רצף של חוסר מזל ובעיות לא מובנות מירר את חיי בימים האחרונים. קודם כל הכסף, הוא לא הגיע, פשוט אין. יש איזה בלבול במספר החשבון והם עוד לא וידאו שהחשבון של עוגי הוא באמת החשבון שלו והכסף מתעכב.
ומילא הכסף אבל ההמשך גרוע יותר. אתמול עשיתי שטות נוראית. פתחתי את הדלת בלי לזכור שלוסי, הרוטווילרית של עוגי משוחררת. טופי יצא החוצה ותוך שנייה היא התנפלה עליו ופשוט לא שחררה. מזל שצץרץ וג'ינג'י היו בבית, הם נאבקו דקות ארוכות עד שהצליחו לנתק אותה ממנו.
זה היה נורא ואיום וההמשך היה רע באותה מידה. לקחנו את טופי האומלל לווטרינרית שלנו והיא לא הצליחה בשום פנים ואופן לתת לו זריקת הרדמה. הוא שונא זריקות והיה לחוץ נורא בגלל הקרב וגם דימם בצורה מפחידה. את מחסום הפה הוא העיף בקלות ונשך אותי באצבע ובסוף נאלצנו לקחת אותו הביתה עם מרשם לכדורי הרגעה לכלבים. רק הבוקר בעזרת הכדורים, מחסום פה רציני ושתי עוזרות הצלחנו לתת לו זריקה. החזרתי אותו הביתה בערב והוא נרדם שוב במכונית ומסרב לצאת.
אני מניחה שבסוף הוא יתעשת ויצא, רק שלא ישתין לי באוטו. נשארה הבעיה של לוסי. עוגי נכנס לדיכאון כשהודענו לו שאנחנו רוצים להיפטר ממנה, רב וכעס והתווכח, אבל אחרי מה שראינו אתמול חטפנו פחד ואנחנו פשוט לא מוכנים לחיות ככה יותר. פתאום הבנו כמה היא מסוכנת ואיזה נזק היא יכולה לעשות ואנחנו מסרבים להתמודד יותר עם כלבה כזו. לא בחרנו בה ולא רצינו אותה ועוגי לא מספיק בוגר כדי להיות אחראי על כלב מהסוג הזה. הוא בקושי מצליח להיות אחראי על עצמו.
החלטנו שהחיים שלנו מספיק קשים ומסובכים גם ככה, לא צריך להוסיף להם גם רוטווילרית עצבנית. חייבים למצוא לה בית טוב ומסודר ולשחרר אותה.
ומילא הכסף אבל ההמשך גרוע יותר. אתמול עשיתי שטות נוראית. פתחתי את הדלת בלי לזכור שלוסי, הרוטווילרית של עוגי משוחררת. טופי יצא החוצה ותוך שנייה היא התנפלה עליו ופשוט לא שחררה. מזל שצץרץ וג'ינג'י היו בבית, הם נאבקו דקות ארוכות עד שהצליחו לנתק אותה ממנו.
זה היה נורא ואיום וההמשך היה רע באותה מידה. לקחנו את טופי האומלל לווטרינרית שלנו והיא לא הצליחה בשום פנים ואופן לתת לו זריקת הרדמה. הוא שונא זריקות והיה לחוץ נורא בגלל הקרב וגם דימם בצורה מפחידה. את מחסום הפה הוא העיף בקלות ונשך אותי באצבע ובסוף נאלצנו לקחת אותו הביתה עם מרשם לכדורי הרגעה לכלבים. רק הבוקר בעזרת הכדורים, מחסום פה רציני ושתי עוזרות הצלחנו לתת לו זריקה. החזרתי אותו הביתה בערב והוא נרדם שוב במכונית ומסרב לצאת.
אני מניחה שבסוף הוא יתעשת ויצא, רק שלא ישתין לי באוטו. נשארה הבעיה של לוסי. עוגי נכנס לדיכאון כשהודענו לו שאנחנו רוצים להיפטר ממנה, רב וכעס והתווכח, אבל אחרי מה שראינו אתמול חטפנו פחד ואנחנו פשוט לא מוכנים לחיות ככה יותר. פתאום הבנו כמה היא מסוכנת ואיזה נזק היא יכולה לעשות ואנחנו מסרבים להתמודד יותר עם כלבה כזו. לא בחרנו בה ולא רצינו אותה ועוגי לא מספיק בוגר כדי להיות אחראי על כלב מהסוג הזה. הוא בקושי מצליח להיות אחראי על עצמו.
החלטנו שהחיים שלנו מספיק קשים ומסובכים גם ככה, לא צריך להוסיף להם גם רוטווילרית עצבנית. חייבים למצוא לה בית טוב ומסודר ולשחרר אותה.
טופי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה