יום שישי, 29 ביוני 2018

הנה הקיץ...

עכשיו כבר רשמית קיץ וחם ומזיעים ועייפים כל הזמן, או שזו רק אני?
הקיץ קשה לי מאוד, ונעשה קשה יותר ככל שאני מתבגרת. לפחות גיליתי שוב את חדוות הקריאה ואחרי שקראתי במהירות מדהימה את "בשבילה גיבורים עפים" ונדהמתי לגלות כמה הספר טוב ומעניין (מוזר שלא קלטתי את זה בקריאה הראשונה שקראתי בו לפני כמה שנים) נפתח לי התיאבון ואני שוב קוראת במרץ כמו פעם.
החיים שלי רצופים במשימות מרגיזות ומעייפות שביניהן אני מתמוטטת על המיטה מול המאוורר וקוראת. רוב הטרדות הן בענייני עוגי. המון בירוקרטיה מציקה ומעייפת ונסיעות לפה ולשם.
בחודש הבא מתחילה פרשת הוועדות של ביטוח לאומי. בגלל המצב המורכב שלו יהיו שלוש וועדות, כל אחת בנושא אחר, ובעתיד בטח יהיו עוד. גמרנו להגיש את ההצהרה בנוגע לפשיטת הרגל ויש עוד בעיה של הלוואה אחת שיש לה ערב, נראה איך נפתור את זה בלי לסבך את הערב שהוא חבר שלו ובחור ממש נחמד.
חוץ מזה צריך לטייל עם הכלבים, אני ממונה על טיול הערב, צריך להכין אוכל, הילדים באים מידי פעם לאכול אצלנו צהריים וגם אנחנו צריכים הרי לאכול. יש את ההסעות למרכז יום של חמותי שלאחרונה הפסיקה כמעט ללכת. נאלצנו לפרק את השביל שמוביל לחניה כי היו בו מדרגות ולהפוך אותו לירידה חלקה שמתאימה לכיסא גלגלים. ג'ינג'י לקח על עצמו את המשימה הזו ועשה הכל כמעט לבד. שכרנו בחור אחד עם קונגו ששבר את המדרגות ואת השאר עשה ג'ינג'י במו ידיו. הוא השתמש באבני הריצוף הישנות ככה שחוץ מקצת מלט לא היינו צריכים לקנות כלום. יצא יופי של שביל.
אתמול ג'ינג'י קם במצב רוח מעולה ומאחר והיה לנו קצת זמן פנוי הצלחתי לפתות אותו לנסוע איתי לקניון הסמוך ולהזמין לעצמו משקפיים ביפוקליים. אני משתמשת במשקפיים כאלה כבר כמה שנים אבל הוא מתעקש לחבוש משקפיים לראיה מרחוק ולהחזיק ליד המיטה עוד זוג לראיה מקרוב. שני הזוגות ישנים מאוד וכבר לא ממש מתאימים לו אבל עד כה הוא התחמק מהביקור אצל אופטומטריסט והוצאת כמה אלפי שקלים על משקפיים הולמים. אתמול הצלחתי לשכנע אותו שלא יקרה כלום אם רק נברר מה המחיר. נפלנו על אופטומטריסט נחמד ומקצועי שהוא גם איש מכירות מעולה ובסופו של דבר ג'ינג'י מדד עשרות מסגרות ובחר את הכי יקרה ואיכותית.
הוא קצת נבהל אבל בעזרתי ובעזרת המוכר הוא השתכנע שמגיע לו ושעדיף לקנות משהו טוב שיחזיק הרבה זמן ושהוא נראה ממש מעולה עם המסגרת הזו. קנינו גם קליפונים שזה משקף שמש שמתלבש על המשקפיים הנוכחיים ונראה קצת מצחיק אבל מאוד שימושי ובשבוע הבא אם שום דבר לא ישתבש חלילה יתחדש סוף סוף ג'ינג'י במשקפי קריאה מודרניים וחתיכיים.

יום שישי, 15 ביוני 2018

מחזלשי"ם

קודם כל התנצלות על שלא עניתי לתגובות, קראתי את רובן אבל לא מצאתי בי די כוחות לענות. אני כל כך עייפה לאחרונה, מרגישה כל כך ריקה ומותשת... הגוף כואב, הראש לא פנוי... עושה רק מה שחייבים וגם זה בקושי.
תודה למי שקרא והתייחס ועכשיו להמשך עלילות עוגי - ביום ראשון הוא השתחרר סוף סוף, לא ממש רצו לשחרר אותו אבל אנחנו הצקנו והוא נדנד וחוץ מזה הוא סבל מאיזה מורסה בגרון שגרמה לו לחום גבוה ואחרי שפעמיים החישו אותו למיון עם מלווה צמוד פשוט נמאס להם והם החליטו לשחרר אותו להשגחתנו. על פי הרופאים בבית החולים יש לו איזה פגם במוח, משהו שמזכיר אפילפסיה, גלי המוח שלו לא תקינים וזה מה שגורם לו להתנהג ככה, להיות אימפולסיבי ולסבול התקפות זעם ולא להתמיד בשום דבר.
אז עכשיו הוא שוב בבית, שוב ריחיים על צווארנו, לא מסוגל לעשות שום דבר מועיל לבד, הכל נופל עלינו. אתמול היינו אצל עורך הדין שלו שמטפל לו בתהליך פשיטת הרגל שהוא החליט להיכנס אליו בלי להבין באמת את המשמעויות. צריך לאסוף המון מסמכים ולהתעסק בהמון ביורוקרטיה מעייפת. מיד כשהוא השתחרר רצתי לבית מרקחת להשיג לו תרופות ואחר כך תור לרופא משפחה, תור שהוא איחר אליו כמובן, ובין לבין יש עוד המון דברים לטפל בהם. הסענו את הורי לשדה התעופה, הם נסעו לטיול בפולין, נסענו לדרום להביא כוורות למישהו שקנה אותן אצלנו אבל אין לו רכב מתאים להוביל אותן, ישבתי חצי יום על האינטרנט להשיג חשבונות של טלפון נייד ושל קופת חולים בשביל העורך דין וכמובן לקנות אוכל לכלבה שלו ולתת לו כסף לאוכל ולסיגריות וכל הזמן להזכיר לו לקחת תרופות ולהתקלח ולהחליף בגדים ולהאכיל אותו ארוחה חמה פעם ביום והכי חשוב לא להתרגז כשהוא לא זוכר שום דבר.
למה לקחת הלוואות מהבנקים? לא זוכר.
כמה כסף אתה חייב? לא יודע.
מתי לקחת את ההלוואה הראשונה? לא זוכר.
מתי החלפת מקום עבודה? לא זוכר.
כמו לדבר עם ילד קטן ומוגבל.
הזיכרון שלו שאף פעם לא היה טוב הולך ומדרדר, אולי בגלל התרופות, והכל עלינו.
אולי עדיף היה אם גם הוא היה גר אצלנו אבל הוא לא רוצה והאמת, גם אנחנו לא. הוא מעשן המון, הכלבה שלו מפחידה את הכלבים שלנו, אין לנו כוח לכל החברים שלו, למוזיקה המעצבנת שהוא משמיע כל הזמן, זה עולה לנו כסף אבל עדיף שהוא יגור קצת יותר רחוק מאיתנו.
כמובן שהוא לא הבין שום דבר ממה שהעוסי"ת של בית החולים אמרה לו וייקח עוד המון זמן אם בכלל הוא יקבל קצבת נכות מביטוח לאומי ולעבוד הוא עדיין לא מסוגל, ואולי גם לא יוכל אף פעם, ובינתיים כל ההוצאות והטרחות והניג'וס עלינו.
מידי פעם אני חייבת לקחת נשימה עמוקה ולהזכיר לעצמי שהבן אדם נכה, שיש לו ליקוי אורגני שגורם לו להתנהג ככה ושאין טעם להתרגז ולכעוס, הוא לא מסוגל אחרת. 

יום ראשון, 3 ביוני 2018

הסבר והתנצלות

לאחרונה אני לא ממש במחשב וברשת. קוראת ברפרוף וכמעט לא מגיבה. לא פנויה רגשית וגם לא פיזית.
יש אצלנו שוב בעיות, כרגיל זה שוב עוגי, הציר החורק בעגלה המשפחתית העמוסה שלנו. שוב ניסיון התאבדות / זעקה לעזרה (מתאבד רציני לא שולח קודם אזהרה בווטסאפ ומכריז מה הוא עומד לעולל) אשפוז ממושך שלו שבעקבותיו אנחנו שוב צריכים לשלם חובות שלו, לפתור בעיות שהוא יצר, לענות על שאלות מציקות של אנשים שתוהים לאן הוא נעלם פתאום והדובדבן שעל הקצפת המרה הזו - טיפול בכלבה שלו.
מי שמכיר אותי אפילו רק מהבלוג יודע שאני אוהבת כלבים ומסורה אליהם אבל הכלבה המסכנה של עוגי היא כלבת רוטווילר חזקה ומפחידה למראה. למעשה היא מסוכנת רק לחתולים אבל מי שרואה אותה לא יכול לדעת את זה וזו אכן בעיה. כבר כמעט שבועיים ג'ינג'י מטייל איתה בנפרד באזור מיוער בלי בתים וריק מאנשים ואני חייבת לטייל בוקר וערב עם הכלבים שלנו.
לרוע המזל דלקת הפרקים שלי שוב התפרצה אחרי שהייתה רגועה כמה שנים ורוב הזמן אני גוררת את עצמי בעיקר בעזרת כוח הרצון כי כל הזמן כואב לי ואני עייפה ומותשת מהרגע שאני קמה מהמיטה ועד שאני צונחת עליה שוב בערב.
המתח והלחץ הנפשי ואי הידיעה מתי ואם הוא ישתחרר סוף סוף ומה יהיה איתו בעתיד גובים מאתנו מחיר כבד. כל הזמן יש חשק למסור את הכלבה שלו לאימוץ והוא כל הזמן מתקשר ומבקש חוץ מסיגריות וקולה גם שלא נסלק אותה ושנשמור לו עליה. אנחנו נקרעים בין הצרכים שלנו לבין אלו שלו ופשוט לא יודעים מה לעשות. להמשיך לשמור על הדירה השכורה שלו? להמשיך להחזיק בכלבה שלו שלא מסתדרת טוב עם שני הכלבים המבוגרים יותר שלנו? להמשיך לטפל בחובות ובסיבוכים שלו כמו תמיד או לתת לו סוף סוף להתמודד עם תוצאות ההתנהגות הלא אחראית שלו שעולה לנו הון?
חוץ מזה יש גם את אחיו הצעיר צץרץ שלחוץ בגלל המבחנים שהוא עומד להתחיל עוד מעט ובגלל העומס בעבודה והמאמץ של מעבר הדירה ואחזקתה ויש את חמותי שהולכת ומאבדת את אחיזתה במציאות, ועוד לא סגרנו עם אף מטפלת שתחליף את המטפלת הקבועה שיוצאת לחופשת מולדת,
זו הסיבה שאני לא מגיבה ולא כל כך כותבת לאחרונה, אחרי שהמצב יתבהר ויירגע אני אחזור לפעילות רגילה.

רוקי ומעריץ