בדיוק עכשיו מראים בטלוויזיה את מרכז המבקרים החדש של תל דור. אני זוכרת היטב את החוף הזה עוד לפני שעשו שם חפירות. ביליתי שם כמעט כל קיץ עם המשפחה, היה חוף נהדר והיה ממש כיף. גם את הברכה בקריה שלנו אני זוכרת לטובה. אני לא שחיינית גדולה אבל אבא לימד אותי שחיית חזה ואני לא אטבע במים אפילו היום.
מתי הפסקתי ללכת לים ולבריכה? אחרי שילדתי, הגוף השתנה, המשקל עלה וחוץ מזה לכי תיסחבי לים או לבריכה עם תינוקת בלונדינית שנשרפת אפילו מאור הירח. דווקא הבנים אהבו מאוד את הים והבריכה ושניהם נעשו שחיינים טובים. עשינו מאמץ ושלחנו את כולם לאימוני שחייה כדי שידעו לשחות היטב ואפילו צץרץ שכילד נורא פחד ממים למד לבסוף לשחות וכיום הוא שוחה היטב.
איכשהו עם הזמן הפסקנו ללכת לים. החום הנוראי, השמש החזקה שתמיד שורפת, הצפיפות הנוראית והרעש והלכלוך. בשנים האחרונות ויתרנו על התענוג הזה והפסקנו ללכת לים ולבריכה. חבל. אולי בכל זאת ניסע ביום הבחירות לחוף דור לראות את מרכז המבקרים החדש.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה