מכירים את הבדיחה הזאת על האור בקצה המנהרה שהוא בעצם פנס של רכבת שתכף תדרוס אותנו? אז ככה אני מרגישה עכשיו.
מצד אחד סוף סוף, אחרי עשרות טלפונים ופגישות מאכזבות נמצא בית ראוי למטפלת המיוחסת שלנו. אישה לא מבוגרת מידי שצריכה עזרה בבית אבל מוכנה להניח למטפלת לנסוע בעוד חודשיים לחו"ל כמו שהיא תכננה (כבר קנתה כרטיסים) המגרעת היחידה - היא רוצה שהמטפלת תצא לחופש כל שבוע, כלומר משכורת יותר קטנה למטפלת. מצד שני לא אכפת לה שהיא תישאר לגור בבית גם ביום החופש (שהוא יום ראשון כי המטפלת נוצריה) ויש לה גינה עם פרחים והיא נחמדה מאוד, ככה סופר לי. החיסרון מבחינתי הוא שהיא תעבור רק ביום שני. לא יודעת למה בדיוק אבל ממש מציק לי שהיא גרה אצלנו, ולא שחסר לנו מקום. יש לה חדר בקומה אחרת ויש שירותים פרטיים ובכל זאת לי זה מפריע ולדעתי גם לג'ינג'י למרות שהוא בחיים לא יודה בזה.
אני מניחה שכל יום ראשון היא תהיה אצלנו, כאילו לעבוד ולעזור לג'ינג'י, ואולי היא גם תעבוד כי היא אישה חזקה וחרוצה, אבל איכשהו בדרך כלל בימי הראשון האלה הם בדרך כלל מטיילים פה ושם. מזמינים גם אותי תמיד אבל הם כל הזמן מדברים רומנית ואני מרגישה כמו סרח עודף.
אחרי כמה ימים של מגורים שלה אצלנו התפרצתי וכעסתי ורבתי עם ג'ינג'י כי נמאס לי שהיא נדחפת לי למטבח וכל הזמן רוחצת כלים (היא לא מאמינה במדיח כלים) ומבשלת לפי טעמה ופשוט נדחפת. קודם רבנו קשות בגלל זה ואחר כך ג'ינג'י נרגע קצת (לא לפני שהעיר כמה הערות ממש מגעילות עלי ועל הבישול שלי, ואפילו איים בגירושים כי אני שתלטנית) והעיר לה להפסיק להשתדל כל כך והיא סוף סוף יצאה לי מהמטבח ואני מקווה שבקרוב גם מהבית.
תוך כדי כל הבלגן והמתח הזה היה גם עניין עוגי, צץרץ ואני נסענו איתו לדירה של הקהילה המוגנת שמאוד מצאה חן בעיניו. אחר כך התברר שהעובדת הסוציאלית שם פחות מתלהבת ממנו וחושבת שהוא עוד לא מוכן לגמילה. הם גם גילו שהוא עישן ושתה ביום ההולדת שלו אחרי שהבטיח שלא יגע יותר בסמים ויש מצב שהוא בכלל לא יגיע לדירת הגמילה. עכשיו הוא בבית אבל בזמן שהיה מאושפז הוא התקשר אלי כל חצי שעה בערך ולא הפסיק לחפור לי. עם כל המאמצים היה לי קשה להישאר רגועה ותומכת ונעימה. בקיצור, היה שבוע עמוס ומתוח ומעיק, רגשית בעיקר.
בשבת עבדנו יחד והצעתי שאת הארוויזיון נראה יחד בדירה של צץרץ כי יש לו טלוויזיה ענקית וספה נוחה מאוד. אני מודה שאני זו שנשברה ראשונה. אחרי שקובי שר ברחתי למיטה. ג'ינג'י והמטפלת נשארו עד הסוף ורק בבוקר גיליתי שההופעה של מדונה הייתה נוראית ושהיא זייפה. ג'ינג'י לא שם לב לזה כמובן אבל חשב שלהופיע עם רטייה על העין זה פשוט מטופש. לשם שינוי הפעם אני מסכימה איתו.
מצד אחד סוף סוף, אחרי עשרות טלפונים ופגישות מאכזבות נמצא בית ראוי למטפלת המיוחסת שלנו. אישה לא מבוגרת מידי שצריכה עזרה בבית אבל מוכנה להניח למטפלת לנסוע בעוד חודשיים לחו"ל כמו שהיא תכננה (כבר קנתה כרטיסים) המגרעת היחידה - היא רוצה שהמטפלת תצא לחופש כל שבוע, כלומר משכורת יותר קטנה למטפלת. מצד שני לא אכפת לה שהיא תישאר לגור בבית גם ביום החופש (שהוא יום ראשון כי המטפלת נוצריה) ויש לה גינה עם פרחים והיא נחמדה מאוד, ככה סופר לי. החיסרון מבחינתי הוא שהיא תעבור רק ביום שני. לא יודעת למה בדיוק אבל ממש מציק לי שהיא גרה אצלנו, ולא שחסר לנו מקום. יש לה חדר בקומה אחרת ויש שירותים פרטיים ובכל זאת לי זה מפריע ולדעתי גם לג'ינג'י למרות שהוא בחיים לא יודה בזה.
אני מניחה שכל יום ראשון היא תהיה אצלנו, כאילו לעבוד ולעזור לג'ינג'י, ואולי היא גם תעבוד כי היא אישה חזקה וחרוצה, אבל איכשהו בדרך כלל בימי הראשון האלה הם בדרך כלל מטיילים פה ושם. מזמינים גם אותי תמיד אבל הם כל הזמן מדברים רומנית ואני מרגישה כמו סרח עודף.
אחרי כמה ימים של מגורים שלה אצלנו התפרצתי וכעסתי ורבתי עם ג'ינג'י כי נמאס לי שהיא נדחפת לי למטבח וכל הזמן רוחצת כלים (היא לא מאמינה במדיח כלים) ומבשלת לפי טעמה ופשוט נדחפת. קודם רבנו קשות בגלל זה ואחר כך ג'ינג'י נרגע קצת (לא לפני שהעיר כמה הערות ממש מגעילות עלי ועל הבישול שלי, ואפילו איים בגירושים כי אני שתלטנית) והעיר לה להפסיק להשתדל כל כך והיא סוף סוף יצאה לי מהמטבח ואני מקווה שבקרוב גם מהבית.
תוך כדי כל הבלגן והמתח הזה היה גם עניין עוגי, צץרץ ואני נסענו איתו לדירה של הקהילה המוגנת שמאוד מצאה חן בעיניו. אחר כך התברר שהעובדת הסוציאלית שם פחות מתלהבת ממנו וחושבת שהוא עוד לא מוכן לגמילה. הם גם גילו שהוא עישן ושתה ביום ההולדת שלו אחרי שהבטיח שלא יגע יותר בסמים ויש מצב שהוא בכלל לא יגיע לדירת הגמילה. עכשיו הוא בבית אבל בזמן שהיה מאושפז הוא התקשר אלי כל חצי שעה בערך ולא הפסיק לחפור לי. עם כל המאמצים היה לי קשה להישאר רגועה ותומכת ונעימה. בקיצור, היה שבוע עמוס ומתוח ומעיק, רגשית בעיקר.
בשבת עבדנו יחד והצעתי שאת הארוויזיון נראה יחד בדירה של צץרץ כי יש לו טלוויזיה ענקית וספה נוחה מאוד. אני מודה שאני זו שנשברה ראשונה. אחרי שקובי שר ברחתי למיטה. ג'ינג'י והמטפלת נשארו עד הסוף ורק בבוקר גיליתי שההופעה של מדונה הייתה נוראית ושהיא זייפה. ג'ינג'י לא שם לב לזה כמובן אבל חשב שלהופיע עם רטייה על העין זה פשוט מטופש. לשם שינוי הפעם אני מסכימה איתו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה