אישיאס

יום לפני שאימא עברה לפלימן היינו בטוחים שהיא חוזרת הביתה ולכן טרחתי להביא כיסא גלגלים מיד שרה ואפילו גררתי אותו במעלה המדרגות לקומה השנייה. זה היה קשה ובתוספת הלחץ הנפשי והנהיגה הממושכת במורד הכרמל (רגל ימין על הברקס) חטפתי התקף אישיאס חמור.
אישיאס זה עצב (בעברית עצב הנשה) ארוך מאוד, הכי ארוך בגוף, שיוצא מהאגן ומגיע עד לקרסול. כשהשרירים סביבו מתכווצים זה כואב, מאוד כואב. המאמץ לשמור על קור רוח ושלווה ולהרגיע את כולם למרות שעוגי שוב התאשפז, צץרץ חטף חום גבוה שלא ירד כמה ימים והורי עברו לפלימן ולקח להם זמן להתאפס על עצמם תבע ממני מחיר. הגוף ישר מאותת שרע ומכאיב וצריך טיפול. הבעיה היא איזה? למיון אין טעם ללכת, תור לאורתופד זה עניין של שבועות ואורתופד במושלם שמקבל תוך יום יומיים דורש צילום סי. טי. מעודכן. שוב תור של כמה שבועות. בצר לי פניתי לרפואה אלטרנטיבית - פיזיותרפיה ואם זה לא יעזור אז דיקור ושיאצו ובינתיים כדורים נגד כאבים ומשחה נגד דלקות לא זיהומיות. עוזר קצת אבל עדיין כואב.
דבר אחד חיובי יש בעניין, הלך לי התיאבון לגמרי. אוכלת רק כזית ורק כי חייבים לאכול לפני שלוקחים נורופן.
כבר כתבתי את זה פעם ואכתוב שוב, צודקים כל הקשישים שאומרים שהעיקר הבריאות, עכשיו אני גם קשישה ואני יודעת את זה על בשרי - קמת בבוקר בלי שיכאב כלום, אשריך! השאר זה בונוס. מדהים כמה מעט אנשים מעריכים את הבריאות שלהם ונזכרים בה רק כשהם חולים. תגידו תודה כל יום אם אתם יכולים ללכת בלי לצלוע, לאכול בתיאבון, לנהוג בלי לחרוק שיניים מרוב כאב, לנשום בלי לחשוב על זה יותר מידי. תגידו תודה ותיהנו מכל רגע נטול כאב כי כשתהיו זקנים וחולים תתגעגעו לזה.

המקומות האדומים כואבים, מאוד!