 23 באפריל 2022

יתומה

אימא שלי, האהובה והמתוקה, הלב של המשפחה ועמוד התווך שלנו נפטרה בבוקר של ערב פסח. השארנו אותה בבית חולים אחרי שנתנו לה מורפיום כדי שלא תסבול ואמרו שזה הסוף, אבל לא יודעים כמה זמן זה ייקח. למרבה הצער זה לא לקח זמן רב ותוך פחות מיממה מאז שהעבירו אותה מטיפול נמרץ ונתנו לה חדרון קטן, כמעט פרטי, היא הלכה לעולמה.


אימא מאושרת עם לילי - הנכדה הראשונה

איזה מזל שאחי ואשתו היו איתנו וגרו עם אבא לאורך כל השבעה שלא הייתה ממש שבעה. אבא היה חסר אונים לגמרי ונע בין התקפי בכי להתקפי חרדה, ואני ואחי טיפלנו בכל מה שצריך. דחינו את הלוויה ליום ראשון במחשבה שבערב החג לא יגיעו אנשים ללוויה, וגם אין מי שיפרסם מודעות אבל כי בחול המועד הכל סגור. למרבה הצער  ביום ראשון אחרי הצהריים הייתה תאונה בכביש שש וחלק גדול מהאנשים שרצו להגיע נתקעו בפקק. הלוויה הייתה קטנה מאוד ואינטימית מאוד. הורי החליטו להיקבר בקבורה לא דתית בבית קברות חילוני. הקבר של אימא נמצא מרחק כמה מטר מהקבר של הורי בעלי, אבל בבית הקברות החילוני. לפני הקבורה אנשים נשאו הספדים, אני הדהמתי את עצמי ובכיתי תוך כדי דיבור, אחי אמר קדיש חילוני שהתבסס על הקדיש בארמית והתייחס לאלוהים כאל דמות נשית, ואחר כך ישבנו קצת עם אבא וזהו, נגמר, אני יתומה.

מיד אחרי הלוויה ג'ינג'י נכנס להתקף כעס מטורף בגלל שלא פקדנו מיד אחרי טקס הקבורה של אימא את המצבה של הוריו. יום קודם רבנו כי ביקשתי שיגיד לכרוכיה המולדבית להתאפק ולא להגיע אלינו עד שלילי תיסע הביתה מפני שהיא ישנה בחדר של לילי, ולא רציתי אותה שם בזמן שאנחנו יושבים שבעה. במקום להתאבל על אימא שלי הייתי צריכה לריב איתו על השטויות האלה. 

למחרת הוא ארז את כל החפצים שלו במזוודה ענקית ועזב את הבית לאיזה מלון בחיפה. זו העונה הכי בוערת שלו בכוורות ויצא שהוא ישן במלון בחיפה, אבל היה כל הזמן באזור ועבד גם בבית המלאכה הקטן שאירגן לעצמו בחצר הבית, וגם בחלקות שלו שנמצאות בסביבה. ניסיתי לשכנע אותו שהוא יכול לגור בבית בחדר אחר ולא להתרוצץ כמו משוגע ולבזבז כסף על מלון כשהוא בעצם פה כל הזמן, אבל לקח זמן עד שהוא נרגע. כל פעם שנפטר מישהו קרוב אליו הוא מתחרפן, וככה הוא מתאבל - בהתקפי כעס חסרי היגיון. הוא הודיע לי שהוא מתכוון להוציא את הדיירים מהבית של הוריו בנהרייה ולגור שם ועד אז ישכיר לעצמו דירה. הוא החליט שאני אקבל את הבית שלנו בתנאי שאתן לו את מרכז המבקרים והכוורות שרשמית רשומות על שמי. הסכמתי כמובן, כי מה אני אעשה עם כוורות? ובכלל, הן הרי שלו. הסכמתי עם כל מה שהוא אמר ולא התווכחתי, רק נתתי לו להירגע קצת. בהתחלה הוא אמר שהוא לא רוצה שאגיע למרכז המבקרים בכלל ושהוא יסתדר לבד, אבל בחול המועד מציפים אותנו המוני ילדים והורים ואין מצב שהוא יצליח לטפל בהם לבד. אחרי יומיים של נסיעות הלוך ושוב והרבה בדידות הוא נרגע קצת וחזר לדבר בהיגיון. ברגע שהוא שמע כמה עולה לשכור דירה, אפילו קטנה וזולה ומסכנה (בערך 2000 ש"ח), והתחיל לעשות קצת חישובים כספיים וגם עבר חוויה מזעזעת, מבחינתו, כשהלך לקנות לבד תחתונים וחזר עם תחתוני בוקסר בדוגמאות מצחיקות ירד עוד יותר מפלס הכעס. גם הכרוכיה הצליחה לצנן אותו קצת והודיעה לו שהוא משוגע (אני מניחה שזה בגלל שהיא זקוקה לו כבסיס בית יציב ומפנק ולא כהומלס תפרן) הוא חזר הביתה בסוג של התגנבות יחידים.

היום הוא ביקש רשות להביא את הכרוכיה כי היא לא מסוגלת לעבוד יותר במקום הנוכחי בגלל שהמטופלת שלה היא דמנטית שלא מניחה לה לישון בלילה. ככה בכל אופן היא מספרת, ואולי זה אפילו נכון, באמת לא אכפת לי יותר. מבחינתי הוא רק שותף לבית ולעסקים, לא בן זוג. הוא עוד שוגה באשליה שאכפת לי ממנו ומנסה להיות חביב ומנומס ומתחשב, אבל זה מעט מידי ומאוחר מידי.

מה עוד חדש אצלי? אימצתי שתי כלבות, זה קרה די בטעות. אחרי שרוקי המסכן שלנו מת הרגשתי צורך בעוד כלב וחיפשתי ביד2 כלבים למסירה. יש המון, זה ממש שובר לב, המון אנשים מוותרים על כלבים כי אין להם זמן וכוח לטפל בהם. מצאתי כלבה חמודה שהיא בורדרית מעורבת וגרה די רחוק מאיתנו. שוחחתי עם בעלת הכלבה והסברתי שבגלל שבדיוק עכשיו אימא שלי התאשפזה זה עלול לקחת קצת זמן, אבל אני מעוניינת. הייתי בטוחה שעד פסח אימא תחזור הביתה, לצערי יום אחר כך היא הודיעה שהיא מסרה את הכלבה למשפחה עם ילדה שרצתה אותה. השלמתי עם העובדה שאיבדתי את הבורדרית המעורבת ונסעתי עם צץרץ למשפחה שגרה ממש קרוב אלינו לראות כלבה אחרת שהם רצו למסור כי עכשיו, כשהקורונה נגמרה, אין להם זמן לכלבה, והיא מסכנה, לבד. צץרץ התלהב ממנה, אבל בעלת הבית הסבירה שהילדים שלה עכשיו בטיול והם צריכים להיפרד קודם מהכלבה. חשבתי שזה סתם תירוץ, ושהיא לא רוצה לתת את הכלבה מאיזה סיבה, וחזרתי הביתה מאוכזבת. למרבה הפלא טעיתי, וכמה ימים אחר כך היא שאלה אם אנחנו עדיין רוצים וכשאמרתי כן היא והבת שלה הביאו את הכלבה שקיבלה את השם המטופש - אלכס.

במקרה עוגי היה איתי בבית והוא והכלבה ממש התאהבו זה בזה. הוא לקח עליה בעלות והיא עליו, והרגשתי שבעצם אין לי אותה מפני שעוגי שחיפש במרץ דירה להשכיר הכריז שהוא ייקח איתו את הכלבה. יום אחר כך התקשרה שוב בעלת הבורדרית המעורבת ואמרה שהמשפחה עם הילדה החזירה את הכלבה כי הילדה פוחדת ממנה, ואם אני עדיין מעוניינת... אימא הייתה עדיין מאושפזת, אם כי אז עדיין לא ידענו כמה המצב חמור, ככה שלא יכולתי לנסוע בעצמי, אבל בדיוק למחרת היום צץרץ הלך למילואים באותו אזור, והסכים לקפוץ לשם לראות את הבורדרית, וככה היא הגיעה אלי באותו ערב. גם לה יש שם לא מוצלח לדעתי - קליאו. 

קליאו

בהתחלה לא התחברתי לאף אחת מהכלבות. המצב של אימא החמיר, אבא היה במצב נפשי קשה, אחי ואשתו הגיעו, הייתי מוטרדת ועסוקה והתרוצצתי כמו תרנגולת בלי ראש. רק אחרי שאימא נפטרה ונגמר הברוך עם ג'ינג'י (סוג של, כי הוא אמנם שוב גר בבית אבל גם הכרוכיה פה וכמובן שהוא עסוק בעיקר בה ובבעיות המנג'זות שלה) גיליתי שהן בעצם מקסימות ונאמנות וטוב שיש לי אותן. אמנם קלואי מתנהגת כמו ניצולת שואה מורעבת, וצריך לתת לה לאכול לבד אחרת היא תוקפת מי שרק מסתכל על הצלחת שלה, אבל חוץ מזה היא בסדר, והיא תירגע עם הזמן. גם אלכס שהייתה בהתחלה כעסנית ונבחנית התבררה ככלבה עדינה וחששנית שברגע שהיא נותנת אמון במישהו היא מיד מתמסרת לליטופים ופינוקים.

בתוך כל הבלגנים והסערות הצלחתי לנהל כמה שיחות עם ג'ינג'י ולהבהיר לו כמה הוא אכזב אותי ופגע בי כשלא תמך בי בשעה קשה כזו, ורב איתי על דבר שנראה לי חסר חשיבות. אני ממש לא שותפה לפולחן הקברים שלו, ולא מבינה מה הטעם בעניין הזה. הוא מטפח את הקבר של הוריו, ומבקר שם כל כמה ימים, לי זה נראה חסר טעם, אבל ככה הוא. הצלחתי להביא אותו להבין שכל אחד מאיתנו שונה, ואם אני ולילי (שגם עליה הוא כועס כמו איזה דביל כי היא חושבת שהוא טועה) לא מוצאות שום ערך לביקור בקבר זה לא אומר שאנחנו לא זוכרות ומכבדות את הוריו, ואין לו סיבה להיפגע. הוא גם טוען שהיחס שלו לכרוכיה הוא כלל לא רומנטי, והוא פשוט מרגיש שנעשה לה עוול ומנסה לעזור לה ולתמוך בה, זה הכל. היא אגב בדיוק כמוהו, כל הזמן מבקרת בקבר של אימו ומביאה עציצים ופרחים. אני לא יודעת אם הוא משקר לי או לעצמו, והאמת, כבר לא אכפת לי, שיעשה כרצונו ושיהיה לו לבריאות.

היו זמנים

יום שבת, 9 באפריל 2022

אימא

 לצערי הרב אני לא ממש במחשב לאחרונה. אימא שלי אושפזה באופן פתאומי בגללי מצוקת נשימה חמורה. התברר שיש לה אי ספיקת לב ומים בריאות. היא מאושפזת בטיפול נמרץ וזה אומר שעתיים וחצי ביקור בצהריים ועוד שעתיים בערב. שאר הזמן אסור להיות לידה. את אבא שלי זה פשוט גומר. גופנית הוא בסדר גמור יחסית לאדם שבעוד שבוע ימלאו לו 89 אבל נפשית הוא מעורער ושבור לגמרי. הוא הפסיק לנהוג ולמזלי צץרץ עוזר המון ומסיע אותו לכל מקום. בהתחלה הוא סירב לנסוע איתי בטענה שאני לא אסתדר ולא אגיע בשלום. מעליב מאוד אבל הבלגתי ומאחר וצץרץ צריך לעבוד מידי פעם הוא השלים עם זה שאני אסיע אותו. גם אחיו הצעיר של אבא (הדוד שלי) עוזר המון והוא שוהה אצלו בהפסקות בין הביקורים וגם אוכל ונח שם קצת.

כל הלוגיסטיקה מסובכת מאוד בגלל החשש של אבא לנהוג (חשש מוצדק למען האמת) אבל איכשהו אנחנו מסתדרים. גם ג'ינג'י עוזר קצת אבל יש לו את הבעיות שלו עם העיניים, (ויש גם את הכרוכיה המולדבית שהוא מטפל בענייניה במקום לתמוך בי מה שמוסיף למועקה הכללית, אבל זה נושא לאופרה אחרת).

למרבה המזל אחי שגר בארה"ב הצליח להקדים את הטיסה שתכנן למאי ויגיע היום אחרי הצהריים. משום מה אשתו מתעקשת להגיע איתו. זה יפה מאוד מצידה אבל גם די מציק. היא לא מדברת עברית ואני חוששת שבמקום לעזור היא תהיה עוד משקולת על הצוואר שלנו. היו כמה ימים קשים מאוד לאימא שנשמה בקושי וגם לא ממש קלטה מה עובר עליה וזה בצירוף החרדתיות והפסימיות של אבא היה ממש ממש קשה. למרבה המזל הצליחו לנקז מהריאות שלה המון מים ומצבה השתפר מעט אבל מי יודע מה יקרה מחר? הלוואי שיוציאו אותה סוף סוף מהטיפול הנמרץ המעיק הזה. צריך לשבת שם עם מין חלוק נילון מציק וכפפות וכמובן גם מסכה ולנסות לעודד ולהיות תומך ומכיל ואופטימי בתנאים כאלה זה ממש קשה. אני מסיימת כל יום עם כאב ראש איום. הבוקר אבא לא ענה לטלפון כי הוא התקלח בלי האוזנייה שלו. (הוא לא שומע טוב) וכבר הייתי בדרך אליו כשהוא חזר אלי והסביר למה לא ענה קודם. תוך כמה הדקות האלה עברו לי תסריטים איומים בראש ומזל שהכל נגמר בטוב, נכון לעכשיו. אחרי שאחי יגיע אבא לא יהיה לבד בדירה שהוא מתעקש לגור בה למרות הפצרותינו שיבוא אלינו. יהיה מי שיסיע אותו ויהיה פחות לחץ עלי ועל צץרץ. הלילה עשו לאימא סי. טי. ראש. נראה מה יהיו התוצאות ונקווה לטוב.


הורי בימים טובים יותר

יום שני, 28 במרץ 2022

רוקי שלנו איננו



במוצאי שבת יצאתי עם הכלבים שלי לטיול בוואדי. מול הפתח של גן לאומי בית שערים עבר מין טרקטורון גדול שהשמיע מוזיקה רועמת ובתוכו ישבו שני בחורים רעולי פנים עם קסדות, דרסו את רוקי שלנו והמשיכו הלאה.

הוא לא היה קשור כי היינו בשמורת טבע שהייתה אמורה להיות ריקה ממכוניות. אם הטרקטורון היה נוסע לאט הייתי מספיקה לתפוס את הכלב, אבל הם נסעו במהירות עצומה והגלגל של הטרקטורון נגח ברוקי ונעלם. הכלב פסע עוד כמה צעדים והתמוטט. הזעקתי את צץרץ שבמזל היה בבית. החשנו את רוקי לווטרינרית שלנו. עד שהתקשרנו אליה רוקי כבר מת. המכה שקיבל פגעה בו פגיעות פנימיות חמורות, ירד לו דם מהפה והוא נפטר.

ידעתי על הנטייה שלו לרוץ אחרי רכבים ולכן תמיד טיילנו איתו במקומות שהיו אמורים להיות בלי מכוניות. אולי הייתי אמורה להחזיק אותו קשור כל הזמן אבל איך אפשר לעשות דבר כזה לכלב שאהב לרוץ ולהיות חופשי? הוא היה אצלנו ארבע שנים ומת עוד לפני שמלאו לו חמש. היה כלב אהוב ומטופח. בשבילנו הוא היה כמו קרוב משפחה. אנחנו מתאבלים מאוד על המוות הנוראי והמיותר שלו ואני גם מרגישה אשמה נוראית כי אם הייתי קושרת אותו... תמיד חששתי שדבר כזה יקרה יום אחד והנה זה קרה.

קברנו אותו מול הבית, בוואדי שהוא כל כך אהב לטייל בו, ואף פעם לא נשכח אותו.

אני סוגרת את הפוסט לתגובות. פשוט אין לי כוח להגיב. מי שמצטער בצערי יבורך, ומי שחושב שזה סך הכל כלב ומה אני עושה סיפור מכלב כשכל כך הרבה אנשים מתים וסובלים צודק גם כן. נכון הוא היה רק כלב אבל הוא היה כלב נהדר ונשמה טובה ולא הגיע לו למות ככה.



יום חמישי, 3 במרץ 2022

עוד חתונה


 ביום שלישי נסענו אני צץרץ והחברה שלו לחתונה של האחיינית שלי. ג'ינג'י סירב להגיע בטענה שהוא כועס על אחיו. היה להם איזה סכסוך לא רציני והוא השתמש בו כתירוץ לא להגיע לחתונה. כל ההפצרות והבקשות לא עזרו, הוא התעקש לסרב.

החתונה הייתה ברחובות ותכננו לאסוף את לילי בדרך, אבל ברגע האחרון גם היא השתמטה בטענה שהיא מקוררת ולא מרגישה טוב. השקעתי מאמץ וקניתי שמלה חדשה וחגיגית וכתבתי כרטיס ברכה נאה אליו צירפתי סכום מכובד למדי ונסענו. החתונה נערכה במה שנקרא כפר אירועים והיה שפע מקום ותפאורה נעימה. קבלת הפנים הייתה נחמדה, המון אנשים שלא הכרתי כולם לבושים יפה, דוכנים עם שפע טעימות וכמובן בר משקאות עשיר. החופה נערכה באולם אחר, הייתה במה שעליה הציבו חופה מקושטת פרחים, הייתה בריכה עם מגשים צפים עם פרחים ונרות וכסאות בשביל הקהל שנאסף. שני ילדים קטנים לבושים בבגדים חגיגיים הלכו ופיזרו פרחים על הגשר ואז הופיעו החתן והכלה שהגיעו כמעט בזמן, איחור של ארבעים דקות זה לא רציני. הכרוז קרא להורי החתן והורי הכלה והאחיות והאחים וכולם פסעו בחגיגיות על גשר שעבר מעל הבריכה והתייצבו על הבמה ואז התחיל טקס החתונה. 

הרב היה כנראה בדרן מתוסכל וברגע שהוא אחז במיקרופון הוא לא הפסיק לדבר, ואחר כך גם שר, את ירושלים של זהב דווקא. הכל היה בווליום עצום וחזק וזו הייתה רק ההתחלה. באולם שבו אכלנו היו רמקולים ענקיים תלויים מהתקרה והם לא נחו לרגע. הדי. ג'י. לא נתן לנו לאכול בשקט, מוזיקה רעשנית עם בסים מהדהדים חיסלו כל ניסיון לדבר אחד עם השני או לאכול. בין המנות האורחים פצחו בריקוד סוער ורעשני להחריד, ואחר כך חזרו לאכול. גם התאורה הייתה איומה, חושך שהואר באלומות אור צבעוניות מהבהבות. על הקירות הוקרנו תמונות ענקיות של החתן והכלה שהצטלמו כנראה כמה ימים קודם בפוזות רומנטיות על שפת הים. שנאתי כל רגע ובסוף ברחתי החוצה לאולם היציאה שלמרבה המזל היה בו בר קפה משוכלל עם מגשים עמוסי עוגות ושוקולד, ותאורה נורמאלית ולא מהבהבת.

השוקולד היה טעים מאוד וגם העוגות, אבל הקפה היה כשר, כלומר במקום חלב שמו חלב סויה מגעיל. אחרי שתי לגימות זרקתי אותו לפח. בדרך חזרה רבתי עם צץרץ שהתעקש שככה מקובל וזה מה שעושים היום, וגם בחתונה שלו תהיה מוזיקה בווליום דומה וירקדו תוך כדי האוכל. הוא גם כעס עלי שאמרתי למלצרית שאני לא מסוגלת לאכול ברעש כזה שגורם לי בחילה וטען שצעקתי עליה, בטח שצעקתי, אחרת היא לא הייתה שומעת אותי. הטענה שלי שאפשר היה לחכות עם הריקודים עד שהאורחים יגמרו לאכול נדחתה בטענה שכיום זה ככה ואין מה לעשות. לדעתי אם אתה מממן את החתונה וקובע את התפריט ואת העיצוב אתה בהחלט יכול לקבוע גם את עוצמת המוזיקה, אבל צץרץ שהיה עייף ועצבני רב איתי שאני טועה.

לא יודעת אם זו אני או הם אבל העובדה העצובה היא שלמרות שהחתונה הזו נערכה במקום יפה וברור שהשקיעו בה כסף רב ומאמצים רבים לא נהניתי ממנה, ויום אחר כך עוד סבלתי מכאב ראש נוראי. אני מבינה שיש אנשים שאוהבים את הרעש והראוותנות הזו, אבל בטח יש גם המון כמוני, אנשים יותר מבוגרים שרוצים לדבר בשקט עם קרובי משפחה ולאכול בנחת ורצוי באור ולא במין חשכה מוזרה עם אורות צבעוניים מהבהבים. שידחו את הריקודים והתאורה המהבהבת לאחרי האוכל. מה דחוף לרקוד תוך כדי הארוחה? לא ברור. הפריע לי גם מאוד שהיו המון ילדים קטנים. הרעש הזה הורס את השמיעה ואני חוששת שעד שהילדים האלה יגיעו לבית הספר הם כבר היו חרשים למחצה.

אחרי שסיפרתי לג'ינג'י את מה שעבר עלי הוא שמח מאוד שלא הגיע ואיים לא להגיע גם לחתונה של צץרץ.

יום ראשון, 20 בפברואר 2022

שאלון פיבו




מהי התכונה החביבה עליך בבני אדם (גם גבר וגם אישה)?     

אוהבת אנשים שיש להם חוש הומור ואינטליגנציה, אבל רק בתנאי שהם משולבים בטוב לב.

 

מהו המאפיין העיקרי שלך?

סובלנות ושאיפה להרמוניה ושקט. רתיעה ממריבות ומאלימות.

 

מהו הפגם העיקרי שלך?

חוסר שאפתנות, ותרנות וחולמנות

 

מהו העיסוק החביב עליך?

קריאה, בהייה באוויר, ולפעמים גם כתיבה


 מהו אושר עבורך?    

להיות בבית עם מקרר מלא אוכל טעים, ספרים חדשים ומרתקים שממתינים לי וכולם רגועים ושלווים בלי בעיות שיש לפתור, בלי ויכוחים צעקניים ומריבות מעיקות.

 

מהי אומללות עבורך?

בעיות וצרות, שלי ושל אחרים. בעיות של פרנסה ובעיות בריאות הן הכי גרועות. לחץ בגלל חסרון כיס או בעיות בריאות ומתח בגלל מריבות וחילוקי דעות מאמללים אותי.

 

אלמלא היית את, מה היית רוצה להיות?     

אישה יפה וגבוהה יותר, בלי בעיות משקל יתר, חזקה ובטוחה בעצמי בלי לדאוג מה אחרים אומרים עלי ומה הם חושבים. ללכת בדרכי בלי היסוסים ובלי פחדים.

 

היכן היית רוצה לגור?

אוהבת את מקום המגורים שלי בצפון הארץ. לא רוצה לגור במקום אחר אבל אשמח לעבור לדירה קטנה יותר ופחות מסובכת לתחזוקה.

 

מהו הצבע והפרח החביב עליך?

אוהבת צבע אדום על כל גווניו כולל ורוד. אוהבת כלניות, נוריות ופרגים וכמובן את כליל החורש הנהדר.

 

מיהם סופרי הפרוזה החביבים עליך?

דוד גרוסמן, א.ב. יהושוע, עמוס עוז, צרויה שלו ומאיר שלו. סופרים שכותבים בעברית טובה ועשירה גורמים לי עונג גדול

 

מיהם המשוררים החביבים עליך?

לא כל כך קוראת שירה אבל אני אוהבת את המשוררת הפולניה ויסלבה שימבורסקה, את אלתרמן, עמיחי, שלונסקי ושאול טשרניחובסקי.

 

מיהם הגיבורים החביבים עליך בסיפורת?

החייל האמיץ שוויק והמוקיון של היינריך בל

 

מיהי הגיבורה החביבה עליך בסיפורת?

אוהבת מאוד את הגיבורות המאופקות והרגישות של ג'יין אוסטין

 

מיהם הציירים והמלחינים החביבים עליך?

מודליאני ומוצרט

 

מיהו הגיבור שלך בחיים האמיתיים?

אחי הצעיר שהיה אמיץ מספיק ללכת אחרי הלב שלו ולעשות מה שבאמת התחשק לו לעשות

 

מיהי הגיבורה החביבה עליך בחיים האמיתיים?

אימא שלי, הפמינסטית הראשונה שהכרתי שתמיד עבדה והתקדמה ועם זאת הייתה גם עקרת בית למופת ומתמודדת כיום באומץ בבעיות בריאות קשות.

 

אלו הן הדמויות ההיסטוריות שאתה הכי לא אוהב?

מתלבטת בין סטאלין והיטלר. שניהם טיפוסים מאוסים שגרמו המון נזק וסבל

 

מיהי הגיבורה שלך בהיסטוריה?

אנג'לה מרקל

 

מהם המאכל והמשקה החביב עליך?

פחממות זה החיים, בעיקר בצורת פסטה, אוהבת גם פירות ושוקולד מריר. לא אוהבת אלכוהול, הכי טוב זה מים.

 

מהם השמות החביבים עליך?

נמרוד, יפתח, יסמין.

 

מה אני הכי שונא?

אלימות מכל סוג. גם לעג וניסיון להשפיל ולהעליב זה סוג של אלימות

 

מהו האירוע הצבאי שאני הכי מעריץ?

לא ברור לי מה יש להעריץ באירוע צבאי אבל אני מלאת הערכה וכבוד למורדים של גטו וורשה וגם ללוחמים של מלחמת העצמאות

 

מהי הרפורמה שאני הכי מעריץ?

המהפכה הפמיניסטית

 

מהו הכישרון הטבעי שהייתי רוצה להיות מחונן בה?

רוצה להיות מסוגלת לנגן ולשיר בלי לזייף

 

כיצד אני רוצה למות?

מהר ובלי שאסבול. ללכת לישון ולא לקום. פוחדת לחיות יותר מידי ולהגיע למצב של התפוררות גופנית ונפשית שתגרום סבל לי ולמטפלים בי

 

מה מצב הרוח הנוכחי שלך?

מודאגת אך מקווה לטוב

 

לאיזה חולשות הנך מגלה הכי הרבה סובלנות?

עצלנות וחוסר שאפתנות

 

מהו המוטו החביב עליך?

חייה ותן לחיות

יום שלישי, 11 בינואר 2022

רעידת אדמה

 אתמול היה יום נוראי. הרגשתי רע מאוד, הייתי בטוחה שאני סתם מקוררת אבל מאחר וצץרץ יצא חיובי קבעתי לי תור לבדיקה. התור היה בצהריים וצץרץ ביקש שאקפוץ בבוקר לבית מרקחת להביא לו תרופה. בדרך לבית המרקחת עשיתי תאונה. מישהו יצא מחנייה ברוורס ונתקע בי בדיוק כשעברתי. בדרך כלל אני זהירה יותר אבל באמת שלא הרגשתי טוב והייתי שקועה במחשבות על צץרץ וזהו, תאונה. הייתי כל כך המומה ומבולבלת עד שלא לקחת פרטים ורק נתתי לנהג את מספר הטלפון שלי.

ג'ינג'י שהוא האחראי אצלנו על הביטוחים בתוקף היותו סוכן ביטוח היה בבאר שבע בטיול עם קבוצה טיילנים שהוא נוסע איתם מידי פעם והייתי לגמרי לבד עם הצרה הזו. גם הנהג השני היה די מבולבל. האוטו היה בכלל של אחיו והוא אמר שהוא צריך לספר לאבא שלו שיטפל בעניין. 

למרות הכל נסעתי לבית המרקחת ושם התברר שאין בכלל את התרופה של צץרץ. האוטו עשה רעשים משונים והפנס היה שבור. לבדיקה כבר נסעתי ברכב של צץרץ. למרות שחששתי מתור נוראי היה דווקא פנוי לגמרי וחזרתי הביתה חיש קל.

ג'ינג'י חזר בערב, הרגיע אותי שלא נורא וחוץ מזה אני בכלל לא אשמה כי הנהג השני היה צריך לבדוק שיש לו דרך פנויה כשהוא יוצא ברוורס ושיהיה בסדר. הוא דיבר עם אבא של הנהג הפוגע שמשום מה ניסה לשכנע אותו שמי שנהג היה הבן הגדול שלו, בעל הרכב, לא הבן הצעיר. אחר כך התברר שעוגי וצץרץ מכירים את המשפחה והנהג הצעיר הוא חייל וכנראה שאין לו ביטוח או משהו. לא משנה, העיקר שחברת הביטוח תשלם את הנזק. 

הייתי כל כך עסוקה בעניין התאונה ומה יהיה עד שכלל לא דאגתי לבדיקת ה PCR בשתי הבדיקות הביתיות יצאתי שלילית והייתי בטוחה שלא נדבקתי ובכלל שבטח ייקח איזה יומיים שלושה עד שאקבל תשובה. לתדהמתי כבר הבוקר התקבלה תשובה ומתברר שאני חיובית לקורונה. גם עוגי שנסע לעבודה למרות שהרגיש מעט רע נשלח אחר כבוד הביתה. היום ג'ינג'י הולך לבדיקה ומחר הוא ילך, קבעתי לו תור, וגם החברה של צץרץ שעד היום הרגישה טוב התחילה להרגיש רע וגם היא תעשה לעצמה תור לבדיקה. איך נסתדר אם כולנו נהיה חיוביים? אין לי מושג.

אם לא די בזה הודיעו הבוקר שהייתה רעידת אדמה בלילה. לפחות אותה לא הרגשנו.

יום ראשון, 9 בינואר 2022

ושוב קורונה? הפעם אומיקרון כנראה...


באין נכדים יש תחליף

עד היום הצלחתי להימנע מבדיקות קורונה. חמקתי בין הטיפות, הקפדתי על מסכה והכל היה בסדר עד שצץרץ הלך לאימון כושר והתברר שהמדריך היה חיובי לקורונה. צץרץ הרגיש קצת מצונן וקנה בדיקות, בהתחלה יצא שלילי ואחר כך חיובי, וכמה שעות אחר כך גם בדיקת הפי.סי. אר. שלו יצאה חיובית. דווקא החברה שלו שגרה איתו יצאה שלילית.

אצלנו היה הפוך, אני הרגשתי מקוררת ומשתעלת ועם כאב ראש ואילו הג'ינג'י הרגיש כרגיל. הבוקר עשינו בדיקה ביתית ויצאנו שליליים. מחר אלך לעשות בדיקת פי. סי. אר. בקופת חולים ונראה מה יהיה. בינתיים ביטלתי את התור לפלדנקרייז למרות שכל הגוף שלי כואב ולא היה מזיק לי קצת טיפול אבל חלילה לי להדביק את המורה שלי או מישהו אחר.

צץ רץ גר ביחידת הדיור מתחת לבית שלנו ואנחנו נפגשים כמעט כל יום ויש סיכוי שנדבקתי ממנו או אולי זה סתם צינון? אין לי חום אבל אני משתעלת וכואב לי הראש וגם השרירים כואבים. הקורונה הזו הפכה את כולנו להיפוכנדרים. נכון להיום אני מכניסה את עצמי לבידוד ומקווה לטוב.  

יום ראשון, 21 בנובמבר 2021

מבצע חתונה

 כפי שסיפרתי לא מזמן הציע צץרץ לחברתו להתחתן. הוא עשה מזה טקס נאה שצולם כמובן, לקח אותה ליאכטה של איזה חבר שעגנה בהרצליה. כרע ברך והציע נישואים עם טבעת יהלום שקנה והסתיר אצל הורי כי הוא לא סמך עלי שאשמור אותה בסוד. החברה הסכימה כמובן, הם הרי חיים יחד כבר מעל שנה, והשניים החלו לתכנן את חתונתם.

נדהמנו לגלות כמה מסובך ויקר לזוג להפיק חתונה. צץרץ הכין טבלאות, חישב סטטיסטיקות, התלבט והתייסר אם לארגן את החתונה בקיץ או בחורף והיום הגדיל לעשות ולקח איתו את ג'ינג'י לפני שיחתום על הסכם עם איזה אולם שמצא חן בעיניו ובעיני זוגתו. אם לא די בכל הטרדות הללו השניים אימצו גורת כלב חמודה מאוד בשם ריילי. שוב מצאנו אני וג'ינג'י את עצמנו עומדים נדהמים מול ההכנות וההוצאות של השניים בגלל הכלבה. קנו מיטה יקרה מאוד, התקינו שער מיוחד כדי שהיא לא תסתובב סתם בכל הבית, התייעצו עם מאלפת ועם הוטרינרית וקנו שפע צעצועים שהכלבה כלל לא התעניינה בהם. דווקא טופי הקשיש שלנו התאהב באיזה פרת פלסטיק מצפצפת ואימץ אותה לעצמו.

הכלבים שלנו קצת הופתעו וקצת נלחצו ולבסוף השלימו עם השותפה החדשה ורוקי אפילו שיחק איתה קצת למרות שבהתחלה נהם עליה והפחיד אותה. אני מקווה שהם ימשיכו להיות מסורים לכלבה החדשה וימשיכו לטייל איתה ולהשגיח עליה. אני חושדת שבקרוב היא תיפול עלינו כי הזוג הצעיר מאוד עסוק ואנחנו פנויים יותר.

גם אצלנו יש חידושים, סוף סוף התחלנו לטפל בנושא תכנון שיפוץ יחידת הדיור שאולי, אם הכל ילך לפי המתוכנן, נעבור לגור בה בעתיד, אחרי שצץרץ ומי שתהיה בקרוב אשתו יעזבו. מצאנו תיק מלא תכנונים של הבית שלנו וכל מיני חשבונות ומכתבים שנוגעים לתכנון. הכל משנות השמונים. בחנו אותם ונתקפנו נוסטלגיה, כמה מהר חלפו השנים. הכל עבר כמו חלום ופתאום אנחנו מבוגרים שמתכננים את השלב האחרון של חיינו. האדריכלית שמצאנו ביקשה העתקים מהגרמושקה העתיקה וציוותה עלינו לשמור מכל משמר את המקור. מחר אטפל בזה ונקווה שיהיו לה רעיונות טובים ושזה לא ייקח זמן רב מידי.

הנסיכה החדשה בדרך הביתה

חוץ מזה התחלתי לצפות לאחרונה שוב באחוזת דאונטון. אני מאוד נהנית מהסדרה המושקעת הזו. מתענגת על הבגדים הנהדרים והנופים הנפלאים וכמובן על האנגלית הבריטית. בעיקר אני מחבבת את הסבתא חדת הלשון, הדמות הכי מוצלחת בסדרה לדעתי. לסדרות שמפיקה נטפליקס אני מתחברת פחות ואין סיכוי שאצפה במשחקי הדיונון. מעדיפה דברים פחות מדממים ומפחידים.



  

יום חמישי, 4 בנובמבר 2021

יום הולדת חגיגה נחמדת

 ביום שלישי השבוע מלאו לי 65. משום מה השנה החליט ג'ינג'י שאת יום ההולדת הזה נחגוג כהלכה. בדרך כלל אנחנו די מחפפים ימי הולדת אבל השנה הוא השקיע, ביקש מצץרץ וחברתו לקנות עוגות, טרח להתקשר לתיאטרון הצפון להזמין כרטיסים להצגה, והגדיל לעשות ועשה מנוי בתיאטרון של 'יד לבנים' ביגור. תכננו גם ללכת למסעדה בחיפה, אבל הגיעה אלינו קבוצה של תיירים ובמקום טיול לחיפה אכלנו בזריזות במסעדה מזרחית ונסענו למרכז המבקרים רק כדי לחכות שם שעה וחצי עד שהקבוצה הגיעה, וגם אז רובם בכלל לא רצו את הפעילות. מילא, הם הסתפקו בקניות צנועות ומזל שעוגי היה בבית ולקח את הכלבים לסיבוב.


למחרת נסענו צפונה לקנות כל מיני דברים שחסרו לנו ובדרך חזרה עצרנו במסעדה שהייתה אמורה להיות מסעדה איטלקית אבל מסתבר שהבעלים התחלפו והיא הפכה למסעדה שנקראת אינדיאני ומגישה אוכל אמריקאי משובח. המקום הפתיע מאוד לטובה ורק במזל היה שם פתוח כי בדרך כלל הם סגורים בימי רביעי. היינו כמעט לבד, הייתה מוזיקה נעימה ושקטה והאוכל היה נהדר. ג'ינג'י חובב הבשר כמעט התעלף מעונג בגלל הסטייק העבה והטעים שקיבל, ואני נהניתי מאוד מהטאקו עם בשר העוף שהיה מתובל בטוב טעם. בערב הלכנו להצגה שנקראת 'אהבה'. משהו קליל ונחמד ולא ארוך מידי. היה כיף להתלבש יפה ולצאת לבלות. שנים שלא עשינו זאת.

אם לא די בכל השמחות הללו גם אחי הגיע לפני כמה ימים לביקור מאמריקה, ולמרבה השמחה הוא הספיק להתחסן פעם שלישית והוא לא צריך בידוד. הוא עזר לאבא לעשות סדר בבית ולזרוק המון חפצים מיותרים. למרבה הצער חלק מהם הם נעליים של אימא שבזמנו התחרתה בתאוות הנעליים של אימלדה מרקוס. אחי תרם אותם לחנות הבגדים יד שניה של ויצ"ו וזה עצוב אבל היה הכרחי כי אימא למרבה הצער לא תוכל ללכת יותר.

הבוקר קמתי ובדקתי את חשבון הבנק וגיליתי לשמחתי שסוף סוף קיבלנו כסף מחברת הביטוח, פדיון של פוליסת ביטוח חיים שג'ינג'י עשה עוד במאה הקודמת. סוף סוף אין לנו משיכת יתר. זה לא יחזיק הרבה, אבל זה ממש תענוג. בערב נקפוץ עם אחי לבקר את בת דודתי שעברה לא מזמן דירה וגם עשתה ניתוח להחלפת הברך. מזמן לא ראיתי אותה ובטח יהיה כיף. שרק ימשיך ככה.


יום רביעי, 20 באוקטובר 2021

רשימת מלאי של צרות

המון זמן לא כתבתי, לא היה לי זמן וגם לא חשק וכשאני כבר כן כותבת זה רק כדי לתנות את הצרות והבעיות, באמת לא יפה אבל ככה זה, הבלוג קיים כדי להתלונן ולהתבכיין ולשפוך על קוראי החפים מפשע את הצרות שלי.

בתחילת החודש חגגנו 41 שנות נישואים. הלכנו לעשות קניות כי לג'ינג'י הייתה חסרה חגורה למכנסיים. חשבתי שנקנה קצת בגדים ואחר כך נלך לאכול יחד צהריים אבל בדיוק כשעמדתי בתור עם החגורה שמצאנו היה טלפון מאימא שלי. אבא מרגיש לא טוב והיא פוחדת ומבוהלת ושנבוא מהר. דיברתי עם אבא והפצרתי בו דבר ראשון לשתות כמה כוסות מים (הוא תמיד שוכח לשתות מספיק) והבטחתי שמיד נגיע. עזבתי את החגורה ונסענו חיש להורי. מזל שלא היינו רחוקים. עד שהגענו אבא התאושש כי באמת היה קצת מיובש וגם נזכר שהוא קיבל אתמול חיסון נגד שפעת וזה כנראה השפיע עליו. לאימא לקח יותר זמן להתאושש, היא נורא פוחדת שאבא יחלה ולא יהיה מי שיטפל בה. יש בחורה שבאה שלוש פעמים ביום לעזור בטיפול בה אבל לפעמים היא לא יכולה להגיע ואימא נורא לחוצה. אני אצלם כל יום יומיים ומנסה לעזור כמה שאפשר אבל אני לא יכולה לגור שם, ולצערי יש מחסור בעובדות זרות. אחרי שישבנו אצלם קצת וכולם נרגעו נסענו שוב לחנות אחרת, קנינו חגורה וסוף סוף הצלחתי לשכנע את ג'ינג'י לקנות נייד חדש. קנינו לו סמסונג לא חדיש שעלה רק 800 ש"ח אבל משמש אותו יפה בניגוד לנייד הסיני המעצבן שהוא קיבל מעוגי ותסכל אותו נורא.

מאושר עם שיח אברהם פורח ליד הכוורות

עוגי התחיל לעבוד בדליאת אל כרמל בסניף חדש של קפה קפה. פתאום הוא נעשה מומחה לתפריט של קפה קפה ואחראי מטבח. הם היו מרוצים ממנו מאוד והסיעו אותו הלוך ושוב כל יום עד שלבוס שלו נמאס והוא הציע לו דירה קרוב למקום העבודה. לא צריך שכר דירה, רק שישלם חשמל ומים ויביא מיטה, השאר ישיגו לו. זה נשמע יותר מידי טוב מכדי להיות אמיתי אבל עובדה. נכון הדירה לא מפוארת, די חור, אבל סוף סוף הוא יצא מהבית והוא גר לבד ליד מקום העבודה שלו. נתנו לו את המיטה שהוא ישן עליה ועוד כמה רהיטים והבוס שלו נתן לו מקרר קטן ומכונת כביסה. לכאורה הכל טוב, אבל אין דבר כזה עם עוגי, הכל טוב. תמיד יש בעיות עם הילד הזה. לפני כמה ימים הוא חזר הביתה לחוץ נורא, הצוואר שלו תפוס והוא כולו עצבני ומתוח ואומלל, וביקש ממני הלוואה של אלפיים חמש מאות שח. אני תמיד מלווה לו כספים ובסוף הוא מחזיר, פחות או יותר, אבל למרות שיש לו קצבה מביטוח לאומי ומשכורת ואין לו כמעט הוצאות הוא תמיד לחוץ בכסף. הרבה הזמן התפלאנו לאן הולך הכסף שלו ולמה הוא תמיד לחוץ, ועכשיו הוא נשבר וגילה לנו. יש איזה טיפוס אחד שהוא הסתבך איתו (מעדיפה לא לפרט כי לך תדע מי קורא פה) וההוא סוחט ממנו כל הזמן כסף וסוף סוף, אחרי כשלוש שנים, כשסירבתי הפעם לתת לו כסף כי נמאס לי וגם הייתי זקוקה לכסף למשהו אחר, עוגי נשבר וגילה את הסוד הנוראי, והכריז שהוא לא ישלם יותר לסחטן הזה. ההוא התקשר אליו ואני דיברתי איתו והייתי מאוד לא נחמדה ואפילו גועלית, והודעתי לטיפוס הזה שעוגי פחד להגיד את שמו שיפסיק להתקשר ויצא לנו מהחיים כי המסיבה נגמרה, ואם הוא ימשיך להטריד את עוגי או את המשפחה שלו נלך להתלונן עליו במשטרה. עוגי נכנס להתקף חרדה והתחיל לספר איך הטיפוס הזה דקר פעם מישהו וכמה הוא נוראי ומסוכן, וכמה המשטרה לא מסוגלת לעצור אותו. אחר כך סיפרנו הכל לג'ינג'י שזכה גם כן לשוחח עם אותו סחטן ודיבר איתו בתוקפנות גדולה עוד יותר. אחר כך התלוננו עליו במשטרה, אבל מאחר ועוגי סירב ללכת להתלונן זה לא עזר כל כך, לפחות הוא השתכנע להגיד לשוטר בטלפון את שמו של אותו סחטן והתברר שהוא באמת טיפוס מוכר למשטרה. מה שהפתיע אותי עוד יותר היא העובדה שגם צץרץ וגם חבר אחר של עוגי הכירו את הסיפור ואת הסחטן ופחדו להגיד את שמו. הוא לא הפסיק להתקשר לעוגי ולהפחיד אותו וזה נפסק רק אחרי שאמרתי לעוגי לחסום אותו. הוא עשה את זה, אבל המשיך להיות מבוהל ומתוח וסיפר לי שיש לסחטן הרבה חברים והרבה טלפונים ואין לו בעיה להגיע לטלפון של עוגי ממספר אחר. הוא גם הסתובב ליד הבית שלנו עם הרכב שלו וגרם לעוגי להתקף חרדה. שכנעתי את עוגי להחליף את מספר הנייד שלו וניסיתי להחדיר בו קצת אומץ כדי שיפסיק לפחד ויפסיק להסכים להיסחט. החלטנו שאם הוא שוב יצור קשר עם עוגי נוציא נגדו צו הרחקה בגלל הטרדה מאיימת, ואם המשטרה, כהרגלה, לא תעשה שום דבר מועיל נאלץ לטפל בטיפוס הזה לבד, בצורה לא חוקית, אבל יעילה. נקווה שלא נגיע לזה, אבל לאחרונה המדינה שלנו מתפרקת מכל החובות שלה כלפי האזרח, ונוצר מצב שכל אחד צריך לדאוג לעצמו.

חוץ מזה צץרץ הציע נישואים לחברה שלו שהוא חי איתה כבר מעל שנה ביחידת הדיור שלנו וג'ינג'י ביקש מהדיירים בבית של הוריו ז"ל לעזוב בסוף השנה. אני מקווה שנצליח למכור את הבית וסוף סוף נתחיל להזיז את עניין השיפוץ של יחידת הדיור. הזמנו את ההורים של החברה לארוחת ערב והכל היה נעים ונחמד עד שג'ינג'י התחיל להתלונן שהיא מעשנת וכמה זה מפריע לו. הוא גם העיר שלדעתו להוציא מאה אלף שח על חתונה מפוארת זה רעיון נוראי וגרם עגמת נפש נוראית לזוג הצעיר. האמת שאני מסכימה איתו, אבל לא חושבת שהוא היה צריך להגיד את זה בצורה בוטה כל כך, ועוד לפני הוריה. צץרץ נורא התבאס כי הוא מתכנן שהם יתחתנו בקיץ של השנה הבאה בחתונה מפוארת והתכנון הוא שהמתנות יכסו את ההוצאות. אני מקווה שכולם יירגעו עד הקיץ הבא ושהוא יסיים את הלימודים וימצא עבודה טובה והם יעברו לדירה משלהם, ושעד אז נמכור את הבית בנהריה ונוכל לעזור להם בכסף, וגם נשפץ, וגם יישאר מספיק כסף לשים בצד בשביל לילי ועוגי. 

קיוויתי שנוכל גם למכור את העסק, אבל נכון לעכשיו זה לא מצליח כל כך. יש המון הצעות די הזויות מאנשים שאין להם מושג בדבורים וגם גרים רחוק, וגם אין להם גרוש על התחת. אפשר כמובן למכור רק את הכוורות ולסגור את המרכז, אבל ג'ינג'י מסרב, מתקשה להיפרד, גם מהבית של הוריו הוא מתקשה להיפרד, ולכן הוא קבע עליו מחיר גבוה מידי שאיש לא מוכן לשלם. הבעיה היא שהוא לא נעשה צעיר יותר, בקרוב ימלאו לו 70 והבריאות שלו לא טובה כל כך. בגלל הסכרת הכליות שלו נפגעו והתחילה לו בצקת ברגליים. קשה לו להמשיך באותו מרץ כמו פעם, אבל הוא מתקשה להשלים עם זה. עצוב, אבל ככה זה.

ג'ינג'י בימים טובים יותר עם חץ ז"ל