בלי בלון אדם

 טופי הפצוע

ולוסי הפוצעת

זוכרים את הבלון האדום שישראבלוג היה שם לנו ביום ההולדת? חבל שפה אין את הנוהג החביב הזה. אם היינו בישראבלוג הייתי מקבלת בלון אדום כי היום אני בת 62. הפכתי לקשישה באופן רשמי.

ג'ינג'י דווקא הציע שניסע לאיזה טיול (חשבנו על אגמון החולה) לחגוג את יום הולדתי אבל אני מרגישה כל כך רע שאין לי חשק. האצבע מציקה לי ואני מתקשה להקליד והראש כואב מהחמסין וגם מהלחץ הנפשי. מרגישה ממש חרא, לא מצב רוח שהולם יום הולדת.

נורא מרגיז אותי שהכסף של ביטוח לאומי מתעכב, הודיעו לעוגי שהוא יגיע רק ב 28 לחודש הבא. לדעתי זו פשוט חוצפה והתעמרות. הבן אדם סך הכל החליף מס' חשבון בנק, זה הכל. לעכב לו תשלומים בחודש שלם בגלל זה? גם עורכת הדין שלנו התפוצצה כששמעה על זה אבל לרוע המזל היא נסעה בדיוק לחו"ל ותשוב רק בסוף החודש. גם היא נפגעת מזה כי מגיע לה תשלום אבל אם אין כסף איך נשלם?

אנחנו רוצים למסור את לוסי למישהו שמתאים יותר לטפל בה. עוגי מתנגד כמובן אבל ראשית היא רשומה על שמי אצל הווטרינר העירוני ושנית, אם הוא כל כך אוהב אותה, למה מי שמטייל איתה ומטפל בה אלו אנחנו? הבוקר ג'ינג'י חזר מותש ומתנשף מהטיול איתה כי עוגי התקשה לקום חצי שעה לפני היציאה לעבודה ולטייל עם הכלבה שלו. כל תפיסת העולם שלו מאוד ילדותית ואגואיסטית, והוא פשוט לא רואה את הקשיים העצומים שהוא גורם לנו, וגם אם אומרים ומסבירים הוא לא מצליח להרגיש אמפתיה או לנסות להקל עלינו. הפתרון שלו לבעיה של לוסי הוא השכרת דירה בשבילו כדי שהוא יגור שם איתה. אני כבר יודעת מה זה אומר - אני נותנת צ'קים, דואגת ומסדרת וכל יום צריכה ללכת לבדוק מה קורה אצלו, לנסוע בבוקר להעיר אותו כי קשה לו לקום, להחליף לו כלי מיטה, לקחת בגדים מלוכלכים שהוא אף פעם לא טורח לאסוף במקום אחד, ולהביא נקיים שהוא אף פעם לא טורח לסדר בארון... בקיצור, במקום לטפל בבית אחד אני שוב אצטרך לטפל בשני בתים. קצתי בזה, עייפתי, נמאס לי.

עוד בעיה - מי אחראי לסל השיקום שלו? יש לו 40% נכות נפשית וזה אומר שמשרד הבריאות צריך לדאוג לסל השיקום, אבל איך מסדרים את זה? ברווחה במועצה לא יודעים מה להגיד לי, אולי אשאל את העוסי"ת של המרכז לבריאות הנפש? אני מקווה שאצליח לתפוס אותה כי היא עובדת משרה חלקית ובקושי נמצאת שם. 

נוצר מצב שבמקום לחשוב על עצמי ולדאוג לחיים שלי ואולי אפילו לגנוב גם טיפות של הנאה ונחת אני כל הזמן צריכה לדאוג לעוגי ולכלבים ולנקות ולסדר ולהתרוצץ ולקנות כל מיני דברים ולהדפיס מחאות ותלונות ולשלוח אותן כמובן, ולעצמי לא נשאר לי פנאי.

ומתי כבר ייגמר החמסין האיום הזה? רק שלא תהיה שוב שריפה כמו אז ב 2010.