היום התחיל בטלפון מבשר רעות מאבא. הוא מרגיש זוועה ומבקש שאחליף אותו בשמירה על אימא. גם אני לא במיטבי. עדיין צולעת וכואבת ומתקשה ללכת יותר מכמה צעדים אבל אבא נשמע נורא ואיום ושיערתי שאחזיק מעמד כמה שעות בישיבה לצד אימא בפלימן.
הגעתי בשבע ומשהו ובהתחלה הכל היה בסדר. ארוחת בוקר, פיזיותרפיה ואחר כך היה אמור להיות רפוי בעיסוק אבל במקום נכנס רופא צעיר ונחמד אחד ואמר שהוחלט להחזיר את אימא לכרמל. צילום הסי. טי. שהיא עשתה לפני יומיים מראה שאין הטבה ואולי אפילו הרעה וברור שפלימן לא עוזר לה. אימא התחילה לבכות וביקשה שיחכו עוד יום כי היא לא רוצה לנסוע בלי אבא. הרופא התעקש והכריז שהוא נאבק למצוא לה מיטה במחלקה האורתופדית ושמחכים לה שם כבר וחבל להתעכב כי רק בכרמל יוכלו לעזור לה. הרגעתי את אימא, הבטחתי לה שיהיה בסדר והתחלתי לאסוף את החפצים הרבים שהיא צברה בשלושת השבועות שלה בפלימן.
הגענו למיון של כרמל באמבולנס עם נהג אמבולנס חביב מאוד שעזר לי עם הסלים והתיקים שגררתי איתי, אימא הושכבה במיון והתחלנו להמתין לאורתופד. לקח לו בערך שעתיים להגיע וכשהוא בא סוף סוף הוא התחיל לשאול שאלות טיפשיות מאוד שהעידו עליו שהוא לא קרא את המכתב של הרופא מפלימן והוא לא מכיר את התיק של אימא. כשניסיתי להסביר לו את המצב הוא השתיק אותי מאוד בגסות ולא התחשב בזה שאימא לוקחת תרופות חזקות נגד כאבים ומתקשה להסביר את עצמה. אני כעסתי והוא כעס ואיים עלי שיביא לי אבטחה כי אני מאיימת עליו. אני, אישה כבר לא צעירה, צולעת שמגיעה לו בקושי לכתף, והוא בחור צעיר ושרירי, ואני מאיימת עליו? רתחתי מכעס. איזה דביל חצוף! מתי רופאים ילמדו לדבר עם החולים ולהקשיב להם ולקרובים שלהם ולא להתנשא כמו אידיוטים?
דיברתי עם האחות האחראית וניסיתי להסביר את המצב ולא עזר, התקשרתי לרופא הטיפש מפלימן ששלח אותנו לכרמל והסברתי לו מה המצב וגם זה לא עזר. נשארתי תקועה במיון, קופאת מקור כי המיזוג שם מוגזם מאוד ורותחת מכעס. כולם התקשרו אלי כל הזמן ונדנדו בטלפון ושום דבר לא זז. אימא נשארה תקועה במיון ואחרי שביקשתי שלוש פעמים שיחליפו לה חיתול ונעניתי בעוד מעט שאף פעם לא הגיע החלפתי לה לבד ושכנעתי בחורה מכוח העזר להחליף לה את הסדין שהיה כבר רטוב. לא לקחתי כדורים נגד כאבים והרגל הרגה אותי והיה לי קר נורא והכי גרוע האוטו נשאר בפלימן ככה שהייתי תקועה שם. בסוף צץרץ שסיים את העבודה מוקדם יותר הגיע לקחת אותי לאסוף את הרכב מפלימן ואבא שאכל צהריים אצל הדוד שלי הגיע קצת אחר כך להחליף אותי. ג'ינג'י שכעס לשמע הסיפור שלי התקשר להנהלת בית החולים וצרח שם על מחלקת תלונות הציבור ועשה סקנדל ואז סוף סוף באו לעשות לה צילומים, עוד פעם ואפילו החליפו שוב חיתול ולפני שעה הודיעו שיאשפזו אותה שוב באותה מחלקה חסרת תועלת.
אחי שעקב אחרי הבלגן מארה"ב הודיע שהוא טס הלילה ומחר בבוקר ינחת בארץ. אולי הוא יצליח לשכנע את הורי לעזוב את בית החולים הדפוק וחסר התועלת הזה ולחפש רופאים שיודעים מה הם עושים. אני איבדתי את האמון בבית חולים כרמל ולדעתי המחלקה האורתופדית שלהם לא מסוגלת להתמודד עם בעיות כמו של אימא שלי וחבל לבזבז שם זמן.
הגעתי בשבע ומשהו ובהתחלה הכל היה בסדר. ארוחת בוקר, פיזיותרפיה ואחר כך היה אמור להיות רפוי בעיסוק אבל במקום נכנס רופא צעיר ונחמד אחד ואמר שהוחלט להחזיר את אימא לכרמל. צילום הסי. טי. שהיא עשתה לפני יומיים מראה שאין הטבה ואולי אפילו הרעה וברור שפלימן לא עוזר לה. אימא התחילה לבכות וביקשה שיחכו עוד יום כי היא לא רוצה לנסוע בלי אבא. הרופא התעקש והכריז שהוא נאבק למצוא לה מיטה במחלקה האורתופדית ושמחכים לה שם כבר וחבל להתעכב כי רק בכרמל יוכלו לעזור לה. הרגעתי את אימא, הבטחתי לה שיהיה בסדר והתחלתי לאסוף את החפצים הרבים שהיא צברה בשלושת השבועות שלה בפלימן.
הגענו למיון של כרמל באמבולנס עם נהג אמבולנס חביב מאוד שעזר לי עם הסלים והתיקים שגררתי איתי, אימא הושכבה במיון והתחלנו להמתין לאורתופד. לקח לו בערך שעתיים להגיע וכשהוא בא סוף סוף הוא התחיל לשאול שאלות טיפשיות מאוד שהעידו עליו שהוא לא קרא את המכתב של הרופא מפלימן והוא לא מכיר את התיק של אימא. כשניסיתי להסביר לו את המצב הוא השתיק אותי מאוד בגסות ולא התחשב בזה שאימא לוקחת תרופות חזקות נגד כאבים ומתקשה להסביר את עצמה. אני כעסתי והוא כעס ואיים עלי שיביא לי אבטחה כי אני מאיימת עליו. אני, אישה כבר לא צעירה, צולעת שמגיעה לו בקושי לכתף, והוא בחור צעיר ושרירי, ואני מאיימת עליו? רתחתי מכעס. איזה דביל חצוף! מתי רופאים ילמדו לדבר עם החולים ולהקשיב להם ולקרובים שלהם ולא להתנשא כמו אידיוטים?
דיברתי עם האחות האחראית וניסיתי להסביר את המצב ולא עזר, התקשרתי לרופא הטיפש מפלימן ששלח אותנו לכרמל והסברתי לו מה המצב וגם זה לא עזר. נשארתי תקועה במיון, קופאת מקור כי המיזוג שם מוגזם מאוד ורותחת מכעס. כולם התקשרו אלי כל הזמן ונדנדו בטלפון ושום דבר לא זז. אימא נשארה תקועה במיון ואחרי שביקשתי שלוש פעמים שיחליפו לה חיתול ונעניתי בעוד מעט שאף פעם לא הגיע החלפתי לה לבד ושכנעתי בחורה מכוח העזר להחליף לה את הסדין שהיה כבר רטוב. לא לקחתי כדורים נגד כאבים והרגל הרגה אותי והיה לי קר נורא והכי גרוע האוטו נשאר בפלימן ככה שהייתי תקועה שם. בסוף צץרץ שסיים את העבודה מוקדם יותר הגיע לקחת אותי לאסוף את הרכב מפלימן ואבא שאכל צהריים אצל הדוד שלי הגיע קצת אחר כך להחליף אותי. ג'ינג'י שכעס לשמע הסיפור שלי התקשר להנהלת בית החולים וצרח שם על מחלקת תלונות הציבור ועשה סקנדל ואז סוף סוף באו לעשות לה צילומים, עוד פעם ואפילו החליפו שוב חיתול ולפני שעה הודיעו שיאשפזו אותה שוב באותה מחלקה חסרת תועלת.
אחי שעקב אחרי הבלגן מארה"ב הודיע שהוא טס הלילה ומחר בבוקר ינחת בארץ. אולי הוא יצליח לשכנע את הורי לעזוב את בית החולים הדפוק וחסר התועלת הזה ולחפש רופאים שיודעים מה הם עושים. אני איבדתי את האמון בבית חולים כרמל ולדעתי המחלקה האורתופדית שלהם לא מסוגלת להתמודד עם בעיות כמו של אימא שלי וחבל לבזבז שם זמן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה