ישראבלוג ואני כבר לא, אבל נחמד לשמור על המסורת ולהעניק לעצמי בלון אדום לכבוד יום הולדתי השישים ושלוש.
הייתה שנה קשה מאוד, בעיקר בגלל בעיות הבריאות של אימא והדאגה לה ולאבא. לכן החלטתי שמגיע לי ולג'ינג'י פינוק נחמד והזמנתי לנו כרטיסים לסרט 'קצפת ודובדבנים' שממש במקרה מציג באולם הקולנוע הסמוך לביתנו.
ואם חלילה הסרט יאכזב הזמנתי כבר באותה הזדמנות כרטיסים למופע של להקה בשם אוברטון ששרה בעוד שבועיים שירים של הביטלס, גם כן באותו אולם חביב הסמוך לביתנו. שיהיה למה לצפות בהמשך החודש.
לצערי אין הרבה חדשות טובות חוץ מזה. אימא עדיין מאושפזת בבית חולים שיקומי בחיפה, עדיין כואב לה והיא עדיין משותקת. עושה פיזיותרפיה שלא כל כך עוזרת ומחכה שהמצב ישתפר. אבא שוהה ליד מיטתה משש בבוקר עד שבע בערב ואני וג'ינג'י מתרוצצים ומחפשים לה כיסא שיורד במדרגות ושאר עזרים לנכים ומחכים לאישור לעובדת סיעוד זרה. אבא מתעקש להמשיך לגור בדירה שלהם שממש לא מתאימה למצב של אימא אבל הוא אוהב את הדירה וחש שם מוגן ובטוח. נצטרך לעשות שם שינויים כדי להפוך את הדירה לנוחה בשביל אימא ולאבא קשה מאוד עם שינויים. יש ויכוחים ודיונים והרבה אנחות וגם קצת דמעות. וכמובן שגם המון בירוקרטיה מתישה עם קופת חולים וביטוח לאומי ומתחת לזה גם תקווה שאולי בכל זאת המצב ישתפר קצת ושהניתוח לא היה לשווא? לפחות שיפסיק לכאוב לה כל כך, הלוואי.
הייתה שנה קשה מאוד, בעיקר בגלל בעיות הבריאות של אימא והדאגה לה ולאבא. לכן החלטתי שמגיע לי ולג'ינג'י פינוק נחמד והזמנתי לנו כרטיסים לסרט 'קצפת ודובדבנים' שממש במקרה מציג באולם הקולנוע הסמוך לביתנו.
ואם חלילה הסרט יאכזב הזמנתי כבר באותה הזדמנות כרטיסים למופע של להקה בשם אוברטון ששרה בעוד שבועיים שירים של הביטלס, גם כן באותו אולם חביב הסמוך לביתנו. שיהיה למה לצפות בהמשך החודש.
לצערי אין הרבה חדשות טובות חוץ מזה. אימא עדיין מאושפזת בבית חולים שיקומי בחיפה, עדיין כואב לה והיא עדיין משותקת. עושה פיזיותרפיה שלא כל כך עוזרת ומחכה שהמצב ישתפר. אבא שוהה ליד מיטתה משש בבוקר עד שבע בערב ואני וג'ינג'י מתרוצצים ומחפשים לה כיסא שיורד במדרגות ושאר עזרים לנכים ומחכים לאישור לעובדת סיעוד זרה. אבא מתעקש להמשיך לגור בדירה שלהם שממש לא מתאימה למצב של אימא אבל הוא אוהב את הדירה וחש שם מוגן ובטוח. נצטרך לעשות שם שינויים כדי להפוך את הדירה לנוחה בשביל אימא ולאבא קשה מאוד עם שינויים. יש ויכוחים ודיונים והרבה אנחות וגם קצת דמעות. וכמובן שגם המון בירוקרטיה מתישה עם קופת חולים וביטוח לאומי ומתחת לזה גם תקווה שאולי בכל זאת המצב ישתפר קצת ושהניתוח לא היה לשווא? לפחות שיפסיק לכאוב לה כל כך, הלוואי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה