מאז שאימא נפטרה לפני שלוש שנים, בדיוק בערב פסח, נוספה עוד מועקה לחג המאוס הזה. גם קודם תיעבתי את פסח ועכשיו יש לי עוד סיבה לסלוד ממנו, ואם לא די בכך אבא שלי חוגג יום הולדת ארבע ימים אחרי היורצייט שלה. הוא מתעקש לציין את פטירתה בתאריך הלועזי ה 15.4 ויום הולדתו חל ב 19.4.
אני אישית לא מחבבת את הצירוף הזה של יום ההולדת של אבא לאזכרה של אימא אבל ככה יצא ואי אפשר לדרוש מאנשים מבוגרים כל כך להגיע לצפון הרחוק פעמיים בשבוע ואפילו לא בחודש. אני יודעת שאני נשמעת סוציומטית ואפילו גועלית אבל אני שונאת אירועים משפחתיים, בעיקר כשאני אחראית וכאילו המארחת. אני נלחצת נורא ולא נהנית בכלל, ומאז שאימא איננה אני פשוט סובלת.
כשמלאו לו 90 ציינו את האזכרה לאימא יחד עם יום ההולדת. עשינו את המסיבה בבית וזה היה ממש קשה לוגיסטית. השנה החלטנו ללכת למסעדה אחרי האזכרה. זה יוצא יקר להחריד, אבל אבא מתעקש שלא נעשה ארוחה חגיגית בבית כדי לא לההעמיס עלי את הבישול והאירוח. את האזכרה / יום הולדת נעשה ביום האחרון של החג. אבא יעזור עם התשלום למסעדה ונקווה שזה יעבור בשלום כי רוב המשתתפים הם מבוגרים מאוד ומתקשים להתנייד.
לפני שנה לא עשינו שום דבר כי הייתה מלחמה אבל השנה ג'ינג'י מתעקש שחייבים לחגוג לו יום הולדת כי בגילו מי יודע כמה ימי הולדת עוד נחגוג. בשבוע שעבר הייתה לנושנוש יום הולדת שנה שחגגנו אצלנו. היו איזה 20 איש ולשמחתי כלתי והבן עשו כמעט הכל לבד. אני הכנתי רק כדורי שוקולד עם קוקוס. את הסדר נעשה אצל הבת דודה שלי ואני אמורה להביא עוגה שתהיה כמובן כשרה לפסח. נקווה שתהיה גם אכילה.
השנה האביב ממש קשה לי, אביך וחמסיני והאלרגיות שלי משתוללות. האף סתום והעיניים מגרדות והכדורים נגד אלרגיה לא עוזרים ועל כל המועקה הזו יש גם את התוספת של המצב במדינה שנורא מדאיג ומחריד אותי. שונאת את התקופה הזו, הלוואי שזה שייגמר כבר.
עוגת יום ההולדת הראשונה של נושנוש
