הפוסט האחרון של כמו מניפה העלה דמעות בעיני. פתאום קלטתי שגם אנחנו... הרי גם עוגי ניסה להתאבד ואפילו פעמיים. זה נטל שמעיק מאוד לשאת, כל הזמן כאילו מרחף מעל הראש ענן שחור ומבשר רעות.
אתמול הגיע סוף סוף הזמן לניתוח שהוא ציפה לו כבר מעל חצי שנה. ניקו את רצפת הפה, הוציאו שוב אבן מבלוטת הרוק ואת השאריות שלה ואולי סוף סוף יהיה לו קצת שקט ומנוח מהכאבים הפיזיים?
היה לי אתמול יום עמוס להחריד, בניגוד לשאר הימים שגם הם מאוד מאוד עמוסים ומלאים במטלות קטנות ומרגיזות שדחוף מאוד לעשות. למזלי הטוב צץרץ היה פנוי והסיע אותו לבית החולים - ביקשו שיגיע בשש וחצי בבוקר - ומשום מה (אולי בגלל הצער והחרטה שאני לא יכולה להיות איתו בבית החולים) לא הצלחתי להירדם באותו לילה. זה כמעט אף פעם לא קורה לי אבל הפעם קרה ובגדול. השינה ברחה ממני ובבוקר הייתי מותשת ועצבנית וסבלתי מכאב ראש נוראי. הכלבים קיבלו באותו בוקר טיול קצר מאוד כי פשוט לא היה לי כוח. אחר כך כבר החלו כל ההתרוצצויות הרגילות. לנסוע, להביא, להחזיר, לקחת, להתקשר, לברר... וכל הזמן המועקה הזו שהילד לבד בבית חולים, עובר הרדמה וניתוח לגמרי לבד.
בצהריים הוא התקשר ונשמע די טוב אבל עייף והבטיח לחזור כבר מחר. הבטחתי שאבוא לקחת אותו ושאלתי אם הוא רוצה שנבוא לבקר. הוא אמר שלא, חבל שניסע כי הוא הולך לישון ואז התקשר ג'ינג'י וביקש שאסע ואביא משהו דחוף ובאמת נסעתי, עם הכלבים, ואפילו טיילתי אתם קצת ופתאום עוגי מתקשר, משחררים אותי, תוכלי לבוא לקחת אותי?
השעה הייתה כבר אחרי שמונה בערב, אני שונאת לנהוג בלילה ומה עם העייפות שהלכה והצטברה במשך היום... חוץ מזה הרכב לא היה בכלל אצלי כי ג'ינג'י נסע לטקס סיום החפירות ואפילו נעלב קצת שסירבתי לבוא בגלל העייפות.
למזלי צץרץ שוב בא לעזרה ועוגי שוב בבית. אפילו בכלבה שלו לא היינו צריכים לטפל כי הבן של בעלת הבית שלו התנדב לעשות זאת.
חוץ מזה הכל כרגיל - אחרי שהמכונת כביסה תוקנה החליט המזגן בסלון להתקלקל. אני יושבת פה וממתינה לטכנאי מזגנים וגם לשליח של הוט שיביא לי ממיר חדש כי הממיר של חמותי שמתעקשת על הוט (נכון יותר התעקשה כי כיום היא לא מתעקשת יותר על כלום ובקושי מדברת) התקלקל. השליח מאחר וגם הטכנאי לא נראה באופק, רק הראש שלי עדיין כואב.
אתמול הגיע סוף סוף הזמן לניתוח שהוא ציפה לו כבר מעל חצי שנה. ניקו את רצפת הפה, הוציאו שוב אבן מבלוטת הרוק ואת השאריות שלה ואולי סוף סוף יהיה לו קצת שקט ומנוח מהכאבים הפיזיים?
היה לי אתמול יום עמוס להחריד, בניגוד לשאר הימים שגם הם מאוד מאוד עמוסים ומלאים במטלות קטנות ומרגיזות שדחוף מאוד לעשות. למזלי הטוב צץרץ היה פנוי והסיע אותו לבית החולים - ביקשו שיגיע בשש וחצי בבוקר - ומשום מה (אולי בגלל הצער והחרטה שאני לא יכולה להיות איתו בבית החולים) לא הצלחתי להירדם באותו לילה. זה כמעט אף פעם לא קורה לי אבל הפעם קרה ובגדול. השינה ברחה ממני ובבוקר הייתי מותשת ועצבנית וסבלתי מכאב ראש נוראי. הכלבים קיבלו באותו בוקר טיול קצר מאוד כי פשוט לא היה לי כוח. אחר כך כבר החלו כל ההתרוצצויות הרגילות. לנסוע, להביא, להחזיר, לקחת, להתקשר, לברר... וכל הזמן המועקה הזו שהילד לבד בבית חולים, עובר הרדמה וניתוח לגמרי לבד.
בצהריים הוא התקשר ונשמע די טוב אבל עייף והבטיח לחזור כבר מחר. הבטחתי שאבוא לקחת אותו ושאלתי אם הוא רוצה שנבוא לבקר. הוא אמר שלא, חבל שניסע כי הוא הולך לישון ואז התקשר ג'ינג'י וביקש שאסע ואביא משהו דחוף ובאמת נסעתי, עם הכלבים, ואפילו טיילתי אתם קצת ופתאום עוגי מתקשר, משחררים אותי, תוכלי לבוא לקחת אותי?
השעה הייתה כבר אחרי שמונה בערב, אני שונאת לנהוג בלילה ומה עם העייפות שהלכה והצטברה במשך היום... חוץ מזה הרכב לא היה בכלל אצלי כי ג'ינג'י נסע לטקס סיום החפירות ואפילו נעלב קצת שסירבתי לבוא בגלל העייפות.
למזלי צץרץ שוב בא לעזרה ועוגי שוב בבית. אפילו בכלבה שלו לא היינו צריכים לטפל כי הבן של בעלת הבית שלו התנדב לעשות זאת.
חוץ מזה הכל כרגיל - אחרי שהמכונת כביסה תוקנה החליט המזגן בסלון להתקלקל. אני יושבת פה וממתינה לטכנאי מזגנים וגם לשליח של הוט שיביא לי ממיר חדש כי הממיר של חמותי שמתעקשת על הוט (נכון יותר התעקשה כי כיום היא לא מתעקשת יותר על כלום ובקושי מדברת) התקלקל. השליח מאחר וגם הטכנאי לא נראה באופק, רק הראש שלי עדיין כואב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה