לצערי הרב אני לא ממש במחשב לאחרונה. אימא שלי אושפזה באופן פתאומי בגללי מצוקת נשימה חמורה. התברר שיש לה אי ספיקת לב ומים בריאות. היא מאושפזת בטיפול נמרץ וזה אומר שעתיים וחצי ביקור בצהריים ועוד שעתיים בערב. שאר הזמן אסור להיות לידה. את אבא שלי זה פשוט גומר. גופנית הוא בסדר גמור יחסית לאדם שבעוד שבוע ימלאו לו 89 אבל נפשית הוא מעורער ושבור לגמרי. הוא הפסיק לנהוג ולמזלי צץרץ עוזר המון ומסיע אותו לכל מקום. בהתחלה הוא סירב לנסוע איתי בטענה שאני לא אסתדר ולא אגיע בשלום. מעליב מאוד אבל הבלגתי ומאחר וצץרץ צריך לעבוד מידי פעם הוא השלים עם זה שאני אסיע אותו. גם אחיו הצעיר של אבא (הדוד שלי) עוזר המון והוא שוהה אצלו בהפסקות בין הביקורים וגם אוכל ונח שם קצת.
כל הלוגיסטיקה מסובכת מאוד בגלל החשש של אבא לנהוג (חשש מוצדק למען האמת) אבל איכשהו אנחנו מסתדרים. גם ג'ינג'י עוזר קצת אבל יש לו את הבעיות שלו עם העיניים, (ויש גם את הכרוכיה המולדבית שהוא מטפל בענייניה במקום לתמוך בי מה שמוסיף למועקה הכללית, אבל זה נושא לאופרה אחרת).
למרבה המזל אחי שגר בארה"ב הצליח להקדים את הטיסה שתכנן למאי ויגיע היום אחרי הצהריים. משום מה אשתו מתעקשת להגיע איתו. זה יפה מאוד מצידה אבל גם די מציק. היא לא מדברת עברית ואני חוששת שבמקום לעזור היא תהיה עוד משקולת על הצוואר שלנו. היו כמה ימים קשים מאוד לאימא שנשמה בקושי וגם לא ממש קלטה מה עובר עליה וזה בצירוף החרדתיות והפסימיות של אבא היה ממש ממש קשה. למרבה המזל הצליחו לנקז מהריאות שלה המון מים ומצבה השתפר מעט אבל מי יודע מה יקרה מחר? הלוואי שיוציאו אותה סוף סוף מהטיפול הנמרץ המעיק הזה. צריך לשבת שם עם מין חלוק נילון מציק וכפפות וכמובן גם מסכה ולנסות לעודד ולהיות תומך ומכיל ואופטימי בתנאים כאלה זה ממש קשה. אני מסיימת כל יום עם כאב ראש איום. הבוקר אבא לא ענה לטלפון כי הוא התקלח בלי האוזנייה שלו. (הוא לא שומע טוב) וכבר הייתי בדרך אליו כשהוא חזר אלי והסביר למה לא ענה קודם. תוך כמה הדקות האלה עברו לי תסריטים איומים בראש ומזל שהכל נגמר בטוב, נכון לעכשיו. אחרי שאחי יגיע אבא לא יהיה לבד בדירה שהוא מתעקש לגור בה למרות הפצרותינו שיבוא אלינו. יהיה מי שיסיע אותו ויהיה פחות לחץ עלי ועל צץרץ. הלילה עשו לאימא סי. טי. ראש. נראה מה יהיו התוצאות ונקווה לטוב.
הורי בימים טובים יותר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה