יום שלישי, 26 בינואר 2021

מלחמת המפרץ

במלחמת המפרץ לילי הייתה רק בת שנה וחצי. ממש קטנה, ולכן קיבלנו עבורה מין אוהל פלסטיק מוזר שבתוכו היא הייתה אמורה לשהות בזמן התקפה כימית. אנחנו קיבלנו מסכות אב"ך והחלטנו שהחדר המוגן שלנו יהיה בקומה התחתונה. כיום יש שם יחידת דיור, אבל אז היה שם משרד ומחסן. המחסן היה חפור ממש בתוך הגבעה שעליה עומד הבית ולא היה לו חלון או קיר חיצוני. מקום אידאלי למקלט. במשרד הצמוד אליו היה מטבחון ושירותים. הורדנו לשם טלוויזיה קטנה שחור לבן ורדיו טרנזיסטור עם בטריות, מתחנו חוט טלפון עד למטה והרגשנו מוכנים. 

עבדתי אז בטכניון ומשום מה הם התעקשו שצריך להמשיך לעבוד בכל מקרה. לילי הייתה במעון וג'ינג'י התנדב עם עוד כמה אבות למגן את המעון עם נילונים ומסקינטייפ. עשינו הכל כמו שהורו לנו, אבל כל הזמן היינו בטוחים שזה סתם ומי יפציץ בכלל מקום קטן ונידח כמו הקריה שלנו שצמודה לכפר ערבי גדול? 

קישטנו את הקופסאות המרובעות של המסכות בתמונות צבעוניות והיינו די רגועים עד שלילה קר אחד בתחילת ינואר נפל טיל על קניון לב המפרץ שהיה אז בבנייה. הקניון נמצא די רחוק מאיתנו, לפחות 20 קילומטר, אבל הרגשנו כאילו הטיל נפל ממש ליד ונבהלנו נורא. אני זוכרת את עצמי רצה במדרגות מהקומה העליונה בה ישנו עד למקלט שלנו עם תינוקת בוכה, עטופה בשמיכה, רועדת מפחד ולא יודעת למי לדאוג קודם, להורי שגרו בצד השני של הקריה או להורים של בעלי שגרו בנהריה. לילי נכנסה להיסטריה כששמנו את המסכות והפכנו מהוריה המוכרים למפלצות וסירבה בכל תוקף להיכנס לממ"ט או איך שלא קראו לאוהל המטופש הזה. ישבנו שם סתם כמו טיפשים, מגבת רטובה מתחת לדלת, וניסינו לקלוט משהו ברדיו או בטלוויזיה ולהריח את הגז כדי לדעת אם אנחנו חייבים לשים מסכה או לא. מזל שיכולנו לדבר עם כל בני המשפחה לברר שכולם חיים כי טלפונים ניידים לא היו אז. 

אני זוכרת שהראו בטלוויזיה ילדה קטנה שהפציצו לה את הדירה והיא בכתה שכל אוסף הברביות שלה נעלם ומישהו שנהרס לו כל הבית וצילמו אותו עומד בתוך ההריסות ורק ראשו מציץ מתוכם, אבל הוא לא נפגע כלל. בנס איש לא נהרג בהפצצות הללו, רק אדם אחד קיבל התקף לב וילדה אחת מסכנה נחנקה למוות מהמסכה.

רק בפורים הסתיים מצב החירום והודיעו על זה ברדיו בדיוק כשאני ובעלי נסענו במכונית לאיזה מקום. ברגע הזה הרגשתי בבת אחת הקלה עצומה, כאילו הורידו מעלי טון שלם, זה היה כשעוד האמנו למה שהודיעו לנו ברדיו. כיום מיד הייתי מתחילה לחשוד איפה מנסים לסדר אותנו ולדפוק אותנו. לא אהבתי את שמיר ואת הממשלה שלו ולא הצבעתי בשבילם בבחירות, אבל אף פעם לא חשבתי שהוא משקר או מסית נגד מי שלא בדעה הפוליטית שלו, ובטח שלא חשדתי שהוא מנסה לתחמן אותנו וחושב על עצמו לפני שהוא דואג לאזרחים שלו.


אין תגובות:

פרסום תגובה