בשבת שהוא יום העבודה שלנו ג'ינג'י הרגיש פתאום לא טוב. טען שכואבות לו הכתפיים, שהוא חש חולשה ודופק מהיר ואפילו פתח את המיטה המתקפלת שיש לנו שם ונשכב לנוח.
גם למחרת הוא הרגיש חולשה ותשישות ושכב כל היום במיטה ואפילו לא היה לו כוח לרדת לאכול. הבאתי לו אוכל על מגש למיטה.
זה נמשך גם ביום שני, הדבר היחיד שהוא עשה היה ללכת בבוקר עם הכלבים ולפני העליה הביתה הוא התקשר שאבוא עם הרכב לקחת אותו כי אין לו כוח לעלות את העליה הזו.
למחרת נסענו להורי לביקור, התרוצצנו קצת למצוא לאבא שלי בירה קורונה וקניתי גם מאוורר לאימא שלי כי הישן התקלקל. ג'ינג'י נהג אבל לא ירד מהמכונית, נשאר כל הזמן ברכב, מותש. החלטתי שהגיע הזמן לעשות משהו ודבר ראשון להחליף רופא כי הרופא שלנו עובד מעט שעות ותמיד צריך לחכות המון עד שיש לו זמן לקבל חולה. קפצנו למרפאת קופת חולים והחלפנו לרופא משפחה חדש שמקבל כמעט כל יום ועל הדרך פגשנו את אחת האחיות שאנחנו מכירים ושאלנו אם היא יכולה לעשות לג'ינג'י א.ק.ג. היא אמרה שכן ואין בעיה ואחרי שעשתה לו את הבדיקה היא הראתה אותה לרופא ששלח את ג'ינג'י דחוף למיון ואפילו רצה להזמין אמבולנס. הוא סירב והחליט לנסוע לבד ומפני שבגלל הקורונה לא נותנים למלווה להיכנס עם חולה ומשאירים את המלווים בחוץ החלטנו שהוא ייסע לבד למיון. הרופא חשד שיש לו רפרוף עליות בלב, במיון אשרו את החשד ואחרי המון זמן ובדיקות הוחלט לאשפז אותו מחובר למוניטור.
לא רצינו להשאיר את המכונית בחנייה ליד בית החולים ואחרי עשר בלילה נסעתי עם צץרץ להחזיר את המכונית. הבעיה הייתה שצץרץ והחברה שלו היו אמורים להיות בבידוד כי הם השתתפו ביום שישי ביום הולדת שאחת מהאורחות בה הייתה חולת קורונה. שניהם עברו בדיקה בחנה והיבדק בחיפה אבל עוד לא ידעו מה התוצאה. אני טענתי שגם אם הוא חולה הרי שהוא נשאר במכונית ומאחר ועקרונית אנחנו גרים באותו בית הרי שזה לא נחשב הפרת בידוד. הוויכוח התברר כמיותר כי היום צץרץ והחברה שלו קיבלו תשובה שלילית, אין להם קורונה ובכל זאת במשרד הבריאות מתעקשים שצץרץ יישאר בבידוד שבועיים. לא ברור למה, אז בשביל מה עשו בדיקה אם ככה?
הבוקר נסעתי לבית החולים לסעוד את בעלי החולה. כרגיל לא מצאתי חנייה וחניתי נורא רחוק ועד שהגעתי לבית החולים כמעט התפגרתי מעייפות ומחום. כשכבר רציתי ללכת אחרי ארוחת הצהריים אמר אחד הרופאים לג'ינג'י שאם הוא יסתובב קצת ברגל וימשיך להרגיש טוב ישחררו אותו הביתה. ג'ינג'י לקח את זה ברצינות וירד ואחר כך עלה שש קומות ברגל ועדיין הרגיש טוב. שעתיים אחר כך שחררו אותו ואנחנו בבית עכשיו. מחר נלך לרופא המשפחה ובטח הוא יקבל הפנייה לקרדיולוג. נקווה לטוב.
ואם לא די בכך פתאום אחי כותב לי ווטסאפ שהוא חלם בלילה שבעלי דיבר איתו בטלפון שהיה גם יויו, ושסיפר לו שהבית שלנו נשרף. אחי חי בחוף המזרחי בארה"ב ולא ידע בכלל שבעלי מאושפז ודי נדהם לשמוע שאנחנו בבית חולים. הוא הרגיע אותי שגם לאשתו יש משהו כזה וזו הפרעה לא רצינית בקצב הלב ואם מטפלים בזה אפשר להמשיך לחיות ככה עד מאה ועשרים.
גם למחרת הוא הרגיש חולשה ותשישות ושכב כל היום במיטה ואפילו לא היה לו כוח לרדת לאכול. הבאתי לו אוכל על מגש למיטה.
זה נמשך גם ביום שני, הדבר היחיד שהוא עשה היה ללכת בבוקר עם הכלבים ולפני העליה הביתה הוא התקשר שאבוא עם הרכב לקחת אותו כי אין לו כוח לעלות את העליה הזו.
למחרת נסענו להורי לביקור, התרוצצנו קצת למצוא לאבא שלי בירה קורונה וקניתי גם מאוורר לאימא שלי כי הישן התקלקל. ג'ינג'י נהג אבל לא ירד מהמכונית, נשאר כל הזמן ברכב, מותש. החלטתי שהגיע הזמן לעשות משהו ודבר ראשון להחליף רופא כי הרופא שלנו עובד מעט שעות ותמיד צריך לחכות המון עד שיש לו זמן לקבל חולה. קפצנו למרפאת קופת חולים והחלפנו לרופא משפחה חדש שמקבל כמעט כל יום ועל הדרך פגשנו את אחת האחיות שאנחנו מכירים ושאלנו אם היא יכולה לעשות לג'ינג'י א.ק.ג. היא אמרה שכן ואין בעיה ואחרי שעשתה לו את הבדיקה היא הראתה אותה לרופא ששלח את ג'ינג'י דחוף למיון ואפילו רצה להזמין אמבולנס. הוא סירב והחליט לנסוע לבד ומפני שבגלל הקורונה לא נותנים למלווה להיכנס עם חולה ומשאירים את המלווים בחוץ החלטנו שהוא ייסע לבד למיון. הרופא חשד שיש לו רפרוף עליות בלב, במיון אשרו את החשד ואחרי המון זמן ובדיקות הוחלט לאשפז אותו מחובר למוניטור.
לא רצינו להשאיר את המכונית בחנייה ליד בית החולים ואחרי עשר בלילה נסעתי עם צץרץ להחזיר את המכונית. הבעיה הייתה שצץרץ והחברה שלו היו אמורים להיות בבידוד כי הם השתתפו ביום שישי ביום הולדת שאחת מהאורחות בה הייתה חולת קורונה. שניהם עברו בדיקה בחנה והיבדק בחיפה אבל עוד לא ידעו מה התוצאה. אני טענתי שגם אם הוא חולה הרי שהוא נשאר במכונית ומאחר ועקרונית אנחנו גרים באותו בית הרי שזה לא נחשב הפרת בידוד. הוויכוח התברר כמיותר כי היום צץרץ והחברה שלו קיבלו תשובה שלילית, אין להם קורונה ובכל זאת במשרד הבריאות מתעקשים שצץרץ יישאר בבידוד שבועיים. לא ברור למה, אז בשביל מה עשו בדיקה אם ככה?
הבוקר נסעתי לבית החולים לסעוד את בעלי החולה. כרגיל לא מצאתי חנייה וחניתי נורא רחוק ועד שהגעתי לבית החולים כמעט התפגרתי מעייפות ומחום. כשכבר רציתי ללכת אחרי ארוחת הצהריים אמר אחד הרופאים לג'ינג'י שאם הוא יסתובב קצת ברגל וימשיך להרגיש טוב ישחררו אותו הביתה. ג'ינג'י לקח את זה ברצינות וירד ואחר כך עלה שש קומות ברגל ועדיין הרגיש טוב. שעתיים אחר כך שחררו אותו ואנחנו בבית עכשיו. מחר נלך לרופא המשפחה ובטח הוא יקבל הפנייה לקרדיולוג. נקווה לטוב.
ואם לא די בכך פתאום אחי כותב לי ווטסאפ שהוא חלם בלילה שבעלי דיבר איתו בטלפון שהיה גם יויו, ושסיפר לו שהבית שלנו נשרף. אחי חי בחוף המזרחי בארה"ב ולא ידע בכלל שבעלי מאושפז ודי נדהם לשמוע שאנחנו בבית חולים. הוא הרגיע אותי שגם לאשתו יש משהו כזה וזו הפרעה לא רצינית בקצב הלב ואם מטפלים בזה אפשר להמשיך לחיות ככה עד מאה ועשרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה