יום שלישי, 19 בינואר 2021

השריטות שלי

אבל לי אין שום שריטות התקוממתי ברגע שקלטתי שזה הנושא החם ואז הבנתי שבעצם גם זה סוג של שריטה.

בנושא ניקיון באמת שאין לי שריטות, בזמנו הייתי מאוד מסודרת ונקיה והשקעתי שעות רבות באירגון ובניקיון ובהצקה למשפחתי שהם מבלגנים ומלכלכים ולא עוזרים לי. שנים הייתי בטוחה שהעולם יחרב אם לא אנקה את הבית ביום שישי, ומטעמי ליכלוך התעקשתי לא להכניס כלב הביתה. הכלב הראשון שלנו, חץ החכם והמסכן ישן בפטיו על כורסה ישנה ורק בלילות חורף קשים במיוחד הילדים היו מגניבים אותו הביתה. 


חץ ז"ל

עם הזמן למדתי לשחרר, הפסקתי להקפיד, התעייפתי והזדקנתי והגב התחיל לכאוב לי כל כך עד שפשוט לא הצלחתי להקפיד על ניקיון. זה התחיל במרד קטן וחסר חשיבות במגרות הגרביים והתחתונים ומשם הדרדר לאט לאט עד למצב הנוכחי. הבית לא כל כך מסודר, הרצפה לא תמיד נקייה, ואני מנקה רק כשמלוכלך, לא כי יום שישי וצריך. יוצא מהכלל הם מסרקים מטונפים, אני שונאת לראות דבר כזה, מיד שוטפת ומצחצחת, יש לי מברשת מיוחדת למסרק, ושונאת מגבות לחות, כשאהיה עשירה אקנה מתלה מגבות חשמלי שמחמם ומייבש אותן.

ההתרופפות במשמעת גלשה גם לאזורים אחרים. שנים שאני כבר לא צובעת שער כי זו יותר מידי עבודה וזה מציק ומעצבן. הפסקתי להישקל ולדאוג באובססיה מהמשקל שלי. בעיקרון הפסקתי להתאמץ כי חיים רק פעם אחת ואף אחד לא יעשה לך מצבה מזהב גם אם אפשר יהיה לאכול אצלך מהרצפה. מצד שני יש בי מן התנגדות שקשה לי להסביר לשכור מנקה. אני אומרת שקשה למצוא מישהי אמינה וזה יקר וגם בעייתי בגלל הכלבים, המון מנקות לא מוכנות להיכנס לבית עם כלבים, אבל האמת היא שאני פשוט לא רוצה שמישהו יסתובב לי בבית ויגע בכל החפצים שלי. למה? ככה. לא רוצה ודי.

על מה אני כן מקפידה? על זה שהכלבים יעשו טיול פעמיים ביום, על זה שתמיד יהיה מה לאכול בבית, ועל כיור נקי מכלים מלוכלכים. אין דבר מבאס יותר מלקום בבוקר לכיור מפוצץ מכלים מטונפים. מקפידה גם על קיפול הכביסה ברגע שאני מורידה אותה מהחבל. אין אצלי חניות ביניים. יבש מיד מקופל ועף לארון. עוד שריטה שלדעתי היא מאוד חיובית, ולדעת בעלי היא פלילית, לא לשמור חפצים ספרים או בגדים מיותרים. זורקת או תורמת בכיף כל מה שלא נחוץ ולא נמצא בשימוש. אין טעם לשמור כי אולי נצטרך פעם, כי גם אם זה יקרה לא תמצא את החפץ בגלל הבלגן סביבו. וכן, גם אני שונאת לאחר ותמיד מגיעה לפני הזמן, כולם כתבו את זה ואני תוהה איפה מתחבאים כל המאחרים הכרוניים שממררים את חיינו, אולי הם פשוט לא כותבים בלוגים?

יום רביעי, 23 בדצמבר 2020

גשם של צרות

לפני כמה ימים כאבה לעוגי השן והסעתי אותו לרופא שיניים שנתן לו אנטיביוטיקה, נתתי לו גם כדורים נגד כאבים, אבל לא השגחתי שיאכל קודם משהו והוא לקח אוגמנטין על קיבה ריקה ואחר כך התחיל להרגיש רע, הקיא ושלשל וטען שהכדורים עשו לו חור בבטן. אחרי יומיים כאלה שבהם גם עלה לו החום המצב נרגע קצת אבל כאבי הבטן לא חלפו.

התחלתי לדאוג שאולי יש לו אפנדיציט, ידוע שזה מסוכן וחייבים לנתח מיד. היה לנו כבר סיפור כזה עם צץרץ כשהיה בן 16. החלטנו שצריך בדיקה דחופה במיון ואחרי שהוא היה בקופת חולים וקיבל הפנייה למיון הוא נסע לשם אתמול עם חבר שהסיע אותו ובמיון כמו במיון הכל לוקח זמן. עוגי שיש לו הפרעת קשב וסבלנות קצרה מאוד השתגע שם. הוא התקשר אלי כל הזמן להתלונן שלא בודקים אותו ולא שמים לב אליו ושהוא רוצה לחזור הביתה מיד. הוא פשוט התחרפן שם מרוב עצבים, ופרק כרגיל הכל עלי.

חיכו לתוצאות בדיקות הדם שלו והוא לא היה מוכן לקבל שדבר כזה לוקח זמן. אחרי חמש שעות בערך ואחרי שהוא צעק וצרח וכמעט ברח החוצה ועשה מהומה שלמה ולא הפסיק לשגע אותנו בטלפון סוף סוף הוא קיבל מכתב שחרור ואיזה חבר שהיה בחיפה הקפיץ אותו הביתה. לפי תוצאות הבדיקה אין לו דלקת והמליצו לו לנוח בבית.

וכמובן שאי אפשר שתהיה רק צרה אחת, חייבות להיות כמה בבת אחת, פתאום התחיל לגרד לי בעין שמאל, וכאב והתנפח ויש לי נפיחות נוראית מתחת לעין אחת, נראה זוועה וגם מרגיש לא נעים בכלל. קמתי בבוקר ונראיתי כמו מפלצת, עשיתי לי קומפרס מתה קמומיל ואחר כך הלכתי לקופת חולים. האחות בקופ"ח הפנתה אותי מיד לרופא שלי שגם היה חולה ולכן הלכתי לרופא אחר. הוא בדק אותי בתשומת לב והחליט שזו שעורה בעין ונתן לי משחה. אחר כך נזכרתי שתלשתי כמה שתילים של כתלית יהודה. אני אלרגית לאבקנים של הפרח הזה וחשבתי שבגלל שהוא עוד לא פרח הוא עדיין לא מסוכן לי ולכן לא השתמשתי בכפפות וכנראה שגם שפשפתי את העין. אולי בגלל זה היא התנפחה ככה? לא יודעת.

וכמובן שצרות באות בשלשות ופתאום הטלוויזיה שלנו השתגעה והמסך שלה נעשה נורא חשוך. זה כבר קרה בעבר אבל אחרי כמה דקות המסך התבהר, עכשיו הוא נותר חשוך כל הזמן ועוגי החליט שזה בגלל שיש תקלה בטלוויזיה. לא מצאתי את האחריות אבל הייתי בטוחה שהיא כבר פגה כי קנינו אותה לפני כשנתיים. השגתי את הספק שלה ודיברתי שם עם בחורה נחמדה שגילתה לי איך יודעים מאיזה דגם הטלוויזיה. צריך ללחוץ ארבע פעמים על כפתור ההשתק ומספר הדגם והסדרה מופיע על המסך, בעודי מבצעת את התעלול הנחמד הזה נמלכה פתאום הטלוויזיה שלנו והתבהרה כמו שצריך. בינתיים הבחורה במוקד השירות גילתה לי שיש לנו אחריות לשלוש שנים ושלחה לי מסרון עם הוראות איך לצלם מסך של תמונת ביקורת ומספר ווטסאפ שאפשר לשלוח אליו את התמונה כשהתקלה תשוב.

אני מלאת התפעלות מהשכלולים הדיגיטליים הללו שמאפשרים לנו לקבל שירות בקלות כזו ובלי לצאת מהבית. נקווה שהכל יסתדר בסופו של דבר ויהיה בסדר, אולי.

יום שלישי, 15 בדצמבר 2020

יום משוגע

היה לי אתמול יום כזה משוגע, קודם כל הבוילר של יחידת הדיור של צץרץ התחיל לנזול, טיפול בדברים כאלה זו משימה לגברים אבל לצערי ג'ינג'י היה חייב לנסוע למושב מנות שבצפון כי הוא עוזר שם לנגה ראובני שנשרף לה מכון הדונג והדבש והוא כבר הבטיח לה שיגיע, לכן, במקום שהוא יעלה לגג ויראה מה הבעיה עלה לגג צץרץ.

אחרי שהחלטנו שהוא לא מבין מספיק קראנו לטכנאי דודים שישר אמר שצריך להחליף את כל הדוד כי הוא כבר ישן (בן עשר זה עתיק ממש) והיה מוכן מיד להביא לי דוד חדש. התקשרתי לג'ינג'י שדבר ראשון התנגד וסירב ואמר שהוא רוצה שאזמין את הטכנאי דודים הקבוע שלנו שצריך לחפש את המספר שלו כי אין לו אותו בנייד, כי החלפתי לו, למורת רוחו, את הנייד המקרטע שלו למשהו חדש שהוא מתקשה להסתדר איתו.

רבנו קצת בטלפון אבל הוא התעקש ובסוף נאלצתי לבקש מהבחור שהגיע (והיה מאוד סימפטי בעיני) ללכת לדרכו, אחרי ששילמתי לו כמובן על הביקור. מרוב כעס על ההתנגדות הלא מוצדקת שלו להחלטה שלי וחוסר האמון שלו בבחירה שעשיתי (הוא פחות או יותר אמר שבטח עובדים עלי ושלא אעשה כלום לבד) צעקתי על ג'ינג'י שאני לא מטפלת יותר בעניין, שיעשה הכל לבד אם הוא לא סומך על שיקול הדעת שלי. הוא התרגז ואמר שאם ככה אז שאעשה מה שאני רוצה ושלא אציק לו יותר.

קל להגיד נמאס לי ותטפל בזה לבד, אבל זה אומר שצץרץ והחברה שלו יצטרכו לבוא אלינו להתקלח כי אין להם מים חמים. בסוף נרגעתי ואחרי שג'ינג'י נזכר בשם של הטכנאי מצאתי אותו באינטרנט והתקשרתי, ובאמת הגיעו מהחברה שלו והתקינו את הדוד, ובסוף הכל עלה אותו דבר כי גם הוא וגם הטכנאי הראשון הם סוכנים של כרומגן. ג'ינג'י גם התעקש שישאירו אצלנו את הדוד הישן כדי שהוא יבדוק אם אפשר לתקן אותו. כמובן שאי אפשר, אחרי עשר שנים על הגג הוא חלוד ודפוק. עכשיו צריך למצוא מישהו שיעזור לסלק אותו ומדובר בדוד כבד של 150 ליטר.

באמצע כל הבלגן עם הטכנאים שבאו לחליף את הדוד פתאום ג'ינג'י שוב מתקשר ומספר שנתקע עם האוטו באדמה חולית, וגררו אותו עם טרקטור ועכשיו האוטו לא מניע ושאני אבדוק בפוליסה איזה חברת גרר יש לנו ואתקשר לתאם איתם, ואחרי שהם יגררו את הרכב למוסך צריך לנסוע למנות להביא אותו הביתה. וכל זה בזמן שהטכנאים נאבקים להעלות את הדוד לגג, והכלבים עומדים ונובחים עליהם ומפחידים אותם.

אני שומרת את הפוליסות שלנו בארכיון של ג'ימייל ומעשה שטן דווקא ברגע שרציתי להיכנס למייל ולבדוק עם איזה גרר אנחנו עובדים נתקע הג'ימייל והודיעו שיש לו תקלה. הרגשתי שאני מתחילה להזיע בשיניים מרוב עצבים. התקשרתי לסוכנות הביטוח שאנחנו מבטחים דרכה, ביררתי את שם חברת הגרר, התקשרתי אליהם והזמנתי גרר למושב מנות וסוף סוף הצלחתי לנשום כמו שצריך.

הטכנאים התקינו את הדוד, ועמדו להסתלק, מרוצים מהטיפ שנתתי להם - צנצנות דבש לכל אחד מהם. הייתי נותנת מזומן אבל כל המזומן שלי הלך לטכנאי הקודם ושוב טלפון מג'ינג'י. האוטו בסוף שוב מניע, תבטלי את הגרר. ביטלתי את הגרר והלכתי לטייל עם הכלבים. טופי המסכן צלע וגם אני הייתי מותשת, רק רוקי היה עליז ומלא מרץ למרות שהתחיל גשם.

חזרתי וגם עוגי חזר מהעבודה, צולע קשות. מישהו פתח מגירה ונתן לו מכה בברך. הוא המשיך לעבוד כרגיל, אבל עכשיו הברך נפוחה והוא מתקשה לדרוך. שלחתי אותו לנוח, ולבקשתו כתבתי ווטסאפ לבוס שלו שאולי הוא לא יוכל לעבוד מחר. עוגי תמיד מבקש שאכתוב לו את ההודעות כי הוא כותב בשגיאות כתיב ומתפדח מזה. הבוס ענה שיעבוד רק כמה שעות בבוקר ואחר כך ילך הביתה. עוגי ביקש צלחת פסטה עם רוטב עגבניות, נשכב במיטה עם הפסטה ונרדם לפני שסיים לאכול.

סוף סוף ג'ינג'י חזר מותש מכל היום הזה, וסיפר שנתקע בפקקים בשפרעם והאוטו נדפק וצריך לנסוע מחר למוסך ורק אלוהים יודע כמה זה יעלה, ואולי בכלל נצטרך להשבית את הויטו. היום נסענו למוסך להשאיר שם את הויטו האומלל וידוע הסבל שלנו, המוסכניק שלנו הבטיח לבדוק אותו ולהודיע לנו מה גזר דינו, נקווה לטוב.



יום שבת, 5 בדצמבר 2020

שבת מתישה ומעצבנת במיוחד

אני מרגישה שזו קצת כפיות תודה להתלונן. כי מה? עדיף שלא יבואו אנשים לקנות דבש? וודאי שעדיף שיבואו, זו הפרנסה שלנו, אבל למה כל הנודניקים המעצבנים נופלים דווקא עלינו?

מאז שהתחיל החורף יש אצלנו התעוררות מבורכת במרכז המבקרים. אנשים באים, קונים, יש פרנסה וזה נהדר. הגענו גם להסכם עם המושב שעשה לנו הנחה ענקית בשכר הדירה' וגם זה מעולה. בכל זאת אני מסיימת כל שבת גמורה מעייפות. השבת הזו הייתה מתישה במיוחד. היה רצף של נשים שקנו מעט והציקו המון. מורגש שמשעמם להן והן מחפשות מישהו לנדנד לו ולהציף אותו בשאלות (טיפשיות ודביליות בדרך כלל) וככה להעביר את הזמן.

ג'ינג'י היה סבלני להפליא וענה באדיבות לכל השאלות למרות שהן עיכבו אותו ומנעו ממנו לאכול צהריים. רק הלכה קרצייה אחת ובאה אחרת, כולן שואלות אותן שאלות ומדברות המון. כמה שהן מדברות יותר ככה הן קונות פחות. היינו לחוצים בזמן כי הייתה אמורה להגיע קבוצה של מטיילים. מזל שהם אחרו כי אחרת הוא היה נשאר רעב. הקבוצה הייתה קטנה והאנשים קנו מעט מאוד כי הם ביקרו קודם בחוות התבלינים ובזבזו שם את כל הכסף. אחרי שכולם חזרו לאוטובוס נשארו רק המדריכה ומרכזת הקבוצה שפשוט הטריפה אותנו. היא רצתה לקנות, אבל לא ידעה מה, רצתה משהו מיוחד שעוד אין לה וכל דבר שהצענו לה היא דחתה, ובכל זאת המשיכה להתעקש שהיא רוצה משהו. בסוף ג'ינג'י פשוט איבד את הסבלנות והעיף אותה החוצה, למרבה המבוכה של המדריכה שמכירה אותנו כבר שנים. אחר כך הוא קלט שאולי היא פשוט רצתה שניתן לה מתנה ולא רצתה להוציא כסף.

השעה הייתה רק שלוש אחרי הצהריים, אבל שנינו היינו פשוט שפוכים מעייפות. הלכנו הביתה והתמוטטנו במיטה. מזל שהחברה החמודה של צץרץ התנדבה לטייל עם הכלבים והורידה ממני את המשימה הזו.


ובלי שום קשר לשבתות המתישות שלנו, ראיתי תכנית על ארון הברית. מעניין מאוד. בתכנית הסבירו את המצב של ההתיישבות בארץ ישראל בתקופת הברזל בערך 800 שנה לפני הספירה וציינו שההתיישבות היהודית בארץ כללה שתי מדינות - ישראל ויהודה. ישראל הייתה מירושלים צפונה ויהודה מירושלים דרומה. ישראל הייתה עשירה ומצליחה, יהודה ענייה ודלה. 

אני לא אתפלא אם בסופו של דבר זה מה שיקרה אצלנו. כל הדתיים והביביסטים יהיו במדינת יהודה, וכל מי שיש לו השכלה ומפעיל את המוח בלי דף הוראות מאיזה רב או פוליטיקאי יחיה במדינת יהודה, ויניח לישראל לנהל את חייה כמו מדינה מודרנית, בלי דתיים שיחנקו אותה, או פוליטיקאים נוכלים שינצלו אותה.

יום חמישי, 5 בנובמבר 2020

עוד יום הולדת

 ביום שני חגגתי יום הולדת 64. זה היה יום הולדת די מעפן. לא שימי הולדת אחרים שלי היו משהו, אבל הקורונה בצירוף יום הזיכרון ה - 25 לרבין והבחירות בארה"ב, כל אלו השרו אווירת נכאים, עלי בכל אופן.

בכל זאת פטור בלא כלום אי אפשר, אז לקחנו את הכלבים ויצאנו לטיול קטן בנחל אלרואי, ואחר כך בבריכת הסוסים. הכלבים די נהנו, אני לא כל כך. לאחרונה גיליתי שאני סובלת מבחילות בנסיעות, גם אם הן קצרות. סליחה, זו לא אשמתי, אבל הפכתי לקשישה נרגנת והורסת מסיבות.

פה המקום להתוודות שאני ממש מתעבת את הנשיא הנוכחי של אמריקה. עזבו אותי עם רשימת הדברים הטובים שהוא עשה למען ישראל, והשיפור שחל בכלכלה בארה"ב בזכותו. אני רק אישה פשוטה ולא מבינה הרבה בפוליטיקה. אני מסתכלת על הבן אדם, רואה איך הוא מדבר, ואיך הוא זז ומתנהג, ומגבשת דעה עליו. לדעתי טראמפ מוקיון בלתי נסבל, וביבי שקרן ונוכל. זו הדעה שגיבשתי עליהם מרגע שראיתי אותם, ועד היום לא ראיתי שום סיבה לשנות אותה. לא סובלת את שניהם והאמת, עוד לא ראיתי אף פוליטיקאי שגרם לי לחבב אותו. חבורה נתעבת, גם גנץ, שממש רציתי לסמוך עליו, התגלה כטיפוס עלוב, לא פסיכופט נרקיסיסט כמו טראמפ ולא נוכל דמגוג כמו ביבי אלא סתם למלם מסכן. נדמה לי שגם מי שכנראה יהיה הנשיא הבא של אמריקה הוא מאותו סוג. ימים יגידו.

ואגב, אברי גלעד שפעם ממש החזקתי ממנו, ועד היום אני נהנית לראות את תכנית הבוקר שלו (חוץ מההתעמלות שמעצבנת אותי)  ממש מרגיז אותי כיום. החיבה המשונה שהוא רוכש לטראמפ למרות שהוא מודה שהבן אדם שקרן ופסיכופט מעוררת בי סלידה. וההשמצות שלו על ביידן, שהוא מטריד נשים וסנילי... בחים לא פגשת את הבן אדם, מאיפה אתה מביא את זה? ואגב, להתגולל על ביידן שהוא מטריד נשים ולא להגיד כלום על טראמפ, בחייך אברי? 

מזל שצץרץ הציל את היום והביא לי בערב עוגת גלידה עם ציפוי פסיפלורה ועודד אותי קצת. אחי שחי בארה"ב בירך אותי כמו כולם כיום, בווטסאפ, והוסיף שהוא מאחל לי שביידן יזכה כמתנה בשבילי. נראה שזה עומד לקרות אלא אם כן טראמפ ייקח דוגמא מביבי וגם הוא יתקע בבית הלבן כמו מסמר בלי ראש בכל מיני טענות מגוכחות, ויוציא לכולם את הנשמה כמו שביבי עושה.


מעיין הסוסים

יום שלישי, 27 באוקטובר 2020

תקופה מוזרה ומטרידה

 אין לי הרבה מה לספר, הכל אותו דבר, כמעט שאין חדש חוץ מזה שלמרבה השמחה עוגי קיבל עוד 20 חודשים של נכות. כלומר תהיה לו קצבה וגם הסיפור של פשיטת הרגל שלו נגמר בשעה טובה.

הוא עובד פה ושם, התחיל היום משהו חדש, נראה כמה זמן זה ימשך.

חוץ מזה הכל אצלנו רגיל לגמרי. אני קופצת להורי כל יומיים שלושה, העבודה על המדרגון הסתיימה וכיום יש להם מעין רמפה שעולה ויורדת במדרגות ואימא יכולה לרדת למטה עם כיסא הגלגלים שלה. הוא גם הזמין כיסא גלגלים חדש עם מנוע והוא מקווה שיוכל לטייל עם אימא בחוץ בעזרת הכיסא הזה. נראה לי שאימא פחות מתלהבת אבל אולי עם הזמן היא תתרגל ותהנה מכל העסק.

החברה של צץרץ סיימה את הלימודים והיא מחפשת עבודה עכשיו. מאחלים לה הצלחה ומקווים שהיא תצליח. צץרץ ממשיך ללמוד וגם לילי לומדת, הכל בזום. זו תקופה קשה מאוד לצעירים וגם לנו הקשישים לא קל, אבל לפחות אני לא צריכה לתחזק ילדים קטנים שתקועים בבית.

אנחנו חיים בתקופה מוזרה ומטרידה מאוד, בשבוע הבא יחול יום הולדתי השישים וארבע, יום אחרי זה יהיו בחירות. אני מקווה שטראמפ לא ייבחר כי אני מתעבת אותו (ואל תגידו לי שהוא לטובת ישראל, עם חבר כזה לא צריך אויבים) אבל גם המתחרה השני לא נראה לי במיוחד. איך זה שלא מצאו בן אדם צעיר ונמרץ יותר? ואיך זה שאצלנו אין מישהו שיכול לתת קונטרה לנתניהו?

תקופה מאוד מוזרה וקשה ובתוספת הקורונה זה בכלל טירוף מוחלט. יכול להיות שבגלל זה החורף מסרב להגיע? לא יפליא אותי בכלל.

יום חמישי, 1 באוקטובר 2020

טרללת הקורונה

שרדתי את היום המפחיד שכתבתי עליו בפוסט הקודם. למזלי הרופא של עוגי החליט שבמקום פגישה הוא רק ידבר איתו בטלפון ככה שנחסכה ממני נסיעה ליוקנעם, אבל עורכת הדין של עוגי נלחצה נורא כי היא הייתה חייבת את סיכום הפגישה בשביל הועדה.

למזלי הצלחתי לשכנע את המזכירה של הרופא לשלוח לי את הסיכום במייל ולמרבה השמחה עוגי אירגן לעצמו טרמפ לחיפה ככה שנחסכה מאיתנו הנסיעה לחיפה. אם לא היה שוב סגר הוא היה נוסע באוטובוס אבל כיום לך תדע מה קורה עם התחבורה הציבורית.

גם החששות שלי בגלל הנסיעה לספרית של רוקי התבדו. הכל היה בסדר, נתקעתי קצת במחסום אבל לא נורא, הכלב עבר את הדילול והחזרתי אותו הביתה בריא ושלם.

גם יום כיפור עבר די בנחת. ג'ינג'י שבדרך כלל צם כל היום נשבר באמצע יום כיפור ואכל. מזל שהכנתי לזניות וכולם אכלו והיו מרוצים. הנטפליקס כל הזמן נתקע לי בגלל שהאינטרנט אצלנו די רעוע אבל יש לי סלקום וראיתי המון תכניות יפות והיום עבר בכיף.

לצערי מצב העסק שלנו ממש לא טוב. אין קבוצות, אין קהל שבא, יש רק הזמנות מעטות וקשה לחיות ככה. נפגשנו עם מזכיר המושב שאנחנו שוכרים ממנו את מרכז המבקרים שלנו וביקשנו הנחה בשכר דירה. הוא אמר שיביא את הנושא בפני המועצה וייתן תשובה אחרי החגים. אנחנו שם כבר חמש עשרה שנים וזו הפעם הראשונה שאנחנו לא יכולים לשלם שכר דירה.

שמתי לב שכל הזמן מדברים על סגר ויש המון גרפים והסברים אבל אף אחד לא מסביר ממה עצמאים שהעסק שלהם מת אמורים לחיות. בסגר הראשון קיבלנו קצת כסף מהפעימות ומה יהיה עכשיו? מזל שיש לנו פנסיה ושכר דירה מהבית של הוריו של ג'ינג'י.

לא ראיתי את הורי מאז שהתחיל הסגר, אני הולכת רק לקניות של אוכל וג'ינג'י הולך רק לעבודה בכוורות. שאר הזמן רואים טלוויזיה, גם זה נעשה קשה, יש אנשים שאני פשוט לא מסוגלת לראות יותר. לא את ראש הממשלה ולא את שאר הגרורים שלו. גם את גנץ נמאס לי לראות כי הוא פשוט לא אומר שום דבר משמעותי. גם כל הגרפים וההסברים די עוברים לי מעל הראש, לא ברור ולא מובן ולא עוזר בכלום.

כך היינו

בשביעי לחודש נחגוג 40 שנות נישואים. רצינו לנסוע לטיול, אולי אפילו לחו"ל אבל אין כסף ואין חשק וזה גם מסובך ומסוכן. הכל נראה נורא הזוי ומטופש ולא הגיוני. היום למשל הייתי בדואר, קיבלתי חולצות שהזמנתי מזמן, עוד לפני הקורונה וכבר שכחתי שהזמנתי. חיכיתי המון זמן ורוב הזמן הייתי בחוץ, בחום, כי משום מה ביטלו את האפשרות להזמין תור מראש. גם קיצרו את שעות הפתיחה של הדואר ככה שכל הזמן צפוף שם. למה? מי יודע. הכל נעשה מטורלל וחסר היגיון. אילו הם חיינו בזמן האחרון.

יום ראשון, 13 בספטמבר 2020

כ"ט בספטמבר

סוף סוף קיבלנו תאריך לוועדה. זה יוצא יום אחרי יום כיפור, בעשרים ותשע לספטמבר. התאריך נשמע לי קצת מוכר וכשנועצתי ביומני נוכחתי לדעת שבדיוק באותו תאריך יש לי בבוקר ביקור במספרת כלבים עם רוקי. יש גברת מוכשרת אחת שעושה דילול לכלבים מסוגו וזה סיפור של שעתיים ואסור לבעל הכלב להיות איתו, משאירים את הכלב, הולכים לטייל וחוזרים אחרי שעתיים.

בצהריים יש לעוגי פגישה אצל הפסיכיאטר, זה ביוקנעם ואני אמורה להסיע אותו ואחרי הצהריים הוא צריך להגיע לחיפה, למשרד של עורכת הדין שלו ומשם הם ילכו יחד לוועדה בביטוח לאומי. כבר תכננתי לוח זמנים מדויק אבל פתאום הוכרז על סגר והכל השתבש. מצד שני בהחלט יש מצב שהכל עוד יתהפך כי סגר בחגים לא בא טוב לחרדים וביבי הרי נמצא אצלם בכיס הקטן.

ועוד לא נגמר עניין הכסף שירד מהאשראי שלי בגלל הפשלות של עוגי. קודם הודיעו לי שיחזירו חלק מהכסף ואחר כך התקשרו ואמרו שלא, הם בדקו והכל חוקי והבן שלי הוא זה שלחץ על אישור וקנה כל מיני דברים ווירטואליים לא ברורים באיזה משחק מחשב אידיוטי ואין לי ברירה אלא לשלם, וחוץ מזה עוד יצאתי בזול, יש להם מקרים שבהם הילד בזבזו עשרים אלף שקל ביום אחד. לא ברור מה הידיעה הזו אמורה לעזור לי, בעיקר כשאצלי הילד כבר בן שלושים. הודעתי לעוגי שהוא יחזיר לי כל פרוטה גם אם אצטרך להחרים לו את המשכורת והקצבה, והוא נאלץ להסכים איתי. מובן שמהיום אין מצב שהוא נוגע לי בכרטיס האשראי. 

עוגי עבד כל אוגוסט וחצי ספטמבר וסוף סוף בעבודה נחמדה במקום קרוב לבית והנה, שוב סגר ושוב חל"ט ושוב הוא תקוע בבית מול המשחק מחשב הדבילי הזה. בגלל הסגר כל הפעילות שיכולנו לעשות בחגים עם ילדים ודבש תתבטל כמובן ועד שנראה פיצוי, אם בכלל זה יקרה, אלוהים גדול. 


יום רביעי, 26 באוגוסט 2020

אכילה ריגשית

 

בגלל הקורונה דחו את הועדות של ביטוח לאומי והאריכו לעוגי את תקופת הנכות הזמנית. למרבה הצער באוקטובר נגמרת לו הנכות והוא צריך להתכונן לוועדה שאולי, אם יהיה לו מזל, תקבע לו נכות לצמיתות.

במסגרת ההכנות לוועדה המאיימת לקחתי אותו לפסיכיאטרית פרטית כדי לקבל עוד חוות דעת כי הפסיכיאטר של קופת חולים די חלש בכתיבת חוות דעת, ודורש ממנו לקחת קודם כל תרופות פסיכיאטריות ולעבור בדיקות דם, וחוץ מזה לא כל כך יודע לכתוב בעברית (הוא עולה מרוסיה) כותב בשגיאות איומות ואי אפשר להבין את כוונתו.

בגלל המצב הרפואי נפשי שלו עוגי זקוק למינימום הכנסה בטוחה כי הוא מתקשה להחזיק עבודה לאורך זמן, וגם כשהוא עובד הוא מרוויח מעט מאוד.

בבוקר בו הייתי אמורה לקחת אותו לרופאה שמשרדה נמצא בחיפה התברר לנו לזוועתנו שמישהו מושך כספים רבים מהחשבון הדל שלנו, והמישהו הזה הוא פיי פאל גוגל. אני האשמה כי לפני כשבועיים נתתי לעוגי את מספר כרטיס האשראי שלי. בזמן הקורונה הוא התמכר לאיזה משחק מחשב וכדי לשדרג את המשחק הוא רצה לקנות איזה תוסף. הוא קנה משהו בסכום פעוט אבל לא מחק את מספר הכרטיס שלי מהנייד שלו, ובלי ששמתי לב התחילו לרדת עוד ועוד סכומים שהצטברו לאלפי שקלים.

בדקתי את החשבון באפליקציה וחטפתי חום. ג'ינג'י ממש התחרפן ולמרות שניסיתי להרגיע גם אני די נחרדתי. גם ככה היה לי קשה לנהוג לשם כי מעולם לא נהגתי באזור המסובך הזה ונורא פחדתי מעניין החנייה, בסוף הכל הסתדר אבל לרופאה הגעתי במצב רוח זוועתי. הרופאה הפרטית הבינה ישר עניין ואחרי שעיינה במסמכים של עוגי ושוחחה איתו רשמה לו דו"ח מעולה אם כי לאכזבתו סירבה להמליץ לספק לו קאנביס רפואי שלטענתו זה הדבר היחיד שעוזר לו.

אולי זה ישתנה בעתיד, אבל כיום חוקי המדינה לא מאפשרים לו לרכוש באופן חוקי קאנביס, מעדיפים שיסמם את עצמו בתרופות פסיכיאטריות עם תופעות לוואי קשות כי קאנביס זה סמים והתרופות הן לא.



למחרת שוב ירד סכום גדול של כסף וזה למרות שעוגי נשבע שהוא מחק את המשחק מהנייד ושידו לא במעל, ואם לא די בכך גיליתי שכרטיס האשראי שלי נעלם. אני לא ממש בטוחה מתי זה קרה, אבל פתאום הוא לא היה. האם יש קשר בין המקרים? לא יודעת אבל כל העניין ביאס אותי והחריד אותי מאוד. ישר ביטלתי את הכרטיס, מה שהייתי צריכה אולי לעשות עוד יום קודם ועשיתי סיבוב בין כל החנויות בהן הייתי יום קודם אבל הכרטיס האבוד לא נמצא. פניתי לטלפון ואחרי המון מאמצים ומאבק במענה אוטומטי מעצבן הצלחתי לעמוד על שלי והשגתי נציג אנושי של חברת כרטיסי האשראי. רועדת מעצבים ומתסכול הסברתי את המצב ולשמחתי הנציג היה אמפטי וחביב וסיפר לי שאני לא הראשונה שזה קורה לה ובעוד שלושה ימים ישלחו לי כרטיס חדש. אחר כך העביר אותי לנציגה אחרת, גם היא חביבה ומבינה, שהבטיחה לי שתעשה הכחשת עסקה ויש מצב שאוכל לקבל לפחות חלק מהכסף בחזרה.

כל העניין ערער אותי קשות, לקחתי את העניין ללב בצורה חמורה, ונעשיתי ממש חולה מזה. גיליתי למרבה הצער שאני לא מצליחה להיצמד לדיאטה נטולת הסוכר שהתמדתי בה כבר כמעט חודש. נשברתי ואכלתי חטיף שוקולד וגם קצת גלידה. מי אמר אכילה רגשית ולא קיבל?

בחיים אני לא נותנת יותר את מספר כרטיס האשראי שלי לאף אחד ובטח לא משלמת יותר באינטרנט וממחר שוב דיאטה!

יום שלישי, 4 באוגוסט 2020

הצרה השלישית

בלילה שבין יום ראשון לשני הלך הג'ינג'י להשתין ואיבד את ההכרה או התעלף הוא לא זוכר מה בדיוק קרה אבל התעורר פתאום על הרצפה בשירותים עם שריטה על המצח. אני לא שמעתי כלום כי ישנתי בקומה התחתונה בחדר של לילי. קריר שם יותר ובקיץ אני ישנה שם לפעמים. דווקא אז הג'ינג'י נפל. הוא קם ונפל עוד פעמיים עד שהצליח להגיע למיטה ולהעיר אותי.

ניסינו להגיע לאחות בכוכבית 2700 ולבקש הפנייה למיון, אבל לא הצלחנו ובין כה וכה הוא לא הרגיש יציב על הרגליים וצריך לרדת שתי קומות כדי להגיע לרכב. בסוף פשוט התקשרנו למגן דוד אדום ולהפתעתי הם ענו מיד ובעוד המוקדנית חוקרת את ג'ינג'י מה בדיוק קרה לו הם כבר הגיעו ותמכו בו עד שהגיע לאמבולנס. לא נסעתי איתם כי חשבנו שלא ירשו לי להיכנס למיון בגלל הקורונה, ככה היה בפעם האחרונה שהוא היה במיון, אבל בבוקר התברר שהיום מרשים למלווה אחד להיכנס למיון.

נסעתי אליו בבוקר ובניסי ניסים הצלחתי למצוא חנייה. ישבתי עם ג'ינג'י עד שהוחלט לאשפז אותו לבדיקות נוספות ואז חזרתי הביתה.

היום יצאתי ממש מוקדם, טיילתי עם רוקי בחמש וחצי בבוקר, והגעתי לכרמל בשבע וחצי בבוקר ושוב הצלחתי למצוא חנייה. ישבתי עם ג'ינג'י בפנימית עד הצהריים, עזרתי לו בכל מיני דברים כי בגלל מכה שחטף בצלעות היה לו קשה לזוז. האוכל בבית חולים די עלוב ובגלל הקורונה סגרו את הקפיטריה ומזל שהבאתי לו כריך. לא נעים להיות מאושפז, אין פרטיות ואין שקט ומאוד לא נוח. האחיות והרופאים נחמדים ומנסים להסביר ולעזור אבל עדיין, לא נעים.

בצהריים חזרתי הביתה ונעמדתי לבשל משהו ופתאום רעש מוזר וזרם מים לוהטים מתפרץ מבעד לדלת הארון שמתחת לכיור.

רצתי לקרוא לצץרץ שבדיוק היה בשירותים ומשם טסתי לשיבר שנמצא ליד הכביש וצריך לעלות איזה 40 מדרגות להגיע אליו. סגרתי אותו והזרם נפסק תודה לאל.

התקשרנו לג'ינג'י ובהדרכתו צץרץ סגר את הברז של המים החמים במטבח וככה יכולתי להתקלח סוף סוף. המטבח וחדר האוכל היו מוצפים מים ומזל שגם החברה של צץרץ שאני אקרא לה פה קוקי תפסה מגב והתחילה לגבגב את המים החוצה. הוא בחורה ממש חמודה ויש לצץרץ מזל שהיא רוצה אותו. הם נסעו הערב לדייט רומנטי לכבוד ט"ו באב. בשבת הם חגגו את יום ההולדת של צץרץ, לא יאומן שהוא כבר בן 28.

                                    צץרץ בן שש

לילי סיימה את המבחנים והעבודות של הסמסטר ומצאה בחופש עבודה באיזה סופר. לצערה היא לא מצאה עבודה בחינוך. הכל סגור בגלל הקורונה. גם עוגי התחיל סוף סוף לעבוד באיזה מסעדה ונקווה שזה יחזיק מעמד.

תוך כדי השתלטות על השיטפון גם אני וגם צץרץ שאלנו את עצמנו מה תהיה הצרה השלישית כי הרי צרות באות בשלשות ומה עוד יקרה אחרי האשפוז של ג'ינג'י והשיטפון?

אולי הצרה השלישית היא המשקל שהעליתי בזמן הסגר? או אולי המריבה הלא נעימה והדי טיפשית שג'ינג'י התחיל עם השכנה שלנו?

נקווה שכן כי אין לי כוח לעוד בעיות וצרות.


יום רביעי, 1 ביולי 2020

שוב בית חולים כרמל

בשבת שהוא יום העבודה שלנו ג'ינג'י הרגיש פתאום לא טוב. טען שכואבות לו הכתפיים, שהוא חש חולשה ודופק מהיר ואפילו פתח את המיטה המתקפלת שיש לנו שם ונשכב לנוח.
גם למחרת הוא הרגיש חולשה ותשישות ושכב כל היום במיטה ואפילו לא היה לו כוח לרדת לאכול. הבאתי לו אוכל על מגש למיטה.
זה נמשך גם ביום שני, הדבר היחיד שהוא עשה היה ללכת בבוקר עם הכלבים ולפני העליה הביתה הוא התקשר שאבוא עם הרכב לקחת אותו כי אין לו כוח לעלות את העליה הזו.
למחרת נסענו להורי לביקור, התרוצצנו קצת למצוא לאבא שלי בירה קורונה וקניתי גם מאוורר לאימא שלי כי הישן התקלקל. ג'ינג'י נהג אבל לא ירד מהמכונית, נשאר כל הזמן ברכב, מותש. החלטתי שהגיע הזמן לעשות משהו ודבר ראשון להחליף רופא כי הרופא שלנו עובד מעט שעות ותמיד צריך לחכות המון עד שיש לו זמן לקבל חולה. קפצנו למרפאת קופת חולים והחלפנו לרופא משפחה חדש שמקבל כמעט כל יום ועל הדרך פגשנו את אחת האחיות שאנחנו מכירים ושאלנו אם היא יכולה לעשות לג'ינג'י א.ק.ג. היא אמרה שכן ואין בעיה ואחרי שעשתה לו את הבדיקה היא הראתה אותה לרופא ששלח את ג'ינג'י דחוף למיון ואפילו רצה להזמין אמבולנס. הוא סירב והחליט לנסוע לבד ומפני שבגלל הקורונה לא נותנים למלווה להיכנס עם חולה ומשאירים את המלווים בחוץ החלטנו שהוא ייסע לבד למיון. הרופא חשד שיש לו רפרוף עליות בלב, במיון אשרו את החשד ואחרי המון זמן ובדיקות הוחלט לאשפז אותו מחובר למוניטור.
לא רצינו להשאיר את המכונית בחנייה ליד בית החולים ואחרי עשר בלילה נסעתי עם צץרץ להחזיר את המכונית. הבעיה הייתה שצץרץ והחברה שלו היו אמורים להיות בבידוד כי הם השתתפו ביום שישי ביום הולדת שאחת מהאורחות בה הייתה חולת קורונה. שניהם עברו בדיקה בחנה והיבדק בחיפה אבל עוד לא ידעו מה התוצאה. אני טענתי שגם אם הוא חולה הרי שהוא נשאר במכונית ומאחר ועקרונית אנחנו גרים באותו בית הרי שזה לא נחשב הפרת בידוד. הוויכוח התברר כמיותר כי היום צץרץ והחברה שלו קיבלו תשובה שלילית, אין להם קורונה ובכל זאת במשרד הבריאות מתעקשים שצץרץ יישאר בבידוד שבועיים. לא ברור למה, אז בשביל מה עשו בדיקה אם ככה?
הבוקר נסעתי לבית החולים לסעוד את בעלי החולה. כרגיל לא מצאתי חנייה וחניתי נורא רחוק ועד שהגעתי לבית החולים כמעט התפגרתי מעייפות ומחום. כשכבר רציתי ללכת אחרי ארוחת הצהריים אמר אחד הרופאים לג'ינג'י שאם הוא יסתובב קצת ברגל וימשיך להרגיש טוב ישחררו אותו הביתה. ג'ינג'י לקח את זה ברצינות וירד ואחר כך עלה שש קומות ברגל ועדיין הרגיש טוב. שעתיים אחר כך שחררו אותו ואנחנו בבית עכשיו. מחר נלך לרופא המשפחה ובטח הוא יקבל הפנייה לקרדיולוג. נקווה לטוב.
ואם לא די בכך פתאום אחי כותב לי ווטסאפ שהוא חלם בלילה שבעלי דיבר איתו בטלפון שהיה גם יויו, ושסיפר לו שהבית שלנו נשרף. אחי חי בחוף המזרחי בארה"ב ולא ידע בכלל שבעלי מאושפז ודי נדהם לשמוע שאנחנו בבית חולים. הוא הרגיע אותי שגם לאשתו יש משהו כזה וזו הפרעה לא רצינית בקצב הלב ואם מטפלים בזה אפשר להמשיך לחיות ככה עד מאה ועשרים.