לאחרונה די התנתקתי מעולם הבלוגים והכתיבה בבלוג. בכל זאת עוד מעט שנת 2022 מסתיימת והגיע הזמן לנער קורי עכביש מהבלוג המשמים שלי.
אין לי הרבה חדשות טובות לצערי. החיים ממשיכים כדרכם וגם הצרות מסרבות לעזוב. היום אבא עשה את הטיפול הראשון בסרטן שלפוחית השתן שלו. למעשה זו כימותרפיה אבל סך הכל מדובר בשטיפת השלפוחית בחומר שאמור לעודד מלחמה של הגוף בסרטן שעוד נשאר לו בגוף אחרי שני ניתוחים. מכניסים לשלפוחית וירוס של שחפת וזה למרבה הפלא עוזר. אבא התעקש שרק צץרץ יסיע אותו ויהיה איתו בזמן הטיפול שהתברר כקל ולא כואב כלל. יום קודם הוא היה בחרדות ולא ישן בלילה מרוב חשש ולמרבה השמחה הוא סתם דאג ופחד. הכל עבר קל ומהר. יש לו עוד חמישה טיפולים כאלה ואני מקווה שצץרץ יוכל להיות איתו כי רק איתו הוא מרגיש רגוע ובטוח.
אחי ואישתו המתגוררים בארה"ב היו אצלנו בביקור והיה ממש נחמד. גיסתי החליטה להילחם בהתחלת הסכרת שהתפתחה אצלה בדיאטה חמורה מאוד של המנעות מפחמימות בעוד שאחי מקפיד על אי אכילת בשר. היה די מאתגר לארח אותם. למרבה המזל שניהם אוהבים מאוד אוכל מזרחי והם אכלו בעיקר חומוס וטחינה, היא עם בשר והוא עם פיתות. גיסתי רזתה בצורה מדהימה אבל אני לא חושבת שהיא תצליח להחזיק מעמד עוד הרבה זמן בלי פחמימות בכלל.
מה שהכי מעיק עלינו זה הקושי למכור את הבית בנהרייה. ג'ינג'י מתעקש לקבל עליו 2 מיליון ש"ח. בכל מקום אחרהמחיר הזה לבית צמוד קרקע עם חצר היה נחשב זול, אבל באיזור הזה של נהרייה זה יקר. עובדה שאף אחד עוד לא הסכים לתת את הכסף. עוד בעיה הם הדיירים שלנו שלא מצליחים למצוא מקום אחר ותקועים בבית ואם לא די בזה מתקשים לשלם שכר דירה. יש להם כל מיני בעיות כספיות בגלל הגרושה של הבעל ואיזה פשיטת רגל שלו. חבל מאוד, אבל למה זה בא על חשבוננו? אם לא נמכור את הבית לא נוכל לעזור לצץרץ ולאשתו לקנות דירה חדשה ולכן לא נוכל לשפץ ולעבור לדירה למטה. מאוד מתסכל.
ביום רביעי ייגזר דינו של עוגי. רוב הסיכויים שהוא יצא די בזול יחסית למה שהוא עשה ובכל זאת ג'ינג'י לא מפסיק לרחם עליו ולדאוג למצבו ולתכנן איך לעזור לו כשהוא ישתחרר (בעוד בערך שנתיים וחצי כנראה). למען האמת זה די מרגיז אותי, לא נראה לי שיש סיבה לרחם עליו כל כך. הוא עשה מה שעשה על דעת עצמו ועכשיו הוא משלם את המחיר וככה צריך. והוא עוד יצא בזול יחסית. אין שום תועלת בזה שנותנים לו הרגשה שנעשה לו עוול ואוי ואבוי. אנחנו עוזרים לו כמובן ובאים לכל הדיונים ושולחים כל הזמן כסף שהוא מבזבז כמובן על סיגריות ובעצם שורף את הכסף שאנחנו עובדים כמו חמורים להרוויח. למה צריך עוד לרחם עליו? לג'ינג'י פתרונים.
אני מרגישה שהחיים שלי תקועים ולא מתקדמים לשום מקום. כל הזמן עבודה ודאגות בגלל בעיות של אחרים, מתי יגיע הזמן שלי לנוח ולהירגע קצת ושמישהו ידאג לי כמו שאני דואגת לכל המשפחה? אולי אחרי שהמשיח יבוא.
ובינתיים, עד שהמשיח יבוא, נסענו לטיול באגמון החולה ונהנינו ממרכז המבקרים החדש ומטיול בעגלת מסתור, ושבועיים אחר כך נסענו לטיול מאורגן ביפו. למרות שהלכנו המון ברגל היה ממש מרתק. יפו עיר עתיקה ומעניינת עם היסטוריה ארוכה ומלאת תהפוכות, וכדאי מאוד לבקר בשדרות ירושלים, או לפחות לעיין בספר 'השדרה' שמספר את תולדות שדרות ירושלים.
סיירנו שם עם ורד נבון שכתבה את הספר והיה ממש מעניין.
