הוא חזר

המון זמן לא כתבתי, הייתי עסוקה נורא ומאז שפרשתי מישרבלוג יש לי פחות כוח וחשק לכתוב.
היום בכל זאת מצאתי כמה דקות והחלטתי שאולי בכל זאת...
אז קודם כל מי שחזר זה ג'ינג'י שנסע לסיציליה לטיול של שבוע, סליחה, לא טיול אלא סיור לימודי.
הוא נהנה מאוד והתרוצץ מבוקר עד ערב ובלילה יצא עם שאר חבריו לסעודה דשנה וחזר עגלגל עוד יותר מתמיד. בזמן שהוא נעדר החיים אצלנו המשיכו כרגיל כמובן. לא היה קל אבל צלחנו את כל הבעיות בלי יותר מידי בעיות. בסוף השבוע פתחתי בסוף לבד כי היה גשום מאוד ולא היה טעם להביא גם את לילי שבאה כמובטח לביקור. למרות הגשם היה לא רע בכלל ובאו אנשים, אנשים שלא סתם הסתובבו ונכנסו כדי לבלבל את המוח אלא אנשים שבאו לקנות דבש ואכן קנו.
יומיים אחר כך באה אלינו מדריכת טיולים עם אוטובוס גדוש בקשישים שדיברו בעיקר רוסית וקנו המון דבש. מזל שצץרץ בא איתי ועזר לי אחרת לא הייתי עומדת בהתנפלות.
רוקי החמוד שלנו עבר כמו גדול את הסירוס וכמובן שנפטר אחרי יומיים מהצווארון המעיק - פשוט קרע אותו מעליו - והיה מספיק חכם לא לקרוע את התפרים ולא לקבל בצקת כפי שחששה הוטרינרית. בגללו אני חייבת לטייל עם הכלבים שלוש פעמים ביום ולדאוג להעסיק אותו כל הזמן כי הוא נמרץ וסקרן כמו ילד היפראקטיבי.
לצערי לאחרונה אני לא מצליחה להתרכז בקריאה כמו תמיד. את הזמן הפנוי אני מבלה מול נטפליקס וחורשת על בנות גילמור. פחות מתפעלת ומתלהבת כמו בצפייה הראשונה לפני שנים אבל עדיין, זו סדרה מצחיקה ומרתקת למרות שיש פה ושם חורים לא הגיוניים בעלילה.
גם החדשות על חקירות נתניהו ושות' מרתקות אותי מאוד, כל פעם קורה משהו חדש, למי יש זמן וכוח לשקוע בעלילות דמיוניות כשיש כאלה דרמות והפתעות?

ג'ינג'י באי מוטייה עם פסלו של ג'וזף ויטקאר - מייסד המוזאון 

הכל בבת אחת

לא יודעת למה הכל אצלנו תמיד קורה בבת אחת, כל הבעיות הצרות והבלגנים נופלים על אותם ימים.
קודם צץרץ שתמיד סובל מאלרגיה קלה באביב התחיל פתאום לסבול נורא, נזלת ועיטושים ושיעולים וקוצר נשימה וגירודים. הכל בבת אחת והכדור נגד אלרגיה שהוא לוקח כלל לא הואיל. לפני יומיים הוא היה כל כך אומלל וסבל כל כך עד ששלחנו אותו לישון אצל הורי בתקווה ששם הוא יסבול פחות ואכן לפחות בלילה ההוא הוא ישן כהלכה. ברור שיש משהו בבית או בסביבה שגורם לו להתקף אלרגיה חמור במיוחד אבל מה?
יכול להיות שזה רוקי החמוד שלנו או אולי לוסי, הכלבה של עוגי שאירחנו ליום שלם כי עוגי נסע לבקר מישהי ולא רצה שלוסי תישאר לבד כל כך הרבה שעות.
לוסי ורוקי נהנו מאוד לבלות יחד, צץרץ שאוהב מאוד את שניהם ממש סבל.

למחרת, דבר ראשון קבעתי לו תור לרופא אף אוזן גרון, ואחר כך ניקיתי היטב את הבית מכל שערות הכלבים והבוץ שהם השאירו. הרופא שלח אותו למרפאת אלרגיה, וגם לצילום של מחיצות האף והוסיף ספרי מיוחד לאף כדי שיוכל לנשום יותר טוב.
למחרת לקחנו את רוקי השמח שלא חשד בכלום לווטרינרית המסורה שלנו לעבור סירוס. צץרץ ועוגי לא אהבו את הרעיון אבל כל המומחים טוענים שכלב מסורס חי יותר שנים וחייו קלים ונוחים יותר, גם הרישיון לכלב מסורס זול הרבה יותר מאשר לזה שלא מסורס. כל פעם שעושים לכלב חיסון נגד כלבת צריך לשלם רישיון, כלב מסורס זה 50 ש"ח, לא מסורס 350 ש"ח. הרעיון היה לעודד סירוס ועיקור של כלבים אבל במקום זה נוצר מצב שאנשים פשוט לא חיסנו את הכלבים שלהם כדי לחסוך כסף. טיפשות וחוסר אחריות אם תשאלו אותי.
רוקי עבר את הסירוס בלי בעיות מיוחדות אבל עכשיו הוא מסתובב עם צווארון ענקי ומרגיז כדי שלא יוכל ללקק את הניתוח וצריך לטייל איתו עם רצועה כדי שלא ירוץ יותר מידי מה שעלול להזיק לו. בגלל הצווארון הזה הוא חסר מנוחה ומסתובב בלי הרף, מתנגש איתו בקירות ומרעיש מאוד ומתקשה להירגע. הלוואי והייתי יכולה להסביר לו שזה עניין זמני בלבד.

בשבוע הבא ג'ינג'י טס לאיטליה, יש לו סמינר של האוניברסיטה על סיציליה הקלאסית. כמו תמיד את העבודה על סיציליה אני הכנתי כי הוא ממש גרוע בניסוח בעברית ובהדפסה, היה מעניין מאוד דווקא והפעם המרצה שלו קיבל את העבודה ששלחנו בלי אף תיקון. אני ממש גאה בעצמי.
גם צץרץ מרוצה מאוד כי הוא קיבל 96 באלגברה.
קבעתי עם לילי שהיא תגיע הביתה בסוף השבוע הבא כדי להיות איתי במרכז המבקרים ואני רק מתפללת שחמותי לא תחלה פתאום חלילה ושהכל יעבור בשלום.

שכרי יצא בהפסדי

שני דברים מדכדכים קרו בשבוע שעבר, רוקי אכל קצת את השלט של סלקום טי. וי. שהיה בסלון ואיכשהו איבדנו את השלט מפתח של המכונית.
איפה לא חיפשנו אותו, וכמה כעסתי ורגזתי על ג'ינג'י שהיה האחרון שנסע במכונית. שום דבר לא עזר, לא מצאנו את השלט שהוא גם המפתח, ואם לא די בכך גם חיברתי אליו את המפתחות של הבית. מזל שהיה לנו מפתח רזרבי.
היום בבוקר היה לנו זמן והחלטנו לנסוע להחליף את השלט של הטלוויזיה. אמנם אנחנו כמעט לא משתמשים בטלוויזיה ההיא, אבל אם לילי תגיע, כמו שהבטיחה, לביקור היא תתאכזב מאוד אם לא תוכל לרבוץ על הספה חצי לילה ולראות טלוויזיה כמו שהיא עושה תמיד.
נסענו לחוצות המפרץ שם נמצא המשרד של סלקום ורגע לפני שנכנסנו פשפשתי קצת בתיק שלי, ובדקתי בתא עם הריצ'רץ' ולתדהמתי גיליתי שם את השלט האבוד!
איך הוא הגיע לשם ולמה לא גיליתי אותו עד עכשיו זו תעלומה, אבל העיקר שהאבדה נמצאה. בסלקום היו יחסית מעט אנשים וסיימנו מהר ומאחר והיה לנו עוד די זמן הצעתי שנקפוץ למתחם תל חנן לראות טלוויזיות גדולות יותר מזו שיש לנו בחדר השינה. הטלוויזיה הקיימת היא בסדר גמור, אבל לאחרונה גיליתי שאני מתקשה לקרוא את הכתוביות ומתברר ש 32 אינץ' זה כבר לא מספיק. נכנסנו לביג בוקס ונדלקנו על טלוויזיה אחת חכמה וגדולה (49 אינץ') ולא יקרה. הסכימו לפרוש לנו להמון תשלומים והצבעים היו כל כך חדים ויפים... קנינו.
אחר כך לקח לג'ינג'י ולצץ רץ כמעט שעתיים לתלות את הטלוויזיה החדשה ובאמצע התבשר צץרץ שסוף סוף הגיעו הציונים של המבחן בגאומטריה. הוא קצת התרגש וקצת פחד אבל אזר אומץ ובדק ושמח לגלות שלא נכשל אלא קיבל שבעים פלוס, גם במבחן הנוראי באנגלית הוא קיבל שמונים וגם בעברית הצליח לא רע. לא צריך לעשות מועד ב' ואם הוא יצליח גם באלגברה (והוא בטח יצליח כי זה המקצוע שהוא הכי מצליח בו) הוא עובר בלי בעיות לחצי השני של השנה.
אנחנו כל כך מופתעים ושמחים מההצלחה שלו, הוא היה כזה תלמיד גרוע בתיכון ופתאום הוא נעשה חרוץ ורציני ומשקיע, פשוט נהדר!
הטלוויזיה הגדולה והיפה שלנו תלויה עכשיו לבטח ומאחר וצץרץ עשה לעצמו מנוי לנטפליקס גם אני יכולה לראות עכשיו סדרות וסרטים לרוב, ומה שהכי נחמד - מתברר שהיא כל כך חכמה עד שאין יותר צורך בממיר של סלקום ואפשר לסלק אותו הצידה יחד עם כל החוטיאדה שנלווית אליו ועם השלט של סלקום.  מתברר שסתם נסענו להחליף אותו אבל אם לא היינו נוסעים לא הייתי קונה טלוויזיה חכמה ככה שאפשר להגיד ששכרי יצא בהפסדי, או ההפך, לא חשוב, מה שחשוב זה שמצאתי לשמחתי הרבה את כל הפרקים של בנות גילמור בנטפליקס ואני עומדת לצפות שוב מחדש בסדרה המלבבת הזו וליהנות מכל רגע.

רוקי

החלטנו לקרוא לכלב החדש רוקי וככה רשמנו אותו אצל הוטרינר אבל בינינו אנחנו קוראים לו קטנצ'יק או פוצקי ושאר כינויים מטופשים.
הוא חמוד מאוד, חכם מאוד ושובב רציני.
מהר מאוד גילינו שחייבים להעסיק אותו כל הזמן אחרת הוא מעסיק את עצמו וזה עלול להיות מסוכן. הוא כבר הספיק לאכול את השלט של הטלוויזיה, למד לפתוח מגירות בחדר הארונות ולגנוב משם גרביים וכל הזמן גונב לי את הנעליים למרות שסיפקתי לו זוג נעליים ישנות שיכרסם ויינשך.
היום תפסתי אותו על חם מוריד מגש עם עוגה מהשיש וזולל אותה בלי בושה.
מדובר בעוגה שאפיתי במו ידי, עוגת בריאות עם קמח שיפון מלא וקישואים. לפחות יש לו טעם טוב.
פתאום צריך להיזהר ולא להשאיר אוכל על השיש ולדאוג לספק לקטנצ'יק עצמות וצעצועים לכירסום ויותר אי אפשר לחפף בטיולים מטעמי גשם וקור. הוא גם הצליח לסחוף אחריו את הכלבים הבוגרים יותר וטופי שוכח במחיצתו שהוא מבוגר יותר ושמן יותר ומתרוצץ פתאום כמו גור.
בהתחלה הם נהמו עליו וגילו עוינות וחוסר סבלנות אבל תוך פחות משבוע הוא הצליח לגרום להם לחבב אותו ולקבל אותו כאחד מהם ועכשיו הוא גם מדיח אותם להתנהגות פרחחית. אנחנו עובדים על שיפור ההתנהגות שלו (הוא לומד מהר) ועם זאת מפנקים אותו ומתעסקים איתו כמו עם ילד וסך הכל מאוד נהנים ממנו.

 רגע נדיר של שקט

משך את המגש מהשיש וזולל את העוגה

רוב התמונות שלו מעט מטושטשות כי הוא זז כל הזמן. אני מקווה שעם הזמן הוא יירגע מעט.

הוא הגיע!

אתמול בערב נסע צץרץ ישר מהלימודים ולקח את הכלב החדש מהבית של עוגי שם הוא חיכה לנו והביא אותו הביתה.
הוא חמוד וביישן וקצת מפוחד והכלבים שלנו עוד לא לגמרי קיבלו אותו לחבורה אבל אני בטוחה שעם הזמן זה יסתדר.
בלילה הוא ישן ליד צץרץ וכשקמנו בבוקר גילינו שהוא עשה את צרכיו בחדר הסמוך, נקווה שזו רק תקלה שקרתה לו בגלל הלחץ של המעבר. הוא בן חצי שנה, מחוסן ויש לו שבב אבל הוא עוד לא מסורס.
בבוקר גילינו שיש לו גם פרעושים ומיד שמנו לו אמפולה. כולם הזהירו אותי שמדובר בכלב מאוד אנרגטי אבל רוקי החמוד שלנו (ככה החליט צץרץ לקרוא לו) עושה רושם של כלב מאוד רגוע ושקול.
נראה איך הוא יתנהג בעתיד, בינתיים הוא ביישן ומסוגר אבל נעתר ברצון לליטופים ואוכל בתיאבון מה שנותנים לו.

נח לו בשקט על רצפת המטבח

מתיידד עם לוסי, הכלבה של עוגי

שנה חדשה, צרות ישנות

מזמן לא כתבתי. לא שלא קרו דברים אבל רובם מציקים ומעייפים וגם נוגעים לאנשים אחרים (נו, טוב, עוגי) ואני לא רוצה לספר במקום פומבי על העניינים שלו.
הבעיה שהוא דורש שלא אספר גם לג'ינג'י וזה כבר מעיק ומציק ומטריד את מנוחתי.
אולי אספר על זה בעתיד כשהמצב ישתפר.

חוץ מזה הכל רגיל למדי. צץרץ לומד בחריצות ומדהים אותי בנחישות ובהתמדה שלו והיחסים בינו ובין ג'ינג'י השתפרו מאוד מאז שהם פותרים יחד תרגילים במת' ובאלגברה.
לילי המסכנה שלי עדיין חיה בת"א ועדיין מחפשת עבודה, הולכת מראיון לריאיון ובינתיים אין עוד הצלחה.
הורי בריאים תודה לאל ושרק ימשיכו ככה, חמותי למרבה הצער שוב חולה. הייתה לה דווקא תקופה טובה מאוד והיא הצליחה ללכת קצת ולהיפטר מכיסא הגלגלים מה שהקל מאוד עליה ועלינו אבל לפני כיומיים היא התקררה והתחילה לסבול משיעול והרופאה החליטה שמדובר בדלקת סמפונות ונתנה לה אנטיביוטיקה. היינו צריכים לקחת אותה לקופת חולים עם הכיסא גלגלים וזה היה מעיק ומסובך והיה עצוב לראות אותה יושבת שמוטה וחסרת כוחות בכיסא הזה אחרי שרק לפני כמה ימים היא הלכה עם ההליכון והייתה עירנית ונמרצת. ברגע שהיא מרגישה רע היא נעשית מבולבלת, לא זוכרת שום דבר ובקושי מדברת אתנו. עצוב.

יש מצב שנקבל השבוע גור חדש והפעם בורדר קולי כמו שתמיד רציתי. אני לא ארחיב כי זה עוד לא קרה. אם יקרה אספר. כשהייתי צעירה יותר היה לדודה שלי כלב בורדר קולי חכם ומקסים בשם פיקי שכולנו אהבנו מאוד. תמיד רציתי שיהיה לי כלב מהזן הזה ואולי הפעם בעזרת איזה מכר של עוגי זה יתממש. נחיה ונראה.

אני ופיקי בשנות השבעים, נדמה לי

הסליק בעין השופט

ג'ינג'י חובב היסטוריה בעיקר של ארץ ישראל וברגע ששמע שיש סליק בקיבוץ עין השופט הסמוך למקום מגורנו הוא לא נח ולא שקט עד שהתקשר לשם, קבע ביקור וכמובן שגרר אותי איתו.
לא ממש התלהבתי כי מה לי ולסליק מתקופת המנדט? אבל קשה לעמוד בפני התלהבותו של בעלי חובב ההיסטוריה והארכאולוגיה וככה מצאתי את עצמי נוסעת ביום חמישי זה לקיבוץ עין השופט שם פגשנו קשיש חביב ועירני שסיפר לנו בפרטי פרטים על הסליק שנשמר בסוד עד שנת 2009 ועד שהחליט אחרון חופרי הסליק לגלות בגיל 90+ שיש סליק שצריך לפנות מנשק הוא שכח איפה בדיוק נמצא הסליק.
לקח לחברי הקיבוץ שהוא בטח בהם מספיק לספר את הסוד כמה שנים טובות עד שהם גילו איפה בדיוק נמצא הסליק. הסיפור נחמד והאדון הקשיש שאביו היה אחד מבוני הסליק סיפר אותו בצורה מרתקת ומלבבת. ויש גם סרטון ביו טיוב ותערוכה של הנשק ששרד שבעים שנה בסליק.
היה ביקור קטן וחביב ושמחתי שהתלוותי לבעלי וגם נהניתי מאוד לנסוע במכונית החדשה וזריזה שלנו. איזה כיף זה שהנייד מחובר לרמקול של הרכב ושהכל נוח ומשוכלל, כיף גדול.

העקשנות משתלמת

קראתי בתשומת לב את כל המדריכים של קנקן ושל הדר והקדשתי לעניין כמה שעות עד שבסופו של דבר הצלחתי לגבות לגמרי את כל הבלוג הישן.
לקח לי קצת זמן לקלוט שאני צריכה להדפיס רשימה של כל הפוסטים מישראבלוג ולהשוות למה שהצלחתי לגבות. מזל שלרוב הפוסטים שלי יש שמות ככה שקל לי לברר מה עבר ומה נשאר. משום מה שנת 2009 גרמה לבעיות והיו כמה פוסטים שהייתי צריכה לגבות אחד אחד אבל התעקשתי ועשיתי זאת. אני מתכוונת להשאיר את כל מה שכתבתי בישראבלוג בבלוג של וורדפרס ולהמשיך לכתוב בבלוג ספוט בתקווה שאוכל להתמיד. שמתי לב שבשנתיים שלוש האחרונות אני כותבת פחות, עניין של גיל וסבלנות כנראה.

גיבוי מאכזב

לא יודעת מה אני לא עושה טוב אבל הגיבוי של וורדפרס המעצבן פשוט לא עובד אצלי כמו שצריך.
הוא מדלג על המון פוסטים ואני מאוד לא מרוצה.
גם לבלוג ספוט קשה לי להסתגל, מתגעגעת נואשות לישראבלוג הטוב והנוח. כולם מתלוננים שהוא מיושן וקשיש אבל אף אחד עוד לא הצליח להרים אתר כל כך נוח ופשוט לתפעול. תעשו משהו טוב כמוהו ואז תשמיצו.

היום לפני ארבעים שנה

איזה מזל שחגגנו ארבעים שנה לפגישה הראשונה שלנו 13.12.77 כבר בשבת, נסענו לכינרת וביקרנו במגדלא שהוא אתר ארכאולוגי מרתק ומקום עליה לרגל לנוצרים שהשקיעו כסף רב במקום כדי למשוך עוד צליינים. התכנית המקורית הייתה לנסוע לסוסיתא אבל אחרי הסיור במגדלא היינו קצת עייפים וכשהתברר שהגן הלאומי של סוסיתא הוא יותר רעיון ממציאות בשטח וצריך ללכת המון ברגל מהכביש הראשי החלטתי לאכזבתו הרבה של ג'ינג'י לוותר ולחפש במקום מסעדה נחמדה. הוא היה ממש מאוכזב אבל נכנע לבסוף והתיישבנו לאכול ארוחה פשוטה אך טעימה במסעדה נחמדה בשם מרינדו הממוקמת ממש מול קיבוץ עין גב, שם אגב ישנו באחד מימי ירח הדבש שלנו. אכלנו בשר ותוספות טעימות ביותר שאחת מהן הייתה שוקרוט, כלומר כרוב מבושל. נזכרתי שגם אימא שלי נהגה לבשל מאכל כזה והחלטתי לנסות גם כן. לצערי התוכנית שלי השתבשה קשות בגלל עוגי. בבוקר הוא התקשר לבשר שזה קרה שוב, כאבים מתחת ללשון שהעירו אותו מהשינה. מניסיון אנחנו יודעים שדבר כזה מסתיים בניתוח. הצלחנו להשיג בשבילו הפנייה למיון ואחרי שהבאנו אלינו את לוסי, כלבת הרוטווילר שלו ג'ינג'י נסע איתו למיון.
מאחר וכבר קניתי את כל המצרכים חוץ מקימל החלטתי שבכל זאת אעשה מאמץ ואבשל. לתדהמתי לא הצלחתי למצוא קימל באף חנות ובסוף נסעתי להורי וקיבלתי מאימא צנצנת זרעי קימל והסבר לתעלומה - מסתבר שמישהו החליט לקרוא לקימל כמון ובעצם יש בכל מקום שפע קימל שנקרא בטעות זרעי כמון.
נכון לעכשיו השוקרוט שלי מתבשל בסיר ענק, לוסי מסתובבת חסרת מנוחה ומחפשת את עוגי שנשאר בבית חולים ובטח ינתחו אותו מחר, צץרץ נסע ללמוד ואנג'ל הכלבה הנכה והעצבנית שלנו מתעצבנת ורוטנת כל הזמן. בערך בשעה הזו לפני ארבעים שנה היה יום גשום מאוד ואני הלכתי לראשונה לסרט עם בחור מתולתל ואדמוני... 
בחיים לא הייתי מאמינה שככה ייראו החיים שלי ארבעים שנה אחר כך.

מיואשת

אני פשוט לא מבינה איך העסק הזה עובד.
למה אי אפשר לשנות צבעים וסוג גופן?
למה הכל מסובך כל כך?
למה אני לא מצליחה להירשם לדיסקוס המרגיז הזה?
למה צריך אותו בכלל?
למה גוגל נדחף לכל מקום ומציק ללא הרף?
למה הכל באנגלית?
מתחיל לצאת לי החשק מכל העסק הזה!
לא כיף ולא נחמד בכלל.
למה אין הסברים פשוטים ובהירים לבן אדם שאין לו תואר בהנדסת מחשבים ורק רוצה לכתוב בלוג פשוט ומעוצב נחמד?

עדכון
אחרי מנוחה והתאווררות התחלתי לקלוט מה לא עשיתי טוב והתחלתי לעצב בכיף. באמת מזכיר קצת את ישראבלוג אללה ירחמו.
עכשיו אנסה לפצח את הדיסקוס הסרבן.
כל פעם אני נדהמת לגלות כמה אני דומה לאבא שלי שמסוגל לשבת לילה שלם על בעיה ולא לעזוב עד שיפתור אותה לשביעות רצונו.