אני נשואה מעל ארבעים שנה ועד היום עוד לא קניתי מקרר. כשהיינו זוג צעיר קיבלנו את המקרר הישן של חמי וחמותי, אחר כך קיבלנו מהורי מקרר אמנה אמריקאי עם מדפים שקופים שפעם היו חידוש מרעיש. כשקיבלנו אותו הוא היה כבר בן עשר ואחרי שנים רבות הלך לו המנוע כי לא הקפדנו לנקות מאחוריו ושערות של כלבים נכנסו למנוע וחנקו אותו. הטכנאי שסיפר לנו את זה המליץ להחליף מנוע כי כיום כבר לא עושים מקררים כאלה וחבל. עלה המון כסף, פחות ממקרר חדש אבל עדיין המון אבל זה השתלם. המקרר המשיך לשרת אותנו בנאמנות עוד שנים רבות ואז לפני כשבוע נגמר. המנוע עדיין עבד אבל כבר לא היה קרח במקפיא והוא פחות או יותר גסס.
אני רציתי לקנות מקרר חדש. קסם לי הרעיון שסוף
סוף אקנה מקרר חדש וחשבתי שאין טעם להשקיע בתיקון מקרר ישן. ג'ינג'י התנגד בעוז
ואחרי מריבה נכנעתי, קראנו לטכנאי שהחליף טיימר ומאוורר ואמר שיהיה בסדר. לא היה.
קראתי לו למחרת והוא בדק ומצא שחסר גז. הוסיף גז ואמר שגם אם זה יעזור הרי שנגזר
דינו של המקרר כי ברור שיש לו סדק אי שם בצנרת אחרת הגז לא היה בורח. כל הסיפור
הזה עלה 600 ₪ ובסופו של דבר המקרר לא החלים. המשיך לקרר חלקית מאוד ולא היה לנו
קרח במקפיא.
סוף סוף ביום שלישי הסכים ג'ינג'י ללכת לחפש
מקרר. חרשנו חנויות, שחקנו רגליים וסבלנות עד שאני התאהבתי במקרר אחד, כסוף וחתיך
תוצרת בלומברג. היה לי חשוב מאוד לקבל את המקרר מהר ככל האפשר והמוכר הבטיח שביום
חמישי המקרר יגיע, שילמנו באשראי בעשר תשלומים והלכנו הביתה. למחרת קיבלתי מסרון
מהחברה שמעבירה מקררים ושם התבשרתי שהוא יגיע הכי מוקדם ביום שני הבא. חטפתי חום,
איך אני אסתדר בלי מקרר כל כך הרבה זמן? התקשרנו למוכר וקיבלנו המון תירוצים –
הייתה מלחמה, המקרר מגיע מהמחסנים באשדוד, יש לחץ ואי אפשר לקבל אותו קודם. הודענו
לו שאנחנו מבטלים את הקנייה ואספנו טלפונים של חנויות פרטיות שמוכרות מקררים כי
נמאס לנו מרשתות גדולות ומסורבלות שתלויות בחברות לוגיסטיקה עמוסות.
החנות הראשונה שנכנסנו אליה הייתה חנות עודפים. מכרו שם מקררים שהיה להם פגם פעוט וזה הוריד מחיר וגם האספקה הייתה מידית. ג'ינג'י נדלק על מקרר שארפ ארבע דלתות בצבע שמפנייה כלומר מין חום בהיר ועדין, בכל זאת, נאמן לטבעו, הוא התעקש לעשות עוד סיבוב ענקי ומתיש בין המון חנויות שבכולן לא הסכימו להוריד מחיר עבור תשלום במזומן, ולא יכלו לספק לנו את המקרר מיד, כמו שרצינו. האמת, בעיקר אני רציתי, לג'ינג'י לא היה אכפת שנרוץ לדירה למטה שם גרים צץרץ וחברתו לקחת להם מהמקרר חלב וקרח וכיוצא בזה. אני ממש לא התלהבתי מהרעיון. אחרי שבוע נטול מקרר והמון אוכל מקולקל שזרקתי לפח איבדתי את הסבלנות. רציתי מקרר ועכשיו, כבר לא היה אכפת לי אם המקפיא יהיה למעלה או למטה או מה יהיה הצבע שלו, רק שיעבוד.
אחרי שרבנו (בעיקר הוא רב וחולל סקנדל קטן ורעשני) בחנות הקודמת כדי שיתנו לנו אישור כתוב שהם מבטלים את הקנייה ופועלים מול חברת האשראי לבטל אותה כי הבטחה בעל פה לא מספקת אותנו חזרנו סוף סוף לחנות העודפים. שילמנו במזומן וקיבלנו עוד הנחה קטנה, ובדרך הביתה עוד הספקנו לעשות קניות כדי שיהיה מה לשים במקרר החדש. במקרר הגוסס שכבו שני סטיקים עסיסיים והמתינו למחבת. קניתי אותם קפואים כשעוד חשבתי שאקבל ביום חמישי את הבלומברג הכסוף. הספקתי לצלות אותם יפה במחבת לפני שהמובילים הגיעו. ג'ינג'י אכל אחד, השני נועד לי אבל מרוב מתח ועצבים לא רציתי לאכול ומזל שעוגי חיסל אותו. ברגע שהביס האחרון נבלע בפיו של ג'ינג'י התקשר המוביל, הוא טס החוצה ונסע איתו לחניה האחורית שלנו שמסובך להסביר למי שלא גר אצלנו איך להגיע אליה. דבר ראשון הם אמרו שצריך לפרק את הדלת של המקרר כי הכניסה צרה מידי (תוספת של 120 ש"ח) אבל נכנעו בצער כשפתחנו את הדלת הענקית של הפטיו שאפשר להעביר בה אפילו פסנתר. כדי לפצות אותם הוספנו טיפ יפה וצנצנות דבש ועוד 50 ₪ כדי שייקחו, בנוסף למקרר הישן, גם מכונת כביסה עתיקה שהעלתה אבק במחסן של ג'ינג'י. הם הלכו שבעי רצון וסוף סוף יכולנו... לא יכולנו כלום כי צריך לחכות שעתיים לפני שמחברים את המקרר לחשמל, ואחר כך עוד ארבע שעות לפני שהוא מתחיל לעבוד ברצינות. חיכינו בסבלנות ובתשע בערב סוף סוף היה לנו קרח וכשקמנו בבוקר החלב היה קר כמו שצריך.
איזה אושר!