קודם כל התנצלות על שלא עניתי לתגובות, קראתי את רובן אבל לא מצאתי בי די כוחות לענות. אני כל כך עייפה לאחרונה, מרגישה כל כך ריקה ומותשת... הגוף כואב, הראש לא פנוי... עושה רק מה שחייבים וגם זה בקושי.
תודה למי שקרא והתייחס ועכשיו להמשך עלילות עוגי - ביום ראשון הוא השתחרר סוף סוף, לא ממש רצו לשחרר אותו אבל אנחנו הצקנו והוא נדנד וחוץ מזה הוא סבל מאיזה מורסה בגרון שגרמה לו לחום גבוה ואחרי שפעמיים החישו אותו למיון עם מלווה צמוד פשוט נמאס להם והם החליטו לשחרר אותו להשגחתנו. על פי הרופאים בבית החולים יש לו איזה פגם במוח, משהו שמזכיר אפילפסיה, גלי המוח שלו לא תקינים וזה מה שגורם לו להתנהג ככה, להיות אימפולסיבי ולסבול התקפות זעם ולא להתמיד בשום דבר.
אז עכשיו הוא שוב בבית, שוב ריחיים על צווארנו, לא מסוגל לעשות שום דבר מועיל לבד, הכל נופל עלינו. אתמול היינו אצל עורך הדין שלו שמטפל לו בתהליך פשיטת הרגל שהוא החליט להיכנס אליו בלי להבין באמת את המשמעויות. צריך לאסוף המון מסמכים ולהתעסק בהמון ביורוקרטיה מעייפת. מיד כשהוא השתחרר רצתי לבית מרקחת להשיג לו תרופות ואחר כך תור לרופא משפחה, תור שהוא איחר אליו כמובן, ובין לבין יש עוד המון דברים לטפל בהם. הסענו את הורי לשדה התעופה, הם נסעו לטיול בפולין, נסענו לדרום להביא כוורות למישהו שקנה אותן אצלנו אבל אין לו רכב מתאים להוביל אותן, ישבתי חצי יום על האינטרנט להשיג חשבונות של טלפון נייד ושל קופת חולים בשביל העורך דין וכמובן לקנות אוכל לכלבה שלו ולתת לו כסף לאוכל ולסיגריות וכל הזמן להזכיר לו לקחת תרופות ולהתקלח ולהחליף בגדים ולהאכיל אותו ארוחה חמה פעם ביום והכי חשוב לא להתרגז כשהוא לא זוכר שום דבר.
למה לקחת הלוואות מהבנקים? לא זוכר.
כמה כסף אתה חייב? לא יודע.
מתי לקחת את ההלוואה הראשונה? לא זוכר.
מתי החלפת מקום עבודה? לא זוכר.
כמו לדבר עם ילד קטן ומוגבל.
הזיכרון שלו שאף פעם לא היה טוב הולך ומדרדר, אולי בגלל התרופות, והכל עלינו.
אולי עדיף היה אם גם הוא היה גר אצלנו אבל הוא לא רוצה והאמת, גם אנחנו לא. הוא מעשן המון, הכלבה שלו מפחידה את הכלבים שלנו, אין לנו כוח לכל החברים שלו, למוזיקה המעצבנת שהוא משמיע כל הזמן, זה עולה לנו כסף אבל עדיף שהוא יגור קצת יותר רחוק מאיתנו.
כמובן שהוא לא הבין שום דבר ממה שהעוסי"ת של בית החולים אמרה לו וייקח עוד המון זמן אם בכלל הוא יקבל קצבת נכות מביטוח לאומי ולעבוד הוא עדיין לא מסוגל, ואולי גם לא יוכל אף פעם, ובינתיים כל ההוצאות והטרחות והניג'וס עלינו.
מידי פעם אני חייבת לקחת נשימה עמוקה ולהזכיר לעצמי שהבן אדם נכה, שיש לו ליקוי אורגני שגורם לו להתנהג ככה ושאין טעם להתרגז ולכעוס, הוא לא מסוגל אחרת.
תודה למי שקרא והתייחס ועכשיו להמשך עלילות עוגי - ביום ראשון הוא השתחרר סוף סוף, לא ממש רצו לשחרר אותו אבל אנחנו הצקנו והוא נדנד וחוץ מזה הוא סבל מאיזה מורסה בגרון שגרמה לו לחום גבוה ואחרי שפעמיים החישו אותו למיון עם מלווה צמוד פשוט נמאס להם והם החליטו לשחרר אותו להשגחתנו. על פי הרופאים בבית החולים יש לו איזה פגם במוח, משהו שמזכיר אפילפסיה, גלי המוח שלו לא תקינים וזה מה שגורם לו להתנהג ככה, להיות אימפולסיבי ולסבול התקפות זעם ולא להתמיד בשום דבר.
אז עכשיו הוא שוב בבית, שוב ריחיים על צווארנו, לא מסוגל לעשות שום דבר מועיל לבד, הכל נופל עלינו. אתמול היינו אצל עורך הדין שלו שמטפל לו בתהליך פשיטת הרגל שהוא החליט להיכנס אליו בלי להבין באמת את המשמעויות. צריך לאסוף המון מסמכים ולהתעסק בהמון ביורוקרטיה מעייפת. מיד כשהוא השתחרר רצתי לבית מרקחת להשיג לו תרופות ואחר כך תור לרופא משפחה, תור שהוא איחר אליו כמובן, ובין לבין יש עוד המון דברים לטפל בהם. הסענו את הורי לשדה התעופה, הם נסעו לטיול בפולין, נסענו לדרום להביא כוורות למישהו שקנה אותן אצלנו אבל אין לו רכב מתאים להוביל אותן, ישבתי חצי יום על האינטרנט להשיג חשבונות של טלפון נייד ושל קופת חולים בשביל העורך דין וכמובן לקנות אוכל לכלבה שלו ולתת לו כסף לאוכל ולסיגריות וכל הזמן להזכיר לו לקחת תרופות ולהתקלח ולהחליף בגדים ולהאכיל אותו ארוחה חמה פעם ביום והכי חשוב לא להתרגז כשהוא לא זוכר שום דבר.
למה לקחת הלוואות מהבנקים? לא זוכר.
כמה כסף אתה חייב? לא יודע.
מתי לקחת את ההלוואה הראשונה? לא זוכר.
מתי החלפת מקום עבודה? לא זוכר.
כמו לדבר עם ילד קטן ומוגבל.
הזיכרון שלו שאף פעם לא היה טוב הולך ומדרדר, אולי בגלל התרופות, והכל עלינו.
אולי עדיף היה אם גם הוא היה גר אצלנו אבל הוא לא רוצה והאמת, גם אנחנו לא. הוא מעשן המון, הכלבה שלו מפחידה את הכלבים שלנו, אין לנו כוח לכל החברים שלו, למוזיקה המעצבנת שהוא משמיע כל הזמן, זה עולה לנו כסף אבל עדיף שהוא יגור קצת יותר רחוק מאיתנו.
כמובן שהוא לא הבין שום דבר ממה שהעוסי"ת של בית החולים אמרה לו וייקח עוד המון זמן אם בכלל הוא יקבל קצבת נכות מביטוח לאומי ולעבוד הוא עדיין לא מסוגל, ואולי גם לא יוכל אף פעם, ובינתיים כל ההוצאות והטרחות והניג'וס עלינו.
מידי פעם אני חייבת לקחת נשימה עמוקה ולהזכיר לעצמי שהבן אדם נכה, שיש לו ליקוי אורגני שגורם לו להתנהג ככה ושאין טעם להתרגז ולכעוס, הוא לא מסוגל אחרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה