מלך הכלבים

היה שבוע עמוס מאוד גם באירועים מתוכננים וגם בבלתמי"ם מציקים. קודם כל הייתה החתונה. אני מתעבת חתונות, משום מה הן תמיד רועשות להחריד וקשה לי עם זה. בכל זאת הלכנו כי הכלה היא בתה של השכנה שלנו ואנחנו מכירים אותה עוד מלפני שנולדה ולפעמים פשוט חייבים.
האולם היה יפה והבופה נדיב ועשיר אבל משום מה הפעילו מיזוג שמתאים לקיץ וכולם קפאו מקור ומה שעוד יותר רע - המוזיקה. מוזיקה רעשנית שהלמה בראשי בצורה איומה. הכלה והחתן בוששו לבוא ואחרי שעה פשוט נמאס לנו וברחנו הביתה. אחר כך התברר שהחופה נערכה רק בעשר בלילה, אבל לפחות נהנינו מהבופה.
למחרת ג'ינג'י יצא כדרכו לטיול עם הכלבים וחזר עם טופי נטול תחבושות. איכשהו הוא הצליח להעיף מעליו את התחבושת ואת החולצה שהלבישו עליו כדי להגן עליו. חשנו לווטרינרית שלנו ושוב זריקת טשטוש ושוב חבישה והפעם עם סיכות ורשת מיוחדת שצריכה לחזק את כל העסק ומעליו חולצה חדשה (הפעם משהו ישן של לילי). החזרנו אותו הביתה רדום עדיין, נישא בתוך שמיכה ששמשה כאלונקה. הרופאה ביקשה שלא נשאיר אותו לבד במצב הזה וכדי שלא נחמיץ את ההצגה הזעקנו את צץרץ שיהיה שמרכלב. בזמן שאנחנו בילינו בהצגה הוא למד ושמר וגם נאלץ לשטוף את הפטיו כי לוסי שהייתה קשורה שם עשתה את צרכיה על הרצפה למרות שעוגי טייל איתה כמה שעות קודם.
ההצגה "מלך הכלבים" הייתה מעניינת מאוד, הפעם לבשנו בגדים חמים ולא סבלנו מקור. פגשנו המון אנשים מהקריה ולהפתעתנו מצד אחד שלנו ישבה מורה לשעבר של ג'ינג'י שלימדה אותו בבית הספר היסודי, ומצד שני בחורה שלמדה איתו בבית הספר התיכון. היה חמים וביתי. טופי ישן בשקט כל הלילה וקם רק למחרת, שמח וטוב לב.
ולמרבה השמחה למחרת התקשרו מביטוח לאומי ובישרו לעוגי שהכסף שהובטח נכנס לחשבונו והפעם זה באמת היה נכון. הקלה גדולה. עכשיו נראה מה יקרה קודם, נצליח למצוא מישהו שייקח את לוסי או שנצליח למצוא דירה מתאימה לעוגי שתהיה זולה וקרובה אלינו ושבעל הבית יסכים להכניס גם כלב.