יום חמישי, 28 בפברואר 2019

טרללה, טרילילי

תשמעו סיפור, כשחמותי ז"ל נכנסה לגור ביחידת הדיור שלנו סידרנו לה אינטרנט במחשבה שהעובדת שתטפל בה תשמח אם יהיה לה אינטרנט ושעם אינטרנט נוכל לחבר אותה לסלקום טי. וי. אבל בפועל העובדת עם המחשב הנייד עזבה אחרי פחות מחודש, וחמותי שאז עוד הייתה יותר בעניינים לא הסתדרה עם סלקום טי. וי. ודרשה שנחבר אותה שוב להוט כמו שהיה לה בנהרייה ובינתיים הגיעה מטפלת אחרת שהיה לה רק טלפון נייד וככה אף אחד לא שם לב שבעצם הראוטר ששילמנו עליו במיטב כספנו לא מחובר.
בשבעה גיסי אמנם התלונן שאין לו אינטרנט, אבל לא ממש התייחסנו. רק כשנכנס צץרץ לדירה וקבע נחרצות שאין פה אינטרנט הבנו שיש בעיה וקראנו לטכנאי. הביקור שלו היה כישלון מהדהד. הוא ישר אמר שאין לו מה לעשות כי הוא לא יכול לתקן משהו שלא קיים, אין ביחידת הדיור הזו אינטרנט, שלום וביי. 
מרגע זה אני וצץרץ פחות או יותר יצאנו מדעתנו, התקשרנו לבזק ולבזק בינלאומי שהם שתי חברות שונות אם לא ידעתם (אני לא ידעתי) וניהלנו שיחות ארוכות רצופות המתנות ארוכות עוד יותר במטרה להבין למה בבזק טוענים שהם רואים שיש לנו ארבעים מגה ואצלנו נורית הADSL  לא דולקת, סימן שאין. 
בסופו של דבר, אחרי יום וחצי של בירורים וויכוחים תפסנו בטלפון נציגה בכירה שביקשה שנלך לשכנה ונבדוק אצלה איזה ראוטר יש לה. קפצתי לשכנה שגרה בדו של הבית שלי, ולמרבה הצער היא לא הייתה בבית, אבל כמנהגה תמיד השאירה דלת פתוחה. נכנסתי וליתר ביטחון קראתי לה, לא הייתה תשובה, עשיתי עוד כמה צעדים בסלון עד שהגעתי למחשב, ובדקתי את הראוטר שלה שהיה התאום של שלנו, אבל אצלה דלקו כל הנורות. 
תנתקי אותו הורתה לי הנציגה של בזק, עשיתי כדבריה ואז התבררה התעלומה. 40 המגה שלנו היו מחוברים אצלה. חיברתי חזרה את הראוטר וחזרתי הביתה, נרגזת מאוד כי בכל זאת לשלם שנה וחצי על אינטרנט שעובד אצל השכנים זה לא צחוק.
אחר כך היו עוד המון שיחות שאת חלקן בזק ובזק בינלאומי יזמו (סימן ששודרגנו אצלם) ואחרי שהובטח לי שהאינטרנט התועה ינותק ושאקבל החזר קבענו שטכנאי יגיע ביום חמישי בין שתיים לארבע ויתקן את כל הטעון תיקון.
כמה שעות אחר כך מתקשרת אלי השכנה, עצבנית כהוגן, ושאלה אם גם אצלנו אין אינטרנט. במקום להגיד לה שאין לנו אינטרנט ולייעץ לה להזמין גם כן טכנאי פתחתי את הפה הטיפשי שלי וסיפרתי לה את כל הסיפור. אני מכירה את האישה הזו כמעט שלושים שנה, גידלנו ילדים באותו גיל, אנחנו נפגשות כמעט כל יום, כשהייתה אצלה שריפה בבית היא גרה אצלי עם שני ילדים קטנים כמעט שבוע עד שמצאה דירה חלופית, לא מזמן הייתי בחתונה של הבת שלה, נכנסתי אליה והיא אלי לפחות אלף פעם ולכן נדהמתי כשהיא התפוצצה מכעס וטענה שבגללי ניתקו לה את האינטרנט ומה פתאום אני מעזה להיכנס אליה בלי רשות, הייתי צריכה להתקשר אליה קודם ולבקש רשות. כל ניסיונותיי להסביר את הנסיבות יוצאות הדופן ולהזכיר לה את ההיסטוריה הממושכת שלנו ושאני לא סתם אדם זר מהרחוב אלא מכרה ותיקה לא עזרו. פגעתי לה בפרטיות וזה מעשה שלא יעשה.
אבל לא נגעתי בכלום ולא עשיתי שום דבר, רק ניתקתי וחיברתי, זה הכל ולא התקשרתי אליך לבקש רשות כי אין לי את הנייד שלך, וגם אם היה לי לא רציתי לנתק את השיחה עם בזק, עד שהצלחתי להשיג את הנציגה ההיא שפתרה לנו את הבעיה... לא עזר, מבחינתה הפגיעה בפרטיות הקדושה שלה הוא פשע בל יכופר וכל הטענות שלי לא מעלות ולא מורידות, וחוץ מזה בגללי ניתקו אותה מהאינטרנט שגם היא משלמת עליו בדיוק כמוני. הבעתי את צערי על הניתוק, אמרתי שלא ידעתי שאם ינתקו אותי זה יפגע גם בה ושאני מקווה שהטכנאי שיגיע בעוד יומיים יפתור הכל ונפרדתי לשלום בהרגשה מאוד לא נעימה.
כמה חבל שסיפרתי לה שנכנסתי לה לבית, עדיף שלא הייתי מספרת.
היום הגיע הטכנאי שוב, אני לא הייתי בבית, נסעתי עם הורי לפיזיותרפיסטית שהפליאה לטפל באימא שלי וממש העמידה אותה על הרגליים. כששמעתי על האישה המופלאה ההיא החלטתי שגם אני רוצה וחישבתי שבטח אסיים עד שתיים והרי הטכנאי אמור להגיע בין שתיים לארבע, ובכל מקרה צץרץ בבית היום. 
בסופו של דבר הטכנאי הגיע שעה קודם והתקשר בדיוק כשהייתי באמצע הטיפול וצץרץ קידם את פניו ועד שחזרתי הביתה הוא כבר הלך משאיר אחריו ראוטר חדיש (את זה שעומר אדם וגידי גוב מפרסמים) ואינטרנט עובד.
חזרתי מאוד מותשת, הטיפול היה אינטנסיבי ומעייף ובזמן שאימא שלי טופלה הלכתי לקניון הסמוך לעשות קניות, קניתי מה שרציתי ואחר כך נכנסתי לשירותים, וכשיצאתי קידם את פני מבול פתאומי, ופתאום התברר שלקניון הזה אין גג וששכחתי את המטרייה באוטו של אבא. בסופו של דבר הכל הסתדר, הגשם נפסק, אימא סיימה את הטיפול ונסענו הביתה. עוד לא הספקתי להתפעל מהראוטר החדש ופתאום טלפון מעוגי, הוא רעב ואין לו מה לאכול בבית. חיממתי מקרונים ורוטב בשר, עטפתי הכל יפה במגבת ונסעתי אליו, ומי עוצר אותי בדרך בבקשה לטרמפ? השכנה חובבת הפרטיות שלי. האוטו שלה נתקע במרכז ולא מניע והיא צריכה הסעה לרכב התקוע כי המכונאי הגיע לבדוק אותו.
הסעתי אותה כמובן ובדרך התווכחנו שוב על עניין הפרטיות העקרונית שלה, ושוב לא הצלחנו לשכנע אחת את השנייה.
מחר יגיע טכנאי גם אליה ואני מקווה שהוא יסדר הכל והרוחות יירגעו. אני רק מאחלת לה שהיא לא תאבד יום אחד את ההכרה בבית כי אין מצב שאני אכנס אליה יותר, אני אשמור על הפרטיות שלה בכל מחיר, אפילו אם הילדים שלה יתקשרו מודאגים שהיא לא עונה לטלפון והבית שלה יסריח מריח של גווייה מתה אני לא אכנס, אם פרטיות אז עד הסוף.


יום ראשון, 24 בפברואר 2019

איך ניצחתי את הביורוקרטיה

היום נסעתי לחיפה לסידורים. גאה מאוד השתמשתי ברב-קו החדש שלי שעליו מופיעה תמונתי, (תמונה איומה שגורמת לי להראות כמו פנקייק דרוס אבל מילא) ובעזרת בחור צעיר ואדיב אפילו הצלחתי לתקף אותו בלי בעיות מיוחדות. היה עלי לשלם בבנק הדואר אגרה גבוהה להחריד (633 ש"ח) כדי שיאשרו לנו את הצוואה של חמותי. בגלל המדיניות החדשה שלנו שמטרתה לחסל את משיכת היתר הכרונית שלנו יצאתי בלי כרטיס אשראי ועם סכום כסף פעוט ופנקס צ'קים במטרה לשלם בצ'ק. שילמתי את הארנונה ואת אגרת הרכב וכשהגעתי לאגרה של משרד המשפטים עצרה אותי הקופאית החביבה והודיעה לי שאפשר לשלם רק במזומן או בצ'ק מאושר על ידי עורך דין.
כבר ראיתי את עצמי חוזרת מובסת הביתה ונאלצת לנסוע שוב לחיפה כדי לסדר את הניג'וס הזה (על ההערות העוקצניות של ג'ינג'י העדפתי לא לחשוב) אחר כך התחלתי לחשוב קצת, יש לא רחוק בנק ויש לי צ'קים ויש כסף בבנק, למה שלא אוציא כסף מזומן בעזרת צ'ק עצמי? הבחורה הנחמדה שהתעסקה עם כל המכונות בפתח הבנק בישרה לי שאין קופות בבנק הזה אבל יש דרך להוציא כסף גם בלי כרטיס אשראי בתנאי שיש לי אפליקציה בנייד. למרבה השמחה יש לי, ואחרי שביקשתי מזומן וקיבלתי קוד הצלחתי להוציא כסף מהקיר ומאושרת מאוד שילמתי וסיימתי חיש קל את כל עיסוקי עם משרד המשפטים.
הנייד היעיל שלי הציל אותי שוב כשבאותה הזדמנות הגשתי את דו"ח ההוצאות של עוגי (הוא פושט רגל) ונזכרתי פתאום שאני צריכה העתק חתום של האישור אבל שכחתי לשכפל אותו קודם ובמשרד לא הייתה מכונת צילום. הפקיד החביב הציע לי פשוט לצלם בנייד את המסמך הנ"ל. איזה רעיון מוצלח ופשוט, איך לא חשבתי על זה קודם?
                                      האביב כבר כאן

חזרתי הביתה מרוצה מאוד מעצמי וממזג האוויר הנהדר. שמתם לב שהאביב כבר בפתח?
חוץ מזה צץרץ עבר סוף סוף לגור בדירה למטה וזה ממש נחמד. פתאום יש לו מקרר נורמלי ומכונת כביסה. לימדתי אותו להשתמש בה ואני מאוד נהנית לראות איך הוא מתפקד כעקרת בית, ובניגוד לאחיו הוא מסודר ונקי וזה ממש תענוג.

עם הכלבים בטיול אחרי הצהריים

יום חמישי, 7 בפברואר 2019

מה, כבר פברואר?

לא כתבתי המון זמן. לא התחשק לי. לא נעים לכתוב על דברים רעים שקורים ומדכא לספר על כל מיני סכסוכים משפחתיים. שונאת את הקטעים האלה. לא שלא ידעתי שזה עומד לקרות, גם אחרי שאבא שלו נפטר ג'ינג'י קצת התחרפן וכמו שחששתי זה קרה גם הפעם. כיום אני כבר פחות לוקחת ללב את ההתנהגות המעצבנת שלו, מבינה כבר שזה לא אני, זה הוא ושכנראה שזה יעבור בסוף אבל עדיין, זה מבאס.
לא מתחשק לי לפרט כי גם ככה חרא לי על הלב. אסכם רק ואגיד שמאז מות אימו הוא נכנס למין מצב רוח דווקאי וקטנוני, נטפל לקטנות, מחפש מריבות ועימותים ומתנהג כמו דוש בלתי נסבל.
אני כבר מצטערת שהצעתי לצץרץ לבוא לגור אצלנו כי במצב רוח הרעיל הזה שיש לג'ינג'י הוא עלול להיכנס לעימותים וויכוחים מטופשים עם הילד וזה ייגמר בפיצוץ לא נעים.
גם עם צץרץ המצב לא משהו, הוא נכשל בשני מבחנים חשובים ועליו לעשות מועד ב', וג'ינג'י לא מפסיק להציק ולהזכיר לו שזה בגלל שהוא הגדיל את המשרה שלו, ולא הקדיש די זמן ללימודים, מה שבאמת נכון, אבל כמה פעמים אפשר להגיד אותו דבר ולהתנצח שוב ושוב על אותו נושא? יש משהו יותר מעצבן מבן אדם שמתעקש להזכיר כל הזמן 'אמרתי לך' ולזרות מלח על הפצעים?
לדעתי ג'ינג'י בסוג של דיכאון וככה הוא מבטא אותו. רב ומרגיז ומתעצבן ומתעמת עם כולם ובעיקר איתי כי אני הכי קרובה אליו. חלק גם מגיע לצץרץ.
לצץרץ קשה ללמוד, הוא חייב ריטלין וההתמודדות עם לחץ וחלוקת הזמנים קשה עליו. היו לו גם מילואים בתחילת הסמסטר, מה שהקשה עליו עוד יותר, ובכל זאת הוא לא מתייאש ולומד במרץ. אני מאוד מעריכה אותו על המאמצים שהוא משקיע ומנסה לעודד ולא לבאס.
לצערי גם עם עוגי המצב לא מזהיר. אחרי כמה חודשים טובים יחסית הוא שוב הפסיק לקחת את התרופות וכבר מאיים לעזוב את העבודה. אני צופה שבקרוב הוא שוב יתאשפז, רק המחשבה על זה מדכאת אותי. אי אפשר לדבר איתו ולשכנע אותו כשהוא במצב רוח הזה, הוא נעשה מטורף לגמרי.  עצוב לי להודות בזה אבל עוגי חולה במחלת נפש, וזה מצב כרוני. תמיד הוא יצטרך השגחה וטיפול ואני תוהה כמה שנים עוד נוכל אני וג'ינג'י לשאת בנטל הזה.
אגב, ג'ינג'י ממשיך להיות בקשר עם המטפלת לשעבר של חמותי. כל שבועיים כשיש לה חופש הוא יוצא איתה לבלות, והוא משוחח אתה כל יום ומעורה בכל הבעיות הלא נגמרות שלה. אני מתחילה לחשוד שהוא עושה את זה כדי להרגיז אותי כי הוא יודע כמה היא מעצבנת אותי, וכמה מרגיז אותי שהוא מארח אותה אצלנו כל שבועיים.
תכננו לצאת לחופשה בחו"ל בפסח אבל עוד לא הזמנו כרטיסים ואם הוא ימשיך לנסות לעצבן ולהיות דווקאי ורעיל כזה כנראה שגם לא נזמין. כשהוא במצב הזה אני מוותרת על התענוג לבלות איתו.
היום נוספה לי עוד סיבה לדאגה. פעם ראשונה בחיים טופי, הגולדן שלנו, סירב לצאת לטיול בבוקר. נכון היה קריר ומעונן אבל לא ירד גשם, וטופי בילה כל הלילה על הספה וישן ובבוקר פשוט סירב לצאת וג'ינג'י טייל רק עם רוקי. טופי קצת שמן מידי אבל הוא רק בן שמונה ועד היום הוא אף פעם לא ויתר על טיול. מה עובר על הכלב הזה? ימים יגידו.