יום שני, 29 באוקטובר 2018

שלא נדע

רצף של חוסר מזל ובעיות לא מובנות מירר את חיי בימים האחרונים. קודם כל הכסף, הוא לא הגיע, פשוט אין. יש איזה בלבול במספר החשבון והם עוד לא וידאו שהחשבון של עוגי הוא באמת החשבון שלו והכסף מתעכב.
ומילא הכסף אבל ההמשך גרוע יותר. אתמול עשיתי שטות נוראית. פתחתי את הדלת בלי לזכור שלוסי, הרוטווילרית של עוגי משוחררת. טופי יצא החוצה ותוך שנייה היא התנפלה עליו ופשוט לא שחררה. מזל שצץרץ וג'ינג'י היו בבית, הם נאבקו דקות ארוכות עד שהצליחו לנתק אותה ממנו.
זה היה נורא ואיום וההמשך היה רע באותה מידה. לקחנו את טופי האומלל לווטרינרית שלנו והיא לא הצליחה בשום פנים ואופן לתת לו זריקת הרדמה. הוא שונא זריקות והיה לחוץ נורא בגלל הקרב וגם דימם בצורה מפחידה. את מחסום הפה הוא העיף בקלות ונשך אותי באצבע ובסוף נאלצנו לקחת אותו הביתה עם מרשם לכדורי הרגעה לכלבים. רק הבוקר בעזרת הכדורים, מחסום פה רציני ושתי עוזרות הצלחנו לתת לו זריקה. החזרתי אותו הביתה בערב והוא נרדם שוב במכונית ומסרב לצאת.
אני מניחה שבסוף הוא יתעשת ויצא, רק שלא ישתין לי באוטו. נשארה הבעיה של לוסי. עוגי נכנס לדיכאון כשהודענו לו שאנחנו רוצים להיפטר ממנה, רב וכעס והתווכח, אבל אחרי מה שראינו אתמול חטפנו פחד ואנחנו פשוט לא מוכנים לחיות ככה יותר. פתאום הבנו כמה היא מסוכנת ואיזה נזק היא יכולה לעשות ואנחנו מסרבים להתמודד יותר עם כלבה כזו. לא בחרנו בה ולא רצינו אותה ועוגי לא מספיק בוגר כדי להיות אחראי על כלב מהסוג הזה. הוא בקושי מצליח להיות אחראי על עצמו.
החלטנו שהחיים שלנו מספיק קשים ומסובכים גם ככה, לא צריך להוסיף להם גם רוטווילרית עצבנית. חייבים למצוא לה בית טוב ומסודר ולשחרר אותה.

טופי

יום רביעי, 17 באוקטובר 2018

יש!

בשעה טובה עוגי קיבל את ההודעה המיוחלת והוא נחשב לנכה. הוא הודיע לי בדיוק כשיצאתי מניקוי שיניים. אחד הדברים הכי שנואים עלי בעולם. ההודעה שלו רוממה את רוחי אבל כשנכנסתי לאזור האישי שלו חטפתי שוק. מתברר שביטוח לאומי חטפו התקף נדיבות פתאומי והחליטו לתת לו קצבת נכות רטרואקטיבית שנה אחורה מה שאומר שבחשבון הבנק שלו נחת סכום יפה מאוד.
לא סיפרתי לו על זה, עוגי ידוע בכישרונו לבזבז כסף וחשבתי שעדיף שלא ידע כמה כסף יש לו עכשיו. הוא עדיין בחובות לבנק אחד וגם בחובות כלפינו. למרבה הצער פקידה אחת מביטוח לאומי התקשרה אליו וגילתה לו את הסוד. הוא כמובן שמח מאוד ומיד התחיל לתכנן תוכניות והיינו צריכים לעבוד קשה כדי לצנן את ההתלהבות שלו. התפשרנו על אייפון חדש. את הישן שעוד לא גמרתי לשלם עליו הוא איבד כמה ימים אחרי שתיקן לו את המסך בסכום ממש גבוה. עוגי הצליח לאבד ולהרוס יותר ניידים מאשר כל אחד אחר שאני מכירה. הוא ממש מוצלח בקטע הזה.
הוא כבר שוב עובד, (נראה כמה זמן הוא יחזיק מעמד) ונכון לעכשיו חי בבית. זה לא הכי נוח אבל הוא החליט שעד שלא ידע מה קורה עם השיקום ועם העבודה עדיף לא לשכור דירה חדשה.
לקח לי יומיים לפנות את הדירה הישנה שלו ועבדתי ממש קשה לנקות אותה. גם הוא בא לעזור לי והעבדתי אותו בלי רחמים. נוח לנקות כשיש לך עוזר גבוה וחזק ממך שאין לו כאבי גב וברכיים. למחרת חשבתי שאני פשוט עייפה מהעבודה הקשה אבל המשכתי להרגיש רע גם אחרי מנוחה ממושכת והבנתי שאני פשוט חולה.
מעצבן אבל גם זה יעבור, רק בריאות לכולם!
הדירה הנקייה. רואים אותי בראי של השירותיים

יום שישי, 12 באוקטובר 2018

עוד מעט יום הולדת

לילי קיבלה 566 נקודות בפסיכומטרי. ציון לא רע אם נביא בחשבון שהיא למדה רק חודש וחצי ורק מת'. יש לה פטור מאנגלית כי הציון שלה באנגלית גבוה וסוף סוף, באיחור אלגנטי של כמה שנים טובות, גם היא תתחיל ללמוד. הגיע הזמן.
חוץ מזה המצב אצלנו כמו תמיד מסובך. עוגי שאשפז את עצמו במרכז לבריאות הנפש מיד אחרי יום כיפור השתחרר לפני כמה ימים ובהמלצת הרופאים הוא גר עכשיו בבית. הוא לוקח תרופות שגורמות לו לישון המון ולאכול המון. למזלו הוא רזה מאוד ככה שתוספת של כמה ק"ג רק עושה לו טוב. ביטוח לאומי עדיין מתמהמה ולא אישר לו נכות, מה שאומר שהוא לא מרוויח כסף וכל הוצאותיו עלינו. אם יאשרו לו נכות נפשית הוא יוכל לקבל סל שיקום ואולי יעבור לגור בדיור מוגן? בינתיים הדיור המוגן שלו הוא אצלנו וזה בהחלט לא קל.
בתקופה שהוא היה בבית החולים הכלבה שלו הצליחה להסתבך בקרב עם חזיר בר ונפצעה די קשה.
התפירה של הפצעים והטיפול בה הם לא קלים, צריך לתת לה תרופות ולדאוג שתבלע אותן וללכת כל הזמן לביקורת אצל הוטרינרית שלנו, וזה גם יקר.
לוסי הפצועה

לבושה בחולצה כדי שלא תגרד את הפצעים עם הרגל

אני קצת מתביישת ולא נוח לי להגיד את זה אבל די קשה לי עם זה שהוא שוב גר בבית. יש לי פתאום ארבע כלבים שלא ממש מסתדרים זה עם זה. יש בחור בוגר בן 28 שצריך להאכיל ולנקות אחריו ולנדנד לו כמו לילד מתבגר שיתרחץ ויצחצח שיניים ויחליף בגדים. ואם לא די בזה צריך גם לטפל בעניינים שלו, לדאוג לתרופות ולביורוקרטיה המאוד מסובכת של ניהול המחלה שלו וחוץ מזה להמשיך לשלם עבורו שכר דירה אם כי אני כבר לא בטוחה שהוא יחזור לגור לבד.
חוץ מזה יש את צץרץ שבכל הזדמנות בא לאכול בבית ויש לו כמובן כביסה בשפע. בעצם אני מבשלת שוב לשלושה גברים ודואגת לארבע כלבים. לפחות עוגי מטייל עם הכלבה שלו לבד וזה ירד מאיתנו. החשש שלי הוא שהוא לעולם לא יהיה עצמאי דיו ותמיד אצטרך לטפל בו ומה לעשות שאני לא נעשית צעירה יותר? אני כל הזמן מנקה ומבשלת ומכבסת ותולה ומגהצת ומסיעה ומחזירה.
אני כבר כמעט בת 62 מתי אני אוכל לנוח כבר?
בתחילת אוקטובר ציינו 38 שנות נישואים. לא ממש חגגנו את זה כי לא היה לנו זמן אבל קנינו מכונת כביסה חדשה ואחר כך אכלנו ארוחת צהרים בג'ירף. ג'ינג'י אף פעם לא אכל במסעדה הזו וכמעט הצלחתי לעבוד עליו שאוכלים שם בשר ג'ירף. הכמה שעות האלה שבילינו יחד בקניית מכונת כביסה ובמסעדה היו נחמדות מאוד ונתנו לי קצת אוויר לנשימה ואחר כך היינו צריכים לחזור כמובן לצרות ולבעיות המשפחתיות שעושה רושם שהן רק מתרבות כל הזמן.

כך היינו