ביום ראשון זה התחסנו, ג'ינג'י ואני, בחיסון השלישי. למחרת התנפחו לי בלוטות הלימפה בבית השחי השמאלי, גם היד כאבה מעט. ג'ינג'י לעומתי לא הרגיש כלום אבל שנינו היינו מותשים ועייפים קצת.
אולי זה החיסון ואולי זה החום שסוחט את הכוחות. לך תדע. גם הורי התחסנו היום סוף סוף. נקווה שזה יעבור בשלום. חוץ מזה אין הרבה חדש. חם נורא ואין כוח לכלום. כמו תמיד בסוף אוגוסט מתקשרים כל הזמן הורים ורוצים פעילות לילדים. אנחנו מסבירים שנורא חם וזה לא מזג אוויר כל כך מתאים להסתובב עם חליפות דבוראים. משום מה רוב המבקרים מתעקשים להגיע דווקא בצהריים, בשיא החום. תמיד יש מישהו בקבוצה שנורא מתלהב מהרעיון וגורר אחריו את השאר וכשהם מגיעים ומבינים מה באמת הולך לקרות הם נרתעים ולא רוצים. מבאס כשזה קורה וכל פעם שמישהו מספר על קבוצה שרוצה להגיע אנחנו מייעצים להם לברר עם כולם אם הם באמת מעוניינים. כבר איבדנו ככה קבוצה אחת אבל חסכנו להם ולנו עגמת נפש. האמת היא שאין לנו ממש חשק לעבוד. מרגישים עייפים ושחוקים והחום הזה... למרות העצלנות והעייפות אישה אחת שלבת שלה יש בת מצווה שכנעה אותנו לארוז לה 60 צנצנות קטנות של דבש לחלק לאורחי הבת מצווש. ג'ינג'י היה צריך לנסוע במיוחד לקנות את הצנצנות הללו ולמלא אותן ולהדביק תוויות היה קצת מנג'ס אבל היא שילמה יפה וגם נורא רצתה אז עשינו זאת.
בשבוע הבא תהיה עוד קבוצה, זה בדרך כלל משפחות מורחבות שרוצות להעסיק את הילדים ולעשות יחד משהו מעניין. הצלחתי לשכנע אותם להגיע אחרי הצהריים כדי שיסבלו פחות מהחום. נכין גם אריזות שי לחג, יש לנו סלסלות וצלופן לארוז אותן. פעם היינו מתלהבים, מפרסמים, מתאמצים להשיג קליינטים ולמשוך קהל. היום אנחנו בקושי זזים, לא משקיעים כמו פעם. זה גם הגיל והשחיקה וגם הקורונה שהוציאה לנו את האוויר מהמפרשים. הלוואי שבשנה הבאה נצליח למכור או להשכיר את מרכז המבקרים ונוכל לצאת סוף סוף לפנסיה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה