רוקי שלנו איננו

במוצאי שבת יצאתי עם הכלבים שלי לטיול בוואדי. מול הפתח של גן לאומי בית שערים עבר מין טרקטורון גדול שהשמיע מוזיקה רועמת ובתוכו ישבו שני בחורים רעולי פנים עם קסדות, דרסו את רוקי שלנו והמשיכו הלאה.

הוא לא היה קשור כי היינו בשמורת טבע שהייתה אמורה להיות ריקה ממכוניות. אם הטרקטורון היה נוסע לאט הייתי מספיקה לתפוס את הכלב, אבל הם נסעו במהירות עצומה והגלגל של הטרקטורון נגח ברוקי ונעלם. הכלב פסע עוד כמה צעדים והתמוטט. הזעקתי את צץרץ שבמזל היה בבית. החשנו את רוקי לווטרינרית שלנו. עד שהתקשרנו אליה רוקי כבר מת. המכה שקיבל פגעה בו פגיעות פנימיות חמורות, ירד לו דם מהפה והוא נפטר.

ידעתי על הנטייה שלו לרוץ אחרי רכבים ולכן תמיד טיילנו איתו במקומות שהיו אמורים להיות בלי מכוניות. אולי הייתי אמורה להחזיק אותו קשור כל הזמן אבל איך אפשר לעשות דבר כזה לכלב שאהב לרוץ ולהיות חופשי? הוא היה אצלנו ארבע שנים ומת עוד לפני שמלאו לו חמש. היה כלב אהוב ומטופח. בשבילנו הוא היה כמו קרוב משפחה. אנחנו מתאבלים מאוד על המוות הנוראי והמיותר שלו ואני גם מרגישה אשמה נוראית כי אם הייתי קושרת אותו... תמיד חששתי שדבר כזה יקרה יום אחד והנה זה קרה.

קברנו אותו מול הבית, בוואדי שהוא כל כך אהב לטייל בו, ואף פעם לא נשכח אותו.

אני סוגרת את הפוסט לתגובות. פשוט אין לי כוח להגיב. מי שמצטער בצערי יבורך, ומי שחושב שזה סך הכל כלב ומה אני עושה סיפור מכלב כשכל כך הרבה אנשים מתים וסובלים צודק גם כן. נכון הוא היה רק כלב אבל הוא היה כלב נהדר ונשמה טובה ולא הגיע לו למות ככה.