הימים הללו בין יום השואה ליום העצמאות הם הימים הנוראיים של החילונים. ימים קשים ועצובים וכיום גם נוסף מתח וכעסים וחרדות... קשה ולחוץ. אצלי השנה נוספה גם המועקה של יום הולדת ראשון של אבא בלי אימא. לרוע המזל יום ההולדת התשעים שלו יצא סמוך מאוד ליום השנה למותה של אימא. היה גם ויכוח מתי בעצם נציין את היורצאיט של אימא? היא נפטרה בערב פסח, אבל אבא התעקש על התאריך הלועזי שיצא ארבע ימים לפני יום הולדתו. בסוף הוא החליט שנעשה לאימא אזכרה ביום ההולדת שלו ואחר כך נחגוג את יום הולדתו. חישוב זריז העלה שמדובר בעשרים איש וללכת עם כולם למסעדה יצא נורא יקר ומסורבל ולכן החלטתי בפזיזות שנזמין את כולם לעשות אצלנו על האש. כמה ימים לפני האירוע דחינו אותו מיום רביעי לחמישי כי גם לילי וגם צץרץ לא היו פנויים ביום רביעי אחרי הצהריים. אחי שמע על הדחייה והתבאס, הוא תכנן להיות אצלנו ביום רביעי וביום חמישי לחזור לארה"ב והרסנו לו את התכניות. התנצלתי מאוד אבל לא שיניתי שוב בעיקר כי ביום רביעי היה חמסין איום.
למרבה הצער כמה ימים לפני יום ההולדת אבא נפל כשעשה את ההליכה היומית שלו וחטף מכה רצינית בפנים ובידים. בקופת חולים חבשו את ידיו וביקשו שנלך למיון קהילתי כי הוא חטף מכה בעין ובפה וצריך בדיקה רצינית יותר. במיון הקהילתי חבשו שוב והתעקשו שנלך למיון אמיתי בבית חולים לעשות צילום סי. טי כי אדם בגיל מעל שבעים שמקבל מכה בראש חייב להיבדק. אבא די התבאס וטען שהוא מרגיש סך הכל טוב ואלו רק מכות יבשות ומסתבר שהוא צדק אבל עד שהרופאים הסכימו איתו נאלצנו לבלות יום שלם במיון והוא עבר סדרת בדיקות מתישה שהתארכה מאוד. עשו סי. טי. לראש וצילום לשיניים ואחר כך בדיקה אצל רופא עיניים. בצהריים שלחתי את בעלי העייף מאוד הביתה שינוח ונשארתי עם אבא עד שש בערב ואז בא צץרץ והסיע אותנו הביתה. אבא נשאר עם פנס בעין ושפה פצועה ותחבושות על הידיים. עד היום הולדת התחבושות והפנס הצטמצמו מאוד אבל הבטחון העצמי שלו נפגע מאוד והוא קצת חושש עכשיו לצאת להליכות. מזל שהוא לא שבר שום דבר.
אחי ואני בילינו עם אבא ועם הדודים ביום רביעי, עשינו טיול על שפת הים ואכלנו במסעדה והיה נחמד אם כי חם מאוד. למחרת הייתה האזכרה ואחר כך היום הולדת. הבעיה העיקרית הייתה איך להושיב עשרים איש ברחבה שיש לנו בחצר ככה שכולם יראו את כולם וכולם יהנו. יש לנו ארבע שולחנות ובסוף הצלחנו לסדר אותם בצורה מוצלחת והיה מקום לכולם. בגלל האילוץ של האזכרה הכנו את האוכל מראש והשארנו בתנור שלא יתקרר ושיהיה לנו אוכל חם מיד כשנגיע. יומיים קודם כבר התחלנו בקניות וג'ינג'י לא הפסיק להציק שהאוכל לא יספיק ושכולם יצאו רעבים ככה שקנינו יותר מידי בשר ובירות ויין והדודות הביאו פשטידות וכמובן שקניתי שתי עוגות יום הולדת ומישהי הביאה עוד עוגה בהפתעה. כצפוי היה יותר מידי אוכל ואנחנו אוכלים אותו עד עכשיו.
התכנון היה שהכלבים יהיו סגורים בחצר הקדמית ולא יציקו אבל ברגע שכולם נכנסו לחצר הם התלהבו מאוד מהכלבים ובעיקר מהכלבה המתוקה של צץרץ וגם השחורות שלי זכו לליטופים ולמחמאות ובעצם הן היו כוכבות האירוע. ג'ינג'י רטן והתלונן כל הזמן שיש בלגן ושום דבר לא מאורגן וכל אחד עושה מה שבא לו ויש ברדק, מה שהיה נכון בעצם, אבל כולם נהנו והיה כיף גדול למרות, ואולי בזכות הבלגן וכולם יצאו שבעים וקצת שתויים ומאוד מאושרים.
לכבוד האירוע קנינו גרלנדה לתאורה כי חששנו שיהיה חשוך מידי ולא הבנו למה היא לא נדלקת. בסופו של דבר לא היה חשוך כמו שחששנו אבל התרגזנו על הגרלנדה הסרבנית עד שהתברר שהכל באשמתנו, היינו צריכים להבריג את המנורות חזק יותר, זה הכל.
כשאבא היה בן שמונים אימא שכרה אוטובוס ומדריך טיולים והזמינה את כל המכרים והחברים והמשפחה לטיול בעמק יזרעאל שהסתיים בארוחה במסעדה. היה נהדר ושמח. רציתי מאוד לעשות משהו דומה לכבוד יום ההולדת התשעים של אבא אבל עשר שנים שעברו מאז חוללו שינויים רבים. המון אנשים, כולל אימא, נפטרו מאז וחלק גדול ממי שנשאר חי היה חולה ולא היה מסוגל למאמץ גדול. אפילו בני הדור שלי, הצעירים יותר כבר לא במיטבם. אני יצאתי מותשת לגמרי מהאירוע הזה והחלטתי שלא עוד. את יום ההולדת הבא של אבא נחגוג במסעדה.
