כל בוקר יום שישי עמדתי במטבח ובישלתי כדי שיהיה מבחר טעים וטרי של אוכל לסוף השבוע. לילי הייתה אמורה להגיע לביקור ורציתי שיהיה לה שפע של אוכל. היא מבקרת לעיתים ממש רחוקות ותמיד מגיעה באוטובוס האחרון. אתמול דיברתי איתה כשישבה באוטובוס ושאלתי למה היא נוסעת תמיד באוטובוס האחרון ומגיעה ממש מאוחר והיא אמרה בכנות, "כי משעמם לי אצלכם ואני רוצה להיות בבית כמה שפחות זמן."
היא אמרה לא פעם שמשעמם אצלנו בקריה ושאין מצב שהיא תחזור לגור בצפון ולכן היא מתעקשת לגור רק בתל אביב, זה לא דבר חדש ואני באמת לא יודעת למה הפעם זה פגע בי בצורה כל כך חמורה. אמרתי לה שמה שהיא אמרה ממש מעליב, סגרתי לה בפנים והלכתי עם הכלבים, רותחת מזעם. חבל שלא אמרתי לה לרדת מהאוטובוס ולחזור לדירה שלה בתל אביב. נסתדר יפה מאוד בלעדיה חשבתי, כועסת, והצטערתי שהקדשתי כל כך הרבה זמן לקניות ולבישול, אפילו קניתי לה חלב דל לקטוז כי היא רגישה ללקטוז.
בימי שישי יש בדרך כלל מעט מאוד אנשים בפארק אבל הפעם עבר שם איש אחד שרכב לאט מאוד על אופניים, ולפניו נסע בנו הצעיר גם על אופניים. רוקי, כמו תמיד כשהוא רואה אופניים, התחיל להתרוצץ סביבם, זה עצבן נורא את האיש והוא התחיל לצרוח על רוקי וכנראה שניסה לבעוט בו, לא בטוח, ואחר כך צעק שרוקי נשך אותו. רצתי אליו כמובן, הוא היה במרחק של אולי 10 מטר ממני, וראיתי שיש לו ספק שריטה קטנה על הקרסול, אבל אולי זה היה רק סימן מהגומי של הגרביים, קשה לדעת. האיש צרח בקולי קולות שהוא יגיש נגדי תלונה ושישימו את הכלב שלי בהסגר וזה יעלה לי הרבה כסף, כל הבנות שבאו עם הכלבים שלהן הסתכלו נדהמות, והבן שלו כל הזמן התחנן וביקש די אבא, בוא נלך מפה.
התנצלתי שוב ושוב והסברתי שהכלב רק ניסה לשחק ולא ניסה לתקוף אותו (רוקי שוקל בקושי 20 ק"ג ונראה הכי פחות מפחיד בעולם, עוד לא קרה שמישהו פחד ממנו והוא בחיים לא נשך איש) אבל האיש לא נרגע ואמר שזה לא בסדר שהכלב לא קשור (סביבנו היו עוד המון כלבים לא קשורים) ומה אם הוא היה מתנפל על הילד שלו? הילד רצה לקבור את עצמו מרוב מבוכה ורק רצה ללכת משם ורוקי עמד והביט בתימהון באיש הכועס ולא הבין מה נפל עליו.
אמרתי לאיש שאם הוא רוצה להתלונן אז בבקשה, שיתלונן והסתלקתי.
אחר כך אמרה לי בחורה אחרת שהייתה שם עם הכלב שלה שרוקי כנראה זיהה שההוא שמוק ולכן ניסה לנשוך אותו. אני עדיין לא משוכנעת שהוא באמת נשך, אולי שרט אותו טיפה עם הרגל, לא היה דם, רק פס אדום ורוד כזה שנראה כמו סימן של גרב עם גומי, חוץ מזה איך הוא יכול להתלונן עלי אם הוא לא יודע מי אני ואיפה אני גרה? ובכל זאת הייתי לחוצה ומודאגת.
האיש היה גועלי ולחוץ אבל בעיקרון צדק, זה לא בסדר שרוקי רץ אחרי אופניים ואחרי מכוניות. אנשים בדרך כלל מתייחסים לזה בחיוך ולא כועסים אבל תמיד יש כאלה שלא אוהבים כלבים והאמת שזה ממש מלחיץ לרכב על אופניים כשסביבך מתרוצץ כלב במעגלים. אפשר ליפול ככה וזה לא נעים.
אחר כך היה המקרה השני הלא נעים עם הגור שרוקי משחק איתו תמיד. הגור הזה גדל במהירות מבהילה ונעשה ממש גדול למרות שהוא בקושי בן חצי שנה. הוא קופץ על רוקי, הופך אותו, רומס אותו, הכל במשחק, אבל ברגע שהבדלי המשקל נעשים גדולים מידי זה מתחיל להיות כנראה מעיק. עד לפני חודש רוקי שמח לשחק איתו אבל לאחרונה הוא מנסה לחמוק ממנו ומסרב לשתף פעולה וההוא מתעקש, מנצל את משקלו העודף, מפיל את רוקי על הדשא ותוקף אותו בכאילו בלי לשים לב שרוקי לא בעניין, אתמול רוקי הדהים אותי כשגילה התנגדות למשחק הפראי הזה וכנראה שנשך אותו קלות. לא ראיתי מה בדיוק קרה, אבל שמעתי את הגור משמיע יבבה חדה וראיתי אותו בורח. זה כבר הגדיש את הסאה, הודעתי לרוקי שזהו, גמרנו עם הטיול להיום, קשרתי אותו והלכתי איתו הביתה, נוזפת בו כל הדרך ונותנת לו להבין שאני כועסת עליו. רוקי רגיש מאוד לשפת הגוף של אנשים ולטון הקול שלהם והוא תמיד יודע מתי כועסים עליו. לא תמיד הוא מבין למה אבל תמיד קולט מתי הוא בצרות.
כבר בדרך הביתה הרגשתי כאבים בצד ימין של המותן והעכוז וכשהגעתי הביתה היה לי עימות לא נעים עם לילי שניסתה להתנצל ולפייס, אבל אני נשארתי כועסת, או כמו שהיא קראה לזה - פסיב אגרסיב. לא יודעת למה, הייתי לגמרי אגרסיב ואמרתי לה ישירות שנעלבתי ושמצידי שלא תבוא יותר הביתה אף פעם. בערב כבר הלכתי עקומה כמו הגיבן מנוטרדם ובבוקר ג'ינג'י היה צריך לטייל פעם עם לוסי ואחר כך עם הכלבים שלנו כי לא הצלחתי לזוז מרוב כאבים. גם לעבוד איתו לא הלכתי היום, כואב לי וגם הגרון כואב והראש... מרגישה חולה.
רק כשאני שוכבת במיטה לא כואב לי אבל כשאני קמה, לשירותים נניח, זה כואב נורא. גיליתי שעדיף להסתובב קצת למרות הכאבים, ושדווקא התנועה מיטיבה איתי. נקווה שעד מחר אני אשתפר ואחזור ללכת כאחד האדם.
אני ולילי כשעוד לא שעממתי אותה
