יום שלישי, 3 בדצמבר 2019

הכנות, הכנות ועוד הכנות

לפני כעשרה ימים הודיעו להורי שביום שישי זה, כלומר בשישי לדצמבר אימא חוזרת הביתה. כולנו נכנסנו לאטרף של הכנות ותכנונים. אבא התעקש לקנות הכל חדש ולא הסכים לקחת ציוד מ'יד שרה' זה מה שמקובל לעשות. אחר כך קונים דרך משרד הבריאות שגובה רק 10% ממחיר הציוד אבל נותן דברים מחודשים, כלומר לא ממש חדשים.
הורי גילו אנינות מפתיעה וסירבו בתוקף. מיטה סיעודית חדשה, מיזרון ויסקו והדובדבן שבקצפת - מנוף משוכלל תוצרת שבדיה שעולה 19 אלף ש"ח. יש מנוף ערסל פשוט שכולם משתמשים בו אבל להורי זה לא מתאים, הם צריכים משהו משוכלל יותר.
חוץ מזה הזמנו ארון בגדים חדש כדי שאבא יוכל להעביר את הבגדים שלו מהחדר שנועד למטפלת שלמרבה הצער טרם נמצאה. התקשרתי לפחות לחמש עשרה חברות כוח אדם ולאף אחת לא היה מה להציע לי. מטפלות נרתעות מטיפול באישה שיש לה גם בן זוג כי אז היא צריכה לבשל ולנקות לשניים, ככה נאמר לי, וחוץ מזה המון מטפלות נסעו לחופשת מולדת לכריסמס.
חוץ מזה אבא מתעקש שיהיה להם גם מדרגון יקר להחריד שיגיע ביום ראשון ובעזרתו אפשר יהיה להוריד את אימא במדרגות. בתחילת השבוע כשהביאו את המיטה הגיע יחד איתה גם מזרון מיוחד לפצעי לחץ. אבא חזר בלילה וראה אותו וחטף התקף זעם היסטרי מרוב כעס. הוא לא רוצה את המזרון הזה, הוא רוצה רק מזרון ויסקו והוא רוצה מדרגון והוא חייב מנוף של חברת מוליפט והוא חייב הכל עד סוף השבוע!
כל מי שהתקשרתי אליו בנוגע למנוף אמר שאין לו אותו במלאי. למרבה המזל הצלחתי לאתר ברחובות חברה שהחזיקה מכשיר כזה ושכנעתי אותם לשלוח אותו להדגמה בבית חולים פלימן. הבטחתי שאם הוא יתאים אני כבר אקח אותו הביתה. הם באמת הגיעו היום והדגימו אותו על אימא. אבא שילם ואנחנו לקחנו את המנוף הביתה ברכב הגדול שלנו, וכדי שלא יזוז מפה לשם במכונית ישבתי על הרצפה לצידו ואחזתי בו עד שהגענו הביתה.

אם לא די בכך הייתה גם הבעיה של הרהיטים המיותרים. אבא החליט שהמיטה של אימא תהיה בסלון ולכן צריך לפנות ממנו ספה וכורסא ואת השטיח הענקי שהם קנו עוד כשלילי הייתה תינוקת. הוא היה כל כך לחוץ וחפר לנו כל כך הרבה זמן בקשר לרהיטים האלה עד שאתמול גייסתי את הבנים והבעל והם העבירו את הרהיטים אלינו. הם היו נורא כבדים ולא היה לנו מקום לשים אותם ולכן הנחנו את הכורסא והספה בפטיו ואת השטיח הכבד להחריד דחפנו לחדר המדרגות. פירסמתי אותם ביד2 ובפשפשוק ונכון לעכשיו הצלחתי למכור רק את הכורסא. ג'ינג'י היה כל כך מותש וכאוב אחרי כל הסחיבות האלה עד שהלך אחר כך למיטה וישן עד למחרת בבוקר.
חשבתם שזה הסוף? לא, עכשיו הוחלט שאימא צריכה גם עמידון. היא חייבת לעמוד וזה בעצם הפיזיותרפיה שלה. שוב יהיו התלבטויות והתרוצצות וחפירות אין סופיות של אבא. הוא לחוץ ועצבני ודי מבוהל ומתעקש להישאר בבית ולטפל באימא בבית שלהם שממש לא מתאים למצב שלה ואיכשהו הכל נופל עלי. אני הרוסה מעייפות ומותשת נפשית וגופנית ועוד לא מצאנו מטפלת... 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה