החודש מסתיים חוזה השכירות של עוגי. הוא החליט בתבונה רבה לעבור לדירה במקום פחות מבודד כדי שלא אצטרך להסיע אותו כל פעם. הבוקר לקחתי אותו לרמת ישי והתכנית הייתה לבדוק דירה אחת שנראתה לו מתאימה ואחר כך ללכת לרופא השיניים. למרבה הצער הדירה שראינו לא הייתה מתאימה. לא היה שום ריהוט וגם החצר הייתה קטנה מידי, הדירה נפסלה על ידי שנינו.
נסענו למרפאת השיניים ובדרך קיבלנו טלפון בהול מהחבר שאצלו השאיר עוגי את לוסי.
לוסי היא כלבת רוטווילר יפה וגדולה וחזקה בצורה מפחידה. לפני כמה ימים היא רבה עם טופי שלנו שמשום מה לא אוהב אותה וצץרץ שניסה להפריד חטף כמה נשיכות לא נעימות.
מאז אנחנו מקפידים להפריד בין השניים מה שמסבך מאוד את החיים כשעוגי בא לבקר עם לוסי.
עוגי ישן אצלנו עם לוסי ועם רוקי שמעריץ אותה ואוהב לשחק אתה, ובבוקר שמנו אותה אצל החבר. קשרנו אותה אצלו בפטיו ונסענו לרמת ישי. גם החבר לא היה בבית, הלך לעבודה. שכנה שלו התקשרה וסיפרה שלוסי קרעה את השרשרת וברחה. הכלבה רשומה על שמי והרעיון שהיא משוטטת חופשיה ברחובות הלחיץ את שנינו. מצד שני יש תור לרופא שיניים ואם נוותר עליו וניסע לחפש אותה מי יודע מתי שוב יהיה לעוגי תור?
החלטתי לקחת סיכון כי לוסי למרות החזות המאיימת שלה היא כלבה נעימה וטובת מזג ובטח ברחה רק כדי לחפש את עוגי שהיא קשורה אליו מאוד.
עוגי נטרף לגמרי מרוב דאגה וחרדה אבל אילצתי אותו להישאר ולהמתין לתורו והתקשרתי לג'ינג'י. הוא הבטיח לנסוע לחפש את לוסי ועוגי נכנס לרופא. אחרי הטיפול הייתי צריכה להתעכב אצל הפקידה לשלם ולקבוע עוד תור ובינתיים שוחחנו על לוסי ומה הסיכויים שהיא הסתבכה בצרות. הפקידה שמעה והתערבה בשיחה, עוגי הראה לה תמונה של לוסי והיא התפעלה מיופיה, הסידורים הטכניים נמשכו עוד ועוד ועוגי איבד את סבלנותו ופשוט ברח החוצה. אני נשארתי עד שכל הסידורים והתשלומים הסתיימו וכשיצאתי טלפן ג'ינג'י לספר שהוא מצא את הכלבה, מותשת וצמאה יושבת לצד נערה צעירה שליטפה אותה וניסתה להרגיע אותה.
מצאתי את עוגי יושב לחוץ בתחנת האוטובוס ואחרי שבישרתי לו את הבשורה הטובה נסענו הביתה. בדרך עוגי איתר ביד2עוד דירה, הפעם בטבעון והתקשר. הצעיר שענה לו אמר שאפשר להגיע מיד ואין בעיה עם כלבים. נסענו לשם והתלהבנו. המחיר היה סביר, הדירה נחמדה, יש מיטה וארון ומטבח מסודר וחצר מגודרת. הבעיה הייתה שבעלת הדירה לא הייתה שם, מי שפתח לנו היה הנכד שמשום מה גר עם סבא וסבתא.
הנכד סיפר לנו שסבתא נמצאת במועדון לקשישים שממש במקרה סמוך מאוד לבית שלנו. דיברתי איתה וקבעתי שעוד מעט אני אצלה. גיליתי גברת לא צעירה אבל נחמדה וצלולה לגמרי, מיד הסתדרתי איתה ולראשונה בחיי שכרתי לבד, בלי להתייעץ עם ג'ינג'י, דירה. הורדתי חוזה מהאינטרנט רצתי חזרה למועדון מרחק של מאתיים מטר מהבית שלנו, החתמתי את הגברת, נתתי לה צ'קים ונסעתי מהר להחזיר את חמותי ממרכז היום.
לעוגי אין צ'קים וגם לא כרטיס אשראי ככה שאני מנהלת את הכספים שלו והוא סידר שהמשכורת שלו נכנסת לי לחשבון. לי זה תמיד עולה יותר אבל לפחות אני יכולה לפקח עליו כמו שצריך.
עוגי ממש גרוע בניהול כספים או עניינים בכלל. הוא תמיד מאבד הכל, שוכח דברים, מאחר לכל מקום ותמיד רב ומסתבך עם הלוואות וחובות. אני תמיד מקווה שהוא יתבגר סוף סוף ויתחיל לנהל את עצמו לבד כמו אחיו הצעיר אבל נכון לעכשיו זה עוד לא קרה. אולי בעתיד, כי אני די מותשת מכל הריצות האלה.
נסענו למרפאת השיניים ובדרך קיבלנו טלפון בהול מהחבר שאצלו השאיר עוגי את לוסי.
לוסי היא כלבת רוטווילר יפה וגדולה וחזקה בצורה מפחידה. לפני כמה ימים היא רבה עם טופי שלנו שמשום מה לא אוהב אותה וצץרץ שניסה להפריד חטף כמה נשיכות לא נעימות.
מאז אנחנו מקפידים להפריד בין השניים מה שמסבך מאוד את החיים כשעוגי בא לבקר עם לוסי.
עוגי ישן אצלנו עם לוסי ועם רוקי שמעריץ אותה ואוהב לשחק אתה, ובבוקר שמנו אותה אצל החבר. קשרנו אותה אצלו בפטיו ונסענו לרמת ישי. גם החבר לא היה בבית, הלך לעבודה. שכנה שלו התקשרה וסיפרה שלוסי קרעה את השרשרת וברחה. הכלבה רשומה על שמי והרעיון שהיא משוטטת חופשיה ברחובות הלחיץ את שנינו. מצד שני יש תור לרופא שיניים ואם נוותר עליו וניסע לחפש אותה מי יודע מתי שוב יהיה לעוגי תור?
החלטתי לקחת סיכון כי לוסי למרות החזות המאיימת שלה היא כלבה נעימה וטובת מזג ובטח ברחה רק כדי לחפש את עוגי שהיא קשורה אליו מאוד.
עוגי נטרף לגמרי מרוב דאגה וחרדה אבל אילצתי אותו להישאר ולהמתין לתורו והתקשרתי לג'ינג'י. הוא הבטיח לנסוע לחפש את לוסי ועוגי נכנס לרופא. אחרי הטיפול הייתי צריכה להתעכב אצל הפקידה לשלם ולקבוע עוד תור ובינתיים שוחחנו על לוסי ומה הסיכויים שהיא הסתבכה בצרות. הפקידה שמעה והתערבה בשיחה, עוגי הראה לה תמונה של לוסי והיא התפעלה מיופיה, הסידורים הטכניים נמשכו עוד ועוד ועוגי איבד את סבלנותו ופשוט ברח החוצה. אני נשארתי עד שכל הסידורים והתשלומים הסתיימו וכשיצאתי טלפן ג'ינג'י לספר שהוא מצא את הכלבה, מותשת וצמאה יושבת לצד נערה צעירה שליטפה אותה וניסתה להרגיע אותה.
מצאתי את עוגי יושב לחוץ בתחנת האוטובוס ואחרי שבישרתי לו את הבשורה הטובה נסענו הביתה. בדרך עוגי איתר ביד2עוד דירה, הפעם בטבעון והתקשר. הצעיר שענה לו אמר שאפשר להגיע מיד ואין בעיה עם כלבים. נסענו לשם והתלהבנו. המחיר היה סביר, הדירה נחמדה, יש מיטה וארון ומטבח מסודר וחצר מגודרת. הבעיה הייתה שבעלת הדירה לא הייתה שם, מי שפתח לנו היה הנכד שמשום מה גר עם סבא וסבתא.
הנכד סיפר לנו שסבתא נמצאת במועדון לקשישים שממש במקרה סמוך מאוד לבית שלנו. דיברתי איתה וקבעתי שעוד מעט אני אצלה. גיליתי גברת לא צעירה אבל נחמדה וצלולה לגמרי, מיד הסתדרתי איתה ולראשונה בחיי שכרתי לבד, בלי להתייעץ עם ג'ינג'י, דירה. הורדתי חוזה מהאינטרנט רצתי חזרה למועדון מרחק של מאתיים מטר מהבית שלנו, החתמתי את הגברת, נתתי לה צ'קים ונסעתי מהר להחזיר את חמותי ממרכז היום.
לעוגי אין צ'קים וגם לא כרטיס אשראי ככה שאני מנהלת את הכספים שלו והוא סידר שהמשכורת שלו נכנסת לי לחשבון. לי זה תמיד עולה יותר אבל לפחות אני יכולה לפקח עליו כמו שצריך.
עוגי ממש גרוע בניהול כספים או עניינים בכלל. הוא תמיד מאבד הכל, שוכח דברים, מאחר לכל מקום ותמיד רב ומסתבך עם הלוואות וחובות. אני תמיד מקווה שהוא יתבגר סוף סוף ויתחיל לנהל את עצמו לבד כמו אחיו הצעיר אבל נכון לעכשיו זה עוד לא קרה. אולי בעתיד, כי אני די מותשת מכל הריצות האלה.