כן, אני לבד עכשיו. בן זוגי ואלוף נעורי - ג'ינג'י היקר טס לו למולדבה לטיול כלבבו, כלומר הרבה הליכה ברגל, מוזאונים ואתרים עתיקים וספונטניות חסרת מעצורים. אין לי בעיה עם ספונטניות אבל לאחרונה אני מתקשה בהליכה ממושכת והתחלתי להסתייג כשהבחנתי שיש באינטרנט מעט מאוד המלצות וחוות דעת על מולדבה. פה חשדתי כמו שאומרים. מה שהרתיע אותי דווקא הדליק את ג'ינג'י חובב האתגרים. העובדה שיש שם המון אנשים שדוברים רומנית ושהמטפלת לשעבר של חמותי תהיה בחופשת מולדת הכריעה את הכף. הוא התעקש לנסוע ולנפוש לפני שיתחיל לעבוד כמנהלן בחפירות בית שערים - עבודה מתישה וקורעת פיזית ונפשית אם כי לא ארוכה. חודש ומשהו של מאמץ ויזע.
הוחלט שאני אשאר בארץ ומזל שהחלטנו ככה כי אז התחיל הברוך עם אימא שלי, וטוב שנשארתי בארץ לעזור ולתמוך. האמת היא שלמרות הכותרת הדרמאטית של הפוסט אני לא בדיוק לבד, עוגי וצץ רץ והכלבים נמצאים איתי ומעסיקים אותי די והותר. לשמחתי עוגי מצליח להתגבר על הנטייה הטבעית שלו לישון בבקרים וקם לטיול עם הכלבים, ומיד אחר כך חוזר לישון. צץרץ עסוק גם כן, עובד או לומד או מבלה ואנחנו מדברים בעיקר בנייד למרות שהוא גר בקומה מתחת.
אני די נהנית מהלבד שלי, נחה הרבה, עושה פלדנקרייז שמאוד משפר את מצבי ודי מתבטלת לי בכיף אם כי אתמול החלטתי לפצוח סוף סוף במבצע ניקוי החלונות שאני דוחה עוד מפסח. יש לנו המון חלונות ועליהם יש רשתות שלוכדות אבק וצריך לשטוף אותם לפחות פעם ברבעון, מה שאני בדרך כלל לא עושה. אתמול בבוקר היה יחסית קצת פחות חם והתחלתי לשטוף ולנקות. החלטתי לנקות כל יום קצת ולפרוש את העבודה על פני כל השבוע. מקווה שאעמוד בזה ועד שג'ינג'י יגיע כל החלונות יהיו נקיים למשעי, לא שהוא ישים לב לזה כמובן : )
אתמול דיברנו קצת בטלפון והוא סיפר שמולדבה מאוד פרימיטיבית, לא מסבירים שם פנים לתיירים והמטפלת שהוא קיווה שתדריך אותו קצת תפסה התקררות נבזית בטיול שעשתה בים השחור ושוכבת חולה בבית ככה שהוא די לבד. אתמול הוא טייל בקישינייב והיום הוא מתכנן לנסוע צפונה. לטענתו המדינה הקטנה והענייה הזו נתקעה בשנות השבעים פחות או יותר והטיול בה הוא כמו מסע בזמן. לא פלא שכל מי שיכול בורח משם לרוסיה או לאירופה כדי למצוא עבודה. באמת חבל עליהם, מה שהם צריכים זה חבורת יהודים או ישראלים מלאי מרץ ויוזמה שינערו אותם קצת ויעבירו אותם למאה העשרים ואחת. אם הם יפסיקו להיות כל כך אנטישמיים אולי זה עוד יקרה.
הוחלט שאני אשאר בארץ ומזל שהחלטנו ככה כי אז התחיל הברוך עם אימא שלי, וטוב שנשארתי בארץ לעזור ולתמוך. האמת היא שלמרות הכותרת הדרמאטית של הפוסט אני לא בדיוק לבד, עוגי וצץ רץ והכלבים נמצאים איתי ומעסיקים אותי די והותר. לשמחתי עוגי מצליח להתגבר על הנטייה הטבעית שלו לישון בבקרים וקם לטיול עם הכלבים, ומיד אחר כך חוזר לישון. צץרץ עסוק גם כן, עובד או לומד או מבלה ואנחנו מדברים בעיקר בנייד למרות שהוא גר בקומה מתחת.
אני די נהנית מהלבד שלי, נחה הרבה, עושה פלדנקרייז שמאוד משפר את מצבי ודי מתבטלת לי בכיף אם כי אתמול החלטתי לפצוח סוף סוף במבצע ניקוי החלונות שאני דוחה עוד מפסח. יש לנו המון חלונות ועליהם יש רשתות שלוכדות אבק וצריך לשטוף אותם לפחות פעם ברבעון, מה שאני בדרך כלל לא עושה. אתמול בבוקר היה יחסית קצת פחות חם והתחלתי לשטוף ולנקות. החלטתי לנקות כל יום קצת ולפרוש את העבודה על פני כל השבוע. מקווה שאעמוד בזה ועד שג'ינג'י יגיע כל החלונות יהיו נקיים למשעי, לא שהוא ישים לב לזה כמובן : )
אתמול דיברנו קצת בטלפון והוא סיפר שמולדבה מאוד פרימיטיבית, לא מסבירים שם פנים לתיירים והמטפלת שהוא קיווה שתדריך אותו קצת תפסה התקררות נבזית בטיול שעשתה בים השחור ושוכבת חולה בבית ככה שהוא די לבד. אתמול הוא טייל בקישינייב והיום הוא מתכנן לנסוע צפונה. לטענתו המדינה הקטנה והענייה הזו נתקעה בשנות השבעים פחות או יותר והטיול בה הוא כמו מסע בזמן. לא פלא שכל מי שיכול בורח משם לרוסיה או לאירופה כדי למצוא עבודה. באמת חבל עליהם, מה שהם צריכים זה חבורת יהודים או ישראלים מלאי מרץ ויוזמה שינערו אותם קצת ויעבירו אותם למאה העשרים ואחת. אם הם יפסיקו להיות כל כך אנטישמיים אולי זה עוד יקרה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה