זכיתי להכיר ולאהוב את סבא וסבתא שלי משני הצדדים, של אבא ושל אימא. הייתי נכדה ראשונה במשפחה ועקב כך קיבלתי שפע של תשומת לב ואהבה ועד היום אני אסירת תודה על כך.
שני זוגות הסבים והסבתות שלי היו פולנים.
ההורים של אימא היו קומוניסטים מסורים שברחו בזמן המלחמה לרוסיה. גם ההורים של אבא
ברחו לשם כי היו יהודים וציונים. כשנגמרה המלחמה הם נפגשו כולם בעיירה קטנה ונחמדה
ליד קרקוב ושם הורי הכירו זה את זו והתחתנו. ברגע שגומולקה הרשה ליהודים לעזוב את
פולין כולם קמו ועלו לארץ. ההורים של אבא קיבלו דירונת קטנה בקרית ים וגרו שם עד
שנפטרו, קודם סבא שמת תוך כדי ניתוח עוד כשהייתי חיילת, ושנים רבות אחריו נפטרה
סבתא.
ההורים של אימא ניסו לגור בקיבוץ, הרי הם היו
קומוניסטים אבל משום מה זה לא הסתייע והם עברו לגור במקום בו אני גרה עד היום.
שלוש שנים אחר כך גם הורי עברו לשם וסבא וסבתא היו שכנים שלנו עד שהייתי בת עשר
בערך. סבתא לאה שביתי קרויה על שמה הייתה נהדרת. היא הייתה תופרת, בשלנית,
קומוניסטית אדוקה ואישה רבת פעלים ומרץ. אני ואחי גרנו אצלם בדירה במשך כשנה בזמן
שהורי גרו בצריף במעברה. רק אחרי שהם הצליחו לרכוש דירה מעמידר חזרנו לגור איתם
וכמעט כל יום היינו הולכים אליה. היא הלכה במפתיע לעולמה בשנת 73 . הלכה ברחוב
וכנראה קיבלה שטף דם במוח ונפטרה במקום. אני זוכרת שאבא שלי פרץ בבכי כשנודע שהיא
נפטרה וזו הפעם הראשונה שראיתי גבר מבוגר בוכה. לצערי יש לי מעט מאוד תמונות שלה
אבל למרבה המזל יש לי תמונה ממש מוצלחת שלי כתינוקת עם אימא של אבא.
אני וסבתא חנה. אימא של אבא. היא זו שהורישה לי את העיניים הכחולות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה