המון זמן לא כתבתי, לא היה לי זמן וגם לא חשק וכשאני כבר כן כותבת זה רק כדי לתנות את הצרות והבעיות, באמת לא יפה אבל ככה זה, הבלוג קיים כדי להתלונן ולהתבכיין ולשפוך על קוראי החפים מפשע את הצרות שלי.
בתחילת החודש חגגנו 41 שנות נישואים. הלכנו לעשות קניות כי לג'ינג'י הייתה חסרה חגורה למכנסיים. חשבתי שנקנה קצת בגדים ואחר כך נלך לאכול יחד צהריים אבל בדיוק כשעמדתי בתור עם החגורה שמצאנו היה טלפון מאימא שלי. אבא מרגיש לא טוב והיא פוחדת ומבוהלת ושנבוא מהר. דיברתי עם אבא והפצרתי בו דבר ראשון לשתות כמה כוסות מים (הוא תמיד שוכח לשתות מספיק) והבטחתי שמיד נגיע. עזבתי את החגורה ונסענו חיש להורי. מזל שלא היינו רחוקים. עד שהגענו אבא התאושש כי באמת היה קצת מיובש וגם נזכר שהוא קיבל אתמול חיסון נגד שפעת וזה כנראה השפיע עליו. לאימא לקח יותר זמן להתאושש, היא נורא פוחדת שאבא יחלה ולא יהיה מי שיטפל בה. יש בחורה שבאה שלוש פעמים ביום לעזור בטיפול בה אבל לפעמים היא לא יכולה להגיע ואימא נורא לחוצה. אני אצלם כל יום יומיים ומנסה לעזור כמה שאפשר אבל אני לא יכולה לגור שם, ולצערי יש מחסור בעובדות זרות. אחרי שישבנו אצלם קצת וכולם נרגעו נסענו שוב לחנות אחרת, קנינו חגורה וסוף סוף הצלחתי לשכנע את ג'ינג'י לקנות נייד חדש. קנינו לו סמסונג לא חדיש שעלה רק 800 ש"ח אבל משמש אותו יפה בניגוד לנייד הסיני המעצבן שהוא קיבל מעוגי ותסכל אותו נורא.
עוגי התחיל לעבוד בדליאת אל כרמל בסניף חדש של קפה קפה. פתאום הוא נעשה מומחה לתפריט של קפה קפה ואחראי מטבח. הם היו מרוצים ממנו מאוד והסיעו אותו הלוך ושוב כל יום עד שלבוס שלו נמאס והוא הציע לו דירה קרוב למקום העבודה. לא צריך שכר דירה, רק שישלם חשמל ומים ויביא מיטה, השאר ישיגו לו. זה נשמע יותר מידי טוב מכדי להיות אמיתי אבל עובדה. נכון הדירה לא מפוארת, די חור, אבל סוף סוף הוא יצא מהבית והוא גר לבד ליד מקום העבודה שלו. נתנו לו את המיטה שהוא ישן עליה ועוד כמה רהיטים והבוס שלו נתן לו מקרר קטן ומכונת כביסה. לכאורה הכל טוב, אבל אין דבר כזה עם עוגי, הכל טוב. תמיד יש בעיות עם הילד הזה. לפני כמה ימים הוא חזר הביתה לחוץ נורא, הצוואר שלו תפוס והוא כולו עצבני ומתוח ואומלל, וביקש ממני הלוואה של אלפיים חמש מאות שח. אני תמיד מלווה לו כספים ובסוף הוא מחזיר, פחות או יותר, אבל למרות שיש לו קצבה מביטוח לאומי ומשכורת ואין לו כמעט הוצאות הוא תמיד לחוץ בכסף. הרבה הזמן התפלאנו לאן הולך הכסף שלו ולמה הוא תמיד לחוץ, ועכשיו הוא נשבר וגילה לנו. יש איזה טיפוס אחד שהוא הסתבך איתו (מעדיפה לא לפרט כי לך תדע מי קורא פה) וההוא סוחט ממנו כל הזמן כסף וסוף סוף, אחרי כשלוש שנים, כשסירבתי הפעם לתת לו כסף כי נמאס לי וגם הייתי זקוקה לכסף למשהו אחר, עוגי נשבר וגילה את הסוד הנוראי, והכריז שהוא לא ישלם יותר לסחטן הזה. ההוא התקשר אליו ואני דיברתי איתו והייתי מאוד לא נחמדה ואפילו גועלית, והודעתי לטיפוס הזה שעוגי פחד להגיד את שמו שיפסיק להתקשר ויצא לנו מהחיים כי המסיבה נגמרה, ואם הוא ימשיך להטריד את עוגי או את המשפחה שלו נלך להתלונן עליו במשטרה. עוגי נכנס להתקף חרדה והתחיל לספר איך הטיפוס הזה דקר פעם מישהו וכמה הוא נוראי ומסוכן, וכמה המשטרה לא מסוגלת לעצור אותו. אחר כך סיפרנו הכל לג'ינג'י שזכה גם כן לשוחח עם אותו סחטן ודיבר איתו בתוקפנות גדולה עוד יותר. אחר כך התלוננו עליו במשטרה, אבל מאחר ועוגי סירב ללכת להתלונן זה לא עזר כל כך, לפחות הוא השתכנע להגיד לשוטר בטלפון את שמו של אותו סחטן והתברר שהוא באמת טיפוס מוכר למשטרה. מה שהפתיע אותי עוד יותר היא העובדה שגם צץרץ וגם חבר אחר של עוגי הכירו את הסיפור ואת הסחטן ופחדו להגיד את שמו. הוא לא הפסיק להתקשר לעוגי ולהפחיד אותו וזה נפסק רק אחרי שאמרתי לעוגי לחסום אותו. הוא עשה את זה, אבל המשיך להיות מבוהל ומתוח וסיפר לי שיש לסחטן הרבה חברים והרבה טלפונים ואין לו בעיה להגיע לטלפון של עוגי ממספר אחר. הוא גם הסתובב ליד הבית שלנו עם הרכב שלו וגרם לעוגי להתקף חרדה. שכנעתי את עוגי להחליף את מספר הנייד שלו וניסיתי להחדיר בו קצת אומץ כדי שיפסיק לפחד ויפסיק להסכים להיסחט. החלטנו שאם הוא שוב יצור קשר עם עוגי נוציא נגדו צו הרחקה בגלל הטרדה מאיימת, ואם המשטרה, כהרגלה, לא תעשה שום דבר מועיל נאלץ לטפל בטיפוס הזה לבד, בצורה לא חוקית, אבל יעילה. נקווה שלא נגיע לזה, אבל לאחרונה המדינה שלנו מתפרקת מכל החובות שלה כלפי האזרח, ונוצר מצב שכל אחד צריך לדאוג לעצמו.
חוץ מזה צץרץ הציע נישואים לחברה שלו שהוא חי איתה כבר מעל שנה ביחידת הדיור שלנו וג'ינג'י ביקש מהדיירים בבית של הוריו ז"ל לעזוב בסוף השנה. אני מקווה שנצליח למכור את הבית וסוף סוף נתחיל להזיז את עניין השיפוץ של יחידת הדיור. הזמנו את ההורים של החברה לארוחת ערב והכל היה נעים ונחמד עד שג'ינג'י התחיל להתלונן שהיא מעשנת וכמה זה מפריע לו. הוא גם העיר שלדעתו להוציא מאה אלף שח על חתונה מפוארת זה רעיון נוראי וגרם עגמת נפש נוראית לזוג הצעיר. האמת שאני מסכימה איתו, אבל לא חושבת שהוא היה צריך להגיד את זה בצורה בוטה כל כך, ועוד לפני הוריה. צץרץ נורא התבאס כי הוא מתכנן שהם יתחתנו בקיץ של השנה הבאה בחתונה מפוארת והתכנון הוא שהמתנות יכסו את ההוצאות. אני מקווה שכולם יירגעו עד הקיץ הבא ושהוא יסיים את הלימודים וימצא עבודה טובה והם יעברו לדירה משלהם, ושעד אז נמכור את הבית בנהריה ונוכל לעזור להם בכסף, וגם נשפץ, וגם יישאר מספיק כסף לשים בצד בשביל לילי ועוגי.
קיוויתי שנוכל גם למכור את העסק, אבל נכון לעכשיו זה לא מצליח כל כך. יש המון הצעות די הזויות מאנשים שאין להם מושג בדבורים וגם גרים רחוק, וגם אין להם גרוש על התחת. אפשר כמובן למכור רק את הכוורות ולסגור את המרכז, אבל ג'ינג'י מסרב, מתקשה להיפרד, גם מהבית של הוריו הוא מתקשה להיפרד, ולכן הוא קבע עליו מחיר גבוה מידי שאיש לא מוכן לשלם. הבעיה היא שהוא לא נעשה צעיר יותר, בקרוב ימלאו לו 70 והבריאות שלו לא טובה כל כך. בגלל הסכרת הכליות שלו נפגעו והתחילה לו בצקת ברגליים. קשה לו להמשיך באותו מרץ כמו פעם, אבל הוא מתקשה להשלים עם זה. עצוב, אבל ככה זה.