לאחרונה אני לא ממש במחשב וברשת. קוראת ברפרוף וכמעט לא מגיבה. לא פנויה רגשית וגם לא פיזית.
יש אצלנו שוב בעיות, כרגיל זה שוב עוגי, הציר החורק בעגלה המשפחתית העמוסה שלנו. שוב ניסיון התאבדות / זעקה לעזרה (מתאבד רציני לא שולח קודם אזהרה בווטסאפ ומכריז מה הוא עומד לעולל) אשפוז ממושך שלו שבעקבותיו אנחנו שוב צריכים לשלם חובות שלו, לפתור בעיות שהוא יצר, לענות על שאלות מציקות של אנשים שתוהים לאן הוא נעלם פתאום והדובדבן שעל הקצפת המרה הזו - טיפול בכלבה שלו.
מי שמכיר אותי אפילו רק מהבלוג יודע שאני אוהבת כלבים ומסורה אליהם אבל הכלבה המסכנה של עוגי היא כלבת רוטווילר חזקה ומפחידה למראה. למעשה היא מסוכנת רק לחתולים אבל מי שרואה אותה לא יכול לדעת את זה וזו אכן בעיה. כבר כמעט שבועיים ג'ינג'י מטייל איתה בנפרד באזור מיוער בלי בתים וריק מאנשים ואני חייבת לטייל בוקר וערב עם הכלבים שלנו.
לרוע המזל דלקת הפרקים שלי שוב התפרצה אחרי שהייתה רגועה כמה שנים ורוב הזמן אני גוררת את עצמי בעיקר בעזרת כוח הרצון כי כל הזמן כואב לי ואני עייפה ומותשת מהרגע שאני קמה מהמיטה ועד שאני צונחת עליה שוב בערב.
המתח והלחץ הנפשי ואי הידיעה מתי ואם הוא ישתחרר סוף סוף ומה יהיה איתו בעתיד גובים מאתנו מחיר כבד. כל הזמן יש חשק למסור את הכלבה שלו לאימוץ והוא כל הזמן מתקשר ומבקש חוץ מסיגריות וקולה גם שלא נסלק אותה ושנשמור לו עליה. אנחנו נקרעים בין הצרכים שלנו לבין אלו שלו ופשוט לא יודעים מה לעשות. להמשיך לשמור על הדירה השכורה שלו? להמשיך להחזיק בכלבה שלו שלא מסתדרת טוב עם שני הכלבים המבוגרים יותר שלנו? להמשיך לטפל בחובות ובסיבוכים שלו כמו תמיד או לתת לו סוף סוף להתמודד עם תוצאות ההתנהגות הלא אחראית שלו שעולה לנו הון?
חוץ מזה יש גם את אחיו הצעיר צץרץ שלחוץ בגלל המבחנים שהוא עומד להתחיל עוד מעט ובגלל העומס בעבודה והמאמץ של מעבר הדירה ואחזקתה ויש את חמותי שהולכת ומאבדת את אחיזתה במציאות, ועוד לא סגרנו עם אף מטפלת שתחליף את המטפלת הקבועה שיוצאת לחופשת מולדת,
זו הסיבה שאני לא מגיבה ולא כל כך כותבת לאחרונה, אחרי שהמצב יתבהר ויירגע אני אחזור לפעילות רגילה.
יש אצלנו שוב בעיות, כרגיל זה שוב עוגי, הציר החורק בעגלה המשפחתית העמוסה שלנו. שוב ניסיון התאבדות / זעקה לעזרה (מתאבד רציני לא שולח קודם אזהרה בווטסאפ ומכריז מה הוא עומד לעולל) אשפוז ממושך שלו שבעקבותיו אנחנו שוב צריכים לשלם חובות שלו, לפתור בעיות שהוא יצר, לענות על שאלות מציקות של אנשים שתוהים לאן הוא נעלם פתאום והדובדבן שעל הקצפת המרה הזו - טיפול בכלבה שלו.
מי שמכיר אותי אפילו רק מהבלוג יודע שאני אוהבת כלבים ומסורה אליהם אבל הכלבה המסכנה של עוגי היא כלבת רוטווילר חזקה ומפחידה למראה. למעשה היא מסוכנת רק לחתולים אבל מי שרואה אותה לא יכול לדעת את זה וזו אכן בעיה. כבר כמעט שבועיים ג'ינג'י מטייל איתה בנפרד באזור מיוער בלי בתים וריק מאנשים ואני חייבת לטייל בוקר וערב עם הכלבים שלנו.
לרוע המזל דלקת הפרקים שלי שוב התפרצה אחרי שהייתה רגועה כמה שנים ורוב הזמן אני גוררת את עצמי בעיקר בעזרת כוח הרצון כי כל הזמן כואב לי ואני עייפה ומותשת מהרגע שאני קמה מהמיטה ועד שאני צונחת עליה שוב בערב.
המתח והלחץ הנפשי ואי הידיעה מתי ואם הוא ישתחרר סוף סוף ומה יהיה איתו בעתיד גובים מאתנו מחיר כבד. כל הזמן יש חשק למסור את הכלבה שלו לאימוץ והוא כל הזמן מתקשר ומבקש חוץ מסיגריות וקולה גם שלא נסלק אותה ושנשמור לו עליה. אנחנו נקרעים בין הצרכים שלנו לבין אלו שלו ופשוט לא יודעים מה לעשות. להמשיך לשמור על הדירה השכורה שלו? להמשיך להחזיק בכלבה שלו שלא מסתדרת טוב עם שני הכלבים המבוגרים יותר שלנו? להמשיך לטפל בחובות ובסיבוכים שלו כמו תמיד או לתת לו סוף סוף להתמודד עם תוצאות ההתנהגות הלא אחראית שלו שעולה לנו הון?
חוץ מזה יש גם את אחיו הצעיר צץרץ שלחוץ בגלל המבחנים שהוא עומד להתחיל עוד מעט ובגלל העומס בעבודה והמאמץ של מעבר הדירה ואחזקתה ויש את חמותי שהולכת ומאבדת את אחיזתה במציאות, ועוד לא סגרנו עם אף מטפלת שתחליף את המטפלת הקבועה שיוצאת לחופשת מולדת,
זו הסיבה שאני לא מגיבה ולא כל כך כותבת לאחרונה, אחרי שהמצב יתבהר ויירגע אני אחזור לפעילות רגילה.
רוקי ומעריץ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה