יום שישי, 22 בדצמבר 2017

הסליק בעין השופט

ג'ינג'י חובב היסטוריה בעיקר של ארץ ישראל וברגע ששמע שיש סליק בקיבוץ עין השופט הסמוך למקום מגורנו הוא לא נח ולא שקט עד שהתקשר לשם, קבע ביקור וכמובן שגרר אותי איתו.
לא ממש התלהבתי כי מה לי ולסליק מתקופת המנדט? אבל קשה לעמוד בפני התלהבותו של בעלי חובב ההיסטוריה והארכאולוגיה וככה מצאתי את עצמי נוסעת ביום חמישי זה לקיבוץ עין השופט שם פגשנו קשיש חביב ועירני שסיפר לנו בפרטי פרטים על הסליק שנשמר בסוד עד שנת 2009 ועד שהחליט אחרון חופרי הסליק לגלות בגיל 90+ שיש סליק שצריך לפנות מנשק הוא שכח איפה בדיוק נמצא הסליק.
לקח לחברי הקיבוץ שהוא בטח בהם מספיק לספר את הסוד כמה שנים טובות עד שהם גילו איפה בדיוק נמצא הסליק. הסיפור נחמד והאדון הקשיש שאביו היה אחד מבוני הסליק סיפר אותו בצורה מרתקת ומלבבת. ויש גם סרטון ביו טיוב ותערוכה של הנשק ששרד שבעים שנה בסליק.
היה ביקור קטן וחביב ושמחתי שהתלוותי לבעלי וגם נהניתי מאוד לנסוע במכונית החדשה וזריזה שלנו. איזה כיף זה שהנייד מחובר לרמקול של הרכב ושהכל נוח ומשוכלל, כיף גדול.




יום שני, 18 בדצמבר 2017

העקשנות משתלמת

קראתי בתשומת לב את כל המדריכים של קנקן ושל הדר והקדשתי לעניין כמה שעות עד שבסופו של דבר הצלחתי לגבות לגמרי את כל הבלוג הישן.
לקח לי קצת זמן לקלוט שאני צריכה להדפיס רשימה של כל הפוסטים מישראבלוג ולהשוות למה שהצלחתי לגבות. מזל שלרוב הפוסטים שלי יש שמות ככה שקל לי לברר מה עבר ומה נשאר. משום מה שנת 2009 גרמה לבעיות והיו כמה פוסטים שהייתי צריכה לגבות אחד אחד אבל התעקשתי ועשיתי זאת. אני מתכוונת להשאיר את כל מה שכתבתי בישראבלוג בבלוג של וורדפרס ולהמשיך לכתוב בבלוג ספוט בתקווה שאוכל להתמיד. שמתי לב שבשנתיים שלוש האחרונות אני כותבת פחות, עניין של גיל וסבלנות כנראה.

יום ראשון, 17 בדצמבר 2017

גיבוי מאכזב

לא יודעת מה אני לא עושה טוב אבל הגיבוי של וורדפרס המעצבן פשוט לא עובד אצלי כמו שצריך.
הוא מדלג על המון פוסטים ואני מאוד לא מרוצה.
גם לבלוג ספוט קשה לי להסתגל, מתגעגעת נואשות לישראבלוג הטוב והנוח. כולם מתלוננים שהוא מיושן וקשיש אבל אף אחד עוד לא הצליח להרים אתר כל כך נוח ופשוט לתפעול. תעשו משהו טוב כמוהו ואז תשמיצו.

יום רביעי, 13 בדצמבר 2017

היום לפני ארבעים שנה

איזה מזל שחגגנו ארבעים שנה לפגישה הראשונה שלנו 13.12.77 כבר בשבת, נסענו לכינרת וביקרנו במגדלא שהוא אתר ארכאולוגי מרתק ומקום עליה לרגל לנוצרים שהשקיעו כסף רב במקום כדי למשוך עוד צליינים. התכנית המקורית הייתה לנסוע לסוסיתא אבל אחרי הסיור במגדלא היינו קצת עייפים וכשהתברר שהגן הלאומי של סוסיתא הוא יותר רעיון ממציאות בשטח וצריך ללכת המון ברגל מהכביש הראשי החלטתי לאכזבתו הרבה של ג'ינג'י לוותר ולחפש במקום מסעדה נחמדה. הוא היה ממש מאוכזב אבל נכנע לבסוף והתיישבנו לאכול ארוחה פשוטה אך טעימה במסעדה נחמדה בשם מרינדו הממוקמת ממש מול קיבוץ עין גב, שם אגב ישנו באחד מימי ירח הדבש שלנו. אכלנו בשר ותוספות טעימות ביותר שאחת מהן הייתה שוקרוט, כלומר כרוב מבושל. נזכרתי שגם אימא שלי נהגה לבשל מאכל כזה והחלטתי לנסות גם כן. לצערי התוכנית שלי השתבשה קשות בגלל עוגי. בבוקר הוא התקשר לבשר שזה קרה שוב, כאבים מתחת ללשון שהעירו אותו מהשינה. מניסיון אנחנו יודעים שדבר כזה מסתיים בניתוח. הצלחנו להשיג בשבילו הפנייה למיון ואחרי שהבאנו אלינו את לוסי, כלבת הרוטווילר שלו ג'ינג'י נסע איתו למיון.
מאחר וכבר קניתי את כל המצרכים חוץ מקימל החלטתי שבכל זאת אעשה מאמץ ואבשל. לתדהמתי לא הצלחתי למצוא קימל באף חנות ובסוף נסעתי להורי וקיבלתי מאימא צנצנת זרעי קימל והסבר לתעלומה - מסתבר שמישהו החליט לקרוא לקימל כמון ובעצם יש בכל מקום שפע קימל שנקרא בטעות זרעי כמון.
נכון לעכשיו השוקרוט שלי מתבשל בסיר ענק, לוסי מסתובבת חסרת מנוחה ומחפשת את עוגי שנשאר בבית חולים ובטח ינתחו אותו מחר, צץרץ נסע ללמוד ואנג'ל הכלבה הנכה והעצבנית שלנו מתעצבנת ורוטנת כל הזמן. בערך בשעה הזו לפני ארבעים שנה היה יום גשום מאוד ואני הלכתי לראשונה לסרט עם בחור מתולתל ואדמוני... 
בחיים לא הייתי מאמינה שככה ייראו החיים שלי ארבעים שנה אחר כך.

יום שבת, 9 בדצמבר 2017

מיואשת

אני פשוט לא מבינה איך העסק הזה עובד.
למה אי אפשר לשנות צבעים וסוג גופן?
למה הכל מסובך כל כך?
למה אני לא מצליחה להירשם לדיסקוס המרגיז הזה?
למה צריך אותו בכלל?
למה גוגל נדחף לכל מקום ומציק ללא הרף?
למה הכל באנגלית?
מתחיל לצאת לי החשק מכל העסק הזה!
לא כיף ולא נחמד בכלל.
למה אין הסברים פשוטים ובהירים לבן אדם שאין לו תואר בהנדסת מחשבים ורק רוצה לכתוב בלוג פשוט ומעוצב נחמד?

עדכון
אחרי מנוחה והתאווררות התחלתי לקלוט מה לא עשיתי טוב והתחלתי לעצב בכיף. באמת מזכיר קצת את ישראבלוג אללה ירחמו.
עכשיו אנסה לפצח את הדיסקוס הסרבן.
כל פעם אני נדהמת לגלות כמה אני דומה לאבא שלי שמסוגל לשבת לילה שלם על בעיה ולא לעזוב עד שיפתור אותה לשביעות רצונו.

יום חמישי, 7 בדצמבר 2017

התחדשתי!

אחרי השוק מההודעה על סגירת ישראבלוג ואחרי שהבנתי שלא התחברתי לאתר הבלוגים הנכון (מי ידע שיש בלוגר ובלוגגר?) פתחתי בלוג במקום הנכון.
חלק מהקהילה של ישראבלוג נדדו לוורדפרס וגם אני ניסיתי אבל התייאשתי די מהר. מסובך מידי לקשישה כמוני.
גם בלוגגר לא ממש מוכר ונוח כמו ישראבלוג אבל בזמנו נאבקתי קשות בעריכה של ישראבלוג עד שלמדתי להכיר אותה ואני מניחה שעם הזמן ארגיש נוח יותר גם פה.
אז התחדשתי בבלוג צעיר וקצת מקרטע והתחדשתי ברכב חדש. היום קיבלנו סוף סוף את הבשורה שהגיע האוטו שקנינו ונסענו עם צץרץ להביא אותו. האוטו גדול ונוח ומלא חפיצים חדשים ומבלבלים מאוד. מזל שצץרץ היה איתנו להסביר ולסדר הכל. אחר כך הוא נסע ללימודים ואנחנו נסענו לאוניברסיטה להרצאה על סוסיתא. היה מעניין מאוד וגם טעים כי הם חילקו בנדיבות כריכונים טעימים לפני ההרצאה ופחזניות זעירות וטעימות להפליא אחריה. היה גם יין שלא נגעתי בו אבל ג'ינג'י דווקא כן.
הגענו הביתה עייפים ושבעים ומחר ניסע כנראה לטיול בסוסיתא, אחרי ששמענו הסברים וראינו מצגת מאלפת מתחשק לנו לראות את המקום במו עינינו.