טרללה, טרילילי

תשמעו סיפור, כשחמותי ז"ל נכנסה לגור ביחידת הדיור שלנו סידרנו לה אינטרנט במחשבה שהעובדת שתטפל בה תשמח אם יהיה לה אינטרנט ושעם אינטרנט נוכל לחבר אותה לסלקום טי. וי. אבל בפועל העובדת עם המחשב הנייד עזבה אחרי פחות מחודש, וחמותי שאז עוד הייתה יותר בעניינים לא הסתדרה עם סלקום טי. וי. ודרשה שנחבר אותה שוב להוט כמו שהיה לה בנהרייה ובינתיים הגיעה מטפלת אחרת שהיה לה רק טלפון נייד וככה אף אחד לא שם לב שבעצם הראוטר ששילמנו עליו במיטב כספנו לא מחובר.

בשבעה גיסי אמנם התלונן שאין לו אינטרנט, אבל לא ממש התייחסנו. רק כשנכנס צץרץ לדירה וקבע נחרצות שאין פה אינטרנט הבנו שיש בעיה וקראנו לטכנאי. הביקור שלו היה כישלון מהדהד. הוא ישר אמר שאין לו מה לעשות כי הוא לא יכול לתקן משהו שלא קיים, אין ביחידת הדיור הזו אינטרנט, שלום וביי. 
מרגע זה אני וצץרץ פחות או יותר יצאנו מדעתנו, התקשרנו לבזק ולבזק בינלאומי שהם שתי חברות שונות אם לא ידעתם (אני לא ידעתי) וניהלנו שיחות ארוכות רצופות המתנות ארוכות עוד יותר במטרה להבין למה בבזק טוענים שהם רואים שיש לנו ארבעים מגה ואצלנו נורית הADSL  לא דולקת, סימן שאין. 
בסופו של דבר, אחרי יום וחצי של בירורים וויכוחים תפסנו בטלפון נציגה בכירה שביקשה שנלך לשכנה ונבדוק אצלה איזה ראוטר יש לה. קפצתי לשכנה שגרה בדו של הבית שלי, ולמרבה הצער היא לא הייתה בבית, אבל כמנהגה תמיד השאירה דלת פתוחה. נכנסתי וליתר ביטחון קראתי לה, לא הייתה תשובה, עשיתי עוד כמה צעדים בסלון עד שהגעתי למחשב, ובדקתי את הראוטר שלה שהיה התאום של שלנו, אבל אצלה דלקו כל הנורות. 
תנתקי אותו הורתה לי הנציגה של בזק, עשיתי כדבריה ואז התבררה התעלומה. 40 המגה שלנו היו מחוברים אצלה. חיברתי חזרה את הראוטר וחזרתי הביתה, נרגזת מאוד כי בכל זאת לשלם שנה וחצי על אינטרנט שעובד אצל השכנים זה לא צחוק.

אחר כך היו עוד המון שיחות שאת חלקן בזק ובזק בינלאומי יזמו (סימן ששודרגנו אצלם) ואחרי שהובטח לי שהאינטרנט התועה ינותק ושאקבל החזר קבענו שטכנאי יגיע ביום חמישי בין שתיים לארבע ויתקן את כל הטעון תיקון.

כמה שעות אחר כך מתקשרת אלי השכנה, עצבנית כהוגן, ושאלה אם גם אצלנו אין אינטרנט. במקום להגיד לה שאין לנו אינטרנט ולייעץ לה להזמין גם כן טכנאי פתחתי את הפה הטיפשי שלי וסיפרתי לה את כל הסיפור. אני מכירה את האישה הזו כמעט שלושים שנה, גידלנו ילדים באותו גיל, אנחנו נפגשות כמעט כל יום, כשהייתה אצלה שריפה בבית היא גרה אצלי עם שני ילדים קטנים כמעט שבוע עד שמצאה דירה חלופית, לא מזמן הייתי בחתונה של הבת שלה, נכנסתי אליה והיא אלי לפחות אלף פעם ולכן נדהמתי כשהיא התפוצצה מכעס וטענה שבגללי ניתקו לה את האינטרנט ומה פתאום אני מעזה להיכנס אליה בלי רשות, הייתי צריכה להתקשר אליה קודם ולבקש רשות. כל ניסיונותיי להסביר את הנסיבות יוצאות הדופן ולהזכיר לה את ההיסטוריה הממושכת שלנו ושאני לא סתם אדם זר מהרחוב אלא מכרה ותיקה לא עזרו. פגעתי לה בפרטיות וזה מעשה שלא יעשה.

אבל לא נגעתי בכלום ולא עשיתי שום דבר, רק ניתקתי וחיברתי, זה הכל ולא התקשרתי אליך לבקש רשות כי אין לי את הנייד שלך, וגם אם היה לי לא רציתי לנתק את השיחה עם בזק, עד שהצלחתי להשיג את הנציגה ההיא שפתרה לנו את הבעיה... לא עזר, מבחינתה הפגיעה בפרטיות הקדושה שלה הוא פשע בל יכופר וכל הטענות שלי לא מעלות ולא מורידות, וחוץ מזה בגללי ניתקו אותה מהאינטרנט שגם היא משלמת עליו בדיוק כמוני. הבעתי את צערי על הניתוק, אמרתי שלא ידעתי שאם ינתקו אותי זה יפגע גם בה ושאני מקווה שהטכנאי שיגיע בעוד יומיים יפתור הכל ונפרדתי לשלום בהרגשה מאוד לא נעימה.

כמה חבל שסיפרתי לה שנכנסתי לה לבית, עדיף שלא הייתי מספרת.

היום הגיע הטכנאי שוב, אני לא הייתי בבית, נסעתי עם הורי לפיזיותרפיסטית שהפליאה לטפל באימא שלי וממש העמידה אותה על הרגליים. כששמעתי על האישה המופלאה ההיא החלטתי שגם אני רוצה וחישבתי שבטח אסיים עד שתיים והרי הטכנאי אמור להגיע בין שתיים לארבע, ובכל מקרה צץרץ בבית היום. 
בסופו של דבר הטכנאי הגיע שעה קודם והתקשר בדיוק כשהייתי באמצע הטיפול וצץרץ קידם את פניו ועד שחזרתי הביתה הוא כבר הלך משאיר אחריו ראוטר חדיש (את זה שעומר אדם וגידי גוב מפרסמים) ואינטרנט עובד.

חזרתי מאוד מותשת, הטיפול היה אינטנסיבי ומעייף ובזמן שאימא שלי טופלה הלכתי לקניון הסמוך לעשות קניות, קניתי מה שרציתי ואחר כך נכנסתי לשירותים, וכשיצאתי קידם את פני מבול פתאומי, ופתאום התברר שלקניון הזה אין גג וששכחתי את המטרייה באוטו של אבא. בסופו של דבר הכל הסתדר, הגשם נפסק, אימא סיימה את הטיפול ונסענו הביתה. עוד לא הספקתי להתפעל מהראוטר החדש ופתאום טלפון מעוגי, הוא רעב ואין לו מה לאכול בבית. חיממתי מקרונים ורוטב בשר, עטפתי הכל יפה במגבת ונסעתי אליו, ומי עוצר אותי בדרך בבקשה לטרמפ? השכנה חובבת הפרטיות שלי. האוטו שלה נתקע במרכז ולא מניע והיא צריכה הסעה לרכב התקוע כי המכונאי הגיע לבדוק אותו.

הסעתי אותה כמובן ובדרך התווכחנו שוב על עניין הפרטיות העקרונית שלה, ושוב לא הצלחנו לשכנע אחת את השנייה.

מחר יגיע טכנאי גם אליה ואני מקווה שהוא יסדר הכל והרוחות יירגעו. אני רק מאחלת לה שהיא לא תאבד יום אחד את ההכרה בבית כי אין מצב שאני אכנס אליה יותר, אני אשמור על הפרטיות שלה בכל מחיר, אפילו אם הילדים שלה יתקשרו מודאגים שהיא לא עונה לטלפון והבית שלה יסריח מריח של גווייה מתה אני לא אכנס, אם פרטיות אז עד הסוף.