יום רביעי, 14 בפברואר 2024

בתים וגעגוע

בכל ימי חיי גרתי בעצם רק בשלושה בתים, אולי ארבע? את בית הילדים בו אופסנתי כשהגענו לארץ אני לא מחשיבה, לא זוכרת אותו כלל אבל זוכרת טוב את הבית של סבתא בו גרתי בערך שנה אחרי שהורי עזבו את הקיבוץ וקיבלו דירונת במעברה. הדירה הייתה קטנה ושרצה עכברושים ואימא שלי התחלחלה מהרעיון לתת לי ולאחי הקטן ממני לגור שם ולכן עברנו לגור אצל סבא וסבתא שכבר הייתה להם דירה אמיתית בקצה השני של הקרייה. את הבית אני לא ממש זוכרת אבל הייתה חצר וחורשה שגבלה בחצר והיו המון חברים בגילנו. היה כיף ועד היום אני זוכרת את העץ שטיפסנו עליו אני ובת השכנים ופחדנו לרדת ממנו. מזל שבסוף הגיע מישהו, אולי סבא ואולי אחיה הגדול של בת השכנים והוריד אותנו.

אחר כך גרתי שנים רבות בדירה בה גדלתי ובה גר אבא שלי עד היום. הדירה הייתה קטנה אבל עם הזמן סגרו מרפסת ואחר כך הוסיפו עוד חדר ואחרי שהתחתנתי ועזבתי שיפצו פעם אחת ואחר כך שנייה וכיום היא נראית שונה לגמרי מהדירה בה גדלתי. 

אחרי החתונה עברנו לגור בדירה פעוטה שקיבלנו מהוריו של בעלי. לא אהבתי אותה כלל ועוד יותר לא אהבתי את הסביבה שהלכה והתחרדה עם הזמן. עברנו משם כשהייתי בתחילת חודש תשיעי להיריון. לא היה קל לעבור דירה לבית שלא היה לגמרי גמור ועוד עם בטן ענקית אבל כל כך שמחתי לברוח משם שלא היה לי אכפת. בזכות עקשנותו הגדולה של ג'ינג'י שהחליט שהוא לא רוצה יותר לגור בדירה אלא רוצה בית עם שטח אדמה ובזכות מזל ועיניה החדות של אימא שלי שעבדה אז במועצה והבחינה במכרז של עמידר למכירת דירות זכינו לקנות (אמנם בקושי אבל הצלחנו) בית דו משפחתי זעיר של 30 מ"ר שנמצא בשורה השנייה של הבתים ברחוב. 

ככה הבית נראה כשקנינו אותו

כשבאנו לראות את הבית לא נכנסנו פנימה כי משום מה המפתח נעלם. קנינו את הבית בלי לראות אותו מבפנים וכשפתחנו סוף סוף את הדלת חשכו עינינו. היה שם מטונף ומסריח שאין לתאר. הקשיש שגר שם קודם התאלמן כמה שנים לפני כן ופשוט הפסיק לנקות. הבית נראה כמו סיוט וגם הריח ככה אבל הוא גובל בואדי יפה ומלא עצים ויש חלקת אדמה נחמדה ושביל שאפשר להגיע לאחורי הבית ולחנות בו. השכרנו אותו כמה שנים עד שהשוכרת רצתה לקנות אותו מאיתנו ואמרה שהיא תבנה שם וילה נהדרת. ג'ינג'י שעד אותו רגע התלבט מה לעשות עם הבית נדלק והחליט שאין מצב, הוא זה שיבנה שם וילה, לא היא, וכך היה.


הבית שלנו בתהליכי הבנייה

לקח לנו שנה שלמה עד שהסכמנו על התכניות לבית (לקחנו אדריכל צעיר ומוכשר שכיום הוא כבר ותיק וידוע) ועוד כמה שנים עד שסיימנו לבנות ורק אחרי שהצלחתי להרות וסוף סוף הצלחנו למכור את הדירה בה גרנו עשינו מאמץ ועברנו ואנחנו גרים שם עד עצם היום הזה. בזמנו היה לנו משרד מתחת לבית, אחר כך הפכנו אותו לדירה קטנה שהשכרנו כמה שנים, אחר כך גרה שם חמותי עם המטפלת. אחרי שהיא נפטרה צץרץ עבר לגור שם וכיום הוא גר שם עם אשתו. בעתיד, נקווה שלא הרחוק מידי, נשפץ את יחידת הדיור הקטנה (יש כבר תכניות מפורטות) ונעבור לגור שם ואת הבית נשכיר. אני אוהבת את הבית שלי ואת הסביבה הירוקה והיפה שלו ומקווה שמשם אעבור רק לבית הקברות של הקרייה שלנו, רכשנו שם כבר חלקת קבר כפולה.


הבית שלי