אנחנו גרים בבית הזה משנת 89 ומפה לשם הצלחנו לאסוף כמות מדהימה של חפצים. הבית באמת גדול ויש לנו שפע של מקומות אחסון. המון ארונות קיר גבוהים ועמוסי מדפים שלא לדבר על מחסנים חיצוניים. עקב כך הורי והורי בעלי נהגו להעביר אלינו כל מיני חפצים שחבל לזרוק אבל אין מקום לשמור. עם כל כך הרבה שמיכות וכלי בית ובעיקר צלחות וכוסות הייתי יכולה לפתוח מלון. הבעיה היא שאנחנו מנסים להעביר את עצמנו ואת הרכוש העצום שנצבר לדירה הרבה הרבה יותר קטנה. במקום ארבע חדרי שינה יש רק אחד גדול ועוד אחד קטן שהוא גם ממ"ד. בשטח המצומצם הזה אני אמורה לדחוס שלוש ארונות ענקיים שעמדו בסלון הגדול מאוד של חמותי ז"ל ואת הספה שצץרץ השאיר מאחור, וגם את הריהוט שלנו. צר המקום מלהכיל את הכל ובלית ברירה אני נאלצת להיפטר מהמון ספרים שמיכות בגדים וכלי בית. למרבה המזל יש אצלנו בקריה מוסד רב תועלת ששמו מגרש האוצרות ואליו מביאים התושבים חפצים שהם לא רוצים בהם אבל משערים שאחרים כן ירצו. איזה מזל שהמגרש הזה נמצא סמוך מאוד לביתי ופתוח שלוש פעמים בשבוע. הדהמתי אותם ואת עצמי כשהבאתי כוסות יין מהודרות באריזה המקורית ועוד כל מיני מגשים וסטים לקפה, כולם באריזות המקוריות כאילו יצאו זה עתה מחנות. עד שלא צללתי למעמקי הבוידם לא זכרתי בכלל שיש לי אותם ואין לי מושג איך הם הגיעו לשם. אני בטח לא קניתי דברים מפונפנים ושבירים כאלה. לשמחתי הרבה גם הקבלן שלנו וגם העובדת של ג'ינג'י שמחו לאמץ חלק מהכלים ואפילו העובדים הזרים מסרילנקה שצובעים ומשפצים את הבית שמחו לאמץ סירים וצלחות.
הידעתם שאי אפשר לתרום שמיכות צמר או פוך לאף אחד? לא חנות המציאות של ויצ"ו ולא מגרש האוצרות, אף אחד לא רוצה שמיכות. אולי אמצא איזה עמותה לבעלי חיים שתסכים? ויש גם את שטיחי הצמר שהכין ג'ינג'י אי אז במאה הקודמת ואיש לא חפץ בהם. ויש את הכוננית ושולחן הכתיבה של לילי עם מיטת הנוער התואמת שאין לי מה לעשות איתה, אולי הדייר שישכור את הבית ירצה בה. ומה נעשה עם פינת האיפור החדשה שכלתי קנתה לא מזמן והשאירה מאחור כי אין לה איפה לשים אותה? המון בעיות ודברים שצריך לפתור ואני מתמודדת עם הרוב די לבד כי ג'ינג'י מתעייף מהר מאוד בזמן האחרון ומתקשה להתמודד עם המצב. איכשהו נוצר מצב שהדירה למטה עוד לא ראויה למגורים כי אין שם מים ועוד לא התקינו את השיש במטבח ובמקלחת ובבית קשה לגור כי הוא בתהליכי צביעה והכל מבולגן ומאובק. אני רצה כל היום למעלה ולמטה ובאמצע גם מלחמה פתאום וכלבים ששרויים בדיכאון מכל הבלגן והבן של הקבלן שנפצע בתאונת דרכים ובגלל זה הקבלן השאיר לנו את העובדים שלו והלך לשמור על הילד בבית חולים וכל מידי בעיות בריאות של אבא שלי שלא פה המקום לפרט... ועיקר שכחתי, הבן ואישתו מצפים לתאומים שיוולדו בשעה טובה באוגוסט. אני מאוד מקווה שנצליח להשכיר את הבית עד סוף החודש ושנעבור לגור למטה ושנחזיק מעמד עד אז כי בקרוב יהיו לנו שלושה נכדים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה