שוב בית חולים כרמל

בשבת שהוא יום העבודה שלנו ג'ינג'י הרגיש פתאום לא טוב. טען שכואבות לו הכתפיים, שהוא חש חולשה ודופק מהיר ואפילו פתח את המיטה המתקפלת שיש לנו שם ונשכב לנוח.
גם למחרת הוא הרגיש חולשה ותשישות ושכב כל היום במיטה ואפילו לא היה לו כוח לרדת לאכול. הבאתי לו אוכל על מגש למיטה.
זה נמשך גם ביום שני, הדבר היחיד שהוא עשה היה ללכת בבוקר עם הכלבים ולפני העליה הביתה הוא התקשר שאבוא עם הרכב לקחת אותו כי אין לו כוח לעלות את העליה הזו.
למחרת נסענו להורי לביקור, התרוצצנו קצת למצוא לאבא שלי בירה קורונה וקניתי גם מאוורר לאימא שלי כי הישן התקלקל. ג'ינג'י נהג אבל לא ירד מהמכונית, נשאר כל הזמן ברכב, מותש. החלטתי שהגיע הזמן לעשות משהו ודבר ראשון להחליף רופא כי הרופא שלנו עובד מעט שעות ותמיד צריך לחכות המון עד שיש לו זמן לקבל חולה. קפצנו למרפאת קופת חולים והחלפנו לרופא משפחה חדש שמקבל כמעט כל יום ועל הדרך פגשנו את אחת האחיות שאנחנו מכירים ושאלנו אם היא יכולה לעשות לג'ינג'י א.ק.ג. היא אמרה שכן ואין בעיה ואחרי שעשתה לו את הבדיקה היא הראתה אותה לרופא ששלח את ג'ינג'י דחוף למיון ואפילו רצה להזמין אמבולנס. הוא סירב והחליט לנסוע לבד ומפני שבגלל הקורונה לא נותנים למלווה להיכנס עם חולה ומשאירים את המלווים בחוץ החלטנו שהוא ייסע לבד למיון. הרופא חשד שיש לו רפרוף עליות בלב, במיון אשרו את החשד ואחרי המון זמן ובדיקות הוחלט לאשפז אותו מחובר למוניטור.
לא רצינו להשאיר את המכונית בחנייה ליד בית החולים ואחרי עשר בלילה נסעתי עם צץרץ להחזיר את המכונית. הבעיה הייתה שצץרץ והחברה שלו היו אמורים להיות בבידוד כי הם השתתפו ביום שישי ביום הולדת שאחת מהאורחות בה הייתה חולת קורונה. שניהם עברו בדיקה בחנה והיבדק בחיפה אבל עוד לא ידעו מה התוצאה. אני טענתי שגם אם הוא חולה הרי שהוא נשאר במכונית ומאחר ועקרונית אנחנו גרים באותו בית הרי שזה לא נחשב הפרת בידוד. הוויכוח התברר כמיותר כי היום צץרץ והחברה שלו קיבלו תשובה שלילית, אין להם קורונה ובכל זאת במשרד הבריאות מתעקשים שצץרץ יישאר בבידוד שבועיים. לא ברור למה, אז בשביל מה עשו בדיקה אם ככה?
הבוקר נסעתי לבית החולים לסעוד את בעלי החולה. כרגיל לא מצאתי חנייה וחניתי נורא רחוק ועד שהגעתי לבית החולים כמעט התפגרתי מעייפות ומחום. כשכבר רציתי ללכת אחרי ארוחת הצהריים אמר אחד הרופאים לג'ינג'י שאם הוא יסתובב קצת ברגל וימשיך להרגיש טוב ישחררו אותו הביתה. ג'ינג'י לקח את זה ברצינות וירד ואחר כך עלה שש קומות ברגל ועדיין הרגיש טוב. שעתיים אחר כך שחררו אותו ואנחנו בבית עכשיו. מחר נלך לרופא המשפחה ובטח הוא יקבל הפנייה לקרדיולוג. נקווה לטוב.
ואם לא די בכך פתאום אחי כותב לי ווטסאפ שהוא חלם בלילה שבעלי דיבר איתו בטלפון שהיה גם יויו, ושסיפר לו שהבית שלנו נשרף. אחי חי בחוף המזרחי בארה"ב ולא ידע בכלל שבעלי מאושפז ודי נדהם לשמוע שאנחנו בבית חולים. הוא הרגיע אותי שגם לאשתו יש משהו כזה וזו הפרעה לא רצינית בקצב הלב ואם מטפלים בזה אפשר להמשיך לחיות ככה עד מאה ועשרים.

הקיץ התחיל

אתמול הודיעו שהקיץ התחיל רשמית. אתמול גם עזבה סוף סוף המטפלת את הבית ועברה למטופלת הבאה שלה שגרה רחוב אחד לידינו.
היא שהתה אצלנו חודש שלם וכל אותו חודש הג'ינג'י העסיק אותה בעבודות קשות מאוד במכוורת ובמרכז המבקרים ובין לבין התרוצץ איתה בין כל מיני סוכניות ומעסיקים פוטנציאליים וכשהיה להם זמן הם גם נסעו לכל מיני מקומות סתם בשביל הכיף. טיילו בטבריה ובעכו ובנחל ציפורי.
ג'ינג'י אוהב מאוד לטייל, גם אני אבל פחות וכבר הייתי בכל המקומות האלה ואולי הייתי מצטרפת אבל הם כל הזמן מדברים רומנית וזה מרגיז אז ויתרתי.
תיאורטית אני לגמרי מבינה למה הוא הזמין אותה לגור אצלנו ולמה לקח כל כך הרבה זמן עד שהיא מצאה מישהי שמתאימה לה וסך הכל היא הייתה אורחת מאוד מתחשבת וחרוצה ותמיד רחצה כלים וניקתה אחריה והתאמצה לא להפריע אבל בכל זאת לארח אדם זר שאתה לא מדבר את שפתו במשך זמן רב כל כך זה מעיק. הרגשתי הקלה אחרי שהיא עזבה, ונדמה לי שגם ג'ינג'י חש שירד עול מעל כתפיו. סוף סוף אפשר להסתובב בבית בתחתונים הוא אמר אחרי שהיא עזבה ונפל לשנ"צ ארוך שמזמן לא הרשה לעצמו.
לא קל להיות עובד סיעודי זר בארץ. אתה נכנס לבתים של אנשים שלא תמיד מתייחסים אליך יפה, רואים בך משרת ולא מבינים שצריך לתת פה ושם ימי חופש או תנאים נוחים. אנשים שיש להם המון דרישות ויש כאלה שמתקמצנים עליך בצורה ממש מגעילה ובודקים שלא תאכל יותר מידי וכשאתה עוזב מקום אחד לוקח זמן למצוא מקום חדש ובינתיים אין לך איפה לגור ובתי מלון עולים המון כסף והרי הגעת לארץ להרוויח לא לבזבז.
כמה שלנו בארץ קשה במולדבה וברוסיה קשה יותר והקורונה שם משתוללת בלי מעצורים ואנשים סגורים בבית וצריכים לבקש רשות לצאת לקניות ואם תופסים אותך בלי מסכה הלך עליך ואין פרנסה ואין למי להתלונן. אני חוששת שהולך להיות קיץ לא נעים, גם מבחינה פוליטית וגם כספית וגם בכלל.
ממש במקרה התחלתי לקרוא את הסיפור החמוד הזה בעיתון הנשים את שיש לו גם פורמט אינטרנטי ולמרות שזה לא ספרות גדולה זה נחמד וקליל ומרענן. ממליצה.

שוברת שתיקה

המון זמן לא כתבתי, מעל חודש. הייתי עסוקה וקרו המון דברים ופשוט לא היה לי זמן וחשק לכתוב. גם לקרוא ולהגיב לא ממש הספקתי.
החיים היו עמוסים מידי.
אז מה קרה בינתיים? בעיקר מריבות וסכסוכים טיפשיים עם הורי, בעצם עם אבא וגם עם בעלי היו חילוקי דעות.
אבא עבר ניתוח קטן בפרק היד, הוא סובל מדלקת בתעלה הקרפלית ועבר ניתוח לשחרור הלחץ. הניתוח פשוט ולא קשה אבל אחר כך מחייב מנוחה ואבא שלוקח בשיא הרצינות את הטיפול באימא ומקפיד עליו מאוד לא נח מספיק. אני דווקא קיימתי את הבטחתי והגעתי אליהם כל יום בשש בבוקר כדי לעזור, ואחר כך באתי בצהרים ושוב בשש בערב. הייתי שם כל פעם לעזור בהחלפת חיתול אבל אבא כל כך חולה שליטה וכל כך לא סומך על אף אחד עד שחוץ מלהסתכל ולהושיט לו פה ושם שקית או חיתול לא עשיתי כלום כי הוא לא הרשה לי. כל פעם שניסיתי לעשות קצת יותר הוא צרח עלי מין לא! עצבני כזה שבא לי לברוח. אחרי כמה ימים כאלה העצבים שלי נמרטו לגמרי ושוב התחלתי לסבול מכאבי גב איומים.
אם לא די היה בכך אז נוספה עוד צרה, המטפלת לשעבר של חמותי באה לגור אצלנו כי המטופלת הקודמת שלה פיטרה אותה. חשבתי שהיא תמצא עבודה תוך כמה ימים אבל היא כבר אצלנו שלושה שבועות ועוד לא מצאה עבודה לטעמה. בינתיים היא מנסה להביא תועלת, עובדת המון עם ג'ינג'י בכוורות, מנקה ורוחצת, ומנסה לא להפריע אבל כמה זמן אפשר?
אחרי כמה מריבות לא נעימות עם בעלי החלטתי לשתוק ולהפסיק להעיר לו. גם לו כבר נמאס והוא עייף מהעסק אבל פשוט אין לה איפה להיות. ניסינו להביא אותה כמטפלת להורי אבל גם זה נגמר בצעקות ובעצבים. סוף סוף קלטתי שאבא שלי לא באמת רוצה מטפלת, הוא רק רוצה להיות גיבור ולסבול ולספר על זה לכולם אבל לא באמת מעוניין בעזרה כי אז איך הוא יהיה קדוש מעונה?
חוץ מזה אני חולה, כבר כמה ימים שאני משתעלת ומצוננת ואפילו היה לי קצת חום יום אחד.
בתוך כל הבלגן הזה החליט אבא שלי לשנות לגמרי את המדרגות שמובילות לדירה שלהם כדי שאפשר יהיה לסדר שם רמפה לכיסא הגלגלים של אימא. זה עולה הון ודי מיותר לדעתי כי בין כה וכה הדירה שלהם לא מתאימה לאדם עם כיסא גלגלים אבל כשהעזתי להגיד את זה חטפתי שוב צעקות. אימא אולי נכה ברגליים אבל לאבא נדפק לגמרי הראש, אי אפשר לדבר איתו בהיגיון ולי פשוט נמאס, כל העיסוק בבעיות של הורי פוגע בבריאות שלי ואני מנסה לתפוס מרחק ולהתרכז בעצמי. אני לא מספיק צעירה ולא מספיק חזקה להתמודד עם כל המתח הזה. חבל מאוד אבל זה המצב. 

כשמגיע, מגיע

אחרי שכל העולם ואשתו השמיצו את רשות המיסים ואת חוסר המענה לעצמאים הופתעתי מאוד לטובה כשבפעימה השנייה קיבלתי בלי בעיות מיוחדות את המענק המיוחל, אמנם סכום לא משמעותי אבל בכל זאת, וגם ג'ינג'י שנחשב לסוכן ביטוח וגם עובד בזה מידי פעם, ואפילו משלם את הרישיון סוכן כל שנה גם קיבל מענק, ואפילו גדול יותר משלי. די מצחיק אבל מסובך מידי להסביר מה מצחיק פה.
הסכומים שקיבלנו לא גדולים ואם באמת היינו סומכים על המדינה שתעזור היינו מתים מרעב, אבל בכל זאת קיבלנו ודי בזריזות וזה באמת יפה מצידם. לשמחתי אנחנו מסתדרים לבד, (לא קל אבל מסתדרים) ואפילו יכולים להרשות לעצמנו להיות נדיבים כלפי הזוג ששוכר את הבית של הוריו של ג'ינג'י בנהריה ולא ללחוץ עליהם בנוגע לשכר דירה שהם מתקשים מאוד לשלם.
חוץ מזה מסתמן סיכוי (רק סיכוי אבל הלוואי וזה יצליח) שנצליח למכור את כל מרכז המבקרים ואת רוב הכוורות לקיבוץ אחד בצפון. לא רוצה להרחיב כי יש סיכוי גדול שזה לא יצליח, הם צריכים לקבל את האו. קי. ממי שקובע שם אצלם, זה קיבוץ לא בן אדם פרטי שמחליט לבד ואולי אני מקווה לשווא, אבל אולי הפעם יהיה לנו מזל אחרי שהתאכזבנו כל כך הרבה פעמים?
אתמול נפגשנו ודיברנו אתם, ולמרבה השמחה הם הביאו לנו ארגז בננות ירוקות שהבוקר הפכו לצהובות. ממש נחמד מצידם.

אם זה מה שהעם רוצה, אז בבקשה

זו העמדה שלי בנוגע לסוגיה הבוערת על סדר היום. לא כדאי שבית המשפט יתערב, למה לו להתלכלך עם הטינופת הזו ועוד ליפול לפה של הביביסטים? שיאכלו את הדייסה שהם מבשלים.  כל מי שהצביע לנתניהו ידע במה הוא נאשם ואני בטוחה שאין אדם אחד בארץ שחושב שהוא צדיק תמים. כולם יודעים איזה בן אדם הוא ובכל זאת כמעט חצי מהמצביעים בחרו בו ומה שגרוע יותר זה שגם כחול לבן נשבו ברשתו ופתאום יש לו רוב של 75 מנדטים. בי זה מעורר חלחלה ובחילה, אבל אני לא הרוב, הרוב רוצה את האיש הנכלולי והמושחת הזה כראש ממשלה אז בבקשה, שיקבלו מה שהם רוצים ושיהיה להם לבריאות.
רק שלא יבואו אחר כך לחזר על הפתחים ולבקש תרומות ונדבות ועזרה, לא ממני בכל אופן. הם אולי לא מבינים שמצבם הכלכלי יורע ויתדרדר בגלל הקיסר המושחת שלהם, אבל אני כן מבינה. מי שבחר בבן אדם מושחת ורמאי להיות לו מנהיג מגיע לו לסבול.
מה שבאמת מרגיז אותי זה איך גנץ מניח לעצמו להיגרר לבוץ הזה ואיך הוא מעז לספר לנו שככה הוא נכנס מתחת לאלונקה. חשבתי שהוא אדם הגון, קצת תמים אבל לא נוכל, טעיתי, וגם נעלבתי מהתירוצים העלובים שלו. מי שהצביע לו אולי יצא טמבל, אבל הוא חושב שאנחנו עד כדי כך סתומים?  ועל פרץ ושמולי אני מעדיפה לא לדבר, לא לכתוב וגם לא לחשוב, החיים קשים מספיק גם ככה, לא צריך להוסיף להם מועקה וצער.
אני בספק אם אלך להצביע בפעם הבאה שיהיו בחירות, מה הטעם להצביע אם מי שהצבעת לו מתהפך ועושה בדיוק ההפך ממה שהבטיח? מרגיז אותי להודות שצדקו אלה שסירבו להצביע בטענה שכולם מושחתים ורמאים ועדיף ללכת לים. חשבתי שהם עצלנים וטועים, אבל מה לעשות שדווקא הם עשו בחכמה?
אני מניחה שעד סוף השנה, או בתחילת השנה הבאה יהיו עוד בחירות ולא אתפלא אם אחוז ההצבעה יהיה נמוך מאוד, אם כי מצד שני, אנשים פה בארץ כל כך מטומטמים ויש להם זיכרון של דג זהב, אז לך תדע? אז קחו לכם את הביבי שלכם עם הממשלה המנופחת והמושחתת שלו ושיהיה לכם לבריאות.

ימי קורונה

אני לא אוהבת את המסכה הזו והיא ממש מציקה, בעיקר עם משקפיים אבל בתוקף היותי הקניינית של המשפחה ושל הורי עלי לעטות אותה ולהוסיף כפפות כל פעם שאני יוצאת. מבאס.
אני מודה שבטיולים עם הכלבים אני מוותרת על המסכה, אין טעם לעטות אותה כשמטיילים בשדה. העצים והפרחים לא נדבקים ולא מדביקים.
לבקשתה הבאנו את לילי אלינו. צץרץ נסע עוד ביום ראשון לתל אביב והביא אותה וכמובן שכמה שעות אחר כך היא התחילה לנג'ס שהיא משתעממת ורוצה לחזור. כאילו שיותר טוב להיות נעול בדירה קטנה ביפו. עכשיו יש סגר והיא תיאלץ לסבול את הפינוקים של הבית עד שאפשר יהיה לחזור.
לשמחתי הרבה עוגי קיבל את דמי האבטלה שלו, החברה של צץרץ לא קיבלה והתברר שהיא לא מילאה כראוי את הטפסים, דילגה משום מה על רשות התעסוקה, אבל בעזרת צץרץ הבעיה תוקנה, אני מקווה.
ג'ינג'י ממשיך לעבוד כרגיל, עובד במכוורת ובמחסן, בקושי מרגיש את הקורונה ומשאיר לי את ההתמודדות עם הבלגן. האמת, לא נורא חוץ מזה שאי אפשר לבקר את ההורים וצריך לעשות בשבילם קניות. רוב הזמן זה בסדר אבל היום היו תורים נוראיים בכל הסופרים ויצאתי מותשת.
אני חושדת שיש לי קורונה, אין לי חום אבל כואב לי הגרון ואני מרגישה תשישות ובערבים חשה כאבי ראש מוזרים. מצד שני אולי זה בגלל הלחץ הנפשי? לא יודעת ומאחר ויש בלגן נוראי עם הבדיקות אני גם לא טורחת לבדוק.
המטפלת הבדואית של הורי הכינה להם מרק עוף ואבא הכין קנדיילך. אימא נתנה הוראות והם עבדו. יצא לא רע סך הכל. אני כל הזמן נוסעת הלוך ושוב, קונה כל מיני מוצרים להורי שכל כמה שעות נזכרים בעוד משהו ועל הדרך קונה גם לנו. הצלחתי אפילו להשיג ביצים. לא ברור לי למה צריך כל כך הרבה ביצים דווקא בפסח אבל שיהיה. השנה אי אפשר להשיג מצות מפונפנות מביצים או עם ציפוי שוקולד, אבא שלי התאכזב מאוד ונאלץ להתנחם בפריכיות אורז.
מחר אכין את האוכל לסדר המאוד מצומצם שלנו ונקווה לטוב.

תודה רבה רשות המיסים

סוף סוף, אחרי שקמתי באמצע הלילה הצלחתי להירשם באתר של רשות המיסים ואז גיליתי שלא מגיע לי פיצוי כעצמאית כי אני מרוויחה מעט מידי.
מקסים, באמת תודה רבה!

אביב

ימי קורונה. העולם השתגע, אבל הטבע בשלו, אביב שופע ונהדר, יותר שעות אור ולמרות המלצות משרד הבריאות הטיולים עם הכלבים לא נעצרים במאה מטר מהבית.
אנחנו מטיילים בשדות, נושמים אוויר צח ומתאווררים קצת. כשנפגשים באנשים אחרים שמטיילים עם הכלבים שומרים מרחק, כמו שצריך.
כמה טוב שאנחנו גרים בפריפריה דלילת האוכלוסיה ושופעת הירק אני אומרת לרוקי והוא מיד מסכים איתי.

עשיתי זאת!

עוגי עבד עד לאחרונה כטבח במה שמוגדר בית תענוגים או בעברית פשוטה - בפאב. מובן שבעל הבית סגר את הפאב בגלל הקורונה ועוגי נותר מובטל עקב חל"ת.
עקבתי אחרי ההוראות וניסיתי לרשום אותו במשרד התעסוקה כדי שיקבל דמי אבטלה. היה קשה וכל הזמן האתר היה מושבת עקב עומס. הבוקר קמתי בחמש והצלחתי סוף סוף להיכנס לאתר של משרד התעסוקה. משם עברתי בקלילות מפתיעה לאתר של הביטוח הלאומי ואחרי שהזעתי והתאמצתי והתעצבנתי הצלחתי למלא הכל ולשלוח תביעה לדמי אבטלה.
הבעיה לא הייתה בטופס המקוון של ביטוח לאומי, שגם הוא די מסובך, אלא בהיסטוריה התעסוקתית של עוגי שמחליף מקום עבודה כל חודשיים שלושה. בחצי שנה האחרונה הוא עבד כל חודש, אבל בשנה שעברה הוא החסיר חודשיים עקב אשפוזים. אין לו שנת עבודה רצופה, ואני מאוד מקווה שיסתפקו, כמו שהודיעו בחדשות, רק בחצי שנה של עבודה רצופה. נקווה שזה לא פייק ניוז ולא יתעקשו בקפדנות על כל הנהלים טרום הקורונה.
גם אם הוא לא יקבל דמי אבטלה הוא גר אצלנו ככה שהוא לא ייזרק לרחוב ובטח לא ילך רעב, אבל גם ההכנסות שלנו יפגעו בגלל הקורונה, ואני מעדיפה שהוא יממן בכוחות עצמו את הסיגריות שלו.
איזה מזל ששמרתי את כל תלושי המשכורת שלו במחשב, ושהתעקשתי עם כל מקומות העבודה  הרבים מספור שלו שיתנו לו תלושי משכורת. זה היה הרבה פחות פשוט ממה שחושבים.
כרגע אני מרגישה כאילו ניצחתי דרקון ענק יורק אש בירוקרטית ומאוד גאה בעצמי.
חוץ מזה לאושרי ולרווחתי גם הדיון שלו בבית משפט התייתר כי בית המשפט בחוכמתו הרבה החליט שאפשר לפתור את עניינו של עוגי בלי שהוא יתייצב בבית המשפט, מה שאומר שהתהליך של ההפטר מתקיים בלעדיו, ואני לא צריכה יותר למלא דוחו"ת של הכונ"ר. ומי שלא מבין על מה אני מדברת אשריו, מי ייתן ולא תבינו את זה לעולם.
אגב, מי שתוהה למה בחור שעוד מעט ימלאו לו שלושים לא מטפל לבד בעסקיו, ומטיל הכל על אימו הקשישה והעייפה פשוט לא מכיר את עוגי. אם הוא היה צריך לטפל בכל העניינים האלה לא היה קורה כלום, או כמו שקוראים לזה בעורך דינית - הוא בחיים לא היה ממצה את זכויותיו. ואל תגידו זו הבעיה שלו, כי אם אין לו כסף זו הופכת להיות הבעיה שלנו.
על הדרך אני לומדת להתמודד עם נפתולי הבירוקרטיה השנואה עלי שכל חיי ניסיתי לחמוק ממנה, ומצליחה בזה לא רע.
כנראה שעוגי הוא השיעור שלי בחיים.

עוגי וחבר

זמן הקורונה

זה רק אני או שעוד אנשים שמו לב שבכל הופעה שלו בטלוויזיה ביבי נשמע יותר מבולבל ולא ממוקד. אתמול היה השיא, הוא דיבר ודיבר, חפר וקשקש ותכל'ס לא אמר כלום.
ולמה הוא מופיע כל הזמן בתור המסביר הלאומי? מי מינה אותו לדובר של משרד הבריאות?
מוזר כמעט כמו שר הבריאות ההזוי שלנו עם הפרוות על הראש.
כנראה שזה אחד מסימני גילי המופלג, אני לא מצליחה להתרגש מעניין הקורונה. לא נלחצת, לא נבהלת, לא קונה אוכל בטירוף. כל מה שאני מרגישה זו אדישות מהולה בספקנות כלפי הצעדים הממשלתיים שנראים לי מוגזמים ומיותרים.
שמעתי שיש בהלה בעניין האלכוג'ל שכולם מחפשים בטירוף. יש לי בקבוק כזה באיזה ארון נידח במקלחת. לא טרחתי להוציא אותו. מה רע בסתם סבון ידיים רגיל? הדבר היחיד שכן עשיתי היה לקנות עוד שק אוכל לכלבים, שיהיה ליתר ביטחון. לנו יש די אוכל ולא נראה לי סביר שנרעב.
גם הבהלה ממעקב אחרי חולי קורונה לא ממש ברורה לי. כנראה שיש אנשים שיש להם מה להסתיר אבל אם מישהו יעקוב אחרי שיהיה לו בהצלחה, רוב הסיכויים הם שהוא ימות משעמום. המקום הכי מסעיר שהייתי בו לאחרונה זה בית הכנסת הרפורמי, היינו שם בשבת לחגוג בת מצווה לבת של חברים שלנו. היו רק 50 איש - אז עוד היה מותר - והיה ביתי וחביב ונעים מאוד. היום המטפלת בפלדנקרייז שלי ביטלה את הטיפול עקב הקורונה והודיעה שגם השיעורים הרגילים יבוטלו. נראה לי מוגזם אבל היא חיה עם אימא שלה הקשישה והחולה ומאחר והיא אלרגית להמון תרופות, כולל אקמול, היא נזהרת מאוד לא להידבק במשהו ככה שאי אפשר להאשים אותה.
מילא, נעשה הפסקה מפלדנקרייז, מקווה שזה לא יימשך יותר מידי זמן.

רוקי בפארק, רץ אחרי מכונית צעצוע על שלט, מאושר מאוד

לעוגי המסכן אין מזל, היה אמור להיות לו דיון בפשיטת הרגל שלו בתאריך של הבחירות. הדיון עבר ל 17.3 ושוב לא יתקיים כנראה כי שר המשפטים סגר את בית המשפט.
חוץ מזה הוא שוב לא עובד כי הוא טבח בפאב שכמובן נסגר. לא מספיק שהוא היה חולה שבוע שלם לפני פרוץ הקורונה, (סתם הצטננות מטרידה) עכשיו סגרו לו את העבודה.
לא יודעת מה יהיה בעתיד, מקווה שלא יהיו עוד בחירות ושנצליח למנוע מביבי לנצל את המשבר העולמי הזה לטובתו. לא בטוח שזה יצליח, גנץ אדם חביב למדי ובטח לא תחמן כמו ביבי אבל לא נראה לי שהוא מספיק ערמומי להתמודד עם טיפוס כמו ראש הממשלה שלנו.

גשם גשם לך

בעיקרון גם אני פטריוטית נלהבת שאוהבת את הכינרת ומאחלת למפלס שלה לעלות, שמחה שיש חורף גשום ומייחלת לכך שמאגרי מי התהום יתמלאו, שהשדות יושקו והכלניות והרקפות יפרחו. אני גם לא מוטרדת מידי מגשם שמרטיב את הכביסה, והתרגלתי אפילו לבוץ שהכלבים מכניסים הביתה, אבל יש לגשמים עוד תופעת לוואי אחת שאנחנו במיוחד סובלים ממנה ובעיקר בשבתות גשומות, הבעיה היא שאנשים לא יוצאים לטיולים בגשם, ורוב האנשים יכולים לטייל רק בשבת, ולכן, אם יש סוף השבוע גשום מפלס המינוס אצלנו בבנק עולה יחד עם מפלס הכינרת, ואם זה קורה שבוע אחרי שבוע המצב מתחיל להיות מדכא.
היו לנו כמה שבועות רטובים מגשם ויבשים מהכנסות, ודווקא החודש היו המון הוצאות ונעשיתי מודאגת מאוד מאוד, והלחצתי את עצמי ואת הג'ינג'י, ואז הגיע סוף סוף השבת האחרונה ואנשים שהיו סגורים בבית כל החודש יצאו בהמוניהם. די היה בחלקיק קטן מאותם המונים שהגיעו גם אלינו כדי לשפר מאוד את מצב המינוס הכרוני שלנו.
זו הבעיה עם עצמאים, ההכנסה מאוד לא יציבה, לפעמים יש שפע כסף ולפעמים יבש. זה בדרך כלל לא תלוי בנו אלא במזג האוויר, ובחופשות של אנשים, וגם מצב בטחוני רעוע משפיע, ולאחרונה גם העובדה שכביש שש מבטל את הצורך לנסוע דרך צומת אלונים מזיק לעסקים של כולם, לא רק שלנו.
אני רוצה לסגור את המכון ולצאת לפנסיה אמיתית אבל ג'ינג'י מהסס ודוחה את רוע הגזירה, וחושב שזה מוקדם מידי וצריך לנסות למכור את העסק כעסק חי, אם כי למרבה הצער לפעמים הוא די רדום.
בעיה, אבל השבוע יש שוב כספים ואפשר להחזיר חובות ולסתום חורים, ולקווה שגם בשבוע הבא יהיה טוב.