יום שלישי, 30 באוגוסט 2022

למה התחתנתי דווקא איתו?


רציתי לכתוב למה התאהבתי בו, אבל אחרי מחשבה מעמיקה ופשפוש נמרץ בזיכרונותיי קלטתי שאני לא יכולה לכתוב את זה כי בעצם מעולם לא התאהבתי בבחור שהתחתנתי איתו. כשהייתי צעירה יותר התאהבתי עמוקות באיזה בחור וזו הייתה אהבה נכזבת שצילקה אותי קשות, והחלטתי שאני עם הקטע הזה של אהבה גמרתי.

התחתנתי עם ג'ינג'י כי הוא (בלי לכרוע ברך או משהו מסוג זה) סיפר לי שאימא שלו הודיעה לו שאחרי שלוש שנים שאנחנו ביחד הוא צריך להתחתן איתי או להיפרד ממני כי אחרת הוא סתם מבזבז לי את הזמן. שנינו היינו בגיל המתאים, (אני 23 והוא 28) והיינו חברים די טובים וגם הסקס היה סביר ואפילו השתפר עם הזמן ובדיוק סיימתי ללמוד אז מה עוד היה לי לעשות? נכון, לא ממש נמשכתי אליו גופנית כי הוא היה שמנמן ובהיר ואני העדפתי דווקא שחומים, אבל מניסיון מר ידעתי שצריך להתרחק ממי שעושה לי פרפרים בלב מפני שזה ייגמר בבכי ולכן הסכמתי מיד.

כשנפגשנו (בהסעה של הטכניון ששנינו עבדנו בו בזמנו) הוא נראה הבחור הכי פחות מגניב בעולם והכי פחות מודע לזה, אבל גם אני לא הייתי אף פעם מגניבה וגם לי זה לא היה ממש אכפת אז כנראה שהתאמנו זה לזו.

עם ג'ינג'י הרגשתי ביטחון, הייתי בבית, ולכן השלמתי עם המגרעות שלו – משפחתו הגלותית המעצבנת, השמנגוציות שלו והטעם הנוראי שלו בבגדים.

מה ששיחק לזכותו היה העיתוי המוצלח שבו הוא הפציע בחיי, העובדה שהיה בגיל המתאים ומהעדה המתאימה וגם פחות או יותר בהשקפת החיים שתאמה לשלי ורשמתי לזכותו גם את המרץ והחריצות שלו ואת הנחישות שלו להצליח בחיים.

ג'ינג'י עלה לארץ עם הורים מרומניה כשהיה בן 11 בערך ועד היום יש לו מבטא רומני, הוא רצה מאוד להיות כמה שיותר ישראלי ולהתערות בארץ ומבחינתו זה אמר להיות תלמיד טוב, להיות קצין בצבא, לבנות בית צמוד קרקע ולהתחתן עם בחורה צברית. אני לא בדיוק צברית (הגעתי לארץ בגיל 7 חודשים) אבל מספיק צברית בשבילו, ובזמנו גם הייתי נאה למדי והצלחתי לא לריב עם אימא שלו (נקודה חזקה מאוד לזכותי) אז התחתנו ואנחנו נשואים מעל ארבעים שנה, לא תמיד באושר ובטח שלא בעושר ועם חריקות פה ושם אבל מחזיקים מעמד איכשהו גם בלי רומנטיקה. פתאום אני נזכרת בכל מה שעברנו יחד, טיפולי הפוריות הקשים, בניית הבית, האימוץ של הילדים, בעיות הבריאות של ההורים ואחר כך שלנו ומה עם קשיי הפרנסה שעדיין מעיקים? שרדנו את זה והמשכנו הלאה.

יכול להיות שהדוסים צודקים וכל הקשקוש הזה של אהבה ולבבות ופרפרים זו אשליה שמתפוגגת די מהר ומה שמחזיק אנשים יחד זו חברות ומחויבות אחד לשני? ואין לזלזל גם במשכנתא ובחובות שמהווים דבק די חזק.

קראתי שוב מה שכתבתי וקלטתי שזה פוסט די מדכדך ואפילו מבאס ואני באמת מצטערת שזו המציאות שלי. אני משווה את הזוגיות שלי ושל ג'ינג'י לזו של צץרץ ואשתו הטריה ותוהה כמה זמן הם עוד ימשיכו לפנק אחד את השנייה עם מתנות חמודות ומחוות רומנטיות ולקרוא זה לזו מאמי? מקווה שעוד הרבה זמן ומאחלת להם חיים קלים יותר ממה שהיו לנו.



יום שישי, 26 באוגוסט 2022

בשורות רעות וצרות מלא החופן

 מהרגע שצץרץ טס למקסיקו לירח דבש אבא שלי התהפך לגמרי. הוא מאוד סומך על הנכד הזה, נהנה לנסוע איתו מפה לשם ומרגיש טוב יותר כשהוא הולך איתו לסידורים ולרופאים. עלי הוא סומך הרבה פחות ולמרות שיש לי רשיון כבר 25 שנים ואני נהגת זהירה מאוד הוא משוכנע שאני לא יודעת לחנות וכל פעם שאני מגיעה בשלום הביתה זה נס משמים. על ג'ינג'י הוא סומך יותר משום מה. לרוע המזל נקבעה לו פגישה עם הרופא שניתח אותו והוא נאלץ לסמוך עלי ועל הג'ינג'י שניקח אותו. לצערי הרב ג'ינג'י היה עסוק ולא היה יכול להתפנות כי הברז בבית שאנחנו משכירים בנהריה התחיל לנזול והניסיון של השוכר בעל הידיים השמאליות לתקן רק הרע את המצב וגם השרברב שהם שכרו היה לא יוצלח. בקיצור, ג'ינג'י הוזעק להציל את המצב ואבא שלי פשוט התחרפן מדאגה ומלחץ.

בסופו של דבר הגעתי איתו לפשרה, ניסע באוטובוס. קניון לב המפרץ מחובר לתחנה המרכזית ומאוד נוח לעלות לאוטובוס ממוזג להגיע בשלווה לקניון, לעלות לקומה השלישית ולהיכנס לאסותא. מובן שהוא לא ממש האמין לי שנוח לנסוע באוטובוס והתפלא מאוד להיווכח כמה זה קל. אני שילמתי חצי מחיר, הוא לא שילם כלום כי הוא כבר מעל 75 ויש לו רב-קו זהב. הגענו ממש מוקדם ואפילו הספקנו לאכול גלידה בלג'נדה ולהתפלא כמה הרבה ילדים התרוצצו בקניון ואז נכנסו סוף סוף לרופא וחטפנו מכה. מסתבר שהוא זימן את אבא כי הגיעו תוצאות של הביופסיה והן ממש לא טובות. לאבא יש סרטן וצריך עוד ביופסיה לברר אם יש חדירה לדופן שריר שלפוחית השתן וצריך דחוף לעשות צילום סי. טי. של השלפוחית. אבא ניסה לדחות את הכל לחודש עד שצץרץ יחזור אבל הודעתי לו בתקיפות שאין מצב, חייבים לפעול מיד ובזריזות וקבענו תור לביופסיה כבר בחמישי לחודש. הרופא ביקש שקודם אבא יעשה סי. טי. ולתומי חשבתי שזו לא בעיה. טעיתי טעות חמורה. 

ראשית הלכתי למכון הסי. טי. בבית חולים אסותא שהיה ממש ליד משרדו של הרופא, ובדרך נוכחתי לדעת שאבא שאף פעם לא היה לו חוש התמצאות טוב נעשה מבולבל לגמרי ולא ידע איך להגיע. השעה הייתה כבר חמש אחרי הצהרים והבחורה שישבה שם נתנה לי מספר להתקשר אליו למחרת ולקבוע תור דרך המוקד של אסותא. כמובן שאפשר גם דרך קופת חולים כללית אבל אין מצב שהיו קובעים לנו תור לשבוע הבא, לתומי חשבתי שדרך אסותא שהוא בית חולים פרטי שלוקח סכום נאה על הצילום זה יהיה פשוט ומהיר. טעיתי ובגדול.

כבר למחרת בבוקר התחלתי להתקשר ופשוט לא ענו, קיבלתי רק הקלטה שסיפרה לי בעליזות כמה כיף לקבל טיפול רפואי באסותא. אחרי כשעה נואשתי והשארתי את מספר הטלפון שלי, בטוחה שהם לא יחזרו כמו שהבטיחו. טעיתי, אחרי כמה שעות הם חזרו וניהלתי שיחה הזויה עם בחור אחד שנשמע חצי ישן, או סתם מסטול. לקח לו שעות להבין מה אני רוצה והתברר שצילום כזה אי אפשר לעשות בחיפה, והוא שלח אותי לבאר שבע. כאן איבדתי את זה וצרחתי עליו שאני לא אגרור בן אדם בן תישעים עם סרטן מחיפה לבאר שבע ושימצא לי משהו קרוב יותר. הוא קבע לי בסוף תור בראשון לציון, אבל בשבע בבוקר, והתענוג יעלה אלף ש"ח. הסכמתי בלית ברירה, אבל כמה דקות אחר כך אבא קיבל מסרון שיש לו תור בראשון לציון לאולטראסאונד. אני בפירוש ביקשתי סי. טי. וקיבלתי אולטראסאונד שאבא אגב כבר עשה עוד לפני הביופסיה הראשונה. לא היה עם מי לדבר באסותא ורק אחרי מאמצים רבים הצלחתי לבטל את התור המגוחך הזה ולדאוג מה יהיה עכשיו. 

בכללית יש רק מכון דימות אחד שמבצע את הבדיקה המסוימת הזו בחיפה ואין להם תורים עד השנה הבאה. התחלתי לבדוק במחשב והתברר לי שבהרצליה מדיקל סנטר אין שום בעיה לקבוע תור לבדיקה, וכבר ביום שני אחרי הצהריים ניסע עם אבא להרצליה לעשות את הצילום סי. טי. הזה, מה שיאלץ את אבא לוותר על 1650 ש"ח. איזה מזל שיש לו די כסף לממן את הרפואה הציבורית החינמית בישראל. איזה מזל שיש לאבא קרובי משפחה שיש להם מכונית ומחשב וזמן לטפל בכל ענייני הבריאות שלו, מי שלא נהנה מהמותרות האלה פשוט מת בגלל הזנחה, תורים ארוכים וחוסר מענה בטלפון. וזה לא רק באסותא זה בכל מקום, קשה נורא להשיג מישהו פשוט לדבר ולהסביר מה הבעיה ומה אתה צריך וזה קשה במיוחד לאנשים מבוגרים שלא מסתדרים עם ניידים ועם כל הטכנולוגיה המודרנית.

אם לא די בכך אחרי היום המזעזע שעבר עלי במאבק עם הרפואה בישראל ג'ינג'י חזר מותש ופתאום טלפון מאישה מאוד עצבנית שטענה שהיא קבעה איתנו במרכז המבקרים והבטחנו סיור בכוורת ורדיית דבש לה ולמשפחה שלה שמונה רק 40 איש בערך והם הגיעו מירושלים ואיפה אנחנו? אמרתי לבעלי היקר שהוא דביל, התנצלנו בפני הכלבים שהיום אחרי הצהריים לא יהיה טיול ונסענו למרכז המבקרים. שבט שלם של סרוגים ירושלמיים על נשיהם וטפם חיכה לנו שם. זה היה פשוט טירוף מוחלט מה שקרה שם. המון ילדים ותינוקות וגברים שעצרו הכל לתפילת מנחה ובנות שהתעקשו ללבוש חצאיות על הסרבלים של הדבוראים. פשוט טירוף. הם נהנו מאוד ומרחו את הרצפה והקירות בדבש מרוב התלהבות, אנחנו רק התאמצנו להחזיק מעמד. בסוף הם הלכמו מרוצים ויכולנו להתמוטט בשקט בבית. היום יש עוד קבוצה, הפעם רק 20 איש. תחזיקו לי אצבעות.


יום שישי, 19 באוגוסט 2022

מזל טוב לנו!

 זהו, החתונה עברה בשלום וחזרנו בריאים ושלמים הביתה. הייתה חתונה עמוסה ורועשת ברמות, כמו שמקובל היום. המון אנשים שאת רובם לא הכרתי, המון בנות לבושות שמלמלות קטנות ומבריקות חושפות טפחיים ומכסות בקושי טפח. היו נשיקות ואיחולים ולחיצות ידיים, המון צילומים וסלפי ורעש, הרבה מאוד רעש. צץרץ הזמין גם את הוריו הביולוגיים לעמוד מתחת לחופה והיה שם קצת צפוף אבל הרב לא האריך בדברים, לא התבדח ולא שר אלא חיתן אותם בכובד ראש ועל פי כל כללי הטקס ובלי שום אילתורים מביכים. אחר כך הייתה הארוחה שבגלל המוזיקה הרועמת די נהרסה מבחינתי וברחנו משם עוד לפני הקינוח. 

לילי הגיעה כמה שעות לפני החתונה והתברר שאין לה נעליים מתאימות לשמלה. נסענו חיש לחנות הנעליים הסמוכה לביתנו ורכשתי לה שתי זוגות, היה מבצע, ממוכרת חביבה מאוד שהייתה בהיריון מתקדם וגילתה לנו שהיא הייתה מורה בעברה אבל העדיפה לפרוש ולמכור נעליים במקום לעבוד כמורה. לא מבשר טובות למערכת החינוך בארץ שלילי עומדת להצטרף אליה רשמית בתחילת ספטמבר. ממש לפני שיצאנו לאסוף את אבא שלי ובחור שהיה בן זוג לחתונה של לילי, (רק ידיד טוב וחבר ילדות לא חבר חבר), ג'ינג'י עשה סיבוב עם הכלבים וחזר בלי ריילי, הכלבה החמודה והשובבה של צץרץ. היינו בלחץ נוראי וכבר שקלנו לצאת בלי לחכות לה אבל כשכבר עמדנו ליד האוטו היא צצה פתאום ויכולנו לנשום לרווחה.

מאוד שמחתי שהיה לי די שכל לסרב לאיפור של מאפרת הכלות שאיפרה גם את בנות המשפחה של הכלה והחתן. כלתי היא בחורה נאה וחמודה אבל עם תוספות השער האיומות שהדביקו לה ועם האיפור הכבד שטייחו על פניה היא נראתה מבוגרת יותר בעשר שנים מגילה האמיתי ולדעתי הרגישה מאוד לא נוח.צץרץ נראה מדהים עם החליפה אבל מיד אחרי החופה הם החליפו לבגדים נוחים יותר ונראו משוחררים הרבה יותר. הם נהנו אני מקווה, אני שמחתי בעיקר שזה נגמר ואפשר היה לחזור לשגרה המבורכת.


הברחנית הקטנה שבסוף תמיד חוזרת

יום שלישי, 9 באוגוסט 2022

עין הרע?

 אבא התאשפז הבוקר באסותא ועבר את הספק ניתוח ספק בדיקה. מדובר בציטוסקופיה בגלל דימום בשתן. התברר שיש לו ארבע גידולים, כנראה סרטניים, בשלפוחית השתן. הרופא הודיע לו שעליו להישאר באשפוז עוד יומיים ואחרי שתתקבל התוצאה של בדיקת המעבדה יקבע גם סוג הטיפול. 

אני וצץרץ היינו איתו כל הזמן ואחר כך הגיע גם אחיו הצעיר ואשתו, הדודה והדוד שלי, לביקור. התכנון המקורי שלהם היה לנסוע לטיול בפולין מיד אחרי החתונה של צץרץ. בגלל הניתוח של אבא הוא נאלץ לבטל את הטיול שלו והם תכננו לנסוע בלעדיו, אבל למרבה הצער והזוועה אחרי הביקור אצל אבא הם ירדו למגרש החניה התת קרקעי שם השאירו את מכוניתם ואיכשהו הדודה נכשלה באיזה בליטה בקרקע ונפלה בצורה לא מוצלחת. התברר שהיא שברה את מפרק הירך ושיהיה עליה להתאשפז לניתוח ולהחלמה בבית החולים, מה שיטרפד כמובן את הטיול ביש המזל לפולין.

אם לא די בכך לילי סובלת פתאום מאיזה פריחה מציקה ומכאיבה במותן. מיד חשדתי שאולי מדובר בשלבקת חוגרת. זו פריחה שהגורם לה הוא וירוס שמקנן בכל מי שחלה באבעבועות רוח ולילי חלתה במחלה המציקה הזו כשהייתה בת שנתיים. ביום ראשון היא הולכת לרופא לבדיקה ואז נדע בבירור.

גם ככה מספר האנשים מהמשפחה שלנו שיגיעו לחתונה של צץרץ בטל בשישים לעומת משפחתה הענפה של הכלה והנה גם הם נופלים אחד אחד ומתמעטים. שעה לפני שהדודה נפלה היא אמרה לי בצער שהשנה הזו הייתה פשוט שנה איומה, גם אימא שלי שמתה וגם הבת שלה, הבת דודה היקרה שלי שמתמודדת עם סרטן שד ועכשיו אבא שלי שהתגלה אצלו סרטן... פחות משעה אחרי השיחה הזו גם היא התאשפזה ולהבדיל אלף אלפי הבדלות גם טופי כלבנו הקשיש מרגיש רע וסובל מאיזה דלקת. יכול להיות שמישהו הטיל עלינו עין רעה? אולי צריך להחליף מזוזות?