מחר תתחיל שנת 2020. אני עדיין לא לגמרי מאמינה שהגעתי עד הלום. במאה הקודמת, בסוף שנות התשעים, עבדתי כמזכירה זוטרה אצל איזה מתכנן פרוייקטים או משהו בדומה. לא ממש זוכרת מה היה התואר שלו. המשרד כבר לא קיים ואין לי מושג איפה נמצאים כיום האנשים שעבדתי אתם.
הייתי אז בת 43, אימא לשלוש ילדים קטנים, והרגשתי די אבודה ומבולבלת אחרי שעזבתי את הטכניון בו עבדתי מאז שהשתחררתי מהצבא. לאט ובהיסוס בהתחלתי להתוודע לעולם המחשבים שנראה לי מסובך וקשה, ובעיקר חיפשתי את עצמי ואת מקומי בעולם המקצועי.
אני זוכרת היטב איך הקשבנו ברדיו להקראת פסק הדין של דרעי (1999) ואיך היינו מכינות כיבוד לישיבות תכנון של כל מיני מהנדסים וכלכלנים חשובים של כל מיני ישובים בפריפריה שעסקו בתכנון העתיד שאמור היה להתרחש בשנת 2020 שנה שנראתה לי כאילו היא נמצאת מעבר להרי החושך.
חישוב זריז הראה לי שבשנה הזו, שכמובן לא תגיע לעולם, אהיה בת 63. בזמנו זה היה פשוט בלתי נתפס, וחוץ מזה הייתי משוכנעת שלא נשרוד את באג 2000 אז מה הטעם לדאוג למה שיקרה בעוד 20 שנה.
למרבה השמחה שרדנו את הבאג שלא היה לא נברא ואחר כך מצאתי עבודה בבית מלאכה והייתי שם 10 שנים תמימות שרובן היו לא רעות, וגם הילדים גדלו... כיום אני באמת בת 63 ואפילו לא מרגישה כל כך קשישה.
אתמול בזמן טיפול הפלדנקרייז הגעתי לתובנה הלא ממש מפתיעה שכל בעיות כאבי הגב שלי החלו בגלל הרגל ששברתי לפני 10 שנים. המורה שלי הדגימה לי איך אני הולכת, עם ראש מושפל וברכינה קדימה, מה שגורם לי לכאבי גב שמפריעים לי ללכת. פעם הלכתי המון ואהבתי ללכת ברגל ופתאום זה נגמר, הולכת כמה דקות וחייבת לשבת בגלל כאבי גב מעיקים. לדעתה זה נובע מהיציבה הלא נכונה שלי שנובעת מהטראומה של שבירת הרגל. בשיעורי הפלדנקרייז שאני עושה בקבוצה אני ממש טובה (ככה היא אמרה) גמישה וחזקה יותר מבנות צעירות ממני אבל ברגע שאני עומדת כל הביטחון נעלם, היציבה מתעקמת והתוצאה - כאבי גב.
כששוחחנו על זה נזכרתי איך תוך כדי הליכה החלקתי ונפלתי פתאום, נפילה ששינתה את כל חיי וערערה לגמרי את הביטחון שלי בעצמי, ותוך כדי היזכרות נתפס לי הגב. הקשר הזה בין גוף לנפש לא מפסיק להפתיע אותי.
המורה עודדה אותי שאני מסוגלת ויכולה להשתפר, שכבר המצב שלי טוב יותר ממה שהיה לפני כמה חודשים ושהיא בטוחה שאצליח להחזיר לעצמי את הביטחון והיכולות שהיו לי פעם.
אני מאחלת לעצמי שזה מה שיקרה לי בשנה החדשה, שאתמיד בשיעורים ואלך זקופה וגמישה יותר ושלא יכאב לי יותר הגב תוך כדי הליכה. אני אמנם כבר לא צעירה אבל מקווה שיש לפני עוד שנים רבות של חיים ואני רוצה לבלות אותן כשאני פעילה ובריאה.
פעם טיילתי המון ולא כאב לי כלום. פעם גם הייתי חטובה, פשוט מדהים!
הייתי אז בת 43, אימא לשלוש ילדים קטנים, והרגשתי די אבודה ומבולבלת אחרי שעזבתי את הטכניון בו עבדתי מאז שהשתחררתי מהצבא. לאט ובהיסוס בהתחלתי להתוודע לעולם המחשבים שנראה לי מסובך וקשה, ובעיקר חיפשתי את עצמי ואת מקומי בעולם המקצועי.
אני זוכרת היטב איך הקשבנו ברדיו להקראת פסק הדין של דרעי (1999) ואיך היינו מכינות כיבוד לישיבות תכנון של כל מיני מהנדסים וכלכלנים חשובים של כל מיני ישובים בפריפריה שעסקו בתכנון העתיד שאמור היה להתרחש בשנת 2020 שנה שנראתה לי כאילו היא נמצאת מעבר להרי החושך.
חישוב זריז הראה לי שבשנה הזו, שכמובן לא תגיע לעולם, אהיה בת 63. בזמנו זה היה פשוט בלתי נתפס, וחוץ מזה הייתי משוכנעת שלא נשרוד את באג 2000 אז מה הטעם לדאוג למה שיקרה בעוד 20 שנה.
למרבה השמחה שרדנו את הבאג שלא היה לא נברא ואחר כך מצאתי עבודה בבית מלאכה והייתי שם 10 שנים תמימות שרובן היו לא רעות, וגם הילדים גדלו... כיום אני באמת בת 63 ואפילו לא מרגישה כל כך קשישה.
אתמול בזמן טיפול הפלדנקרייז הגעתי לתובנה הלא ממש מפתיעה שכל בעיות כאבי הגב שלי החלו בגלל הרגל ששברתי לפני 10 שנים. המורה שלי הדגימה לי איך אני הולכת, עם ראש מושפל וברכינה קדימה, מה שגורם לי לכאבי גב שמפריעים לי ללכת. פעם הלכתי המון ואהבתי ללכת ברגל ופתאום זה נגמר, הולכת כמה דקות וחייבת לשבת בגלל כאבי גב מעיקים. לדעתה זה נובע מהיציבה הלא נכונה שלי שנובעת מהטראומה של שבירת הרגל. בשיעורי הפלדנקרייז שאני עושה בקבוצה אני ממש טובה (ככה היא אמרה) גמישה וחזקה יותר מבנות צעירות ממני אבל ברגע שאני עומדת כל הביטחון נעלם, היציבה מתעקמת והתוצאה - כאבי גב.
כששוחחנו על זה נזכרתי איך תוך כדי הליכה החלקתי ונפלתי פתאום, נפילה ששינתה את כל חיי וערערה לגמרי את הביטחון שלי בעצמי, ותוך כדי היזכרות נתפס לי הגב. הקשר הזה בין גוף לנפש לא מפסיק להפתיע אותי.
המורה עודדה אותי שאני מסוגלת ויכולה להשתפר, שכבר המצב שלי טוב יותר ממה שהיה לפני כמה חודשים ושהיא בטוחה שאצליח להחזיר לעצמי את הביטחון והיכולות שהיו לי פעם.
אני מאחלת לעצמי שזה מה שיקרה לי בשנה החדשה, שאתמיד בשיעורים ואלך זקופה וגמישה יותר ושלא יכאב לי יותר הגב תוך כדי הליכה. אני אמנם כבר לא צעירה אבל מקווה שיש לפני עוד שנים רבות של חיים ואני רוצה לבלות אותן כשאני פעילה ובריאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה