יום חמישי, 8 בנובמבר 2018

אזרחית ותיקה

סוף סוף קיבלתי בדואר את התעודה של האזרחית הוותיקה. הגשתי בקשה ממש מזמן וחשבתי שכבר שכחו אותי.
אתמול היא הגיעה בדואר ואחרי דחיות רבות מידי אזרתי סבלנות למלא את הטפסים של ביטוח לאומי ונסעתי לחיפה כדי להביא אותם לביטוח הלאומי. אפשר גם בפקס אבל הייתי צריכה לגשת לרואה החשבון שלנו ולכן הלכתי גם לביטוח הלאומי שמצוי לא רחוק. הלכתי ברגל ובערך בכיכר פריז תפס אותי במצלמתו חבר טוב של עוגי שעבר שם עם רכבו.
הנה התמונה, תמונה של אזרחית ותיקה, קצת כפופה, (הגב...) ממושקפת ועם שער שיבה, מקבלת הנחה באוטובוס אבל למרות זאת בלב מרגישה עדיין צעירה.

יום רביעי, 7 בנובמבר 2018

מלך הכלבים

היה שבוע עמוס מאוד גם באירועים מתוכננים וגם בבלתמי"ם מציקים. קודם כל הייתה החתונה. אני מתעבת חתונות, משום מה הן תמיד רועשות להחריד וקשה לי עם זה. בכל זאת הלכנו כי הכלה היא בתה של השכנה שלנו ואנחנו מכירים אותה עוד מלפני שנולדה ולפעמים פשוט חייבים.
האולם היה יפה והבופה נדיב ועשיר אבל משום מה הפעילו מיזוג שמתאים לקיץ וכולם קפאו מקור ומה שעוד יותר רע - המוזיקה. מוזיקה רעשנית שהלמה בראשי בצורה איומה. הכלה והחתן בוששו לבוא ואחרי שעה פשוט נמאס לנו וברחנו הביתה. אחר כך התברר שהחופה נערכה רק בעשר בלילה, אבל לפחות נהנינו מהבופה.
למחרת ג'ינג'י יצא כדרכו לטיול עם הכלבים וחזר עם טופי נטול תחבושות. איכשהו הוא הצליח להעיף מעליו את התחבושת ואת החולצה שהלבישו עליו כדי להגן עליו. חשנו לווטרינרית שלנו ושוב זריקת טשטוש ושוב חבישה והפעם עם סיכות ורשת מיוחדת שצריכה לחזק את כל העסק ומעליו חולצה חדשה (הפעם משהו ישן של לילי). החזרנו אותו הביתה רדום עדיין, נישא בתוך שמיכה ששמשה כאלונקה. הרופאה ביקשה שלא נשאיר אותו לבד במצב הזה וכדי שלא נחמיץ את ההצגה הזעקנו את צץרץ שיהיה שמרכלב. בזמן שאנחנו בילינו בהצגה הוא למד ושמר וגם נאלץ לשטוף את הפטיו כי לוסי שהייתה קשורה שם עשתה את צרכיה על הרצפה למרות שעוגי טייל איתה כמה שעות קודם.
ההצגה "מלך הכלבים" הייתה מעניינת מאוד, הפעם לבשנו בגדים חמים ולא סבלנו מקור. פגשנו המון אנשים מהקריה ולהפתעתנו מצד אחד שלנו ישבה מורה לשעבר של ג'ינג'י שלימדה אותו בבית הספר היסודי, ומצד שני בחורה שלמדה איתו בבית הספר התיכון. היה חמים וביתי. טופי ישן בשקט כל הלילה וקם רק למחרת, שמח וטוב לב.
ולמרבה השמחה למחרת התקשרו מביטוח לאומי ובישרו לעוגי שהכסף שהובטח נכנס לחשבונו והפעם זה באמת היה נכון. הקלה גדולה. עכשיו נראה מה יקרה קודם, נצליח למצוא מישהו שייקח את לוסי או שנצליח למצוא דירה מתאימה לעוגי שתהיה זולה וקרובה אלינו ושבעל הבית יסכים להכניס גם כלב.

יום שישי, 2 בנובמבר 2018

בלי בלון אדם

 טופי הפצוע

ולוסי הפוצעת

זוכרים את הבלון האדום שישראבלוג היה שם לנו ביום ההולדת? חבל שפה אין את הנוהג החביב הזה. אם היינו בישראבלוג הייתי מקבלת בלון אדום כי היום אני בת 62. הפכתי לקשישה באופן רשמי.
ג'ינג'י דווקא הציע שניסע לאיזה טיול (חשבנו על אגמון החולה) לחגוג את יום הולדתי אבל אני מרגישה כל כך רע שאין לי חשק. האצבע מציקה לי ואני מתקשה להקליד והראש כואב מהחמסין וגם מהלחץ הנפשי. מרגישה ממש חרא, לא מצב רוח שהולם יום הולדת.
נורא מרגיז אותי שהכסף של ביטוח לאומי מתעכב, הודיעו לעוגי שהוא יגיע רק ב 28 לחודש הבא. לדעתי זו פשוט חוצפה והתעמרות. הבן אדם סך הכל החליף מס' חשבון בנק, זה הכל. לעכב לו תשלומים בחודש שלם בגלל זה? גם עורכת הדין שלנו התפוצצה כששמעה על זה אבל לרוע המזל היא נסעה בדיוק לחו"ל ותשוב רק בסוף החודש. גם היא נפגעת מזה כי מגיע לה תשלום אבל אם אין כסף איך נשלם?
אנחנו רוצים למסור את לוסי למישהו שמתאים יותר לטפל בה. עוגי מתנגד כמובן אבל ראשית היא רשומה על שמי אצל הווטרינר העירוני ושנית, אם הוא כל כך אוהב אותה, למה מי שמטייל איתה ומטפל בה אלו אנחנו? הבוקר ג'ינג'י חזר מותש ומתנשף מהטיול איתה כי עוגי התקשה לקום חצי שעה לפני היציאה לעבודה ולטייל עם הכלבה שלו. כל תפיסת העולם שלו מאוד ילדותית ואגואיסטית, והוא פשוט לא רואה את הקשיים העצומים שהוא גורם לנו, וגם אם אומרים ומסבירים הוא לא מצליח להרגיש אמפתיה או לנסות להקל עלינו. הפתרון שלו לבעיה של לוסי הוא השכרת דירה בשבילו כדי שהוא יגור שם איתה. אני כבר יודעת מה זה אומר - אני נותנת צ'קים, דואגת ומסדרת וכל יום צריכה ללכת לבדוק מה קורה אצלו, לנסוע בבוקר להעיר אותו כי קשה לו לקום, להחליף לו כלי מיטה, לקחת בגדים מלוכלכים שהוא אף פעם לא טורח לאסוף במקום אחד, ולהביא נקיים שהוא אף פעם לא טורח לסדר בארון... בקיצור, במקום לטפל בבית אחד אני שוב אצטרך לטפל בשני בתים. קצתי בזה, עייפתי, נמאס לי.
עוד בעיה - מי אחראי לסל השיקום שלו? יש לו 40% נכות נפשית וזה אומר שמשרד הבריאות צריך לדאוג לסל השיקום, אבל איך מסדרים את זה? ברווחה במועצה לא יודעים מה להגיד לי, אולי אשאל את העוסי"ת של המרכז לבריאות הנפש? אני מקווה שאצליח לתפוס אותה כי היא עובדת משרה חלקית ובקושי נמצאת שם. 
נוצר מצב שבמקום לחשוב על עצמי ולדאוג לחיים שלי ואולי אפילו לגנוב גם טיפות של הנאה ונחת אני כל הזמן צריכה לדאוג לעוגי ולכלבים ולנקות ולסדר ולהתרוצץ ולקנות כל מיני דברים ולהדפיס מחאות ותלונות ולשלוח אותן כמובן, ולעצמי לא נשאר לי פנאי.
ומתי כבר ייגמר החמסין האיום הזה? רק שלא תהיה שוב שריפה כמו אז ב 2010.