יום חמישי, 29 ביולי 2021

עשינו זאת

התכנון המקורי שלנו היה שנבטל את התור בלין, אבל בסוף לא ביטלנו. ג'ינג'י החליט שכדאי לקבל עוד חוות דעת ואם כבר יש תור אז למה לא ללכת? וככה הגענו אתמול למרפאת לין בחיפה, בטוחים שהם יעיפו משם את ג'ינג'י כמו שעשו בבית חולים העמק. גם אם הם לא יעלו על זה שהוא כבר עשה ביופסיה לפני שבועיים הם בטח לא ילכו וינתחו אותו סתם ככה בלי ביופסיה, נכון? לא נכון. נכנסנו לשם בסביבות עשר וחצי ובשתיים הוא כבר היה אחרי כל הסיפור. לא ראו שהוא היה בבית חולים העמק למרות שגם בית החולים שייך לקופת חולים כללית והרופא שם לא חשש כלל לנתח. 

אחרי שחיכיתי לו המון המון זמן וכמעט סיימתי את הספר שלקחתי הוא יצא פתאום, נראה כמעט כמו תמיד חוץ מתחבושת קטנה על האוזן. היינו רעבים ולכן הלכנו לאכול במסעדה ואחר כך נסענו הביתה. כל הזמן חיכיתי שההרדמה תעבור ושג'ינג'י ידרוש כדורים נגד כאבים. ההרדמה באמת חלפה אבל הוא אמר שלא כואב לו כלום ואפילו נסע בערב לעבוד. ממש פלא רפואי האיש הזה. היום נוריד את התחבושת הקטנה ונשים משחה כמו שהורו לו במרפאה. 

חוץ מזה קיבלתי שוק קטן ולא נעים. גיליתי ששניים מהאנשים שאני פוגשת כמעט כל יום בגינת הכלבים שלנו לא מחוסנים. נכון שאנחנו נפגשים בחוץ ולא מתחבקים או משהו כזה אבל בכל זאת... מיד הודעתי את זה לחברה שלי שיש לה רק ריאה אחת בגלל שחלתה בסרטן ריאות ובמזל אתמול היא לא הייתה. נורא הרגיז אותי איך הם אמרו במין גאווה טיפשית כזו שהם לא מחוסנים, לא מאמינים למשרד הבריאות ולא מאמינים בחיסונים. גיליתי את זה ממש במקרה ודי התרגזתי. מעכשיו אני אתפוס מהם מרחק.

יום שני, 19 ביולי 2021

שישה שבועות של מתח

ראשית סליחה שמחקתי את הפוסט הקודם. פתאום הוא נתפס לי חשוף מידי. לא שיקרתי בו אבל לאמת יש פנים רבות והוא חשף רק צד אחד של חיי. הכתיבה הייתה הקלה זמנית אבל במחשבה שנייה הפרסום היה מיותר.

ומה קורה עכשיו? הבוקר נסענו לבית חולים העמק, (עפולה למי שלא יודע) ואחרי שקצת הלכנו לאיבוד הגענו למרפאות חוץ ואחרי שהקפיאו אותנו במשך כשעה סוף סוף נכנס ג'ינג'י לניתוח. למרבה האכזבה במקום ניתוח החליט הרופא לעשות רק ביופסיה כי חשש לנתח לפני שידע מה בדיוק הוא מנתח.


את התשובה נקבל רק בעוד כחודש וחצי ורק אז יהיה ניתוח, או שלא, אי אפשר לדעת. מאוכזבים מאוד הלכנו לשתות קפה, אכלנו גם קוראסון טעים ואחר כך החלטנו לנצל את הזמן שהתפנה לנו ולקנות מושבי אסלה כי הישנים שלנו על הפנים. (יש לנו שלוש ועוד אחד ביחידת הדיור למטה) וגם עוד כמה דברים קטנים ופתאום ראיתי שממש ליד יש חנות של תמנון - חנות זולה של בגדי נשים. מאדם מולדובה מתה על החנות הזו בגלל המחירים ובגלל שיש שם בגדים גם לנשים מלאות ולא רק לדוגמניות קטינות שדופות. ניזכרתי בתכניות הנקמה שלי ובלי להסס ולחשוב על חיסכון וצניעות וצרכנות נבונה חתכתי לחנות ההיא, מדדתי המון שמלות חמודות ונעימות ולא יקרות ורכשתי לי שלוש, הוספתי גם כובע לג'ינג'י וגם כפכפים ורודים חמודים. 

חזרנו הביתה מזיעים ועמוסים בקניות. מחר מאדם מולדובה טסה סוף סוף לחו"ל ויהיה קצת שקט. ג'ינג'י הודה שגם הוא כבר מותש ממנה ומכל הדרישות שלה ובמקום להתרגז שבזבזתי כסף על בגדים וזמן על קניות הוא שיבח אותי שאני מחליטה בזריזות ולא מתלבטת בזמן הקניות כמו מה שמה. נראה אם אני אצליח לשכנע אותו להעלות אותה על רכבת לנתב"ג במקום לטרוח ולהסיע אותה באוטו.

המתח של ההמתנה לתשובה מעיק עלי מאוד, הגב ישר נתפס לי, אני לא יודעת איך אני אעמוד בזה כל כך הרבה זמן, מקווה לטוב אבל לחוצה וחוששת. ג'ינג'י טוען שהוא אדיש וממש לא אכפת לו אבל מיד אחרי הביופסיה עלה לו הלחץ דם בצורה מבהילה ועכבו אותו בבית החולים לאיזה שעה עד שהלחץ דם ירד. מזל שלא מדדו לי את לחץ הדם.