לילי קיבלה 566 נקודות בפסיכומטרי. ציון לא רע אם נביא בחשבון שהיא למדה רק חודש וחצי ורק מת'. יש לה פטור מאנגלית כי הציון שלה באנגלית גבוה וסוף סוף, באיחור אלגנטי של כמה שנים טובות, גם היא תתחיל ללמוד. הגיע הזמן.
חוץ מזה המצב אצלנו כמו תמיד מסובך. עוגי שאשפז את עצמו במרכז לבריאות הנפש מיד אחרי יום כיפור השתחרר לפני כמה ימים ובהמלצת הרופאים הוא גר עכשיו בבית. הוא לוקח תרופות שגורמות לו לישון המון ולאכול המון. למזלו הוא רזה מאוד ככה שתוספת של כמה ק"ג רק עושה לו טוב. ביטוח לאומי עדיין מתמהמה ולא אישר לו נכות, מה שאומר שהוא לא מרוויח כסף וכל הוצאותיו עלינו. אם יאשרו לו נכות נפשית הוא יוכל לקבל סל שיקום ואולי יעבור לגור בדיור מוגן? בינתיים הדיור המוגן שלו הוא אצלנו וזה בהחלט לא קל.
בתקופה שהוא היה בבית החולים הכלבה שלו הצליחה להסתבך בקרב עם חזיר בר ונפצעה די קשה.
התפירה של הפצעים והטיפול בה הם לא קלים, צריך לתת לה תרופות ולדאוג שתבלע אותן וללכת כל הזמן לביקורת אצל הוטרינרית שלנו, וזה גם יקר.
אני קצת מתביישת ולא נוח לי להגיד את זה אבל די קשה לי עם זה שהוא שוב גר בבית. יש לי פתאום ארבע כלבים שלא ממש מסתדרים זה עם זה. יש בחור בוגר בן 28 שצריך להאכיל ולנקות אחריו ולנדנד לו כמו לילד מתבגר שיתרחץ ויצחצח שיניים ויחליף בגדים. ואם לא די בזה צריך גם לטפל בעניינים שלו, לדאוג לתרופות ולביורוקרטיה המאוד מסובכת של ניהול המחלה שלו וחוץ מזה להמשיך לשלם עבורו שכר דירה אם כי אני כבר לא בטוחה שהוא יחזור לגור לבד.
חוץ מזה יש את צץרץ שבכל הזדמנות בא לאכול בבית ויש לו כמובן כביסה בשפע. בעצם אני מבשלת שוב לשלושה גברים ודואגת לארבע כלבים. לפחות עוגי מטייל עם הכלבה שלו לבד וזה ירד מאיתנו. החשש שלי הוא שהוא לעולם לא יהיה עצמאי דיו ותמיד אצטרך לטפל בו ומה לעשות שאני לא נעשית צעירה יותר? אני כל הזמן מנקה ומבשלת ומכבסת ותולה ומגהצת ומסיעה ומחזירה.
אני כבר כמעט בת 62 מתי אני אוכל לנוח כבר?
בתחילת אוקטובר ציינו 38 שנות נישואים. לא ממש חגגנו את זה כי לא היה לנו זמן אבל קנינו מכונת כביסה חדשה ואחר כך אכלנו ארוחת צהרים בג'ירף. ג'ינג'י אף פעם לא אכל במסעדה הזו וכמעט הצלחתי לעבוד עליו שאוכלים שם בשר ג'ירף. הכמה שעות האלה שבילינו יחד בקניית מכונת כביסה ובמסעדה היו נחמדות מאוד ונתנו לי קצת אוויר לנשימה ואחר כך היינו צריכים לחזור כמובן לצרות ולבעיות המשפחתיות שעושה רושם שהן רק מתרבות כל הזמן.
חוץ מזה המצב אצלנו כמו תמיד מסובך. עוגי שאשפז את עצמו במרכז לבריאות הנפש מיד אחרי יום כיפור השתחרר לפני כמה ימים ובהמלצת הרופאים הוא גר עכשיו בבית. הוא לוקח תרופות שגורמות לו לישון המון ולאכול המון. למזלו הוא רזה מאוד ככה שתוספת של כמה ק"ג רק עושה לו טוב. ביטוח לאומי עדיין מתמהמה ולא אישר לו נכות, מה שאומר שהוא לא מרוויח כסף וכל הוצאותיו עלינו. אם יאשרו לו נכות נפשית הוא יוכל לקבל סל שיקום ואולי יעבור לגור בדיור מוגן? בינתיים הדיור המוגן שלו הוא אצלנו וזה בהחלט לא קל.
בתקופה שהוא היה בבית החולים הכלבה שלו הצליחה להסתבך בקרב עם חזיר בר ונפצעה די קשה.
התפירה של הפצעים והטיפול בה הם לא קלים, צריך לתת לה תרופות ולדאוג שתבלע אותן וללכת כל הזמן לביקורת אצל הוטרינרית שלנו, וזה גם יקר.
לוסי הפצועה
לבושה בחולצה כדי שלא תגרד את הפצעים עם הרגל
חוץ מזה יש את צץרץ שבכל הזדמנות בא לאכול בבית ויש לו כמובן כביסה בשפע. בעצם אני מבשלת שוב לשלושה גברים ודואגת לארבע כלבים. לפחות עוגי מטייל עם הכלבה שלו לבד וזה ירד מאיתנו. החשש שלי הוא שהוא לעולם לא יהיה עצמאי דיו ותמיד אצטרך לטפל בו ומה לעשות שאני לא נעשית צעירה יותר? אני כל הזמן מנקה ומבשלת ומכבסת ותולה ומגהצת ומסיעה ומחזירה.
אני כבר כמעט בת 62 מתי אני אוכל לנוח כבר?
בתחילת אוקטובר ציינו 38 שנות נישואים. לא ממש חגגנו את זה כי לא היה לנו זמן אבל קנינו מכונת כביסה חדשה ואחר כך אכלנו ארוחת צהרים בג'ירף. ג'ינג'י אף פעם לא אכל במסעדה הזו וכמעט הצלחתי לעבוד עליו שאוכלים שם בשר ג'ירף. הכמה שעות האלה שבילינו יחד בקניית מכונת כביסה ובמסעדה היו נחמדות מאוד ונתנו לי קצת אוויר לנשימה ואחר כך היינו צריכים לחזור כמובן לצרות ולבעיות המשפחתיות שעושה רושם שהן רק מתרבות כל הזמן.
כך היינו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה