יום רביעי, 8 בינואר 2025

צער גידול הורים

 זוכרים את הוירוס שהרס לי את הטיול לתל אביב?

אבא נורא נבהל ממה שקרה לי ולכלתי שגם סבלה מאותו דבר וויתר על הביקור הקבוע אצלנו ביום שישי כדי לא להידבק חלילה. שלשום הוא התקשר אלינו פתאום בעשר בלילה, סיפר שהוא מרגיש לא טוב והוא הקיא על עצמו והוא מבקש שנבוא לעזור לו כי הוא פוחד לקום ולהתעלף. טסנו אליו ומצאנו אותו יושב בכורסא שלו מול הטלוויזיה, מלוכלך מקיא ומרגיש נורא ואיום.

בענייני ניקיון וסדר אבא שלי הוא פדנט על סף האו.סי. די. ולראות אותו ככה היה שובר לב. הקמנו אותו וניקינו הכל והשכבנו אותו במיטתו ואחרי שהוא הבטיח שהוא בסדר חזרנו הביתה לישון.

למחרת התקשרתי כרגיל בשמונה בבוקר, לא הייתה תשובה. הוא בטח ישן ולא שומע חשבתי כי כשהוא מוציא את האוזניה הוא לא שומע כלום וזה כבר קרה לא פעם כשהוא נרדם. המשכתי להתקשר שוב ושוב וברבע לתשע נשברתי ונסעתי אליו. יש לי מפתח וברגע שנכנסתי הרחתי ריח זוועתי ומצאתי את אבא שוכב חסר אונים על הרצפה ליד המיטה שלו בתוך שלולית של קיא. חוץ מזה הוא גם עשה על עצמו את צרכיו ולמרות כל המאמצים שלו לא הצליח להתרומם ולקום על רגליו. 

נבהלתי נורא ונלחצתי בטירוף. לקח לי זמן למצוא את האוזניה שלו כדי שנוכל לתקשר ולגרור אותו למקום פחות רטוב אבל עד שג'ינג'י לא הגיע לעזור לא הצלחתי להקים אותו. אחרי שהוא נעמד על הרגלים החלפנו לו את הבגדים ואת כלי המיטה וניסינו לשכנע אותו גם להתקלח אבל הוא פשוט נשכב במיטה ונרדם, מותש. הוא סירב בתוקף לקרוא לאמבולנס וכנראה שצדק כי אחרי שישן כמה שעות הוא התאושש ועכשיו הוא כבר חזר לגמרי לעצמו. הכי טוב היה אם הוא היה מסכים לעבור לגור אצלנו, יש לנו חדר בשבילו אבל הוא מתעקש לא לזוז מהדירה שלו ומאחר ואנחנו גרים ממש קרוב אליו זה לא נורא. מקווה שזה רק עניין זמני והוא יחזור להיות עצמאי ובריא כמו תמיד אבל אני לא שוכחת שהבן אדם בן 92 ולך תדע מה יקרה בעתיד.


אבא בימים טובים יותר

יום רביעי, 1 בינואר 2025

טיול הזוועות לכיכר ביאליק

 אנחנו חברים בקבוצה של מטיילים שמסיירים כל פעם באזור אחר. מגיעים עצמאית למקום ומקבלים הדרכה ממדריך ובדרך כלל נהנים מאוד. הייתה הפסקה גדולה מאוד בגלל המלחמה אבל אחרי הפסקת האש בצפון חזרנו לפעילות והפעם נסענו לכיכר ביאליק בתל אביב לסייר במוזאונים המקיפים אותה. נסענו ברכבת ומשם תפסנו מונית עם נהג ממש חביב שפטפט איתנו כל הדרך והכל היה נהדר כולל מזג האוויר עד שנכנסנו עם המדריך למוזאון תל אביב. 


פתאום התחלתי להרגיש לא טוב, התחיל עם בחילה ונגמר בזה שלהפתעתי הקאתי את נשמתי בשירותים והמשכתי להקיא בכל אחד מהמוזיאונים וגם בחצר. כל פעם חשבתי שדי, נגמר וכבר אין לי מה להקיא ואז שוב... עדיף לא לפרט אבל הסיור נהרס לי לגמרי והגעתי לרכבת הביתה (אחרי שהקאתי גם במונית) סחוטה ואומללה. מזל שברכבת ישבתי ליד בית השימוש כי גם שם הקאתי כמה פעמים.

מתברר שגם כלתי והבן חלו והמקור לכל הצרות הם הוירוסים שהנכד הביא מהפעוטון. הוא אפילו שהה לילה בבית החולים וכלתי המסכנה הקיאה שם את נשמתה. הבן והבעל הסתפקו בשלשולים. לקח לנו שבוע להתאושש מהחוויה ועד עכשיו אני די מהססת לפני שאני אוכלת משהו. לפחות רזיתי בשלוש ק"ג מכל העסק.

מאחר שירד גשם כמה ימים כמעט שלא זזנו מהבית והעסקנו את עצמנו בבינג' צרפתי משובח. נהניתי מאוד מהסדרה "מחוננת" וצפיתי בכל שלוש העונות ומשם עברתי לקומדיה "עשר אחוז". לראות את הצרפתים נהנים מהחיים, אוכלים ושותים ומתעסקים בחייהם הפרטיים הסבוכים זה אסקפיזם נפלא, שלא לדבר שריעננתי קצת את הצרפתית שלי מתקופת התיכון.