לילה לא שקט ובוקר גרוע עוד יותר

 בלילה היו שתי אזעקות. בראשונה עוד רצתי לחדר שהחלטנו שהוא הממ"ד שלנו. חדר שרובו חפור באדמה והוא ספק מקלט ספק מרתף. הבעיה היא שהוא נמצא שלוש קומות מתחת למיטה שלנו. עוד בשנת 92 (במאה הקודמת) רצתי לשם עם לילי הפעוטה בזרועותיי, נחרדת מאוד מהרעש של הפצצה שנפלה על קניון לב המפרץ. לילי כבר מזמן לא פעוטה, הקניון שינה שם ועיצוב וגם הממ"ד שלנו השתפר ונעשה מעוצב יותר והיום הוא חדרו של הנכד שלנו, אבל עדיין הוא שלוש קומות מתחת לחדר השינה שלנו ובאזעקה השנייה שהעירה אותנו בארבע לפנות בוקר כבר לא טרחנו לרדת למטה. שכבנו ערים והקשבנו לרעשים המפחידים שהחזירו אותנו לשנת 2006. ג'ינג'י אמר שאלו רק ירוטים ואני סתם הפתעתי את עצמי כשפחדתי הפעם עוד יותר מאשר במלחמות הקודמות. במקום להיות אמיצה ומנוסה יותר נעשיתי מבוהלת יותר.

אחרי האזעקה ההיא כבר לא נרדמנו ובשש בבוקר ג'ינג'י החליט ללכת לטיול הבוקר עם הכלבים. זו הייתה טעות. שוב הייתה אזעקה ושוב רעשים של ירוטים או אולי נפילות? והכלבים שהיו הפעם בשטח פתוח (אנחנו לא קושרים אותם בטיול) נבהלו וברחו. ג'ינג'י שלאחרונה סובל מכאבי גב וגורר רגל חזר לבד, קצת צולע ודי עייף מליל הנדודים שעבר עלינו. אחרי ארוחת בוקר הוא פשוט חזר למיטה. אני לא הצלחתי להירגע, בעיקר דאגתי לקלואי שמידי פעם מחליטה לטייל לבד ולא מצליחה לחזור בעצמה. רק בשבוע שעבר היינו צריכים לנסוע לצד השני של הקריה ולאסוף אותה מבית קפה שאליו היא הגיעה משום מה. למזלה הקריה שלנו משופעת בחובבי כלבים והיא מספיק חכמה להתחבר תמיד אל אחד מהם ומאחר ויש לה תגית עם הטלפונים שלנו מי שמוצא אותה (או שהיא מוצאת אותו?) טורח להתקשר ולבקש שנבוא לאסוף אותה.

קלואי 

למרבה הפלא דווקא אלכס שאנחנו משמיצים ככלבה טיפשה ונבחנית חזרה בכוחות עצמה, מפוחדת ועצבנית, אבל חזרה. גם לריילי לא דאגתי, היא הסקית, מעורבת אבל עם אופי של הסקית, היא תמיד נודדת בכל רחבי הקיריה ותמיד חוזרת לבד, אבל קלואי שבדרך כלל היא נבונה ורגועה לא יודעת איך לחזור, (או שאולי היא פשוט מחפשת בית מפנק יותר ואנחנו פשוט לא מבינים את זה?) מרוב דאגה הלכתי לשוטט בוואדי קוראת לה ושורקת לה אך לשווא. פגשתי עוד איש אחד שהכלב שלו ברח בגלל האזעקות ושנינו ניחמנו אחד את השני שבסוף הם יחזרו וחזרתי הביתה לבד. לא נואשתי והחלטתי לנסוע עם המכונית לבית הקפה שאליו היא ברחה בשבוע שעבר, הייתה שם מלצרית נחמדה שאירחה אותה עד שהגענו לאסוף את המשוטטת שלנו. לצערי בית הקפה היה סגור ובעוד אני מתלבטת מה לעשות התקשר מישהו ושאל אם הלכה לנו לאיבוד כלבה. הפעם היא הגיעה לבית שבעצם לא נמצא בקריה, אבל די קרוב. נסעתי לשם ואספתי את הפושעת הקטנה ששמרה על קור רוח ולא התרגשה יותר מידי. עד שחזרתי גם ריילי צצה פתאום. לחוצה ועצבנית וחסרת תיאבון אבל בריאה ושלמה. סוף סוף נרגעתי, אכלתי ארוחת בוקר וחזרתי להשלים שעות שינה. מקווה שהלילה הבא יהיה רגוע יותר.