עוגי עבד עד לאחרונה כטבח במה שמוגדר בית תענוגים או בעברית פשוטה - בפאב. מובן שבעל הבית סגר את הפאב בגלל הקורונה ועוגי נותר מובטל עקב חל"ת.
עקבתי אחרי ההוראות וניסיתי לרשום אותו במשרד התעסוקה כדי שיקבל דמי אבטלה. היה קשה וכל הזמן האתר היה מושבת עקב עומס. הבוקר קמתי בחמש והצלחתי סוף סוף להיכנס לאתר של משרד התעסוקה. משם עברתי בקלילות מפתיעה לאתר של הביטוח הלאומי ואחרי שהזעתי והתאמצתי והתעצבנתי הצלחתי למלא הכל ולשלוח תביעה לדמי אבטלה.
הבעיה לא הייתה בטופס המקוון של ביטוח לאומי, שגם הוא די מסובך, אלא בהיסטוריה התעסוקתית של עוגי שמחליף מקום עבודה כל חודשיים שלושה. בחצי שנה האחרונה הוא עבד כל חודש, אבל בשנה שעברה הוא החסיר חודשיים עקב אשפוזים. אין לו שנת עבודה רצופה, ואני מאוד מקווה שיסתפקו, כמו שהודיעו בחדשות, רק בחצי שנה של עבודה רצופה. נקווה שזה לא פייק ניוז ולא יתעקשו בקפדנות על כל הנהלים טרום הקורונה.
גם אם הוא לא יקבל דמי אבטלה הוא גר אצלנו ככה שהוא לא ייזרק לרחוב ובטח לא ילך רעב, אבל גם ההכנסות שלנו יפגעו בגלל הקורונה, ואני מעדיפה שהוא יממן בכוחות עצמו את הסיגריות שלו.
איזה מזל ששמרתי את כל תלושי המשכורת שלו במחשב, ושהתעקשתי עם כל מקומות העבודה הרבים מספור שלו שיתנו לו תלושי משכורת. זה היה הרבה פחות פשוט ממה שחושבים.
כרגע אני מרגישה כאילו ניצחתי דרקון ענק יורק אש בירוקרטית ומאוד גאה בעצמי.
חוץ מזה לאושרי ולרווחתי גם הדיון שלו בבית משפט התייתר כי בית המשפט בחוכמתו הרבה החליט שאפשר לפתור את עניינו של עוגי בלי שהוא יתייצב בבית המשפט, מה שאומר שהתהליך של ההפטר מתקיים בלעדיו, ואני לא צריכה יותר למלא דוחו"ת של הכונ"ר. ומי שלא מבין על מה אני מדברת אשריו, מי ייתן ולא תבינו את זה לעולם.
אגב, מי שתוהה למה בחור שעוד מעט ימלאו לו שלושים לא מטפל לבד בעסקיו, ומטיל הכל על אימו הקשישה והעייפה פשוט לא מכיר את עוגי. אם הוא היה צריך לטפל בכל העניינים האלה לא היה קורה כלום, או כמו שקוראים לזה בעורך דינית - הוא בחיים לא היה ממצה את זכויותיו. ואל תגידו זו הבעיה שלו, כי אם אין לו כסף זו הופכת להיות הבעיה שלנו.
על הדרך אני לומדת להתמודד עם נפתולי הבירוקרטיה השנואה עלי שכל חיי ניסיתי לחמוק ממנה, ומצליחה בזה לא רע.
כנראה שעוגי הוא השיעור שלי בחיים.
עקבתי אחרי ההוראות וניסיתי לרשום אותו במשרד התעסוקה כדי שיקבל דמי אבטלה. היה קשה וכל הזמן האתר היה מושבת עקב עומס. הבוקר קמתי בחמש והצלחתי סוף סוף להיכנס לאתר של משרד התעסוקה. משם עברתי בקלילות מפתיעה לאתר של הביטוח הלאומי ואחרי שהזעתי והתאמצתי והתעצבנתי הצלחתי למלא הכל ולשלוח תביעה לדמי אבטלה.
הבעיה לא הייתה בטופס המקוון של ביטוח לאומי, שגם הוא די מסובך, אלא בהיסטוריה התעסוקתית של עוגי שמחליף מקום עבודה כל חודשיים שלושה. בחצי שנה האחרונה הוא עבד כל חודש, אבל בשנה שעברה הוא החסיר חודשיים עקב אשפוזים. אין לו שנת עבודה רצופה, ואני מאוד מקווה שיסתפקו, כמו שהודיעו בחדשות, רק בחצי שנה של עבודה רצופה. נקווה שזה לא פייק ניוז ולא יתעקשו בקפדנות על כל הנהלים טרום הקורונה.
גם אם הוא לא יקבל דמי אבטלה הוא גר אצלנו ככה שהוא לא ייזרק לרחוב ובטח לא ילך רעב, אבל גם ההכנסות שלנו יפגעו בגלל הקורונה, ואני מעדיפה שהוא יממן בכוחות עצמו את הסיגריות שלו.
איזה מזל ששמרתי את כל תלושי המשכורת שלו במחשב, ושהתעקשתי עם כל מקומות העבודה הרבים מספור שלו שיתנו לו תלושי משכורת. זה היה הרבה פחות פשוט ממה שחושבים.
כרגע אני מרגישה כאילו ניצחתי דרקון ענק יורק אש בירוקרטית ומאוד גאה בעצמי.
חוץ מזה לאושרי ולרווחתי גם הדיון שלו בבית משפט התייתר כי בית המשפט בחוכמתו הרבה החליט שאפשר לפתור את עניינו של עוגי בלי שהוא יתייצב בבית המשפט, מה שאומר שהתהליך של ההפטר מתקיים בלעדיו, ואני לא צריכה יותר למלא דוחו"ת של הכונ"ר. ומי שלא מבין על מה אני מדברת אשריו, מי ייתן ולא תבינו את זה לעולם.
אגב, מי שתוהה למה בחור שעוד מעט ימלאו לו שלושים לא מטפל לבד בעסקיו, ומטיל הכל על אימו הקשישה והעייפה פשוט לא מכיר את עוגי. אם הוא היה צריך לטפל בכל העניינים האלה לא היה קורה כלום, או כמו שקוראים לזה בעורך דינית - הוא בחיים לא היה ממצה את זכויותיו. ואל תגידו זו הבעיה שלו, כי אם אין לו כסף זו הופכת להיות הבעיה שלנו.
על הדרך אני לומדת להתמודד עם נפתולי הבירוקרטיה השנואה עלי שכל חיי ניסיתי לחמוק ממנה, ומצליחה בזה לא רע.
כנראה שעוגי הוא השיעור שלי בחיים.
עוגי וחבר
