ביום ראשון הורי נסעו לטיול לירושלים. טיול של הפנסיונרים של מקום העבודה של אימא שלי שמארגנים מידי פעם טיולים. שאלתי אותה אם זה רעיון טוב לנוכח כאבי הגב שהיא סובלת מהם והיא אמרה שמצבה הוטב וחוץ מזה אם יהיה לה קשה היא פשוט תישאר במלון. ביום הראשון היא טיילה עם כולם אבל אחר כך כאב לה הגב והיא נשארה במלון וכשהם חזרו ביום רביעי אחרי נסיעה מאוד ארוכה היא החליטה שדי, היא לא יכולה יותר ולחצה על כפתור המצוקה שיש להם בבית. הרופאה שהיא התייעצה איתה בטלפון חשדה שאולי יש לה דלקת בלבלב או משהו דומה בגלל שמאוד כאבה לה הבטן ואימא החליטה שנמאס לה לחכות לעוד בדיקות והזמינה אמבולנס.
כמו תמיד נודע לי שהם ממתינים לאמבולנס כשהייתי בטיול עם הכלבים ולא יכולתי לנסוע אליהם מהר כמו שרציתי, ואחרי שנרגעתי מעט והרגעתי את אבא שלי החלטנו שהוא ייסע עם אימא באמבולנס ואנחנו נחכה בשקט בבית כי בכרמל מרשים רק לאדם אחד להיות מלווה במיון ואין טעם שכולנו נשב שם יחד ונחכה.
אחרי בדיקות רבות הוחלט לפנות בוקר לאשפז אותה. סוף סוף עשו לה סי. טי. וזה אחרי שהיא חיכתה שבועות רבים לתור. אמרתי לה כבר אז לכי למיון ויעשו לך מיד סי. טי. וזה בדיוק מה שקרה. התברר שאין לה שום בעיות בלבלב או בכבד והכל נובע מדלקת בעמוד השדרה שנגרמה בגלל סחוס שחוק בין שתי חוליות. ההיגיון אומר שאם יש דלקת מיד נותנים אנטיביוטיקה והכל עובר אבל כנראה שהעסק מסובך יותר מזה. נכון לעכשיו היא עדיין מאושפזת במחלקה אורתופדית, סובלת מכאבים מאוד חזקים ועוד לא החליטו איזה סוג של אנטיביוטיקה לתת לה. רוצים קודם לקחת דגימה מהדלקת ואולי יעשו גם MRI ? בינתיים מחכים כי בסוף השבוע אין בדיקות ומה בוער, תשכבי ותתעני ותחכי. אימא נכנסה לבית החולים בהליכה אבל עכשיו היא כבר לא מסוגלת ללכת, נפלה פעם אחת בדרך לשירותים ולא מעזה לקום יותר. שמו לה חיתול והיא תלויה לגמרי באבא ובי כדי להתקלח ולאכול. בהתחלה אבא שלי סירב לעזוב אותה וישן יומיים בבית החולים אבל בסוף הצלחנו לשכנע אותו שהוא מגזים ואין טעם שגם הוא יחלה מרוב עייפות. הלילה הוא כבר ישן בבית ואני ישבתי איתה עד שנתנו לה כדור שינה והיום הוא הגיע מוקדם בבוקר (וככה גם מצא מקום חנייה עוד בעיה של בית החולים הזה) והוא ישהה איתה עד הערב ומחר אולי הם יתחילו סוף סוף להפסיק עם הבדיקות ולטפל במה שיש לה? הלוואי.
כולם מזהירים אותנו שמדובר באשפוז ארוך וזה אומר שצפויה לי תקופה קשה ומעייפת ולהורי יהיה קשה עוד יותר. בינתיים אימא מתעקשת שאף אחד לא יבוא לבקר אותה וכולם מתקשרים כל הזמן לשאול מה שלומה. היא עצבנית ומדוכאת וכל הזמן שואלת איזה טעות היא עשתה שמגיעה לה העונש הזה. אין לי תשובה לשאלה הזו.
כמו תמיד נודע לי שהם ממתינים לאמבולנס כשהייתי בטיול עם הכלבים ולא יכולתי לנסוע אליהם מהר כמו שרציתי, ואחרי שנרגעתי מעט והרגעתי את אבא שלי החלטנו שהוא ייסע עם אימא באמבולנס ואנחנו נחכה בשקט בבית כי בכרמל מרשים רק לאדם אחד להיות מלווה במיון ואין טעם שכולנו נשב שם יחד ונחכה.
אחרי בדיקות רבות הוחלט לפנות בוקר לאשפז אותה. סוף סוף עשו לה סי. טי. וזה אחרי שהיא חיכתה שבועות רבים לתור. אמרתי לה כבר אז לכי למיון ויעשו לך מיד סי. טי. וזה בדיוק מה שקרה. התברר שאין לה שום בעיות בלבלב או בכבד והכל נובע מדלקת בעמוד השדרה שנגרמה בגלל סחוס שחוק בין שתי חוליות. ההיגיון אומר שאם יש דלקת מיד נותנים אנטיביוטיקה והכל עובר אבל כנראה שהעסק מסובך יותר מזה. נכון לעכשיו היא עדיין מאושפזת במחלקה אורתופדית, סובלת מכאבים מאוד חזקים ועוד לא החליטו איזה סוג של אנטיביוטיקה לתת לה. רוצים קודם לקחת דגימה מהדלקת ואולי יעשו גם MRI ? בינתיים מחכים כי בסוף השבוע אין בדיקות ומה בוער, תשכבי ותתעני ותחכי. אימא נכנסה לבית החולים בהליכה אבל עכשיו היא כבר לא מסוגלת ללכת, נפלה פעם אחת בדרך לשירותים ולא מעזה לקום יותר. שמו לה חיתול והיא תלויה לגמרי באבא ובי כדי להתקלח ולאכול. בהתחלה אבא שלי סירב לעזוב אותה וישן יומיים בבית החולים אבל בסוף הצלחנו לשכנע אותו שהוא מגזים ואין טעם שגם הוא יחלה מרוב עייפות. הלילה הוא כבר ישן בבית ואני ישבתי איתה עד שנתנו לה כדור שינה והיום הוא הגיע מוקדם בבוקר (וככה גם מצא מקום חנייה עוד בעיה של בית החולים הזה) והוא ישהה איתה עד הערב ומחר אולי הם יתחילו סוף סוף להפסיק עם הבדיקות ולטפל במה שיש לה? הלוואי.
כולם מזהירים אותנו שמדובר באשפוז ארוך וזה אומר שצפויה לי תקופה קשה ומעייפת ולהורי יהיה קשה עוד יותר. בינתיים אימא מתעקשת שאף אחד לא יבוא לבקר אותה וכולם מתקשרים כל הזמן לשאול מה שלומה. היא עצבנית ומדוכאת וכל הזמן שואלת איזה טעות היא עשתה שמגיעה לה העונש הזה. אין לי תשובה לשאלה הזו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה