יום שלישי, 11 בינואר 2022

רעידת אדמה

 אתמול היה יום נוראי. הרגשתי רע מאוד, הייתי בטוחה שאני סתם מקוררת אבל מאחר וצץרץ יצא חיובי קבעתי לי תור לבדיקה. התור היה בצהריים וצץרץ ביקש שאקפוץ בבוקר לבית מרקחת להביא לו תרופה. בדרך לבית המרקחת עשיתי תאונה. מישהו יצא מחנייה ברוורס ונתקע בי בדיוק כשעברתי. בדרך כלל אני זהירה יותר אבל באמת שלא הרגשתי טוב והייתי שקועה במחשבות על צץרץ וזהו, תאונה. הייתי כל כך המומה ומבולבלת עד שלא לקחת פרטים ורק נתתי לנהג את מספר הטלפון שלי.

ג'ינג'י שהוא האחראי אצלנו על הביטוחים בתוקף היותו סוכן ביטוח היה בבאר שבע בטיול עם קבוצה טיילנים שהוא נוסע איתם מידי פעם והייתי לגמרי לבד עם הצרה הזו. גם הנהג השני היה די מבולבל. האוטו היה בכלל של אחיו והוא אמר שהוא צריך לספר לאבא שלו שיטפל בעניין. 

למרות הכל נסעתי לבית המרקחת ושם התברר שאין בכלל את התרופה של צץרץ. האוטו עשה רעשים משונים והפנס היה שבור. לבדיקה כבר נסעתי ברכב של צץרץ. למרות שחששתי מתור נוראי היה דווקא פנוי לגמרי וחזרתי הביתה חיש קל.

ג'ינג'י חזר בערב, הרגיע אותי שלא נורא וחוץ מזה אני בכלל לא אשמה כי הנהג השני היה צריך לבדוק שיש לו דרך פנויה כשהוא יוצא ברוורס ושיהיה בסדר. הוא דיבר עם אבא של הנהג הפוגע שמשום מה ניסה לשכנע אותו שמי שנהג היה הבן הגדול שלו, בעל הרכב, לא הבן הצעיר. אחר כך התברר שעוגי וצץרץ מכירים את המשפחה והנהג הצעיר הוא חייל וכנראה שאין לו ביטוח או משהו. לא משנה, העיקר שחברת הביטוח תשלם את הנזק. 

הייתי כל כך עסוקה בעניין התאונה ומה יהיה עד שכלל לא דאגתי לבדיקת ה PCR בשתי הבדיקות הביתיות יצאתי שלילית והייתי בטוחה שלא נדבקתי ובכלל שבטח ייקח איזה יומיים שלושה עד שאקבל תשובה. לתדהמתי כבר הבוקר התקבלה תשובה ומתברר שאני חיובית לקורונה. גם עוגי שנסע לעבודה למרות שהרגיש מעט רע נשלח אחר כבוד הביתה. היום ג'ינג'י הולך לבדיקה ומחר הוא ילך, קבעתי לו תור, וגם החברה של צץרץ שעד היום הרגישה טוב התחילה להרגיש רע וגם היא תעשה לעצמה תור לבדיקה. איך נסתדר אם כולנו נהיה חיוביים? אין לי מושג.

אם לא די בזה הודיעו הבוקר שהייתה רעידת אדמה בלילה. לפחות אותה לא הרגשנו.

יום ראשון, 9 בינואר 2022

ושוב קורונה? הפעם אומיקרון כנראה...


באין נכדים יש תחליף

עד היום הצלחתי להימנע מבדיקות קורונה. חמקתי בין הטיפות, הקפדתי על מסכה והכל היה בסדר עד שצץרץ הלך לאימון כושר והתברר שהמדריך היה חיובי לקורונה. צץרץ הרגיש קצת מצונן וקנה בדיקות, בהתחלה יצא שלילי ואחר כך חיובי, וכמה שעות אחר כך גם בדיקת הפי.סי. אר. שלו יצאה חיובית. דווקא החברה שלו שגרה איתו יצאה שלילית.

אצלנו היה הפוך, אני הרגשתי מקוררת ומשתעלת ועם כאב ראש ואילו הג'ינג'י הרגיש כרגיל. הבוקר עשינו בדיקה ביתית ויצאנו שליליים. מחר אלך לעשות בדיקת פי. סי. אר. בקופת חולים ונראה מה יהיה. בינתיים ביטלתי את התור לפלדנקרייז למרות שכל הגוף שלי כואב ולא היה מזיק לי קצת טיפול אבל חלילה לי להדביק את המורה שלי או מישהו אחר.

צץ רץ גר ביחידת הדיור מתחת לבית שלנו ואנחנו נפגשים כמעט כל יום ויש סיכוי שנדבקתי ממנו או אולי זה סתם צינון? אין לי חום אבל אני משתעלת וכואב לי הראש וגם השרירים כואבים. הקורונה הזו הפכה את כולנו להיפוכנדרים. נכון להיום אני מכניסה את עצמי לבידוד ומקווה לטוב.  

יום ראשון, 21 בנובמבר 2021

מבצע חתונה

 כפי שסיפרתי לא מזמן הציע צץרץ לחברתו להתחתן. הוא עשה מזה טקס נאה שצולם כמובן, לקח אותה ליאכטה של איזה חבר שעגנה בהרצליה. כרע ברך והציע נישואים עם טבעת יהלום שקנה והסתיר אצל הורי כי הוא לא סמך עלי שאשמור אותה בסוד. החברה הסכימה כמובן, הם הרי חיים יחד כבר מעל שנה, והשניים החלו לתכנן את חתונתם.

נדהמנו לגלות כמה מסובך ויקר לזוג להפיק חתונה. צץרץ הכין טבלאות, חישב סטטיסטיקות, התלבט והתייסר אם לארגן את החתונה בקיץ או בחורף והיום הגדיל לעשות ולקח איתו את ג'ינג'י לפני שיחתום על הסכם עם איזה אולם שמצא חן בעיניו ובעיני זוגתו. אם לא די בכל הטרדות הללו השניים אימצו גורת כלב חמודה מאוד בשם ריילי. שוב מצאנו אני וג'ינג'י את עצמנו עומדים נדהמים מול ההכנות וההוצאות של השניים בגלל הכלבה. קנו מיטה יקרה מאוד, התקינו שער מיוחד כדי שהיא לא תסתובב סתם בכל הבית, התייעצו עם מאלפת ועם הוטרינרית וקנו שפע צעצועים שהכלבה כלל לא התעניינה בהם. דווקא טופי הקשיש שלנו התאהב באיזה פרת פלסטיק מצפצפת ואימץ אותה לעצמו.

הכלבים שלנו קצת הופתעו וקצת נלחצו ולבסוף השלימו עם השותפה החדשה ורוקי אפילו שיחק איתה קצת למרות שבהתחלה נהם עליה והפחיד אותה. אני מקווה שהם ימשיכו להיות מסורים לכלבה החדשה וימשיכו לטייל איתה ולהשגיח עליה. אני חושדת שבקרוב היא תיפול עלינו כי הזוג הצעיר מאוד עסוק ואנחנו פנויים יותר.

גם אצלנו יש חידושים, סוף סוף התחלנו לטפל בנושא תכנון שיפוץ יחידת הדיור שאולי, אם הכל ילך לפי המתוכנן, נעבור לגור בה בעתיד, אחרי שצץרץ ומי שתהיה בקרוב אשתו יעזבו. מצאנו תיק מלא תכנונים של הבית שלנו וכל מיני חשבונות ומכתבים שנוגעים לתכנון. הכל משנות השמונים. בחנו אותם ונתקפנו נוסטלגיה, כמה מהר חלפו השנים. הכל עבר כמו חלום ופתאום אנחנו מבוגרים שמתכננים את השלב האחרון של חיינו. האדריכלית שמצאנו ביקשה העתקים מהגרמושקה העתיקה וציוותה עלינו לשמור מכל משמר את המקור. מחר אטפל בזה ונקווה שיהיו לה רעיונות טובים ושזה לא ייקח זמן רב מידי.

הנסיכה החדשה בדרך הביתה

חוץ מזה התחלתי לצפות לאחרונה שוב באחוזת דאונטון. אני מאוד נהנית מהסדרה המושקעת הזו. מתענגת על הבגדים הנהדרים והנופים הנפלאים וכמובן על האנגלית הבריטית. בעיקר אני מחבבת את הסבתא חדת הלשון, הדמות הכי מוצלחת בסדרה לדעתי. לסדרות שמפיקה נטפליקס אני מתחברת פחות ואין סיכוי שאצפה במשחקי הדיונון. מעדיפה דברים פחות מדממים ומפחידים.



  

יום חמישי, 4 בנובמבר 2021

יום הולדת חגיגה נחמדת

 ביום שלישי השבוע מלאו לי 65. משום מה השנה החליט ג'ינג'י שאת יום ההולדת הזה נחגוג כהלכה. בדרך כלל אנחנו די מחפפים ימי הולדת אבל השנה הוא השקיע, ביקש מצץרץ וחברתו לקנות עוגות, טרח להתקשר לתיאטרון הצפון להזמין כרטיסים להצגה, והגדיל לעשות ועשה מנוי בתיאטרון של 'יד לבנים' ביגור. תכננו גם ללכת למסעדה בחיפה, אבל הגיעה אלינו קבוצה של תיירים ובמקום טיול לחיפה אכלנו בזריזות במסעדה מזרחית ונסענו למרכז המבקרים רק כדי לחכות שם שעה וחצי עד שהקבוצה הגיעה, וגם אז רובם בכלל לא רצו את הפעילות. מילא, הם הסתפקו בקניות צנועות ומזל שעוגי היה בבית ולקח את הכלבים לסיבוב.


למחרת נסענו צפונה לקנות כל מיני דברים שחסרו לנו ובדרך חזרה עצרנו במסעדה שהייתה אמורה להיות מסעדה איטלקית אבל מסתבר שהבעלים התחלפו והיא הפכה למסעדה שנקראת אינדיאני ומגישה אוכל אמריקאי משובח. המקום הפתיע מאוד לטובה ורק במזל היה שם פתוח כי בדרך כלל הם סגורים בימי רביעי. היינו כמעט לבד, הייתה מוזיקה נעימה ושקטה והאוכל היה נהדר. ג'ינג'י חובב הבשר כמעט התעלף מעונג בגלל הסטייק העבה והטעים שקיבל, ואני נהניתי מאוד מהטאקו עם בשר העוף שהיה מתובל בטוב טעם. בערב הלכנו להצגה שנקראת 'אהבה'. משהו קליל ונחמד ולא ארוך מידי. היה כיף להתלבש יפה ולצאת לבלות. שנים שלא עשינו זאת.

אם לא די בכל השמחות הללו גם אחי הגיע לפני כמה ימים לביקור מאמריקה, ולמרבה השמחה הוא הספיק להתחסן פעם שלישית והוא לא צריך בידוד. הוא עזר לאבא לעשות סדר בבית ולזרוק המון חפצים מיותרים. למרבה הצער חלק מהם הם נעליים של אימא שבזמנו התחרתה בתאוות הנעליים של אימלדה מרקוס. אחי תרם אותם לחנות הבגדים יד שניה של ויצ"ו וזה עצוב אבל היה הכרחי כי אימא למרבה הצער לא תוכל ללכת יותר.

הבוקר קמתי ובדקתי את חשבון הבנק וגיליתי לשמחתי שסוף סוף קיבלנו כסף מחברת הביטוח, פדיון של פוליסת ביטוח חיים שג'ינג'י עשה עוד במאה הקודמת. סוף סוף אין לנו משיכת יתר. זה לא יחזיק הרבה, אבל זה ממש תענוג. בערב נקפוץ עם אחי לבקר את בת דודתי שעברה לא מזמן דירה וגם עשתה ניתוח להחלפת הברך. מזמן לא ראיתי אותה ובטח יהיה כיף. שרק ימשיך ככה.


יום רביעי, 20 באוקטובר 2021

רשימת מלאי של צרות

המון זמן לא כתבתי, לא היה לי זמן וגם לא חשק וכשאני כבר כן כותבת זה רק כדי לתנות את הצרות והבעיות, באמת לא יפה אבל ככה זה, הבלוג קיים כדי להתלונן ולהתבכיין ולשפוך על קוראי החפים מפשע את הצרות שלי.

בתחילת החודש חגגנו 41 שנות נישואים. הלכנו לעשות קניות כי לג'ינג'י הייתה חסרה חגורה למכנסיים. חשבתי שנקנה קצת בגדים ואחר כך נלך לאכול יחד צהריים אבל בדיוק כשעמדתי בתור עם החגורה שמצאנו היה טלפון מאימא שלי. אבא מרגיש לא טוב והיא פוחדת ומבוהלת ושנבוא מהר. דיברתי עם אבא והפצרתי בו דבר ראשון לשתות כמה כוסות מים (הוא תמיד שוכח לשתות מספיק) והבטחתי שמיד נגיע. עזבתי את החגורה ונסענו חיש להורי. מזל שלא היינו רחוקים. עד שהגענו אבא התאושש כי באמת היה קצת מיובש וגם נזכר שהוא קיבל אתמול חיסון נגד שפעת וזה כנראה השפיע עליו. לאימא לקח יותר זמן להתאושש, היא נורא פוחדת שאבא יחלה ולא יהיה מי שיטפל בה. יש בחורה שבאה שלוש פעמים ביום לעזור בטיפול בה אבל לפעמים היא לא יכולה להגיע ואימא נורא לחוצה. אני אצלם כל יום יומיים ומנסה לעזור כמה שאפשר אבל אני לא יכולה לגור שם, ולצערי יש מחסור בעובדות זרות. אחרי שישבנו אצלם קצת וכולם נרגעו נסענו שוב לחנות אחרת, קנינו חגורה וסוף סוף הצלחתי לשכנע את ג'ינג'י לקנות נייד חדש. קנינו לו סמסונג לא חדיש שעלה רק 800 ש"ח אבל משמש אותו יפה בניגוד לנייד הסיני המעצבן שהוא קיבל מעוגי ותסכל אותו נורא.

מאושר עם שיח אברהם פורח ליד הכוורות

עוגי התחיל לעבוד בדליאת אל כרמל בסניף חדש של קפה קפה. פתאום הוא נעשה מומחה לתפריט של קפה קפה ואחראי מטבח. הם היו מרוצים ממנו מאוד והסיעו אותו הלוך ושוב כל יום עד שלבוס שלו נמאס והוא הציע לו דירה קרוב למקום העבודה. לא צריך שכר דירה, רק שישלם חשמל ומים ויביא מיטה, השאר ישיגו לו. זה נשמע יותר מידי טוב מכדי להיות אמיתי אבל עובדה. נכון הדירה לא מפוארת, די חור, אבל סוף סוף הוא יצא מהבית והוא גר לבד ליד מקום העבודה שלו. נתנו לו את המיטה שהוא ישן עליה ועוד כמה רהיטים והבוס שלו נתן לו מקרר קטן ומכונת כביסה. לכאורה הכל טוב, אבל אין דבר כזה עם עוגי, הכל טוב. תמיד יש בעיות עם הילד הזה. לפני כמה ימים הוא חזר הביתה לחוץ נורא, הצוואר שלו תפוס והוא כולו עצבני ומתוח ואומלל, וביקש ממני הלוואה של אלפיים חמש מאות שח. אני תמיד מלווה לו כספים ובסוף הוא מחזיר, פחות או יותר, אבל למרות שיש לו קצבה מביטוח לאומי ומשכורת ואין לו כמעט הוצאות הוא תמיד לחוץ בכסף. הרבה הזמן התפלאנו לאן הולך הכסף שלו ולמה הוא תמיד לחוץ, ועכשיו הוא נשבר וגילה לנו. יש איזה טיפוס אחד שהוא הסתבך איתו (מעדיפה לא לפרט כי לך תדע מי קורא פה) וההוא סוחט ממנו כל הזמן כסף וסוף סוף, אחרי כשלוש שנים, כשסירבתי הפעם לתת לו כסף כי נמאס לי וגם הייתי זקוקה לכסף למשהו אחר, עוגי נשבר וגילה את הסוד הנוראי, והכריז שהוא לא ישלם יותר לסחטן הזה. ההוא התקשר אליו ואני דיברתי איתו והייתי מאוד לא נחמדה ואפילו גועלית, והודעתי לטיפוס הזה שעוגי פחד להגיד את שמו שיפסיק להתקשר ויצא לנו מהחיים כי המסיבה נגמרה, ואם הוא ימשיך להטריד את עוגי או את המשפחה שלו נלך להתלונן עליו במשטרה. עוגי נכנס להתקף חרדה והתחיל לספר איך הטיפוס הזה דקר פעם מישהו וכמה הוא נוראי ומסוכן, וכמה המשטרה לא מסוגלת לעצור אותו. אחר כך סיפרנו הכל לג'ינג'י שזכה גם כן לשוחח עם אותו סחטן ודיבר איתו בתוקפנות גדולה עוד יותר. אחר כך התלוננו עליו במשטרה, אבל מאחר ועוגי סירב ללכת להתלונן זה לא עזר כל כך, לפחות הוא השתכנע להגיד לשוטר בטלפון את שמו של אותו סחטן והתברר שהוא באמת טיפוס מוכר למשטרה. מה שהפתיע אותי עוד יותר היא העובדה שגם צץרץ וגם חבר אחר של עוגי הכירו את הסיפור ואת הסחטן ופחדו להגיד את שמו. הוא לא הפסיק להתקשר לעוגי ולהפחיד אותו וזה נפסק רק אחרי שאמרתי לעוגי לחסום אותו. הוא עשה את זה, אבל המשיך להיות מבוהל ומתוח וסיפר לי שיש לסחטן הרבה חברים והרבה טלפונים ואין לו בעיה להגיע לטלפון של עוגי ממספר אחר. הוא גם הסתובב ליד הבית שלנו עם הרכב שלו וגרם לעוגי להתקף חרדה. שכנעתי את עוגי להחליף את מספר הנייד שלו וניסיתי להחדיר בו קצת אומץ כדי שיפסיק לפחד ויפסיק להסכים להיסחט. החלטנו שאם הוא שוב יצור קשר עם עוגי נוציא נגדו צו הרחקה בגלל הטרדה מאיימת, ואם המשטרה, כהרגלה, לא תעשה שום דבר מועיל נאלץ לטפל בטיפוס הזה לבד, בצורה לא חוקית, אבל יעילה. נקווה שלא נגיע לזה, אבל לאחרונה המדינה שלנו מתפרקת מכל החובות שלה כלפי האזרח, ונוצר מצב שכל אחד צריך לדאוג לעצמו.

חוץ מזה צץרץ הציע נישואים לחברה שלו שהוא חי איתה כבר מעל שנה ביחידת הדיור שלנו וג'ינג'י ביקש מהדיירים בבית של הוריו ז"ל לעזוב בסוף השנה. אני מקווה שנצליח למכור את הבית וסוף סוף נתחיל להזיז את עניין השיפוץ של יחידת הדיור. הזמנו את ההורים של החברה לארוחת ערב והכל היה נעים ונחמד עד שג'ינג'י התחיל להתלונן שהיא מעשנת וכמה זה מפריע לו. הוא גם העיר שלדעתו להוציא מאה אלף שח על חתונה מפוארת זה רעיון נוראי וגרם עגמת נפש נוראית לזוג הצעיר. האמת שאני מסכימה איתו, אבל לא חושבת שהוא היה צריך להגיד את זה בצורה בוטה כל כך, ועוד לפני הוריה. צץרץ נורא התבאס כי הוא מתכנן שהם יתחתנו בקיץ של השנה הבאה בחתונה מפוארת והתכנון הוא שהמתנות יכסו את ההוצאות. אני מקווה שכולם יירגעו עד הקיץ הבא ושהוא יסיים את הלימודים וימצא עבודה טובה והם יעברו לדירה משלהם, ושעד אז נמכור את הבית בנהריה ונוכל לעזור להם בכסף, וגם נשפץ, וגם יישאר מספיק כסף לשים בצד בשביל לילי ועוגי. 

קיוויתי שנוכל גם למכור את העסק, אבל נכון לעכשיו זה לא מצליח כל כך. יש המון הצעות די הזויות מאנשים שאין להם מושג בדבורים וגם גרים רחוק, וגם אין להם גרוש על התחת. אפשר כמובן למכור רק את הכוורות ולסגור את המרכז, אבל ג'ינג'י מסרב, מתקשה להיפרד, גם מהבית של הוריו הוא מתקשה להיפרד, ולכן הוא קבע עליו מחיר גבוה מידי שאיש לא מוכן לשלם. הבעיה היא שהוא לא נעשה צעיר יותר, בקרוב ימלאו לו 70 והבריאות שלו לא טובה כל כך. בגלל הסכרת הכליות שלו נפגעו והתחילה לו בצקת ברגליים. קשה לו להמשיך באותו מרץ כמו פעם, אבל הוא מתקשה להשלים עם זה. עצוב, אבל ככה זה.

ג'ינג'י בימים טובים יותר עם חץ ז"ל

יום רביעי, 15 בספטמבר 2021

קורונה?

 אתמול הייתי חייבת ללכת לשלם את המע"מ בדואר. לרואת החשבון שלנו נגמרו הצ'קים ואתמול כבר היה ה 14 לחודש. עשיתי לי תור והלכתי. היה עמוס עוד יותר מהרגיל כי מסתבר שבערב יום כיפור סגור וכמו שכבר סיפרתי סגרו לא מזמן שני סניפים באזור ונשאר רק הסניף המרכזי שנעשה נורא עמוס וצפוף. היה לי תור לאחת וישבתי שם עד שתיים ומה שיותר גרוע, לידי ישבה אחת בלי מסכה. אנשים העירו לה ורבו איתה אבל היא התעקשה שיש לי אישור להיות בלי מסכה והיא מסרבת לצאת החוצה או לשים מסכה. בסוף הפקיד פתר את הבעיה ופשוט קרא לה אליו ונתן לה שירות זריז ככה שהיא תוכל לצאת החוצה. ישבתי שם וקפאתי לאט לאט מקור כי המיזוג היה ממש חזק וגם הייתי רעבה... ישבתי גם קצת בחוץ כדי להתחמם אבל לא היה איפה לשבת בחוץ, שונאת ללכת לדואר לאחרונה.

סוף סוף הגיע תורי ושילמתי מה שצריך והלכתי הביתה בשמחה. כבר בערב הרגשתי קצת מותשת אבל חשבתי שזה בגלל שיום קודם ביקרנו במשתלה וקנינו עציצים חדשים ואדמה וגיננו במרץ. היה כיף אבל יצאתי עם כאב גב מרוב סחיבת וישיבה שפופה. 

היום בבוקר החלטתי להכין כל מיני דברים טובים לארוחה מפסקת. הכנתי מרק אורז ועגבניות ופשטידת גבינה ואיטריות ועוגת תפוחי עץ ודבש וכעכי עבאדי תוצרת בית עם בירה שיצאו ממש מוצלחים הפעם. עבדתי כמה שעות והיה לי קשה, הראש כאב וגם הגב אבל כבר התחלתי ולא רציתי לעזוב באמצע. רק אחרי שסיימתי והתקלחתי קלטתי שמשהו לא בסדר איתי, הגוף ממש כואב לי וגם הראש ומדדתי חום. לא זוכרת מתי היה לי חום לאחרונה, אני בדרך כלל בן אדם בריא ומאז שלפני שנתיים הייתה לי דלקת ריאות הייתי בריאה לגמרי ופתאום חום! וכמובן שבימינו זה לא סתם התקררות אלא מיד חשש מקורונה. נכון רק 37.4 שזה לא גבוה וכבר קיבלתי חיסון שלישי אבל בכל זאת, מדאיג. נקווה שזו באמת רק התקררות קלה. ממש אופייני לי לקבל חום ביום היחיד בשנה שאין אפשרות להיבדק. ברגע שאדע מה קורה איתי אעדכן.

יום שבת, 28 באוגוסט 2021

השואב שלי

 נמאס לי לגמרי משואב האבק הישן שלנו. קניתי אותו ממש מזמן כשעוד לא היו לנו כלבים ומאז עברו שנים, הוא התעייף והזדקן, ולאחרונה הופיעו בשוק שואבי אבק חדשים וחתיכים עם בטריות, בלי חוט חשמל מבאס שנגרר אחריך. בהתחלה התלהבתי מאוד, אבל אחרי בירורים וחקירות התבררו שני דברים: השואבים המודרניים נורא יקרים, והבטריות המהוללות הללו הן עניין די בעייתי. הן נגמרות, הן זקוקות להטענה תכופה, והן ממש ממש יקרות.

החלטתי לשמוע לעצתה של מדריכת הפלדנקרייז שלי (אין לי מושג למה התחלנו לדבר על שואבי אבק אבל משום מה זה מה שקרה) ולקנות שואב אבק עם חוט חשמל, אבל בעיצוב מודרני, כלומר שואב מוט חתיך וחטוב, והכי חשוב, חזק. אחד שלא יפסיק לשאוב אחרי רבע שעה וידרוש מנוחה של שעה. חפרתי באינטרנט וגיליתי אחד כזה בדיוק. נראה כמו שואב אלחוטי, אבל עם חוט חשמל (באורך 8 מטר!) ועולה חצי משואב אלחוטי. והכי טוב - תוספת של עוד כמה שקלים ושולחים לי אותו הביתה. קניתי!

דקה אחר כך כל משפחתי היקרה ששמעה על הרכישה שלי התנפלה עלי. עבדו עליך, מכרו לך שואב מעפן, למה לא קנית משהו מודרני וטוב במקום הדבר העלוב והזול הזה? והגדיל לעשות בעלי היקר שלדעתו אני בכלל לא זקוקה לשואב חדש, ולמה שלא אמשיך לטאטא כרגיל את כל השערות של הכלבים? וחוץ מזה בטח עבדו עלי, ואני לא אקבל בסוף את השואב והלך הכסף, ושאני אגיד תודה אם לא יורידו לי דרך הכרטיס אשראי עוד כספים, ואם לא די בכך הציק לי גם עם האחריות, מה איתה? יש אחריות לחמש שנים, ומה ההספק של השואב? אין לי מושג ומה זה חשוב בכלל, אני שואבת בו שערות של כלבים לא בולי עץ. 


שבוע אחר כך הופיע השואב שלי במשלוח עד הבית, והתברר שהוא לא רק יפה ונוח וקל להפעלה אלא גם חזק ונוח לניקוי ויעיל. אפילו צץרץ שהסתייג קשות מהרכישה שלי השאיל אותו לניקוי הדירה שלו והתפעל מהיעילות שלו.

חוץ מעניין השואב אין הרבה חדש אצלנו. חם ומעצבן, מזיעים המון ומנסים להישאר כמה שיותר במזגן. צץרץ והחברה שלו שגרה אצלו רצים לאחרונה מחתונה לחתונה, ובין לבין עושים בדיקות קורנה. פעם חבר של צץרץ התברר כחולה, ופעם קולגה של החברה שלו סיפרה שהשותפה שלה לדירה חולה, ולכן גם החברה צריכה להיבדק. עד עכשיו כולם יצאו שליליים, תודה לאל. מחר שוב בדיקת קורונה, הפעם לעוגי שמקום העבודה שלו שלח אותו להיבדק במצוות משרד הבריאות. נקווה ששוב תהיה תוצאה שלילית ואמרו אמן.

והכי חשוב, במצוות רופא המשפחה הלכנו לרופא עור כדי שג'ינג'י ייבדק ביסודיות. הרופא נמצא בדליאת אל כרמל. הסתבכנו שם כהוגן בגלל שאין שלטי רחוב עם שמות, ואין חנייה, והרחובות נורא צרים ומפותלים, וגם הוויז התייאש כי לא היה לו ווי. פיי. אבל בסוף הגענו. הרופא בישר לג'ינג'י שהתקבלה תשובה מהביופסיה והכל בסדר, זה לא ממאיר והכל נראה אצלו בסדר אבל כדאי שיתחיל למרוח על עצמו קרם שיזוף עם מקדם הגנה גבוה. גם בדרך חזרה התברברנו קצת אבל אכלנו פיתה דרוזית עם לבנה וחזרנו הביתה בשלום, שמחים וטובי לב.

יום חמישי, 19 באוגוסט 2021

חיסון שלישי

 ביום ראשון זה התחסנו, ג'ינג'י ואני, בחיסון השלישי. למחרת התנפחו לי בלוטות הלימפה בבית השחי השמאלי, גם היד כאבה מעט. ג'ינג'י לעומתי לא הרגיש כלום אבל שנינו היינו מותשים ועייפים קצת.


אולי זה החיסון ואולי זה החום שסוחט את הכוחות. לך תדע. גם הורי התחסנו היום סוף סוף. נקווה שזה יעבור בשלום. חוץ מזה אין הרבה חדש. חם נורא ואין כוח לכלום. כמו תמיד בסוף אוגוסט מתקשרים כל הזמן הורים ורוצים פעילות לילדים. אנחנו מסבירים שנורא חם וזה לא מזג אוויר כל כך מתאים להסתובב עם חליפות דבוראים. משום מה רוב המבקרים מתעקשים להגיע דווקא בצהריים, בשיא החום. תמיד יש מישהו בקבוצה שנורא מתלהב מהרעיון וגורר אחריו את השאר וכשהם מגיעים ומבינים מה באמת הולך לקרות הם נרתעים ולא רוצים. מבאס כשזה קורה וכל פעם שמישהו מספר על קבוצה שרוצה להגיע אנחנו מייעצים להם לברר עם כולם אם הם באמת מעוניינים. כבר איבדנו ככה קבוצה אחת אבל חסכנו להם ולנו עגמת נפש. האמת היא שאין לנו ממש חשק לעבוד. מרגישים עייפים ושחוקים והחום הזה... למרות העצלנות והעייפות אישה אחת שלבת שלה יש בת מצווה שכנעה אותנו לארוז לה 60 צנצנות קטנות של דבש לחלק לאורחי הבת מצווש. ג'ינג'י היה צריך לנסוע במיוחד לקנות את הצנצנות הללו ולמלא אותן ולהדביק תוויות היה קצת מנג'ס אבל היא שילמה יפה וגם נורא רצתה אז עשינו זאת.

בשבוע הבא תהיה עוד קבוצה, זה בדרך כלל משפחות מורחבות שרוצות להעסיק את הילדים ולעשות יחד משהו מעניין. הצלחתי לשכנע אותם להגיע אחרי הצהריים כדי שיסבלו פחות מהחום. נכין גם אריזות שי לחג, יש לנו סלסלות וצלופן לארוז אותן. פעם היינו מתלהבים, מפרסמים, מתאמצים להשיג קליינטים ולמשוך קהל. היום אנחנו בקושי זזים, לא משקיעים כמו פעם. זה גם הגיל והשחיקה וגם הקורונה שהוציאה לנו את האוויר מהמפרשים. הלוואי שבשנה הבאה נצליח למכור או להשכיר את מרכז המבקרים ונוכל לצאת סוף סוף לפנסיה.



יום חמישי, 29 ביולי 2021

עשינו זאת

התכנון המקורי שלנו היה שנבטל את התור בלין, אבל בסוף לא ביטלנו. ג'ינג'י החליט שכדאי לקבל עוד חוות דעת ואם כבר יש תור אז למה לא ללכת? וככה הגענו אתמול למרפאת לין בחיפה, בטוחים שהם יעיפו משם את ג'ינג'י כמו שעשו בבית חולים העמק. גם אם הם לא יעלו על זה שהוא כבר עשה ביופסיה לפני שבועיים הם בטח לא ילכו וינתחו אותו סתם ככה בלי ביופסיה, נכון? לא נכון. נכנסנו לשם בסביבות עשר וחצי ובשתיים הוא כבר היה אחרי כל הסיפור. לא ראו שהוא היה בבית חולים העמק למרות שגם בית החולים שייך לקופת חולים כללית והרופא שם לא חשש כלל לנתח. 

אחרי שחיכיתי לו המון המון זמן וכמעט סיימתי את הספר שלקחתי הוא יצא פתאום, נראה כמעט כמו תמיד חוץ מתחבושת קטנה על האוזן. היינו רעבים ולכן הלכנו לאכול במסעדה ואחר כך נסענו הביתה. כל הזמן חיכיתי שההרדמה תעבור ושג'ינג'י ידרוש כדורים נגד כאבים. ההרדמה באמת חלפה אבל הוא אמר שלא כואב לו כלום ואפילו נסע בערב לעבוד. ממש פלא רפואי האיש הזה. היום נוריד את התחבושת הקטנה ונשים משחה כמו שהורו לו במרפאה. 

חוץ מזה קיבלתי שוק קטן ולא נעים. גיליתי ששניים מהאנשים שאני פוגשת כמעט כל יום בגינת הכלבים שלנו לא מחוסנים. נכון שאנחנו נפגשים בחוץ ולא מתחבקים או משהו כזה אבל בכל זאת... מיד הודעתי את זה לחברה שלי שיש לה רק ריאה אחת בגלל שחלתה בסרטן ריאות ובמזל אתמול היא לא הייתה. נורא הרגיז אותי איך הם אמרו במין גאווה טיפשית כזו שהם לא מחוסנים, לא מאמינים למשרד הבריאות ולא מאמינים בחיסונים. גיליתי את זה ממש במקרה ודי התרגזתי. מעכשיו אני אתפוס מהם מרחק.

יום שני, 19 ביולי 2021

שישה שבועות של מתח

ראשית סליחה שמחקתי את הפוסט הקודם. פתאום הוא נתפס לי חשוף מידי. לא שיקרתי בו אבל לאמת יש פנים רבות והוא חשף רק צד אחד של חיי. הכתיבה הייתה הקלה זמנית אבל במחשבה שנייה הפרסום היה מיותר.

ומה קורה עכשיו? הבוקר נסענו לבית חולים העמק, (עפולה למי שלא יודע) ואחרי שקצת הלכנו לאיבוד הגענו למרפאות חוץ ואחרי שהקפיאו אותנו במשך כשעה סוף סוף נכנס ג'ינג'י לניתוח. למרבה האכזבה במקום ניתוח החליט הרופא לעשות רק ביופסיה כי חשש לנתח לפני שידע מה בדיוק הוא מנתח.


את התשובה נקבל רק בעוד כחודש וחצי ורק אז יהיה ניתוח, או שלא, אי אפשר לדעת. מאוכזבים מאוד הלכנו לשתות קפה, אכלנו גם קוראסון טעים ואחר כך החלטנו לנצל את הזמן שהתפנה לנו ולקנות מושבי אסלה כי הישנים שלנו על הפנים. (יש לנו שלוש ועוד אחד ביחידת הדיור למטה) וגם עוד כמה דברים קטנים ופתאום ראיתי שממש ליד יש חנות של תמנון - חנות זולה של בגדי נשים. מאדם מולדובה מתה על החנות הזו בגלל המחירים ובגלל שיש שם בגדים גם לנשים מלאות ולא רק לדוגמניות קטינות שדופות. ניזכרתי בתכניות הנקמה שלי ובלי להסס ולחשוב על חיסכון וצניעות וצרכנות נבונה חתכתי לחנות ההיא, מדדתי המון שמלות חמודות ונעימות ולא יקרות ורכשתי לי שלוש, הוספתי גם כובע לג'ינג'י וגם כפכפים ורודים חמודים. 

חזרנו הביתה מזיעים ועמוסים בקניות. מחר מאדם מולדובה טסה סוף סוף לחו"ל ויהיה קצת שקט. ג'ינג'י הודה שגם הוא כבר מותש ממנה ומכל הדרישות שלה ובמקום להתרגז שבזבזתי כסף על בגדים וזמן על קניות הוא שיבח אותי שאני מחליטה בזריזות ולא מתלבטת בזמן הקניות כמו מה שמה. נראה אם אני אצליח לשכנע אותו להעלות אותה על רכבת לנתב"ג במקום לטרוח ולהסיע אותה באוטו.

המתח של ההמתנה לתשובה מעיק עלי מאוד, הגב ישר נתפס לי, אני לא יודעת איך אני אעמוד בזה כל כך הרבה זמן, מקווה לטוב אבל לחוצה וחוששת. ג'ינג'י טוען שהוא אדיש וממש לא אכפת לו אבל מיד אחרי הביופסיה עלה לו הלחץ דם בצורה מבהילה ועכבו אותו בבית החולים לאיזה שעה עד שהלחץ דם ירד. מזל שלא מדדו לי את לחץ הדם.



יום חמישי, 10 ביוני 2021

אבא והחתול


לפעמים נדמה לי שרק לי קורים דברים כאלה הזויים. וזה מה שקרה, אתמול סיפרו לי הורי שהם ראו חתול קטן נכנס אליהם לדירה. הם גרים בקומה שניה ובדרך כלל הדלת סגורה אבל הפעם הם פתחו אותה כי הגיע משלוח של ציוד לאימא שלי שיושבת בכיסא גלגלים.

אחרי שהשליח שהביא את החיתולים וכל השאר הלך אבא הסתובב וחיפש את החתול, לא מצא אותו והחליט שהחתול הסתלק כנראה והכל בסדר.

בלילה אימא שישנה בחדר נפרד ממנו במיטה מיוחדת לנכים העירה אותו וסיפרה שהיא מרגישה שמישהו הולך עליה וכשהדליקה אור ראתה שזה החתול. אבא קם ומצא את החתול על אדן החלון במטבח ובמקום להניח לו לצאת החוצה הוא סגר משום מה את התריס וניסה לתפוס את החתול בידיו. רעיון גרוע מאוד! החתול לא אהב את העניין ונשך אותו וגם שרט והתפרע כהוגן כשאבא תפס אותו בזנב והשליך אותו החוצה. אבא דימם נורא מהשריטות כי הן היו עמוקות והוא לוקח תרופה נגד קרישים מה שגורם לו לדמם מאוד.

השעה הייתה שלוש לפנות בוקר והורי התקשרו למד"א ששלחו איזה מתנדבת שחבשה את אבא ואמרה שיהיה בסדר, עוד טעות. למחרת שמעתי את הסיפור ושכנעתי את אבא ללכת לאחות קופת חולים. האחות שמעה את הסיפור ושלחה אותו מיד לרופא שנתן לו זריקת טטנוס ואנטיביוטיקה ודרש שיסע מיד לחיפה למשרד לבריאות הציבור לקבל זריקת טטנוס. אבא כבר בן 88 וקשה לו לנסוע מחוץ לקריה ולכן הזעקתי את בעלי שלמרבה המזל היה פנוי והם נסעו יחד לחיפה. ההפניה שאבא קיבל לא הייתה מספיק ברורה והייתי צריכה ליצור קשר בין המרפאה של קופת חולים למשרד שממונה על חיסוני כלבת ובסופו של דבר הכל הסתדר ואבא קיבל את החיסון נגד כלבת ובשבוע הבא יקבל עוד זריקות אבל הרופאה שם החליטה שזה לא מספיק ועליו לקבל עוד זריקות שימנעו זיהום שעלול להגיע מהשריטות והנשיכות שאבא קיבל. את הזריקות אפשר לקבל רק במיון ולכן אבא וג'ינג'י נסעו לבית חולים כרמל וחיכו שם שעות ממושכות עד שאבא קיבל את הזריקות ההן. בינתיים אני הייתי צריכה לטפל באימא שיושבת כאמור בכיסא גלגלים וצריך לעשות בשבילה הכל. למזלי המטפלת שהורי שכרו הגיעה להחליף לה חיתול, זה סיפור נורא מסובך וקשה וצריך שניים לעשות את זה, והכי קשה היה להרגיע אותה כי היא הייתה נורא עצבנית ולחוצה ודאגה מאוד לאבא והאשימה את עצמה בכל הסיפור המשונה הזה. עשיתי כמיטב יכולתי וחוץ מזה הייתי צריכה לדאוג גם לכלבים ולעשות אתם סיבוב קטן ולהאכיל אותם, ולעשות קניות ולטפל בעוד כמה סידורים. היה יום עמוס ולחוץ מאוד.

סוף טוב הכל טוב, אבא וג'ינג'י חזרו, עייפים אך בריאים ושלמים ובשבוע הבא נאלץ למצוא לאבא סידור כדי שהוא יקבל את שאר הזריקות. ביום ראשון יסיע אותו צץרץ ואחר כך כבר נראה.

הלקח מכל אותו סיפור הוא שאסור בשום פנים ואופן לתפוס חתולים בזנב וכדאי מאוד לא לעצבן אותם.