יום חמישי, 5 בנובמבר 2020

עוד יום הולדת

 ביום שני חגגתי יום הולדת 64. זה היה יום הולדת די מעפן. לא שימי הולדת אחרים שלי היו משהו, אבל הקורונה בצירוף יום הזיכרון ה - 25 לרבין והבחירות בארה"ב, כל אלו השרו אווירת נכאים, עלי בכל אופן.

בכל זאת פטור בלא כלום אי אפשר, אז לקחנו את הכלבים ויצאנו לטיול קטן בנחל אלרואי, ואחר כך בבריכת הסוסים. הכלבים די נהנו, אני לא כל כך. לאחרונה גיליתי שאני סובלת מבחילות בנסיעות, גם אם הן קצרות. סליחה, זו לא אשמתי, אבל הפכתי לקשישה נרגנת והורסת מסיבות.

פה המקום להתוודות שאני ממש מתעבת את הנשיא הנוכחי של אמריקה. עזבו אותי עם רשימת הדברים הטובים שהוא עשה למען ישראל, והשיפור שחל בכלכלה בארה"ב בזכותו. אני רק אישה פשוטה ולא מבינה הרבה בפוליטיקה. אני מסתכלת על הבן אדם, רואה איך הוא מדבר, ואיך הוא זז ומתנהג, ומגבשת דעה עליו. לדעתי טראמפ מוקיון בלתי נסבל, וביבי שקרן ונוכל. זו הדעה שגיבשתי עליהם מרגע שראיתי אותם, ועד היום לא ראיתי שום סיבה לשנות אותה. לא סובלת את שניהם והאמת, עוד לא ראיתי אף פוליטיקאי שגרם לי לחבב אותו. חבורה נתעבת, גם גנץ, שממש רציתי לסמוך עליו, התגלה כטיפוס עלוב, לא פסיכופט נרקיסיסט כמו טראמפ ולא נוכל דמגוג כמו ביבי אלא סתם למלם מסכן. נדמה לי שגם מי שכנראה יהיה הנשיא הבא של אמריקה הוא מאותו סוג. ימים יגידו.

ואגב, אברי גלעד שפעם ממש החזקתי ממנו, ועד היום אני נהנית לראות את תכנית הבוקר שלו (חוץ מההתעמלות שמעצבנת אותי)  ממש מרגיז אותי כיום. החיבה המשונה שהוא רוכש לטראמפ למרות שהוא מודה שהבן אדם שקרן ופסיכופט מעוררת בי סלידה. וההשמצות שלו על ביידן, שהוא מטריד נשים וסנילי... בחים לא פגשת את הבן אדם, מאיפה אתה מביא את זה? ואגב, להתגולל על ביידן שהוא מטריד נשים ולא להגיד כלום על טראמפ, בחייך אברי? 

מזל שצץרץ הציל את היום והביא לי בערב עוגת גלידה עם ציפוי פסיפלורה ועודד אותי קצת. אחי שחי בארה"ב בירך אותי כמו כולם כיום, בווטסאפ, והוסיף שהוא מאחל לי שביידן יזכה כמתנה בשבילי. נראה שזה עומד לקרות אלא אם כן טראמפ ייקח דוגמא מביבי וגם הוא יתקע בבית הלבן כמו מסמר בלי ראש בכל מיני טענות מגוכחות, ויוציא לכולם את הנשמה כמו שביבי עושה.


מעיין הסוסים

יום שלישי, 27 באוקטובר 2020

תקופה מוזרה ומטרידה

 אין לי הרבה מה לספר, הכל אותו דבר, כמעט שאין חדש חוץ מזה שלמרבה השמחה עוגי קיבל עוד 20 חודשים של נכות. כלומר תהיה לו קצבה וגם הסיפור של פשיטת הרגל שלו נגמר בשעה טובה.

הוא עובד פה ושם, התחיל היום משהו חדש, נראה כמה זמן זה ימשך.

חוץ מזה הכל אצלנו רגיל לגמרי. אני קופצת להורי כל יומיים שלושה, העבודה על המדרגון הסתיימה וכיום יש להם מעין רמפה שעולה ויורדת במדרגות ואימא יכולה לרדת למטה עם כיסא הגלגלים שלה. הוא גם הזמין כיסא גלגלים חדש עם מנוע והוא מקווה שיוכל לטייל עם אימא בחוץ בעזרת הכיסא הזה. נראה לי שאימא פחות מתלהבת אבל אולי עם הזמן היא תתרגל ותהנה מכל העסק.

החברה של צץרץ סיימה את הלימודים והיא מחפשת עבודה עכשיו. מאחלים לה הצלחה ומקווים שהיא תצליח. צץרץ ממשיך ללמוד וגם לילי לומדת, הכל בזום. זו תקופה קשה מאוד לצעירים וגם לנו הקשישים לא קל, אבל לפחות אני לא צריכה לתחזק ילדים קטנים שתקועים בבית.

אנחנו חיים בתקופה מוזרה ומטרידה מאוד, בשבוע הבא יחול יום הולדתי השישים וארבע, יום אחרי זה יהיו בחירות. אני מקווה שטראמפ לא ייבחר כי אני מתעבת אותו (ואל תגידו לי שהוא לטובת ישראל, עם חבר כזה לא צריך אויבים) אבל גם המתחרה השני לא נראה לי במיוחד. איך זה שלא מצאו בן אדם צעיר ונמרץ יותר? ואיך זה שאצלנו אין מישהו שיכול לתת קונטרה לנתניהו?

תקופה מאוד מוזרה וקשה ובתוספת הקורונה זה בכלל טירוף מוחלט. יכול להיות שבגלל זה החורף מסרב להגיע? לא יפליא אותי בכלל.

יום חמישי, 1 באוקטובר 2020

טרללת הקורונה

שרדתי את היום המפחיד שכתבתי עליו בפוסט הקודם. למזלי הרופא של עוגי החליט שבמקום פגישה הוא רק ידבר איתו בטלפון ככה שנחסכה ממני נסיעה ליוקנעם, אבל עורכת הדין של עוגי נלחצה נורא כי היא הייתה חייבת את סיכום הפגישה בשביל הועדה.

למזלי הצלחתי לשכנע את המזכירה של הרופא לשלוח לי את הסיכום במייל ולמרבה השמחה עוגי אירגן לעצמו טרמפ לחיפה ככה שנחסכה מאיתנו הנסיעה לחיפה. אם לא היה שוב סגר הוא היה נוסע באוטובוס אבל כיום לך תדע מה קורה עם התחבורה הציבורית.

גם החששות שלי בגלל הנסיעה לספרית של רוקי התבדו. הכל היה בסדר, נתקעתי קצת במחסום אבל לא נורא, הכלב עבר את הדילול והחזרתי אותו הביתה בריא ושלם.

גם יום כיפור עבר די בנחת. ג'ינג'י שבדרך כלל צם כל היום נשבר באמצע יום כיפור ואכל. מזל שהכנתי לזניות וכולם אכלו והיו מרוצים. הנטפליקס כל הזמן נתקע לי בגלל שהאינטרנט אצלנו די רעוע אבל יש לי סלקום וראיתי המון תכניות יפות והיום עבר בכיף.

לצערי מצב העסק שלנו ממש לא טוב. אין קבוצות, אין קהל שבא, יש רק הזמנות מעטות וקשה לחיות ככה. נפגשנו עם מזכיר המושב שאנחנו שוכרים ממנו את מרכז המבקרים שלנו וביקשנו הנחה בשכר דירה. הוא אמר שיביא את הנושא בפני המועצה וייתן תשובה אחרי החגים. אנחנו שם כבר חמש עשרה שנים וזו הפעם הראשונה שאנחנו לא יכולים לשלם שכר דירה.

שמתי לב שכל הזמן מדברים על סגר ויש המון גרפים והסברים אבל אף אחד לא מסביר ממה עצמאים שהעסק שלהם מת אמורים לחיות. בסגר הראשון קיבלנו קצת כסף מהפעימות ומה יהיה עכשיו? מזל שיש לנו פנסיה ושכר דירה מהבית של הוריו של ג'ינג'י.

לא ראיתי את הורי מאז שהתחיל הסגר, אני הולכת רק לקניות של אוכל וג'ינג'י הולך רק לעבודה בכוורות. שאר הזמן רואים טלוויזיה, גם זה נעשה קשה, יש אנשים שאני פשוט לא מסוגלת לראות יותר. לא את ראש הממשלה ולא את שאר הגרורים שלו. גם את גנץ נמאס לי לראות כי הוא פשוט לא אומר שום דבר משמעותי. גם כל הגרפים וההסברים די עוברים לי מעל הראש, לא ברור ולא מובן ולא עוזר בכלום.

כך היינו

בשביעי לחודש נחגוג 40 שנות נישואים. רצינו לנסוע לטיול, אולי אפילו לחו"ל אבל אין כסף ואין חשק וזה גם מסובך ומסוכן. הכל נראה נורא הזוי ומטופש ולא הגיוני. היום למשל הייתי בדואר, קיבלתי חולצות שהזמנתי מזמן, עוד לפני הקורונה וכבר שכחתי שהזמנתי. חיכיתי המון זמן ורוב הזמן הייתי בחוץ, בחום, כי משום מה ביטלו את האפשרות להזמין תור מראש. גם קיצרו את שעות הפתיחה של הדואר ככה שכל הזמן צפוף שם. למה? מי יודע. הכל נעשה מטורלל וחסר היגיון. אילו הם חיינו בזמן האחרון.

יום ראשון, 13 בספטמבר 2020

כ"ט בספטמבר

סוף סוף קיבלנו תאריך לוועדה. זה יוצא יום אחרי יום כיפור, בעשרים ותשע לספטמבר. התאריך נשמע לי קצת מוכר וכשנועצתי ביומני נוכחתי לדעת שבדיוק באותו תאריך יש לי בבוקר ביקור במספרת כלבים עם רוקי. יש גברת מוכשרת אחת שעושה דילול לכלבים מסוגו וזה סיפור של שעתיים ואסור לבעל הכלב להיות איתו, משאירים את הכלב, הולכים לטייל וחוזרים אחרי שעתיים.

בצהריים יש לעוגי פגישה אצל הפסיכיאטר, זה ביוקנעם ואני אמורה להסיע אותו ואחרי הצהריים הוא צריך להגיע לחיפה, למשרד של עורכת הדין שלו ומשם הם ילכו יחד לוועדה בביטוח לאומי. כבר תכננתי לוח זמנים מדויק אבל פתאום הוכרז על סגר והכל השתבש. מצד שני בהחלט יש מצב שהכל עוד יתהפך כי סגר בחגים לא בא טוב לחרדים וביבי הרי נמצא אצלם בכיס הקטן.

ועוד לא נגמר עניין הכסף שירד מהאשראי שלי בגלל הפשלות של עוגי. קודם הודיעו לי שיחזירו חלק מהכסף ואחר כך התקשרו ואמרו שלא, הם בדקו והכל חוקי והבן שלי הוא זה שלחץ על אישור וקנה כל מיני דברים ווירטואליים לא ברורים באיזה משחק מחשב אידיוטי ואין לי ברירה אלא לשלם, וחוץ מזה עוד יצאתי בזול, יש להם מקרים שבהם הילד בזבזו עשרים אלף שקל ביום אחד. לא ברור מה הידיעה הזו אמורה לעזור לי, בעיקר כשאצלי הילד כבר בן שלושים. הודעתי לעוגי שהוא יחזיר לי כל פרוטה גם אם אצטרך להחרים לו את המשכורת והקצבה, והוא נאלץ להסכים איתי. מובן שמהיום אין מצב שהוא נוגע לי בכרטיס האשראי. 

עוגי עבד כל אוגוסט וחצי ספטמבר וסוף סוף בעבודה נחמדה במקום קרוב לבית והנה, שוב סגר ושוב חל"ט ושוב הוא תקוע בבית מול המשחק מחשב הדבילי הזה. בגלל הסגר כל הפעילות שיכולנו לעשות בחגים עם ילדים ודבש תתבטל כמובן ועד שנראה פיצוי, אם בכלל זה יקרה, אלוהים גדול. 


יום רביעי, 26 באוגוסט 2020

אכילה ריגשית

 

בגלל הקורונה דחו את הועדות של ביטוח לאומי והאריכו לעוגי את תקופת הנכות הזמנית. למרבה הצער באוקטובר נגמרת לו הנכות והוא צריך להתכונן לוועדה שאולי, אם יהיה לו מזל, תקבע לו נכות לצמיתות.

במסגרת ההכנות לוועדה המאיימת לקחתי אותו לפסיכיאטרית פרטית כדי לקבל עוד חוות דעת כי הפסיכיאטר של קופת חולים די חלש בכתיבת חוות דעת, ודורש ממנו לקחת קודם כל תרופות פסיכיאטריות ולעבור בדיקות דם, וחוץ מזה לא כל כך יודע לכתוב בעברית (הוא עולה מרוסיה) כותב בשגיאות איומות ואי אפשר להבין את כוונתו.

בגלל המצב הרפואי נפשי שלו עוגי זקוק למינימום הכנסה בטוחה כי הוא מתקשה להחזיק עבודה לאורך זמן, וגם כשהוא עובד הוא מרוויח מעט מאוד.

בבוקר בו הייתי אמורה לקחת אותו לרופאה שמשרדה נמצא בחיפה התברר לנו לזוועתנו שמישהו מושך כספים רבים מהחשבון הדל שלנו, והמישהו הזה הוא פיי פאל גוגל. אני האשמה כי לפני כשבועיים נתתי לעוגי את מספר כרטיס האשראי שלי. בזמן הקורונה הוא התמכר לאיזה משחק מחשב וכדי לשדרג את המשחק הוא רצה לקנות איזה תוסף. הוא קנה משהו בסכום פעוט אבל לא מחק את מספר הכרטיס שלי מהנייד שלו, ובלי ששמתי לב התחילו לרדת עוד ועוד סכומים שהצטברו לאלפי שקלים.

בדקתי את החשבון באפליקציה וחטפתי חום. ג'ינג'י ממש התחרפן ולמרות שניסיתי להרגיע גם אני די נחרדתי. גם ככה היה לי קשה לנהוג לשם כי מעולם לא נהגתי באזור המסובך הזה ונורא פחדתי מעניין החנייה, בסוף הכל הסתדר אבל לרופאה הגעתי במצב רוח זוועתי. הרופאה הפרטית הבינה ישר עניין ואחרי שעיינה במסמכים של עוגי ושוחחה איתו רשמה לו דו"ח מעולה אם כי לאכזבתו סירבה להמליץ לספק לו קאנביס רפואי שלטענתו זה הדבר היחיד שעוזר לו.

אולי זה ישתנה בעתיד, אבל כיום חוקי המדינה לא מאפשרים לו לרכוש באופן חוקי קאנביס, מעדיפים שיסמם את עצמו בתרופות פסיכיאטריות עם תופעות לוואי קשות כי קאנביס זה סמים והתרופות הן לא.



למחרת שוב ירד סכום גדול של כסף וזה למרות שעוגי נשבע שהוא מחק את המשחק מהנייד ושידו לא במעל, ואם לא די בכך גיליתי שכרטיס האשראי שלי נעלם. אני לא ממש בטוחה מתי זה קרה, אבל פתאום הוא לא היה. האם יש קשר בין המקרים? לא יודעת אבל כל העניין ביאס אותי והחריד אותי מאוד. ישר ביטלתי את הכרטיס, מה שהייתי צריכה אולי לעשות עוד יום קודם ועשיתי סיבוב בין כל החנויות בהן הייתי יום קודם אבל הכרטיס האבוד לא נמצא. פניתי לטלפון ואחרי המון מאמצים ומאבק במענה אוטומטי מעצבן הצלחתי לעמוד על שלי והשגתי נציג אנושי של חברת כרטיסי האשראי. רועדת מעצבים ומתסכול הסברתי את המצב ולשמחתי הנציג היה אמפטי וחביב וסיפר לי שאני לא הראשונה שזה קורה לה ובעוד שלושה ימים ישלחו לי כרטיס חדש. אחר כך העביר אותי לנציגה אחרת, גם היא חביבה ומבינה, שהבטיחה לי שתעשה הכחשת עסקה ויש מצב שאוכל לקבל לפחות חלק מהכסף בחזרה.

כל העניין ערער אותי קשות, לקחתי את העניין ללב בצורה חמורה, ונעשיתי ממש חולה מזה. גיליתי למרבה הצער שאני לא מצליחה להיצמד לדיאטה נטולת הסוכר שהתמדתי בה כבר כמעט חודש. נשברתי ואכלתי חטיף שוקולד וגם קצת גלידה. מי אמר אכילה רגשית ולא קיבל?

בחיים אני לא נותנת יותר את מספר כרטיס האשראי שלי לאף אחד ובטח לא משלמת יותר באינטרנט וממחר שוב דיאטה!

יום שלישי, 4 באוגוסט 2020

הצרה השלישית

בלילה שבין יום ראשון לשני הלך הג'ינג'י להשתין ואיבד את ההכרה או התעלף הוא לא זוכר מה בדיוק קרה אבל התעורר פתאום על הרצפה בשירותים עם שריטה על המצח. אני לא שמעתי כלום כי ישנתי בקומה התחתונה בחדר של לילי. קריר שם יותר ובקיץ אני ישנה שם לפעמים. דווקא אז הג'ינג'י נפל. הוא קם ונפל עוד פעמיים עד שהצליח להגיע למיטה ולהעיר אותי.

ניסינו להגיע לאחות בכוכבית 2700 ולבקש הפנייה למיון, אבל לא הצלחנו ובין כה וכה הוא לא הרגיש יציב על הרגליים וצריך לרדת שתי קומות כדי להגיע לרכב. בסוף פשוט התקשרנו למגן דוד אדום ולהפתעתי הם ענו מיד ובעוד המוקדנית חוקרת את ג'ינג'י מה בדיוק קרה לו הם כבר הגיעו ותמכו בו עד שהגיע לאמבולנס. לא נסעתי איתם כי חשבנו שלא ירשו לי להיכנס למיון בגלל הקורונה, ככה היה בפעם האחרונה שהוא היה במיון, אבל בבוקר התברר שהיום מרשים למלווה אחד להיכנס למיון.

נסעתי אליו בבוקר ובניסי ניסים הצלחתי למצוא חנייה. ישבתי עם ג'ינג'י עד שהוחלט לאשפז אותו לבדיקות נוספות ואז חזרתי הביתה.

היום יצאתי ממש מוקדם, טיילתי עם רוקי בחמש וחצי בבוקר, והגעתי לכרמל בשבע וחצי בבוקר ושוב הצלחתי למצוא חנייה. ישבתי עם ג'ינג'י בפנימית עד הצהריים, עזרתי לו בכל מיני דברים כי בגלל מכה שחטף בצלעות היה לו קשה לזוז. האוכל בבית חולים די עלוב ובגלל הקורונה סגרו את הקפיטריה ומזל שהבאתי לו כריך. לא נעים להיות מאושפז, אין פרטיות ואין שקט ומאוד לא נוח. האחיות והרופאים נחמדים ומנסים להסביר ולעזור אבל עדיין, לא נעים.

בצהריים חזרתי הביתה ונעמדתי לבשל משהו ופתאום רעש מוזר וזרם מים לוהטים מתפרץ מבעד לדלת הארון שמתחת לכיור.

רצתי לקרוא לצץרץ שבדיוק היה בשירותים ומשם טסתי לשיבר שנמצא ליד הכביש וצריך לעלות איזה 40 מדרגות להגיע אליו. סגרתי אותו והזרם נפסק תודה לאל.

התקשרנו לג'ינג'י ובהדרכתו צץרץ סגר את הברז של המים החמים במטבח וככה יכולתי להתקלח סוף סוף. המטבח וחדר האוכל היו מוצפים מים ומזל שגם החברה של צץרץ שאני אקרא לה פה קוקי תפסה מגב והתחילה לגבגב את המים החוצה. הוא בחורה ממש חמודה ויש לצץרץ מזל שהיא רוצה אותו. הם נסעו הערב לדייט רומנטי לכבוד ט"ו באב. בשבת הם חגגו את יום ההולדת של צץרץ, לא יאומן שהוא כבר בן 28.

                                    צץרץ בן שש

לילי סיימה את המבחנים והעבודות של הסמסטר ומצאה בחופש עבודה באיזה סופר. לצערה היא לא מצאה עבודה בחינוך. הכל סגור בגלל הקורונה. גם עוגי התחיל סוף סוף לעבוד באיזה מסעדה ונקווה שזה יחזיק מעמד.

תוך כדי השתלטות על השיטפון גם אני וגם צץרץ שאלנו את עצמנו מה תהיה הצרה השלישית כי הרי צרות באות בשלשות ומה עוד יקרה אחרי האשפוז של ג'ינג'י והשיטפון?

אולי הצרה השלישית היא המשקל שהעליתי בזמן הסגר? או אולי המריבה הלא נעימה והדי טיפשית שג'ינג'י התחיל עם השכנה שלנו?

נקווה שכן כי אין לי כוח לעוד בעיות וצרות.


יום רביעי, 1 ביולי 2020

שוב בית חולים כרמל

בשבת שהוא יום העבודה שלנו ג'ינג'י הרגיש פתאום לא טוב. טען שכואבות לו הכתפיים, שהוא חש חולשה ודופק מהיר ואפילו פתח את המיטה המתקפלת שיש לנו שם ונשכב לנוח.
גם למחרת הוא הרגיש חולשה ותשישות ושכב כל היום במיטה ואפילו לא היה לו כוח לרדת לאכול. הבאתי לו אוכל על מגש למיטה.
זה נמשך גם ביום שני, הדבר היחיד שהוא עשה היה ללכת בבוקר עם הכלבים ולפני העליה הביתה הוא התקשר שאבוא עם הרכב לקחת אותו כי אין לו כוח לעלות את העליה הזו.
למחרת נסענו להורי לביקור, התרוצצנו קצת למצוא לאבא שלי בירה קורונה וקניתי גם מאוורר לאימא שלי כי הישן התקלקל. ג'ינג'י נהג אבל לא ירד מהמכונית, נשאר כל הזמן ברכב, מותש. החלטתי שהגיע הזמן לעשות משהו ודבר ראשון להחליף רופא כי הרופא שלנו עובד מעט שעות ותמיד צריך לחכות המון עד שיש לו זמן לקבל חולה. קפצנו למרפאת קופת חולים והחלפנו לרופא משפחה חדש שמקבל כמעט כל יום ועל הדרך פגשנו את אחת האחיות שאנחנו מכירים ושאלנו אם היא יכולה לעשות לג'ינג'י א.ק.ג. היא אמרה שכן ואין בעיה ואחרי שעשתה לו את הבדיקה היא הראתה אותה לרופא ששלח את ג'ינג'י דחוף למיון ואפילו רצה להזמין אמבולנס. הוא סירב והחליט לנסוע לבד ומפני שבגלל הקורונה לא נותנים למלווה להיכנס עם חולה ומשאירים את המלווים בחוץ החלטנו שהוא ייסע לבד למיון. הרופא חשד שיש לו רפרוף עליות בלב, במיון אשרו את החשד ואחרי המון זמן ובדיקות הוחלט לאשפז אותו מחובר למוניטור.
לא רצינו להשאיר את המכונית בחנייה ליד בית החולים ואחרי עשר בלילה נסעתי עם צץרץ להחזיר את המכונית. הבעיה הייתה שצץרץ והחברה שלו היו אמורים להיות בבידוד כי הם השתתפו ביום שישי ביום הולדת שאחת מהאורחות בה הייתה חולת קורונה. שניהם עברו בדיקה בחנה והיבדק בחיפה אבל עוד לא ידעו מה התוצאה. אני טענתי שגם אם הוא חולה הרי שהוא נשאר במכונית ומאחר ועקרונית אנחנו גרים באותו בית הרי שזה לא נחשב הפרת בידוד. הוויכוח התברר כמיותר כי היום צץרץ והחברה שלו קיבלו תשובה שלילית, אין להם קורונה ובכל זאת במשרד הבריאות מתעקשים שצץרץ יישאר בבידוד שבועיים. לא ברור למה, אז בשביל מה עשו בדיקה אם ככה?
הבוקר נסעתי לבית החולים לסעוד את בעלי החולה. כרגיל לא מצאתי חנייה וחניתי נורא רחוק ועד שהגעתי לבית החולים כמעט התפגרתי מעייפות ומחום. כשכבר רציתי ללכת אחרי ארוחת הצהריים אמר אחד הרופאים לג'ינג'י שאם הוא יסתובב קצת ברגל וימשיך להרגיש טוב ישחררו אותו הביתה. ג'ינג'י לקח את זה ברצינות וירד ואחר כך עלה שש קומות ברגל ועדיין הרגיש טוב. שעתיים אחר כך שחררו אותו ואנחנו בבית עכשיו. מחר נלך לרופא המשפחה ובטח הוא יקבל הפנייה לקרדיולוג. נקווה לטוב.
ואם לא די בכך פתאום אחי כותב לי ווטסאפ שהוא חלם בלילה שבעלי דיבר איתו בטלפון שהיה גם יויו, ושסיפר לו שהבית שלנו נשרף. אחי חי בחוף המזרחי בארה"ב ולא ידע בכלל שבעלי מאושפז ודי נדהם לשמוע שאנחנו בבית חולים. הוא הרגיע אותי שגם לאשתו יש משהו כזה וזו הפרעה לא רצינית בקצב הלב ואם מטפלים בזה אפשר להמשיך לחיות ככה עד מאה ועשרים.

יום שני, 22 ביוני 2020

הקיץ התחיל

אתמול הודיעו שהקיץ התחיל רשמית. אתמול גם עזבה סוף סוף המטפלת את הבית ועברה למטופלת הבאה שלה שגרה רחוב אחד לידינו.
היא שהתה אצלנו חודש שלם וכל אותו חודש הג'ינג'י העסיק אותה בעבודות קשות מאוד במכוורת ובמרכז המבקרים ובין לבין התרוצץ איתה בין כל מיני סוכניות ומעסיקים פוטנציאליים וכשהיה להם זמן הם גם נסעו לכל מיני מקומות סתם בשביל הכיף. טיילו בטבריה ובעכו ובנחל ציפורי.
ג'ינג'י אוהב מאוד לטייל, גם אני אבל פחות וכבר הייתי בכל המקומות האלה ואולי הייתי מצטרפת אבל הם כל הזמן מדברים רומנית וזה מרגיז אז ויתרתי.
תיאורטית אני לגמרי מבינה למה הוא הזמין אותה לגור אצלנו ולמה לקח כל כך הרבה זמן עד שהיא מצאה מישהי שמתאימה לה וסך הכל היא הייתה אורחת מאוד מתחשבת וחרוצה ותמיד רחצה כלים וניקתה אחריה והתאמצה לא להפריע אבל בכל זאת לארח אדם זר שאתה לא מדבר את שפתו במשך זמן רב כל כך זה מעיק. הרגשתי הקלה אחרי שהיא עזבה, ונדמה לי שגם ג'ינג'י חש שירד עול מעל כתפיו. סוף סוף אפשר להסתובב בבית בתחתונים הוא אמר אחרי שהיא עזבה ונפל לשנ"צ ארוך שמזמן לא הרשה לעצמו.
לא קל להיות עובד סיעודי זר בארץ. אתה נכנס לבתים של אנשים שלא תמיד מתייחסים אליך יפה, רואים בך משרת ולא מבינים שצריך לתת פה ושם ימי חופש או תנאים נוחים. אנשים שיש להם המון דרישות ויש כאלה שמתקמצנים עליך בצורה ממש מגעילה ובודקים שלא תאכל יותר מידי וכשאתה עוזב מקום אחד לוקח זמן למצוא מקום חדש ובינתיים אין לך איפה לגור ובתי מלון עולים המון כסף והרי הגעת לארץ להרוויח לא לבזבז.
כמה שלנו בארץ קשה במולדבה וברוסיה קשה יותר והקורונה שם משתוללת בלי מעצורים ואנשים סגורים בבית וצריכים לבקש רשות לצאת לקניות ואם תופסים אותך בלי מסכה הלך עליך ואין פרנסה ואין למי להתלונן. אני חוששת שהולך להיות קיץ לא נעים, גם מבחינה פוליטית וגם כספית וגם בכלל.
ממש במקרה התחלתי לקרוא את הסיפור החמוד הזה בעיתון הנשים את שיש לו גם פורמט אינטרנטי ולמרות שזה לא ספרות גדולה זה נחמד וקליל ומרענן. ממליצה.

יום חמישי, 11 ביוני 2020

שוברת שתיקה

המון זמן לא כתבתי, מעל חודש. הייתי עסוקה וקרו המון דברים ופשוט לא היה לי זמן וחשק לכתוב. גם לקרוא ולהגיב לא ממש הספקתי.
החיים היו עמוסים מידי.
אז מה קרה בינתיים? בעיקר מריבות וסכסוכים טיפשיים עם הורי, בעצם עם אבא וגם עם בעלי היו חילוקי דעות.
אבא עבר ניתוח קטן בפרק היד, הוא סובל מדלקת בתעלה הקרפלית ועבר ניתוח לשחרור הלחץ. הניתוח פשוט ולא קשה אבל אחר כך מחייב מנוחה ואבא שלוקח בשיא הרצינות את הטיפול באימא ומקפיד עליו מאוד לא נח מספיק. אני דווקא קיימתי את הבטחתי והגעתי אליהם כל יום בשש בבוקר כדי לעזור, ואחר כך באתי בצהרים ושוב בשש בערב. הייתי שם כל פעם לעזור בהחלפת חיתול אבל אבא כל כך חולה שליטה וכל כך לא סומך על אף אחד עד שחוץ מלהסתכל ולהושיט לו פה ושם שקית או חיתול לא עשיתי כלום כי הוא לא הרשה לי. כל פעם שניסיתי לעשות קצת יותר הוא צרח עלי מין לא! עצבני כזה שבא לי לברוח. אחרי כמה ימים כאלה העצבים שלי נמרטו לגמרי ושוב התחלתי לסבול מכאבי גב איומים.
אם לא די היה בכך אז נוספה עוד צרה, המטפלת לשעבר של חמותי באה לגור אצלנו כי המטופלת הקודמת שלה פיטרה אותה. חשבתי שהיא תמצא עבודה תוך כמה ימים אבל היא כבר אצלנו שלושה שבועות ועוד לא מצאה עבודה לטעמה. בינתיים היא מנסה להביא תועלת, עובדת המון עם ג'ינג'י בכוורות, מנקה ורוחצת, ומנסה לא להפריע אבל כמה זמן אפשר?
אחרי כמה מריבות לא נעימות עם בעלי החלטתי לשתוק ולהפסיק להעיר לו. גם לו כבר נמאס והוא עייף מהעסק אבל פשוט אין לה איפה להיות. ניסינו להביא אותה כמטפלת להורי אבל גם זה נגמר בצעקות ובעצבים. סוף סוף קלטתי שאבא שלי לא באמת רוצה מטפלת, הוא רק רוצה להיות גיבור ולסבול ולספר על זה לכולם אבל לא באמת מעוניין בעזרה כי אז איך הוא יהיה קדוש מעונה?
חוץ מזה אני חולה, כבר כמה ימים שאני משתעלת ומצוננת ואפילו היה לי קצת חום יום אחד.
בתוך כל הבלגן הזה החליט אבא שלי לשנות לגמרי את המדרגות שמובילות לדירה שלהם כדי שאפשר יהיה לסדר שם רמפה לכיסא הגלגלים של אימא. זה עולה הון ודי מיותר לדעתי כי בין כה וכה הדירה שלהם לא מתאימה לאדם עם כיסא גלגלים אבל כשהעזתי להגיד את זה חטפתי שוב צעקות. אימא אולי נכה ברגליים אבל לאבא נדפק לגמרי הראש, אי אפשר לדבר איתו בהיגיון ולי פשוט נמאס, כל העיסוק בבעיות של הורי פוגע בבריאות שלי ואני מנסה לתפוס מרחק ולהתרכז בעצמי. אני לא מספיק צעירה ולא מספיק חזקה להתמודד עם כל המתח הזה. חבל מאוד אבל זה המצב. 

יום חמישי, 7 במאי 2020

כשמגיע, מגיע

אחרי שכל העולם ואשתו השמיצו את רשות המיסים ואת חוסר המענה לעצמאים הופתעתי מאוד לטובה כשבפעימה השנייה קיבלתי בלי בעיות מיוחדות את המענק המיוחל, אמנם סכום לא משמעותי אבל בכל זאת, וגם ג'ינג'י שנחשב לסוכן ביטוח וגם עובד בזה מידי פעם, ואפילו משלם את הרישיון סוכן כל שנה גם קיבל מענק, ואפילו גדול יותר משלי. די מצחיק אבל מסובך מידי להסביר מה מצחיק פה.
הסכומים שקיבלנו לא גדולים ואם באמת היינו סומכים על המדינה שתעזור היינו מתים מרעב, אבל בכל זאת קיבלנו ודי בזריזות וזה באמת יפה מצידם. לשמחתי אנחנו מסתדרים לבד, (לא קל אבל מסתדרים) ואפילו יכולים להרשות לעצמנו להיות נדיבים כלפי הזוג ששוכר את הבית של הוריו של ג'ינג'י בנהריה ולא ללחוץ עליהם בנוגע לשכר דירה שהם מתקשים מאוד לשלם.
חוץ מזה מסתמן סיכוי (רק סיכוי אבל הלוואי וזה יצליח) שנצליח למכור את כל מרכז המבקרים ואת רוב הכוורות לקיבוץ אחד בצפון. לא רוצה להרחיב כי יש סיכוי גדול שזה לא יצליח, הם צריכים לקבל את האו. קי. ממי שקובע שם אצלם, זה קיבוץ לא בן אדם פרטי שמחליט לבד ואולי אני מקווה לשווא, אבל אולי הפעם יהיה לנו מזל אחרי שהתאכזבנו כל כך הרבה פעמים?
אתמול נפגשנו ודיברנו אתם, ולמרבה השמחה הם הביאו לנו ארגז בננות ירוקות שהבוקר הפכו לצהובות. ממש נחמד מצידם.

יום ראשון, 3 במאי 2020

אם זה מה שהעם רוצה, אז בבקשה

זו העמדה שלי בנוגע לסוגיה הבוערת על סדר היום. לא כדאי שבית המשפט יתערב, למה לו להתלכלך עם הטינופת הזו ועוד ליפול לפה של הביביסטים? שיאכלו את הדייסה שהם מבשלים.  כל מי שהצביע לנתניהו ידע במה הוא נאשם ואני בטוחה שאין אדם אחד בארץ שחושב שהוא צדיק תמים. כולם יודעים איזה בן אדם הוא ובכל זאת כמעט חצי מהמצביעים בחרו בו ומה שגרוע יותר זה שגם כחול לבן נשבו ברשתו ופתאום יש לו רוב של 75 מנדטים. בי זה מעורר חלחלה ובחילה, אבל אני לא הרוב, הרוב רוצה את האיש הנכלולי והמושחת הזה כראש ממשלה אז בבקשה, שיקבלו מה שהם רוצים ושיהיה להם לבריאות.
רק שלא יבואו אחר כך לחזר על הפתחים ולבקש תרומות ונדבות ועזרה, לא ממני בכל אופן. הם אולי לא מבינים שמצבם הכלכלי יורע ויתדרדר בגלל הקיסר המושחת שלהם, אבל אני כן מבינה. מי שבחר בבן אדם מושחת ורמאי להיות לו מנהיג מגיע לו לסבול.
מה שבאמת מרגיז אותי זה איך גנץ מניח לעצמו להיגרר לבוץ הזה ואיך הוא מעז לספר לנו שככה הוא נכנס מתחת לאלונקה. חשבתי שהוא אדם הגון, קצת תמים אבל לא נוכל, טעיתי, וגם נעלבתי מהתירוצים העלובים שלו. מי שהצביע לו אולי יצא טמבל, אבל הוא חושב שאנחנו עד כדי כך סתומים?  ועל פרץ ושמולי אני מעדיפה לא לדבר, לא לכתוב וגם לא לחשוב, החיים קשים מספיק גם ככה, לא צריך להוסיף להם מועקה וצער.
אני בספק אם אלך להצביע בפעם הבאה שיהיו בחירות, מה הטעם להצביע אם מי שהצבעת לו מתהפך ועושה בדיוק ההפך ממה שהבטיח? מרגיז אותי להודות שצדקו אלה שסירבו להצביע בטענה שכולם מושחתים ורמאים ועדיף ללכת לים. חשבתי שהם עצלנים וטועים, אבל מה לעשות שדווקא הם עשו בחכמה?
אני מניחה שעד סוף השנה, או בתחילת השנה הבאה יהיו עוד בחירות ולא אתפלא אם אחוז ההצבעה יהיה נמוך מאוד, אם כי מצד שני, אנשים פה בארץ כל כך מטומטמים ויש להם זיכרון של דג זהב, אז לך תדע? אז קחו לכם את הביבי שלכם עם הממשלה המנופחת והמושחתת שלו ושיהיה לכם לבריאות.