יום רביעי, 26 באוגוסט 2020

אכילה ריגשית

 

בגלל הקורונה דחו את הועדות של ביטוח לאומי והאריכו לעוגי את תקופת הנכות הזמנית. למרבה הצער באוקטובר נגמרת לו הנכות והוא צריך להתכונן לוועדה שאולי, אם יהיה לו מזל, תקבע לו נכות לצמיתות.

במסגרת ההכנות לוועדה המאיימת לקחתי אותו לפסיכיאטרית פרטית כדי לקבל עוד חוות דעת כי הפסיכיאטר של קופת חולים די חלש בכתיבת חוות דעת, ודורש ממנו לקחת קודם כל תרופות פסיכיאטריות ולעבור בדיקות דם, וחוץ מזה לא כל כך יודע לכתוב בעברית (הוא עולה מרוסיה) כותב בשגיאות איומות ואי אפשר להבין את כוונתו.

בגלל המצב הרפואי נפשי שלו עוגי זקוק למינימום הכנסה בטוחה כי הוא מתקשה להחזיק עבודה לאורך זמן, וגם כשהוא עובד הוא מרוויח מעט מאוד.

בבוקר בו הייתי אמורה לקחת אותו לרופאה שמשרדה נמצא בחיפה התברר לנו לזוועתנו שמישהו מושך כספים רבים מהחשבון הדל שלנו, והמישהו הזה הוא פיי פאל גוגל. אני האשמה כי לפני כשבועיים נתתי לעוגי את מספר כרטיס האשראי שלי. בזמן הקורונה הוא התמכר לאיזה משחק מחשב וכדי לשדרג את המשחק הוא רצה לקנות איזה תוסף. הוא קנה משהו בסכום פעוט אבל לא מחק את מספר הכרטיס שלי מהנייד שלו, ובלי ששמתי לב התחילו לרדת עוד ועוד סכומים שהצטברו לאלפי שקלים.

בדקתי את החשבון באפליקציה וחטפתי חום. ג'ינג'י ממש התחרפן ולמרות שניסיתי להרגיע גם אני די נחרדתי. גם ככה היה לי קשה לנהוג לשם כי מעולם לא נהגתי באזור המסובך הזה ונורא פחדתי מעניין החנייה, בסוף הכל הסתדר אבל לרופאה הגעתי במצב רוח זוועתי. הרופאה הפרטית הבינה ישר עניין ואחרי שעיינה במסמכים של עוגי ושוחחה איתו רשמה לו דו"ח מעולה אם כי לאכזבתו סירבה להמליץ לספק לו קאנביס רפואי שלטענתו זה הדבר היחיד שעוזר לו.

אולי זה ישתנה בעתיד, אבל כיום חוקי המדינה לא מאפשרים לו לרכוש באופן חוקי קאנביס, מעדיפים שיסמם את עצמו בתרופות פסיכיאטריות עם תופעות לוואי קשות כי קאנביס זה סמים והתרופות הן לא.



למחרת שוב ירד סכום גדול של כסף וזה למרות שעוגי נשבע שהוא מחק את המשחק מהנייד ושידו לא במעל, ואם לא די בכך גיליתי שכרטיס האשראי שלי נעלם. אני לא ממש בטוחה מתי זה קרה, אבל פתאום הוא לא היה. האם יש קשר בין המקרים? לא יודעת אבל כל העניין ביאס אותי והחריד אותי מאוד. ישר ביטלתי את הכרטיס, מה שהייתי צריכה אולי לעשות עוד יום קודם ועשיתי סיבוב בין כל החנויות בהן הייתי יום קודם אבל הכרטיס האבוד לא נמצא. פניתי לטלפון ואחרי המון מאמצים ומאבק במענה אוטומטי מעצבן הצלחתי לעמוד על שלי והשגתי נציג אנושי של חברת כרטיסי האשראי. רועדת מעצבים ומתסכול הסברתי את המצב ולשמחתי הנציג היה אמפטי וחביב וסיפר לי שאני לא הראשונה שזה קורה לה ובעוד שלושה ימים ישלחו לי כרטיס חדש. אחר כך העביר אותי לנציגה אחרת, גם היא חביבה ומבינה, שהבטיחה לי שתעשה הכחשת עסקה ויש מצב שאוכל לקבל לפחות חלק מהכסף בחזרה.

כל העניין ערער אותי קשות, לקחתי את העניין ללב בצורה חמורה, ונעשיתי ממש חולה מזה. גיליתי למרבה הצער שאני לא מצליחה להיצמד לדיאטה נטולת הסוכר שהתמדתי בה כבר כמעט חודש. נשברתי ואכלתי חטיף שוקולד וגם קצת גלידה. מי אמר אכילה רגשית ולא קיבל?

בחיים אני לא נותנת יותר את מספר כרטיס האשראי שלי לאף אחד ובטח לא משלמת יותר באינטרנט וממחר שוב דיאטה!

יום שלישי, 4 באוגוסט 2020

הצרה השלישית

בלילה שבין יום ראשון לשני הלך הג'ינג'י להשתין ואיבד את ההכרה או התעלף הוא לא זוכר מה בדיוק קרה אבל התעורר פתאום על הרצפה בשירותים עם שריטה על המצח. אני לא שמעתי כלום כי ישנתי בקומה התחתונה בחדר של לילי. קריר שם יותר ובקיץ אני ישנה שם לפעמים. דווקא אז הג'ינג'י נפל. הוא קם ונפל עוד פעמיים עד שהצליח להגיע למיטה ולהעיר אותי.

ניסינו להגיע לאחות בכוכבית 2700 ולבקש הפנייה למיון, אבל לא הצלחנו ובין כה וכה הוא לא הרגיש יציב על הרגליים וצריך לרדת שתי קומות כדי להגיע לרכב. בסוף פשוט התקשרנו למגן דוד אדום ולהפתעתי הם ענו מיד ובעוד המוקדנית חוקרת את ג'ינג'י מה בדיוק קרה לו הם כבר הגיעו ותמכו בו עד שהגיע לאמבולנס. לא נסעתי איתם כי חשבנו שלא ירשו לי להיכנס למיון בגלל הקורונה, ככה היה בפעם האחרונה שהוא היה במיון, אבל בבוקר התברר שהיום מרשים למלווה אחד להיכנס למיון.

נסעתי אליו בבוקר ובניסי ניסים הצלחתי למצוא חנייה. ישבתי עם ג'ינג'י עד שהוחלט לאשפז אותו לבדיקות נוספות ואז חזרתי הביתה.

היום יצאתי ממש מוקדם, טיילתי עם רוקי בחמש וחצי בבוקר, והגעתי לכרמל בשבע וחצי בבוקר ושוב הצלחתי למצוא חנייה. ישבתי עם ג'ינג'י בפנימית עד הצהריים, עזרתי לו בכל מיני דברים כי בגלל מכה שחטף בצלעות היה לו קשה לזוז. האוכל בבית חולים די עלוב ובגלל הקורונה סגרו את הקפיטריה ומזל שהבאתי לו כריך. לא נעים להיות מאושפז, אין פרטיות ואין שקט ומאוד לא נוח. האחיות והרופאים נחמדים ומנסים להסביר ולעזור אבל עדיין, לא נעים.

בצהריים חזרתי הביתה ונעמדתי לבשל משהו ופתאום רעש מוזר וזרם מים לוהטים מתפרץ מבעד לדלת הארון שמתחת לכיור.

רצתי לקרוא לצץרץ שבדיוק היה בשירותים ומשם טסתי לשיבר שנמצא ליד הכביש וצריך לעלות איזה 40 מדרגות להגיע אליו. סגרתי אותו והזרם נפסק תודה לאל.

התקשרנו לג'ינג'י ובהדרכתו צץרץ סגר את הברז של המים החמים במטבח וככה יכולתי להתקלח סוף סוף. המטבח וחדר האוכל היו מוצפים מים ומזל שגם החברה של צץרץ שאני אקרא לה פה קוקי תפסה מגב והתחילה לגבגב את המים החוצה. הוא בחורה ממש חמודה ויש לצץרץ מזל שהיא רוצה אותו. הם נסעו הערב לדייט רומנטי לכבוד ט"ו באב. בשבת הם חגגו את יום ההולדת של צץרץ, לא יאומן שהוא כבר בן 28.

                                    צץרץ בן שש

לילי סיימה את המבחנים והעבודות של הסמסטר ומצאה בחופש עבודה באיזה סופר. לצערה היא לא מצאה עבודה בחינוך. הכל סגור בגלל הקורונה. גם עוגי התחיל סוף סוף לעבוד באיזה מסעדה ונקווה שזה יחזיק מעמד.

תוך כדי השתלטות על השיטפון גם אני וגם צץרץ שאלנו את עצמנו מה תהיה הצרה השלישית כי הרי צרות באות בשלשות ומה עוד יקרה אחרי האשפוז של ג'ינג'י והשיטפון?

אולי הצרה השלישית היא המשקל שהעליתי בזמן הסגר? או אולי המריבה הלא נעימה והדי טיפשית שג'ינג'י התחיל עם השכנה שלנו?

נקווה שכן כי אין לי כוח לעוד בעיות וצרות.